תשובות מהר"ח אור זרוע רי״אMaharach Or Zarua Responsa 211
א׳וישראל שנתן לגוי שטרות של גוים ואמר לו לך לוה מישראל עליהם ברבית נראה לאסור ואעפ"י שהשיב ר"י דמותר לעשות כן במשכון התם הוא שאין לישראל שום צד חובה לגבות הרבית מישראל חבירו כי אם מן המשכון שהשכין לו הגוי אבל כאן שאין זה המשכון שוה כלום כי אם לכוף את ישראל הלוה ליתן לו רבית והמלוה מוטלת על ישראל הלוה שעל כרחו צריך לפדות השטר לכך אסור ליקח רבית מהלוואה זו כי לא היה הישראל מלוה לגוי על שטר זה כלום כ"א שיודע שישראל הלוה על כרחו יפדהו ומתכוין ליקח רבית ממנו וכן השיב ר"י וז"ל היכא דאמר ישראל לגוי לך ולוה מנה מישראל וכל מה דיפוק לך מדינא עלי והמלוה אינו יודע שלצורך ישראל לוה אותם נ"ל דזה אינו דומה לשליחות כלל דאפילו היה אסור כשעשה את הגוי שלוחו אין לי לומר שהיה רשע ועשה את הגוי שלוחו אלא היה דעתו שילוים הגוי לצורך עצמו ויחזור וילוים ואפילו פירש בהדיא בפני עדים שעשאו שליח ולא דמי לחומרא דאמר בסיפא (ב"מ ע"א ב') כי שם שני הישראלים המלוה והלוה יודעים בדבר ומתכוין המלוה ליקח רבית הבא מכחו של ישראל ע"כ יש להחמיר עכ"ל וכ"ש כאן שהשטר אין שוה לו כלום כ"א לכוף את ישראל ליקח רבית. וכיון שפירשתי לעיל שאותיות נקנית במסירה ואין קנין אחר מועיל בהם מה צריך לכתוב קני לך איהו וכל שיעבודיה נראה דאי לא כתב איהו והי' הקלף על המוכר יאסור הנאתו על הקונה ובלא זה יאמר לו אל תביא קלף שלי בפני בית דין תנהו לידו ולכל הפי' המלוה לחברו כך וכך שיתן לו מן הריוח הוצאה כל זמן שהמעות בידו איני רואה היתר אלא כשאחריות המעות על הנותן, אבל כשהאחריות על הלוה אסור ורבית גמורה היא. ובפ' איזהו נשך חלקו התוס' על הריב"ן שכתב דמותר ליתן עסקא למחצית שכר קרוב לשכר ורחוק להפסד כיון דמקבל הנותן יוקרא וזולא, וכתב שם מורינו ורבינו אליעזר זצוק"ל נראה כי היכי דכל אחריות על הנותן שרי אפילו לקצוץ דאין כאן מלוה אלא פקדון ושכר מעותיו הוא נוטל, ובתוספ' דשרי להשכיר מעותיו לשולחני משמע דמחזירם בעין ה"ה אפילו אם הוציאם כיון דאחריות על הנותן אלא נראה דאורחא דמילתא נקט דאין הנותן מקבל אחריות כשהמקבל מוציאם וכן כתב ר"ת בתשובה, שרי ליתן עסקא בקצבה בכך וכך לשנה ובלבד שיקבל עליו הפסד כפי מיעוט קצבתו ודבר זה תלוי בשומת בעלי עסקא וכן אומר שהתיר מורינו הרב ר' אביגדור כץ עכ"ל. הרי כולם מודים כשהאחריות על המקבל שאסור ומה שכתב מורינו ורבינו דבתוספ' מתיר להשכיר מעות לשולחני משמע דמחזירם בעין ה"ה אפילו הוציאם עכ"ל. בזוזי דרב חייא משמע אפילו אם אחריות על הנותן אסור דקאמר תלמודא התם (שם ס"ט ב') הוא סבר מאי שנא ממרא ולא היא מרא הדרה בעיניה וכתב רבינו אבא מארי זצוק"ל מרא הדרא בעיניה אותו כלי עצמו חוזר בעין ואינו הלוואה אצלו בדמים ואין אחריותו עליו אם נאנס או נשבר מחמת מלאכה הלכך אין שכרו רבית אבל זוזי לא הדרי בעינייהו עכ"ל משמע אעפ"י שאין אחריותו על המקבל כמו מרא, כיון דלא הדרי בעינייהו ואסור וכל שכן לפי תירוץ שני ואם תמצא לומר הדרי בעיינהו מרא ידוע פיחתא שניכר פגמו שהוא נפגם ומתקלקל מחמת מלאכה, זוזי לא ידוע פחתייהו נמצא שכרו חנם ורבית עכ"ל רבינו אבא מארי זצוק"ל. ונ"ל שכתב לשון הקונטריס ולפירוש זה אפילו אחריות על הנותן אסור ורבינו אבא מארי זצוק"ל הביא התוס' וז"ל תניא בתוספ' פ' המוכר פירות, משכיר אדם מעותיו לשולחני להתלמד בהם ולהתנאות בהם ולהתעטר בהם נגנבו או נאבדו חייב באחריותן, נגנבו או נאבדו באונס הרי זה כנושא שכר, נשתמש בהם אסור משום רבית ואם עשה כן בהקדש הרי זה מעל. פירוש דוקא להתלמד ולהתנאות ולהתעטר שאינו מוציאם ואינו עושה בהם שום סחורה ואינו מרויח בהם דוקא כה"ג שרי להחזיר לו אותם מעות עצמם ולא הרויח בהם כלל אבל כשנשתמש בהם והרויח בהם אעפ"י שלבסוף באו לידו אותם מעות עצמם והחזיר לו אותם מעות עצמם אסור משום רבית הואיל ונשתמש בהם שהרויח בהם ודרב אחא נמי הכי הוי שהוציא השוכר ונשתמש בהם הלכך אע"פ שאותם מעות עצמם באו ליד השוכר ואותם עצמם החזיר לרב אחא אפילו הכי הואיל והרויח בהם אסור משום רבית כן נראה בעיני אני המחבר עכ"ל רבינו אבא מארי זצוק"ל. ולא ידעתי ליישב זו הברייתא כפי תירץ שני דכל היכא דלא ידיע פחיתייהו הוי רבית ושמא לשולחני ידיע פחיתייהו כיון שהכל רואים אותם קלי להו משום עינא בישא כההיא דאלו מציאות (ל' א') נזדמנו לו אורחים לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגור לא לצורכו ולא לצורכה משום דקלי לה משום עינא בישא, או לפני השולחני יד הכל משמשת בהם ומחמת כן נפחתים ומתיישנים כאשר אנו רואים בעינינו כל יום, אבל דרב אחא השוכר היה מוליך אצלו בכיס וכשהיו בני אדם רואים אצלו כיס מלא מעות מחזיקים אותו עשיר ומקיפים לו.
1