תשובות מהר"ח אור זרוע ר״וMaharach Or Zarua Responsa 206
א׳פרק הגוזל בתרא (קי"ו ב') שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס וטרפה ועמד אחד והציל הציל לאמצע, ואם אמר להם אציל לעצמי הציל לעצמו ובתוס' קתני ואם התנה עמהם בב"ד מה שהציל הציל לעצמו וכתב רבינו אבא מארי זצוק"ל דסוגיא דשמעתת' משמע אפילו שלא בב"ד ושמא הא דקתני התנה עמהם בב"ד היינו במקום שהיו יכולים להציל להדיא שלא ע"י הדחק אבל במקום שלא היו יכולים להציל שלא ע"י הדחק מהני אמירה דידי' אפילו שלא בב"ד עכ"ל. ואיני מבין פירושא דשמעתתין מה הציל את שלו דוקא, או אם הציל אפילו ממון אחרים, ונראה שלא היה מבורר איזה הוא של זה ואיזה הוא של זה אלא קנו סחורה בשותפות וכדמוקי לה רמי בר חמא דבשותפים עסקינן כי אין לפרש אע"פ שכל אחד מוליך סחורתו לבד קרוין שותפין כהפסד הגייס דלעיל מינה התם ובהגוזל תניא בהדיא שיירה שהיתה מהלכת ועמד עליה גייס לטורפה ונתפשרו עמהם מחשבין לפי ממון *[כתב רבינו אבא ונתפשרו עמהם ואין זה הלשון בברית' ולפי לשונו משמע דקודם שנתפשרו היה יכול אחד לפשר לעצמו אם לא שהתנו יחד תחלה כדקתני בההיא ברייתא רשאין החמרים להתנות כל מי שאבד לו חמורו נעמיד לו חמור אחר וכן כאן אם התנו שכל אחד יפשר לעצמו אבל אם לא התנו למה יוכל לפשר לעצמו ושמא יאמרו לו אם אתה לא תפשר ויראו שכולנו נעמוד נגדם לא ילכו מעלינו ולא יעשו לנו כלום אבל אם אתה תפשר יעמדו עלינו, ומ"מ בשביל זה אין נראה כלל שבשביל דבר זה לא יפשר לעצמו.] אלמא כל שיירא לגבי הפסד גייס שותפי נינהו וא"כ מאי קאמר רמא בר חמא הכא בשותפין עסקינן אלא אין שותפות ההפסד כלום אלא שותפות הממון מקודם ועל כן הציל לאמצע כי דרך שותפין לטרוח אחד בשביל חברו אבל אם כל אחד מכיר את שלו אפי' לא אמר הציל את שלו לעצמו ולא לאמצע ובזה תתיישב ברייתא דתוספ' דלא פליגי אסוגיא דהגוזל דתניא התם שותפין שמחלו להם מוכסין מה שמחלו מחלו לאמצע ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו לו, ושמא הפירוש שאחד מהן בקש מן המוכסין למחול להם קצת מן המכס והניחו שליש או רביע מה שמחלו מחלו לאמצע ולא יוכל לומר לעצמי הצלתי אבל אם אמרו בשביל פלוני מחלנו פי' שאמרו חלקו מחלנו מה שמחלו מאלו לו וכ"ש אם בקש מן המוכסין תמחלו לי חלקי מה שמחלו מחלו לו ולא לאמצע, ודאי אם שאל המלך המס כבר ונשתעבדו בשאלתו שערא בכדא לכך שכך השיב ר"י וז"ל כששאל המלך מס אפילו שערי דכדא נשתעבדו משמע בלשונו שבשאילת המס תלוי ולא דמי להא דאמר בחזקת הבתים דיהיב טסקא או כרגא ומית דהתם החוק קצוב על האיש וקרקעותיו ואין צריך שאילה וגם חק ולא יעבור ליתנם בכל שנה מה שאין כן במס ולכך לא נשתעבדו אלא כששאל המס ולא תחלה שהרי אם קודם המס יתן כל אשר לו לאוהביו הדרים במדינה אחרת לא יתן כלום למס ועל כן אם שאל המלך מס ונשתעבד כל ממונו לכך ליתן כל אחד מזקוק שלו כאשר יפול ושוב המלך רוצה לפוטרו ושיתנו הם חלקו או לפוטרו מחצי חלקו אין כח זה ביד המלך שרשב"ם פ' בפרק חזקת הבתים (נ"ד ב') וז"ל דינא דמלכות' דינא כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקיו ומשפטיו הלכך דין גמור הוא עכ"ל זהו דינים וחוקים שהנהיג הוא ושלפניו כל הימים אבל כאן שבא לפטור את החייב ולהרבות על האחרים כמו שפוחת לזה אין זה דין וזה לא קבלו עליהם אבל אם הדבר ידוע שאינו מוסיף עליהם בשביל מה שפוחת לזה אלא לוקח מהם כמו שהיה לוקח אם זה לא היה כאן, סבורני לפי עניות דעתי הפחותה לפוטרו ודלא כרבינו שמחה, וע"כ כן הוא שאם באנו לומר ששערי דכדא נשתעבדו למס קודם ששאל המלך את המס א"כ אם אחד יצא מן העיר יצטרך ליתן מס עמהם שכבר נשתעבד כל ממונו ואין זה מנהג בכל הקהלות צ"ע. ומטעם זה נ"ל מה שאומר העולם שכל ממון שלא ראה פני המלכות אין חייבין ליתן ממנו מס לפי שזה הממון לא נשתעבד למלך זה וגם לא אקרקפא דגברא מנח וא"כ כל הבא לדור במדינת המלך ואומר לו אם תרצה ליקח ממני קצבה זאת ולא אתן מס עם הקהילות שוב נראה דאין הדין עמו שזהו דינא דמלכותא שכל הדרים בעיר ישאו יחד בעול המסים והוא רוצה לשנות זה הדין ומתוך כך יכביד עול האחרים שאם היה זה נותן עמהם היה נופל לו ליתן יותר ממה שהיה נותן עתה למלך וזה לא קבלו בני מלכותו עליהם שאין זה דין הגון ואינו דין וכן משמע שאם הקילו האנדיסקי על אדם שאינו פרדכס לא יועיל.
1