תשובות מהר"ח אור זרוע רכ״בMaharach Or Zarua Responsa 222
א׳שלשה תרכוסי בסיסי רגלי העולם שריגים שרידים מחודדין עמודים, אתיקים ותיקין רבותינו במגנצא המה מורינו ה"ר יהודה וה"ר משה וה"ר ברוך, נחנו אשר על החתום באנו לשאול פי רבותינו כי ראובן תקף את הקהל לדין ובררו להם אפטרופא אחד, והנה ראובן טוען הקהל שאלו מני ליתן להם מס כאשר נתנו למלך ממון הרבה ואמרתי להם אנכי אשבע שאין לי ממון שאתן להם ולא רצו לקבל שבועתי אך אמרו כך וכך ממון יש לך ליתן ולא נקח פחות וגם לא נקבל שבועתך והיה לי משכון של ההגמון כי מעט כסף של ילדי היה בידי ואמרו לעבד ההגמון ליקח המשכון ונכנס בחדרי ולקח משכונות אחרים עם אותו המשכון, והשיב האפטרופא הקהל באו ביחד ואמרו לא נניח לשום אדם לישבע כי רובם ישבעו אך לפי הממון שנתנו אשתקד ע"פ החרם יתנו עתה כך וכך מן הזקוק כי אין תקנתם להניח לבעלי בתים לישבע כן באו יחד ראשי הקהל ובררו שלשה על פי החרם לומר לכל בעל הבית כפי הנראה להם תן כך וכך זקוק ועוד הנה ראובן זה הודה בפני חשובי הקהל כי ששה זקוקים יש לו וכן העידו חשובי הקהל ורשאין בני העיר לעשות בצורך השעה מלהשביע כל אדם אך זה עשו כדין כפי הודאתו ואיני חפץ לטעון טענה יותר כי רשאין בני העיר לעשות בכל תקנת' כחפצם אך אומר לכם כי הקהל אמרו לראובן זה החזר להגמון משכונו אם מן הדין תפטר נפרע לך ואם לאו יהיה במס שלך ולא רצה ולקח לו ההגמון ומ"מ הוא הודה בפני הקהל שיש לו ו' זקוקים וראובן משיב והלא רציתי לישבע שאין לי וכן עדיין אשבע ואני כך אמרתי שאם היה לי ו' זקוקים כי אתן מחצה ג' זקוקים שאתם שואלים ממני א"כ במה אפרנס בני והביא עדים שהקהל רצו לקבל שבועה ממקצת מן הקהל אלא שנתפשרו שנתנו מה שקצבו עליהם ועתה צועק ראובן למה לא קבלו שבועתי או עדיין אשבע על פי הדברים האלה הורונו רבותינו המשפט בראיותיכם כי מפיכם אנו חיים. אליעזר הקטן ברבי יהודה, קלונימוס בר' גרשם, מרדכי בר' יוסף.
1
ב׳תשובה. ג' אלה בני נח נוחים לשמים ולבריות, דורשים אתים וגמים חורתים, כריתים ופליתים, שמעתיים סוכותיים יודעי בינה לעתים, באתם לתהות בנו והננו נבעתים מפני שאלתכם ששאלתנו ולא יכולנו לדקדק ולעיין כל הצורך כי השליח לא רצה לעכב הנה, ולכאורה נראה לנו על ראובן שתקף את הקהל לדין על שלא הניחוהו לשבע, והלכו ואמרו לעבדי ההגמון ליקח המשכון כו' נראה לנו שהדין עם ראובן דהא דאמרינן הפקר ב"ד הפקר זהו כשגוזרין דבר על האדם שהוא יכול לקיים ואם הוא במרד ובמעל מפקירים נכסיו כדאמר בהגוזל בתרא (קי"ז א') ובמועד קטן דומיא דכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת הזקנים והשרים יחרם כל רכושו אבל אם יארעו אונס חלילה להפקיר נכסיו דאונס רחמנא פטריה וכ"ש הכא שגוזרים ומחייבים אדם לתת מה שאין לו דאטו רבים גזלנים נינהו חלילה כדאמר בב"ב פרק המוכר פירות (ק' א') ולר' אליעזר רבים גזלנים נינהו בתמיה, ומתוך דבריכם הבינו שהקהל לא גזרו על שום אדם לתת כי אם משלו המיוחד לו ולא משל אחרים וא"כ למה נחייב את ראובן לתת מה שאין לו, והא דאמרינן בהשותפין (ח' ב') רשאין בני העיר להסיע על קיצתן זהו נמי בדבר שהוא תקנת הצבור ויש בידם לקיים הדבר ואי איכא אדם חשוב לאו כל כמיניהו להתנות ולהסיע בלא דעתו כדאמר התם גבי הנהו טבחי וכדתנן נמי באלו מציאות (ל' ב') גבי אבדה היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל בטל, אם יש שם ב"ד מתנה בפני ב"ד אם אין שם ב"ד בפני מי יתנה שלו קודם ומייתי עלה (שם ל"א ב') עובדא דאיסור ורב ספרא דעביד עסקא בהדי הדדי וכו' ומעתה יש לתמוה מהא דתנן בהגוזל בתרא (קט"ו א' ב') זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש וכו' עד אם אמר לו אני אציל את שלך ואתה נותן לי דמי ייני חייב ליתן לו ומשמע שמועיל תנאם אפילו בלא ב"ד וי"ל דלא דמי דגבי אבדה שהתורה חייבתו לאו כל כמיניה להתנות שלא בפני ב"ד וכן גבי טבחות מילתא דשייכא בה כל בני מתא לאו כל כמינייהו לשנים להתנות לעשות תנאי בלא שאר בני מתא אבל דבר שאין כי אם בין אדם לחברו למה לא יתנה כל אדם מה שיחפוץ, וכי אם ישכור פועל יש לו לילך לפני ב"ד ולעשות תנאי ומדאמר התם בהגוזל בתרא (קט"ז א') בגמרא לימא ליה משטה אני בך מכלל דשלח בב"ד מיירי מתניתן דאי בב"ד היכי מצי למימר משטה אני בך ואההיא דמשטה אני בך יש לתמוה אם אדם עשה תנאי עם חברו לכתוב לו ספר או לעשות לו שום מלאכה יקרה ואח"כ יתחרט ויאמר אני נותן שכירות יותר מדאי ומשטה אני בך אתמהה וצ"ע וגבי עובדא דהנהו טבחי דהשותפין (ט' א') נראה דאפילו בקנין סודר לא הוי מהני תנאם משום דקנין דברים בעלמא הוא וכ"ש הכא שלא יועיל מה שגוזרין על האדם לעשות ולתת מה שאין בידו והא דאמר (שם ס' ב') אין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן יכולין רוב הציבור לעמוד בה ומשמע הא אם יכולין רוב הציבור לעמוד בה גוזרין אפילו על המיעוט שאין יכולין לעמוד בה, י"ל דההיא לא מיירי להוציא ממון מיד אדם אבל להוציא ממון כי הכא לא ועוד שצווח כנגדם ואומר איני יכול לכנוס בגזרתם, ועוד דהכא בעובדא דקמן אין שום אדם יוכל לעמוד שיתן מה שאין לו, ומה שחלה החרם על יונתן בן שאול והוצרכו לפדותו אעפ"י שלא שמע החרם ולא ידע ולא קבל עליו י"ל שאני התם דאנן סהדי אילו היה שם היה מקבלה, ומהא דאמר בגיטין פרק השולח (ל"ו ב') כי תיקן הלל לדרי עלמא כגון בי דינא דר' אמי ורב אסי דאלימי לאפקועי ממונא אבל כ"ע לא, אין להביא ראיה משם לפי' ר"ת זצ"ל שפסק אין הלכה כך, ועוד דהתם מיירי לענין פרוזבל לאפקועי ממונא לכ"ע אפי' חוץ לעירם הילכך בעינן בי דינא דומיא דרב אמי ורב אסי אבל במקום שאין גוזרין כי אם על בני עירם לא דמי להתם, ומן ההודאה שאומרים ראשי הקהל שהודה בפניהם אינה הודאה בעינינו, חדא שבלשון תימה אמר להם לפי דבריו ועוד שהם בעלי דיניו כל זמן שלא נתנו מס שלהם ואיך יעידו עליו והתניא בחזקת הבתים (מ"ג א') בני העיר שנגנב ס"ת שלהם אין דנין בדייני אותה העיר כו', ודאי אם ראובן גברא דאמיד הוא והקהל עשו תקנם שלא לקבל שבועות מפני תקנת הקהל יתכן לכוף את ראובן לתקנתם, אבל אי לא אמיד למה ירדפוהו בחנם לקונסו ממה שאין בידו השתא מדידהו יהבינן ליה להחיותו ואת בניו עמו איך יקחו ממנו, ואם אינו חשוד על השבועה למה לא ישבע ויפטר מאחר שצוח מתחלה ועד סוף, ועוד שהקהל רצו לקבל שבועה מאחרים ולמה יגרע מהם ואפילו אם יש להטות הדברים על פי ההלכות לחובתו של ראובן מאחר שהוא דחוק, טוב הוא להקהל ליכנס עמו לפנים משורת הדין ועל זה נאמר למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור כדאמר שלהי השוכר את האומנים כה"ג, ושלום לכם עשרת מונים יהודה ב"ר קלונימוס, משה ב"ר מרדכי, ברוך ב"ר שמואל.
2
ג׳וזה השיב רבינו אבי העזרי זצ"ל. אני אשר על החתום נ"ל לפי מה שכתבתם שראובן הביא עדים שרצו לקבל שבועות מקצת הקהל אך שנתפשרו וטוען שגם ממנו היו רוצים לקבל שבועתו, אמנם זה הדבר צריך לחקור אם הובררו השלשה מתחלה לקצוב ולא לקבל שבועה, אפילו אם נאותו הקהל שוב לאחר הקצבה לקבל שבועה ממקצת בזה לא הובררו מתחלה לישבע או להתפשר גם זה בידו לישבע ושלא כדין הביאו עליו עבדי השלטון ועדות חשובי הקהל שהודה מששה זקוקים, אינו עדות שהם נוגעים בעדות' ולא שייך הכא למימר דניסלקו כי תרי נפשייהו שהרי תביעתן על כל הקהל, ודאי אם פרעו שנים חלקם קודם אז היו יכולים להעיד, ומה שטען האפטרופא שראשי הקהל הסכימו שלא לקבל שבועות על זאת אשיב אם הובררו טובי העיר מתחלה להנהיג קהלם בכל דבר אפילו יחיד שבררו מה שעשה עשוי בתקנת הקהל ויפתח בדורו כשמואל בדורו, ואע"ג דאמר רבא (מגילה כ"ו) לא שנו אלא שלא מכרו טובי העיר וכו' ואמתניתן קאי דאוקימנ' בשל כפרים מכלל דבכרכים לא מהני טובי העיר אלא כולם ה"מ בסתם אבל אם בררו אפילו בכרכים מהני ואפילו יחיד דגרס' בירושלמי דמגילה פרק בתרא שלשה מבני הכנסת כבני הכנסת ז' מבני העיר כבני העיר מה אנו קיימין אם בשקבלו עליהם אפילו יחיד ואם בשלא קבלו עליהם אפילו כמה, אלא כן אנו קיימין בסתם, משם אני למד דהיכא דבררו אפילו יחיד נמי וכי היכי דמהני ברירה בכפרים הכי נמי בכרך וכיון שכח בידם להפקיע בית הכנסת מקדושתו אעפ"י שיש לכולם חלק בו, כדאמר בנדרים פ' השותפין (מ"ז ב') הריני עליך חרם כו' ושרי למשתי שיכרא כדאמר במסכ' מגילה ה"ה בכל מעשה הקהל מעשיהם קיימים, ופי' במעמד אנשי העיר שעושין בפרהסי' ואין מוחה שאם תפרש שצריכים לומר הן א"כ לא עשו ז' טובי העיר אלא כולם ואפילו בכרכים נמי, ונ"ל שאם אחד מבני העיר מוחה בדבר שרוצים ראשי הקהל לעשות או לגזור חרם אם רוב הקהל מסכימים חלה החרם כאשר אבאר ואם לא הסכימו רוב הקהל ומיחו אך הראשים אינם יכולים למחות דמה לי לא קבלו מתחלה מה לי בסוף לפי הירושלמי אבל אם הרוב הסכימו והמיעוט מיחו חלה הגזרה עליהם בעל כרחם דגרס' פ"ב דע"ז אין גוזרין גזרה על הציבור אא"כ יכולין רוב הציבור לעמוד בה שנאמר במארה אתם נארים וכו' אי איכא הגוי כולו וקעבר עלה ההוא גברא אותי אתם קובעים ואי לא לא ופ"ק דמס' הוריות (ג' ב') מייתי לה ומסיק התם והא הכא דכתיב הגוי כולו ורובו ככולו שמעינן מינה שחלה הגזרה בהסכמת הרב אעפ"י שאין יכולין לקבלה ומשמע בהוריות אפילו לא הרכין בראשו, ואין להשיב דדוקא בשתיק משתיק כדאוקימנא לעיל מינה דה"מ בהודאה אבל גבי גוזרים גזרה אפי' מוחים הוי עבריינא וקאי במארה וגו', ומכל הני שמעינן שאין צריך לענות אמן אחר גזרת האלה וההיא דפ' שבועת העדות היינו להתחייב קרבן אבל לאו דשבועה מיהא איכא, ובמעשה דגבעונים כתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה וילונו כל העדה וגו' ומשמע מוילונו דלא ניחא להו ולא ידעי נמי בדבר ואפילו הכי חיילה עלייהו שאם בהתירא היו יכולין לעבור על השבועה ולמה לא הרגום כיון שבאו במרמה, וגם במעשה דיהונתן בן שאול לא שמע השבועה וחלה עליו ואמרינן ויפדו העם את יהונתן שפדאוהו ונתנו משקלו זהב ובשילהי מסכ' תענית אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ואית דמפרש התם שהותר שבט בנימין לבא בקהל דכתיב ואיש ישראל נשבע במצפה וגו' עד מאי דרוש, איש ממנו ולא מבנינו הא לאו הכי חלה אפילו לדרא עלמא כההיא דהלל דהתקין פרוזבול פ' השולח דמשמע התם שצריך להמנות ולבטל וכיון שתקנתם וגזירתם קיימת והפקרן הפקר בדבר שתקנת הציבור הוא דכתי' וכל אשר לא יבוא וגו' אם רוב הקהל מסכימים אלא גזרת ראשיהם יכולים מן הדין לכפות את המיעוט להיות ציית לתקנתם ואם הם מחניפים לאוהביהם הקולר תלוי בצואריהם וראוי להם לרחם על עניים כפי הענין שרואים וגם סמך לדבר דגרסי' בפרקין דחסידי דבי נשיאה גזור תעניתא ולא אודעינהו לרבי יוחנן ורשב"ל אמר ליה רשב"ל לר' יוחנן והא לא קבלנן אמר לי אנן בתרייהו גרירא, ויש לדחות דשמא אילו הוו ידעי הוה ניחא להו, והארכתי לפרש לפי שיש מרבותי שהיו אומרים דהא דתניא רשאין בני העיר לקיים תנאם ולהסיע על קצתם ה"מ אם כולם נאותו יחד והוא עמהם ושוב עבר על תנאם דומיא דהנהו תרי טבחי אבל בלא דעתו לא אלימי לעשות, והפקר ב"ד הפקר לא שייך הכא כך היה אומר מורי הזקן ממיין זצוק"ל ואני את אשר עם לבבי כתבתי ואם שגית הורני רבותי וחיים ושלום על כל ישראל, ישראל אליעזר ב"ר יואל הלוי. ורבינו ברוך מצא בספר הישר של ר"ת זצ"ל שפירש כן בבבא בתרא פ"ק דאין רשאין בני העיר להסיע על קצתן אא"כ נאותו כולם.
3