תשובות מהר"ח אור זרוע ר״יMaharach Or Zarua Responsa 210
א׳בשמעתתא דאותיות נקנית במסירה (ב"ב ע"ז א') פירש התוס' דכל הנך מסירות דשמעתין צריך לפרש בשק מלא שטרות שאין דרכו להגביה דאי לאו הכי היכי מיקני במשיכה ובמסירה הא אמרינן לקמן דברים שדרכן בהגבהה אין נקנין אלא בהגבהה עכ"ל והדין עמהם כי כולה שמעתתא מיירי שמקנה לו גם גוף הקלף, כדאמר רב פפא צריך למכתב ליה קני לך איהו וכל שיעבודיה ועל כן משיכה או הגבהה עם המסירה, משיכה או הגבהה בשביל גוף הקלף ומסירה בשביל האותיות דמילי נינהו ואין שייך בהם לא משיכה ולא הגבהה אבל אם היה רוצה להקנות לו רק השיעבוד ולא גוף הקלף לזה אין שייך כי אם מסירה ולא משיכה ולא הגבהה, והוי כמקנה בהמה באפסר שאול או שאומר לו קני הבהמה ולא האפסר ואתי שפיר גרס' הרשב"ם דגריס הלכתא אותיות נקנית במסירה דלקנות החוב ולא גוף הקלף נקנית במסירה ולקנות גם גוף הקלף צריך משיכה ומה שהביא ר"ת מסוף פ' זה בורר דאמר ליה רבא לרב נחמן כמאן כר' דאמר אותיות נקנית במסירה שם פי' כך האיך אתה מאמינה בלא שבועה לכל הפחות אם היתה אומרת שקנאתו במסירה היתה צריכה שבועת היסת והשיב לא מבעיא קלתיה ואז אפילו שבועת היסת לא בעיא שכך פסק ר"ת לרב האי גאון דאין משביעין היסת אלא היכא דאיתא דררא דממונא כגון מנה לי בידך למחר אמר תנהו לי נתתיו לך או אפילו אם טען לויתי ופרעתי אבל אם אמר מנה לי בידך ואמר אין לך בידי אין משביעין אותו שבועת היסת וכן דן רשב"א, כן כתב רבינו אבא מארי זצוק"ל ואינו פי' כמאן כר' ולא כרבנן דפשיטא דעל זה לא היה תמיהת רבא דודאי אותיות נקנית במסירה אלא פי' כמאן כר' ולדברי ר' אפילו שבועה לא בעי אע"ג דאיכא דררא דממונא שהרי השטר בידה והוא כתוב בשם המפקיד וא"ל אי בעית קלתיה ואפילו אם נראה דוחק לפרש כן למה היה לו לומר שאין כר' לא היה לו לומר אלא האיך אתה מאמינה בלא שבועה או נאמר שרבא ודאי שאל אני רואה שאתה דן כר' ורב נחמן היה לו להשיב וודאי כר' אני דן אלא שידע שעדיין ישאל לו תשביענה ועל כן השיב לו אי בעיא קלתיה ומה שכתוב בספר לא אי בעיא קלתיה אינו פירוש לא אין הלכה כר' אלא פירוש איני דן בזה כר' דא"כ היתה צריכה שבועה אלא טעמא דידי אי בעית קלתיה ומעתה אתיא אפילו כרבנן והרבה יותר דוחק פי' ר"ת פרק איזהו נשך (ס"ו ב') דאמר רב נחמן הדרא ארעא והדרי פירי וכו' עד אמ' רבא ובעינא לאותביה אונאה ואודיק חזיתן איילונית שפי' רבא לא הבין דברי רב נחמן וכפי הבנתו בעיא אותוביה אונאה ורב נחמן השיבו מאיילונית לפי דעתו של רבא ולא האמת, ולאידך לישנא דזה בורר דגרס לא הימנה רב נחמן ואמר ליה רבא והא אי בעי קלתיה ודקדק ר"ת למה לא אמר כמאן דלא כר' לשם דן כר' אלא שלא רצה להאמינה בלא שבועה וע"כ הקשה לו והא אי בעיא קלתיה והשיב לו כיון דאיתחזיא בבי דינא אי בעי קלתיה לא אמרינן, אי נמי ללישנא קמא שאל לו כמאן כר' לידע אם ישיב לו טעם אחר כמו שהשיב אי בעי קלתיה דגם רבא אסיק זה הטעם ודחייתו שפיר אדעתיה אבל ללישנא בתרא פשיטא דלא כר' דן ומזה לא הוצרך כלל לשאול כי כלל לא אתיא כר' לפי דעת ר"ת ורב נחמן דלא הימנה נראה כדפירשתי לעיל. ורשב"ם הוכיח מכאן דאפילו שבועה אין צריך ושמא אין זה הוכחה כדפרי'. וההיא דמי שמת (קנ"א א') אימיה דרב עמרם חסידא הוי לה מלוגמא דשטרא כי שכבה אמרה להוין הני לעמרם ברי אמרו ליה והא לא משך משמע הא אם משך קני, ושם לא היה מסירה שלא מסרה לו מיד ליד וגם לא באו לידו בחייה והי' נראה להם שהחוב אינו נקנה בדברי ש"מ *[כי כיון שהחוב לא נקנה לו באמירתה היה לו ליקח השטרות ולהביאם לביתו או למשכנם לרשותו להודיע שגוף הקלף מקנה לו והוא גם הוא נתכוין לקנותו אלא כיון שלא עשה כן לא חשש ע"כ אלא לקנות החוב.] כדפי' התוס' ואמרו אפילו גוף הקלף לא קנה כיון שלא משך גלי אדעתיה שלא לקנות גוף הקלף נתכוון כי אם החוב וגם היא לא נתכוונה להקנות לו גוף הקלף כי אם החוב א"כ גוף הקלף שלנו ולא יוכל לעכב עלינו מלגבות בו והשיב להם דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ואפילו החוב קנה. וצ"ע הם אמרו והא לא משך והוא השיב כמסורין דמו היה לו לומר כמשיכה דמו אי דוקא משיכה קאמרי אלא אמסירה קאמרי דלא מסרתו לו וההיא דגט פשוט (קע"ג א') פלוגת' דאביי ורבא אתיא כפשטא ותרווייהו סבירא להו אותיות נקנות במסירה. ושטרות של גוים וחותמיהן של גוים דעל ידי זה השטר משתעבדים נכסי גוי הלוה לישראל המלוה מדינא דמלכות' גם הם יקנו במסירה כמו שטרות של ישראל. ונראה דאם הפקיד ראובן שטרות של גוים ביד שמעון והקנם ללוי במעמד שלשתן דלא קנאן לפר"ת דפוסק דאין אותיות נקנות במסירה דלא עדיף ממעמד שלשתן ממסירה, ואפילו לפי' רשב"ם אין נראה דמעמד שלשתן יועיל באותיות שאין שום קנין מועיל אלא מסירה והיא גופא תימה למה מסירה תועיל כי כמו שמשיכה והגבהה אין שייך בהם שאינו בא לקנות גוף הקלף אלא האותיות ואפי' כתובים על הקלף שאל"כ גם מסירה לא תועיל בידם אלא כיון שמסרם לו והם בידו לגבות בהם קנאם, ודמי למסירת מפתחות שקנה הבית במסירת המפתחות לפי' רש"י ואפי' ר"י יודה כאן שאין שייך כאן קניין אחר כמו בבית ששייך בו חזקה ואפילו הוא נעול ומסר לו מפתחות ומכיון שהוא כבר מונע מיד כל אדם מליכנס בו קנאו לפר"י שבנעל לבד קונה בלא תיקון מנעול מהאי טעמא ומעתה אין שייך כלל להזכיר באותיות מעמד שלשתן. וגם מה שר"ת אומר שהמסירה מועלת בלא כתיבה כל זמן שלא חזר נראה כמו כן דכן הוא שאם גבה החוב קנאו מידי דהוי אמוכר פירות דקל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לרב נחמן ומודה דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה, וכמדומה לי שכך השיב לי מורי הרב ר' שמריה ז"ל.
1