תשובות מהר"ח אור זרוע רכ״גMaharach Or Zarua Responsa 223
א׳ראובן שאמר לשמעון אם לא אקנה לך קרקע שלי קודם חנוכה יהיה ספר זה קנוי לך מעכשיו בב"ד חשוב וכשהגיע חנוכה לא הקנה היה נראה שיקנה לאחר חנוכה דכשאמר עד חנוכה והלוקח התנה כן ונתרצה לו המוכר לאו קפידא הוי דדוק' גבי גט תנן במי שאחזו (ע"ד א') הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז מכאן ועד למ"ד יום אם לא נתן תוך ל' יום אינה מגורשת ואמרינן בגמ' קמ"ל דקפידא הוי ונ"ל משום דלרחוקה קאתי ואף על גב דקיימא לן כרב הונא, דאמר לעיל והיא תתן ולא חיישינן לטעמ' דלרחוק' הכא שאני כיון דפירש בהדיא עד ל' יום אמרינן דקפידא הוי נ"ל הטעם משום דלרחוק' קאתי אבל בעלמא אמרינן לזרוזי קאתי והקונה והמקנה שניהם נתכוונו שאם לא יקנה לו קרקע זו שיקנה הספרים אבל אם יקנה אפילו אחר חנוכה אז לא קנה הספרים וקצת היה נראה לי ראיה מפ' ג' דנדרים (כ"ד א') דתניא התם קונם שאני נהנה לך אם אי אתה נותן לי כור של חטים או אם אי אתה נוטל לבנך כו' והתם דוקא אמרינן דלאו לזרוזי קא בעי משום דלאו מלכא אנא או לאו כלבא אנא חבל משמע אם אמר קונם שאי אתה נהנה לי אם אי אתה נוטל היום ועבר היום ולא נטל ולמחר רוצה ליטול דשרי דהכא ודאי אמרינן לזרוזי קאבעי ולא דמי (ב"ב קס"ח א') למי שפרע מקצת חובו והשליש שטרו דאמר רבי יוסי יתן דהתם כל עיקר הקנין והתנאי לא הוצרך אלא שיפרע לו נגד יום פלוני דאי לפרוע ע"כ יפרע וכן ההיא דא"נ דאם אי אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים דהתם נתכוין לקנות קרקע אבל הכא לא נתכוונו לקנות הספרים כי אם שיהא בטוח שיקנה לו, ונ"ל קצת לדמות ולימא דעדיף מההוא (קדושין נ' א') דזבין נכסי למיסק לארעא דישראל דבכי האי גוונא דברי' שבלב דברים וכ"ש כאן שהוכיח סופו על תחלתו שמעיקרא לא לקפידא איכוון אלא לזרוזי שכשהגיע ערב חנוכה הרחיב לו הזמן שבועים א"כ לכתחלה לא נתכוין לקנות ספריו אם לא יקנה לו עד חנוכה אלא אם לא יקנה לו כלל ומה שאמר עד חנוכה כדי לזרוזי והוי ליה כאילו אמר בשעת הקנין אם לא תקנה לי סתם ולא הזכיר עד חנוכה אבל אם לא ירצה להקנות כלל כי אומר בערב חנוכה הייתי מזומן להקנות ומה שאמר לך השליש להרחיב הזמן לא היה חפצי ובהדיא אמר אי אפשי בהרחבת הזמן ומאותה השעה בטל הקנין נ"ל על תחלת דברים שאמר הייתי מזומן בזה לא נפטר דהא תנא כשהיה מגיע יום י"ב חדש נטמן וכו' ומה היה מרויח הקונה יאמר אני מזומן בפני עדים או בב"ד יאמר כך כי המוכר בית בבתי ערי חומה לא הקנה לו מעכשיו לגמרי אלא אם לא אתן לך מכאן עד י"ב חדש הרי הוא שלך מדמוקי לה (ערכין ל"א ב') כר' יהודה דאמר צד אחד ברבית מותר ולרבנן רבית גמור היא והתורה התירה והשתא ומה התם שהלוקח לא רצה לקבל אין המוכר פטור במה שאמר אני מזומן כ"ש כאן שהלוקח היה מקבל אם היה בא אצלו ואומר לו מהיום הזה ואילך לא אעמוד בתנאי הראשון שאינו פטור במה שאומר אני מזומן ואינו יכול לומר למה לא באת אצלי שהייתי מקנה לך כי הלוקח סמך על שהרחיב לו הזמן אעפ"י שאמר איני מבקש שתרחיב לי הזמן הנה השליש ארציה קמיה ושתיק ואפילו אם אמר אפשי בהרחב' הזמן מ"מ כיון שלבסוף שתק והלך לו י"ל דניחא ליה דע"כ לא פליגי רשב"ג ורבנן אלא בשתק ולבסוף צווח אבל צווח ולבסוף שתק דלצווחא מהכא ובתר שתיקה אזלינן ואפי' אם היה כך שביטל קנין הראשון וי"ל דהנאה הרווחה זמן הוי כמו קנין גמור שבזה האשה נקנית וכן הקרקע ואיני סבור לחלק בעניני הרחבת זמן כ"ש כאן שלא בטל הקנין כפי מה שכתבתי דלזרוזי קאתי כי אין נראה לי לומר דהמקנה לקפידא מיכוון כי אינו רוצה לעמוד בתנאי זה לעולם אלא עד חנוכה ודאי אם המוכר רצה להקנות בערב חנוכה והלוקח לא רצה לקבל לא היה חייב ליתן לו ע"כ. פי' אחר אפילו אי שמה נתינה כי כך התנה אם העיכוב תהיה מחמתו ואפילו אם הלוקח יאמר לאחר חנוכה אני רוצה לקבל אינו חייב להקנות לו כבר כי לדבר זה ודאי לקפידא איכוון אבל לדבר זה שאם מדעת שניהם ירחיבו הזמן ודאי לאו לקפידא איכוון.
1