תשובות מהר"ח אור זרוע קצ״טMaharach Or Zarua Responsa 199
א׳בני שתחיה כאשר כתבת כן הוא כי רבינו אבא מארי זצוק"ל כתב דתרווייהו איירי בחולי, וגם לפר"ת היה קשה לי למה אסרו פירות הנושרים והלא בשביל צער רעבון מותר לו לאוכלו מן האילן דהוי נמי מפרק כלאחר יד ונמצא שאינו נהנה בנשירתו ואפילו אם גוי היה תולשן בשביל ישראל יותרו כמו אדם שהבאו בשביל ישראל בשבת שמתיר ר"ת ומעתה יותרו ביו"ט אכן לא ידעתי לחלק בצעריה כמה יהא גדול צערו שנאמר במקום צער לא גזרו כי עקיצת פרעוש חשיב צער שכשעוקצת אותו מותר לצודה וכפי הענין צער רעבון גדול הרבה מזה והוקשתי א"כ אדם שאין לו מה יאכל יאמר לגוי לבשל דאמירה לגוי שבות ובמקום צער לא גזור, וגדולה מזו מצינו (שבת ס"ט ב') במהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת שעושה בכל יום די פרנסתו אעפ"י שבודאי מחלל שבת התירו. וע"כ נראה לפי עניות דעתי דודאי במקום שהיה אפשר בענין אחר כמו ההיא דאבא שאול (יבמות קי"ד א') דאין כלל סברא לומר שלא היה להם לאכול ולשתות כלום כי מה שהיו יונקים כה"ג אין להתיר בשבת משום צער לפי שעה שימתין עד שיוכל לאכול ולשתות במקום אחר ואפילו הכי בי"ט שרי דהא אפילו אם יש לו לאכול ולשתות די יכול לאפות ולבשל כמה מינים להתענג בהם והיא גופה תמיה למה לא היו חולבים בידים וישתו ואעפ"י שחליבה אסורה ביו"ט זהו משום דאפשר מאתמול אבל כאן לכאורה לא היה אפשר מאתמול כי לא ידעו אתמול שיהיו צריכים לכך והוי ליה כמו שחיקת תבלין היכא דלא ידע מאתמול מאי קדירה בעי לבשולי דשרינן בריש ביצה (י"ד א') אלא לא היו להם כלים לאלתר והיו יונקים משום שמחת יו"ט לפר"ת וכן בהרקדת קמח דשרינן על ידי שינוי אגבא דפתורא אע"ג דאפשר מאתמול ולמה יאסור ר"י לינק דהיינו מפרק כלאחר יד במקום רעבון ומאי שנא משחיקת פלפלין והרקדת קמח ובספר המצות דכל דבר אוכל נפש מותר לעשות בי"ט על ידי שינוי אפילו בדבר שאינו מפיג טעמו, ואפשר לעשות מבעוד יום. ומתוך כך היה נ"ל להתיר בשבועות לעשות טוורוג מחלב הקפוי להשים אותו בשק כלאחר יד. אכן מה"ר עובדיה הקשה לי מאי שנא הרקד' שצריכה שינוי וראיתי בתוס' ביצה והתירו הרקדה אפילו בלא שינוי ומ"מ הא דאתינן עלה עובדא דאבא שאול שהיה שינוי היה לו להיות מותר אפילו שלא במקום צער רק להתענג וע"כ צריך לומר דצערא דקאמר תלמודא התם לאו דוקא צער גמור אלא היה מצטער בזה שהיה תאב להתענג ולא היה רוצה להמתין שעה עד שהיה מוצא דברים אחרים לאכול ולשתות או היה תאב לחלב רותח לפר"י דומיא דזה מתיר ר' מרינוס בשבת והא דנקט גונח שדרכו לינק חלב רותח כי איך יאמר מצטער מותר לבשל על ידי שינוי הא ליתא או יאמר מצטער מותר במלאכה על ידי שינוי גם זה אינו שאין לומדין דברי חכמים וגזירותיהן זו מזו כמו שהביאו התוס' מטהרות פ"ק דשבת (י"ד א' תו' ד"ה תנא) בשמעתתא דשמונה עשר דבר כי הכל לפי הענין עשו כפי מה שהיה נראה להם מ"מ לפר"י מה שהתיר אבא שאול בי"ט מתיר רבי מרינוס בשבת וע"כ דאבא שאול מותר בי"ט אפילו בצער רעבון כדפי' וזה מותר לר' מרינוס אפילו בשבת והילכתא כוותיה. ועתה בשבת היה מה"ר סעדיה כאן ודברתי עמו מזה כי רציתי לומר דלא שרינן שבות במקום צער אלא להסיר מעליו דבר המצערו כמו מפיס מורסא להסיר ממנו ליחה המצערתו וכן צידת פרעוש וכיוצא בזה אבל לתקן או להביא על ידי גוי מאכל ומשקה לא שהרי רבותינו הקדמונים נהגו איסור לחמם בית החורף בשבת ומעשה היה שחוממו בית החורף בשבת ולא רצה רבינו אבא מארי זצוק"ל לאכול בה ואכל בחוץ וכן עשה מורי הרב ר' אביגדור כהן צדק. ולמה לא נאמר אמירה לגוי שבות ובמקום צער לא גזור, ושמא שם יכול לסלק צער הצינה על ידי כסות יתר וכמדומה לי שראיתי בפירוש אלהי הרוחות לכל בשר שכתב הר' ר' שמואל דפלייש בשם רבינו יום טוב שהיה מתיר לישב בבית החורף שחיממו גוי בשבת דקיימא לן (שבת קכ"ט א') חולה שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה והם חולים אצל צינה ולפי דבריו אפילו לומר לגוי לחמם מותר ואינו יכול לחלק שפיר אבל לומר לגוי לבשל שיאכל הרעב שנפשו קצה בלחם הקלוקל מותר. ומ"מ כאן בעירנו סומכים רובם על דבריו ויושבים בבתי חורפות שמחממים גוים בשבת אכן אין אומרים להם לחממם ושתיקה יפה לנו. ומ"מ כאשר כתבתי תחלה לפר"ת פרות הנושרין או שתלשן גוי לצורך ישראל יותרו שאם היה רוצה לאוכלן משל האילן ממקום חיבורן מותר דמפרק לאחר יד הוא נמצא שאינו נהנה ממלאכת הגוי וכן חלב שחלבו גוי לצורך ישראל בי"ט מותר, וסבורני דאיסור פירות וחלב מטעם נולד כיון שעתה עומד למה שלא היה עומד תחלה כי בעודו מחובר אינו עומד לאכילה כלל והוי ליה כמו גרעיני תמרים וקליפי אגוזים דחשיבי נולד ואין איסורן מחמת מלאכת הגוי ואתי ליה שפיר כי רש"י פ' אין צדין (כ"ד ב') גבי גוי שהביא דורין לישראל אם יש במינו במחובר אסור פירוש מדלא לקטינהו מאתמול אקצינהו והוי כמו גרוגרות וצמוקין דאפילו ר' שמעון מודה בהם ולא הבנתי וכי הישראל היה לו ללקט אתמול בגנו של גוי או בכרמו ואדרבה נאמר שהישראל סומך על הגוי שיתלשם ויביאם לו והוי ליה גמרו בידי אדם שאין בו מוקצה, אבל אם נאמר דחשיב נולד אתי שפיר, ונושרין אינם נולד כי כבר עומדין לכך וגבי יונק בשבת לא ידעתי מה צריך כלאחר יד והלא חולב אדם עז לתוך הקדרה ביו"ט (שבת קמ"ד ב') מיהו רבינו אבא מארי זצוק"ל כתב שרבינו חננאל פסק הלכה כר' יוחנן דפרק חבית דאסר או שמא יניקה חשיב כלתוך הקערה. ואם חלב הוי נולד לא ידעתי איך מותר לינק ולחלוב לתוך הקדירה והלא נולד אסור, בשלמא לפרש"י דריש ביצה שפירש נולד לא הוי ידע מאתמול דלהוי דעתיה עלוהי הכא הוי דעתיה עלוהי אבל לפי' ריב"א שפירש נולד הוי שעומד עתה למה שלא היה עומד מתחלה א"כ אז הוי חלב נולד ואפילו פרה העומדת לאכילה ולא דמי לביצה כי תרנגולת העומדת לאכילה אם ישחטנה ימצא ביצה במעיה ויאכלנה אבל חלב שבדדי הפרה אם ישחטנה לא ימצא חלב כי מאיסורא קמייתא (צ"ל מיסורי המיתה) כלה חלבה כמו שאנו רואים בעינינו ורבינו אבא מארי זצוק"ל כתב למורי הרב ר' חיים ב"ר משה לנאוישטט שמיירי בבהמה העומדת לאכילה ומדמה חלב לביצה ולא הבנתי ומ"מ כדבריו כן הוא שהרי רב ושמואל מתירים לחלוב לתוך הקדירה, ולפום ריהטא דברי אבא שאול ור' מרינוס בבהמה העומדת לאכילה ובשבת מחשבי אבא שאול כבורר דהשתא לאו לאכילה עומדת או בנולד ור' מרינוס לא חשיב ליה הכי או שמא אפילו אי חשיב נולד ובבורר במקום צער דגונח לא גזור אבל לאסור יונק שהוא מפרק כלאחר יד מטעם שמא יחלוב בידים בזה יודה אבא שאול ור' מרינוס דאפילו בשבת שרי. ולשון הגמרא אינו מוכיח כן ואפילו יאסור יהא הלכה כר' מרינוס וא"כ במקום רעבון מותר שבות דאית ביה מעשה כ"ש שבות דלית ביה מעשה ועוד עתה שאין לנו ר"ה אלא כרמלית היה נראה להתיר כה"ג כמו תכשיטי נשים שהתירו רבותינו מטעם זה כיון שכלל לא יוכל לבא לידי איסורא דאורייתא ורבא באיסור הוצאה לא גזר גזירה לגזירה פ"ק דשבת (י"א ב') גבי לא יעמוד אדם בר"ה וישתין וכו' ובעי תלמודא בכרמלית מאי ואמר רבא היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה. ודמאי שהוא גוף האסור שרינן לעניים ולאכסניא, מיהו לא מלאני לבי להתיר אלא היכא שאין לו מה יאכל במקום שיש לו מקצת מאכל כי דעת רבותינו נוטה לאסור איסור לומר לגוי לשבר תיבה שנאבד מפתחה והמאכל בתוכה, וכפי דברי יהא מותר וגם לומר לגוי להסיר דף התנור להוציא הטמון מותר. ואתה בני תוכתר בכתר המלוכה מפי אדון המלוכה. ושלום העלוב חיים אליעזר בן רבינו יצחק נב"ה.
1