תשובות מהר"ח אור זרוע רכ״אMaharach Or Zarua Responsa 221
א׳בתולה שנאנסה ביום הרג רב בוורנקוורט והיא ארוסה והארוס נשא אשה אחרת כתב הרב ר' יהודא כהן זצ"ל דאגה בלב איש ישחנה לאחרי' וצערינו נודיע לרבים ואתם תבקשו עלינו רחמים לרבותינו קהלות הקדש אנחנו קובלים שהעבירו עלינו הדרך קצת מחשובי ווירצבורק ופרצו גדר רבינו גרשם מחור הגולה והשיאו את ר' יעקב בר' יואל אשה בעוד ארוסתו מותרת לו כי ידוע לנו ולאחרים שהיא ואחיותיה קמו בהימנותייהו ועשיר מחשובי העיר רצה לתת להם הון רב שיקחנה והיא השיבה איני חפיצה כי מאורסת אני לעברי ועוד ידוע לי ולאחרים שכמה פעמים נסו לברוח ולהמלט ולא יכלו עד עת סייעתא דשמיא, ועוד דנתי לפני רבותי כי בשעת המלחמה לא אסרו חכמים כי אם כהנת כדמוכח בעיר שכבשוה כרכום (כתובות כ"ז א') ואפילו ירושלים שבאו על עסקי נפשות כדאמר כל דלא קטיל ליקטלוהו ונשי ישראל לא נאסרו אלא בהורהנה ונחבשה על ידי נפשות בין למ"ד בלא נגמר דינו בין שעומדת ליהרג מתייאשות מן החיים ומתרצות להם אולי ינצלו ועל ידי ממון נמי במקום שיד אומות העולם תקיפה על עצמם כיון שנחבשה והורהנה בדין מתייאשות מלצאת ומתרצות להם כי הם בעיני עצמם כשפחה המכורה לחלוטין, אבל נחבשה והורהנה שלא בדין מותרות כהנהו נשי דגנבי גנבי ואסתר תוכיח שהרי היתה מותרת למרדכי וכ"ש אלו בנות מחוטבות שתחת חרב לטושה פתום בפיהם ולבם נכון למרום ומעת שפתום בפיהם להאמין בדברי הגוים לא היו רשאין ליגע בהם כי דתי הגוים לממאנים אחת דתו להמית ומעתה בעת השלל וההרג לא נאסרה כדאוכחנא מעיר שכבשוה כרכום ומירושלמ' ואחרי כן לא הורהנו ולא נחבשו אלא היו שומרים אותם שלא יברחו כדי להחזיקם דעת טעותם, והנה נסו פעמים לברוח עד שמצאו מקום ועתה רבותי שבכל עיר ועיר אם יפה דן קטנכם תהיו בעזרת תחנת הבנות שדמעתן מצויה ואונאתן מרובה והבו דלח אוסיף עלה ואם שגיתי הבינני ואחזור מטעותי ולא אבוש וצורינו ימהר ויחישה להוציאנו מעול דשה ומעשה ומתישא אא"א סלה יהודה בן רבינו משה הכהן שוחר טובכם ושלומכם וסר למשמעתכם.
1
ב׳והרב ר' משולם זצ"ל הסכים לדבריו וכן העיד עליהם הרבה וסוף כתב כללו של דבר תחלתו וסופו הוכיחו לכשרות וישרות וכמה גוים וגויות סחו כן ויותר לפי תומם ועוד דאיתרחיש ניסא שכמה פעמים נסו להבריחם על ידי גוים לפני נכר שנתנכרו מעשיהם לשמים ולא עלתה בידם כי אם על ידי ישראל וכל פעם ופעם מכינות עצמן לצאת ואילו נבעלו הנבעלות מן הערלים קשה להן לפרוש כאותו שאומר עדי גוברי וכו' ואיתרחיש להו ניסא כלאחותה דברוריה, וכלל כתב רבינו שמחה זצ"ל בכל מקום שסבורות לחזור או על ידי פדיון או על ידי חוזק וכגון שאינו סבורות להשתקע כגון נשי גנבי וכיוצא בהן מותרין, והרואה בכתבי רבינו קלונימוס ב"ר יהודה הבחור זצ"ל דוד רבינו אבא מארי זצוק"ל עסק האנוסות יראה התרות מרובות ובפי' רשב"ם זצ"ל פרק אין מעמידין מוכיח היתר וראיתי כבר שאשת בחור אחד נשתמדה וקדש אחרת ואותה הראשונה שבה ליהודית טרם כנס, וכפוהו הקהלות להוציאה בגט מפני חרם רבינו גרשם זצ"ל מאור הגולה מאחר דאכתי אגידה ביה קמייתא, ומסתפק אני אם קדש אם צריך לגרש ישמור מלכנו שורש וענף, וישמיענו זמירות מכנף הארץ, ושונאינו ינאף באף וחרון וישמרנו ויחיינו ראשון ואחרון, וישלח לנו מבשר טוב בגיל ורון משלם בן רבינו דוד זצ"ל. ואבא מארי זצוק"ל אסרה ותשובתו כתובה באור זרוע, וזה השיב הרב ר' דוד בן רבינו שאלתיאל זצ"ל. ילדות היתה בי שלא קפצתי פי בפני רבותי והעזתי פני במורי הרב ר' יצחק וכבודו וענוותו הכריחוני לענות על רב ואענה חלקי כהדיוט הקופץ בראש ומניינא דר' מן הצד מתחיל, מורי הביא ההיא דפ' האשה דע"י נפשות אסורה לבעלה ופי' רבותינו דאפילו לבעלה ישראל ורוצה לדמות נדון זה לנחבשה ע"י נפשות גם אנו תופסין זה הפי' עיקר דבישראל מיירי כאשר כתב מורי ועוד הוספנו ראיה להביא מפ"ב דע"ז (כ"ה א' ב') דמקשה לשם לא תתייחד אשה עמהם ורמינהו האשה שנחבשה וכו' ורוצה לדמות ייחוד לעל ידי ממון דלא שם על לב לחלק משום הפסד ממונו אלא היתה סבורה על ידי ממון מותרת דאינה מתרצה לו וגם הגוי אינו בועל דלא הפקירה כי אם על ידי נפשות ומתני' דלא תתייחד אפילו דיעבד אסורה כך רצה לומר אלא ש"מ הא לכתחלה הא דיעבד ולבסוף דוחה דלמא התם משום הפסד ממון מירתת אבל ע"י נפשות לא מירתת ומתני' דלא תתייחד אפילו דיעבד אסורה דיחוד דומה לעל ידי נפשות, שאין ידוע הייחוד ועל ידי ממון מותרת אפילו לכהן דכוותה על ידי נפשות אפילו לישראל אסורה דומיא דלא תתייחד ומדלא מחלק בין כהן לישראל ש"מ דמתני' מיירי אפילו בישראל ויחוד דומיא דעל ידי נפשות כך רצה לומר המקשה ולבסוף מחלק שהרי אינו נפסד בביאתו וכך נמי דומה ליד אומות העולם תקיפה על עצמן דאין מי יודע בדבר. ועוד ראיה מדנקט גבי שבויה אסורה סתם וגבי נחבשה נקט אסורה לבעלה ש"מ אסורה לבעלה אפילו ישראל ועוד ראיה מדקתני לקמן עיר שכבשוה כרכום כל כהנות שבתוכה וכו' ש"מ דרישא מיירי בישראל ואל תשיבני רישא דקתני האשה שנשבית וכן ב' נשים שנשבו דלא קתני כהנות דעל כרחין בכהנות מיירי מדקתני בזמן שמעידית זו את זו ואי באשת ישראל מי ידעה אם נבעלת באונס או ברצון אלא ש"מ בכהנות מיירי דסתם ביאה פוסלת בה לכך צריך להעיד שלא נבעלה כלל, אך בזה אין נראה לי לדמות נחבשה לנדון זה כי פירוש נחבשה כמו שפי' ר"ח זצ"ל וז"ל פי' כגון שנתחייבו בעליהן ממון לגוים וברחו בעליהן והלכו גוים ותפשו נשיהם וחבשום בבית הסוהר ודכוותא גבי נפשות שנתחייבו בעליהן הריגה למלכות כדאיתא בגמ' והמלך הפקיר נשותיהם ובתיהם כפי' רש"י זצ"ל התם וודאי שהרי ברשות המלך לקחום אבל נדון זה דומה לעיר שכבשו כרכום שהרי באו עליהם בחיפזון ושללו והרגו כך עושים הכרכום כמו שעשו לירושלים מהם הרגו מהם שללו ואעפ"כ לא נאסרו אלא כהנות ויהא פנאי לבעול ודאי מ"מ האנוסות מותרות לישראל ולפי' רש"י זצ"ל דכרכום של אותה מלכות אינם רוצים להשחית את העיר וכשכבש עיר סמוך לממשלתו שומרה והיא לו למס עובד כ"ש כשטינפום במים טמאים שמרום ולא נגעו בהם ואפי' לכהן מותרת לפרש"י זצ"ל ואפילו לר"ח זצ"ל ולפר"ת זצ"ל דמפרשים איפכא, בכרכום של מלכות אחרת יראים מחיילות הבאות ממקום אחר וממהרות ומותרות ואות' מלכות אסורים לפי שאינם יראים שיבואו עליהם חיילות ועושים כל רצונם הכא בנדון זה היו יראים לאחר שטינפום ולא באו עליהם דרך זנות כי שמרו אותם לצורך בעלים דרך אישות כאשר העידו כמה וכמה שהיו בבית ארמלתא אחת, ועוד ראיה דיש חילוק בין נחבשה ברשות ומן הדין לוקחה לנלקחה באונס דגרסינן בפ"ק דכתובות (ג' ב') ומסכנה ואילך נהגו לכנוס בשלישי וכו' עד לידרוש להו דאונס שרי ולעיל מינה אמרינן האי סכנתא אונס היא כיון דאיכא צנועות דמסרי נפשייהו לקטלא אתיא לידי סכנה ואין נקרא אונס כיון דביד ההגמון להורגן אם אינן נשמעות ועוד ידן תקיפה על עצמן הוא ואפילו על ידי ממון כה"ג אסור כיון דידן תקיפה על עצמן, אלא ש"מ כיון דההגמון לוקחה שלא כדין נקרא אונס אע"ג דאי מסרבי קטלי להו וכל שכן נדון זה ואינו דומה לנחבשה ומה שכתב מורי וז"ל רואה אני שהדברים ק"ו דאשתו של בן דינאי דבעלה נגמר דינו להריגה ואשתו לא נגמרה דינה אלא שתהא הפקר הן לשבי הן ליהרג כו' ק"ו פריכא הוא דגרס בירושלמי על ידי נפשות אמר חזקיהו והוא שנגמר דינו להריגה ר' יוחנן אמר אשתו של לסטים כלסטים אלמא דדין אחד לשניהם ומה שכתב מורי מפרק נערה נשי דגנבי גנבי ומשבוי לסטים אין לדמות לזה, דהך שיטה הכל מיירי שבברור נבעלה רק ספק לנו אם באונס אם ברצון דומיא דהך דאבוה דשמואל בריש שמעתתא אשת איש שנאנסה וכו' וכן דומיא דמלכות אחשורוש דלשם היתה ביאה ודאית וכן משמע מתוך פי' רש"י זצ"ל שגונבין אותן מתחת בעליהן ובאונס באים עליהן ואינן מתרצות לא למלך גדול כאחשורוש ולא להדיוט כליסטים דעלמא כי אינם חפצות בהדיוט אלא במלך כבן נצר כי גם בעליהן הדיוטים נינהו ורוצים בבעליהן הדיוטים משאר הדיוטים, וכל זה מיירי היכא דבברור נבעלה, אבל אם אין ברור לנו הדבר הוי ליה ספק ספיקא שמא נבעלה או שמא באונס, ומה שהבאת מע"ז אשה כלי זיינה עליה וכו' כאשר כתבת מה ראיה לזה וכי היית אוסר אשה לבעלה והלא הספר מתרץ הא לכתחלה הא דיעבד דאין לאוסרה לבעלה והספר קורא אותו אונס ואתה אומר נתרצית מפני הצלת נפשה וזה כתבתי לך גבי ולדרוש להו דאונס שרי דהיכא דנלקחה באונס שריא לישראל. ונ"ל דכל עדות שהתירו גבי שבויה לכהן עד אחד אשה וקרוב התירו גם בנחבשה על ידי נפשות לישראל וכן מצאתי בספר המקצועות וקיימא לן בין הורהנה בין נשי דגנבי גנבי בין נשי דדמין לאשתו של בן דינאי בין עיר שכבשה כרכום בין אשה שהלכה בשביה כיון שעד אחד מעידה שלא נסתרה ולא נטמאת מותרת לבעלה. וכבר דברתי עם הרב רבי יהודה כהן שאחיות אינם נאמנות זו לזו וראיה מבנתיה דמר שמואל (כתובות כ"ג א') דאוקמינוהו לאשבוינהו אבראי האי אמרה נשביתי וטהורה אני וכו' ומדלא באו והעידו זו על זו ש"מ אינה נאמנות וחוזרני בי ואומר אני דאחיות נאמנות שהרי תניא, זו עדות איש ואשה תינוק ותינוקת אחיה ואחיותיה ואביה ואמה נאמנים, ואין לחלק כאשר כתבת בין שבויה לנחבשה כאשר הבאתי מספר המקצועות דמדמה נחבשה לשבויה לענין עדות ואפילו שפחתה מכשרי רב פפא ורב אשי (שם כ"ג ב') גבי שבויה והיכא דשתיקתה אוסרתה נאמנת ולא מצינו גבי עדות אשה חילוק בין קרובה לרחוק' כי אם ביבמה פ' האשה (קי"ז א') נשים שאינם נאמנות לומר מת בעלה חמותה כו' אבל פסול קורבה לא מצינו, ומה שכתבת שתי קולת לא אשכחן בשבויה גומלת ואחיות תשובה לדבריך חדא דההלכה מסקא (כתובות כ"ד א') מהו דתימא ליחוש לגומלין קמ"ל דלא חיישינן ועוד מאחר שהכשירו כל אחד מה לי חד מה לי תרי כדאמר פר' בתרא דיבמות (קי"ט א') מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת, ועוד אמר התם בנזיר פרק כהן גדול (מ"ח ב') כיון דשרא רחמנא גבי מת מצוה מה לי חד לאו מה לי תרי לאו, ועוד בירושלמי פ"ב גם אתה הזכרתו ר' אמי בשם ר' יוחנן אפילו קרוב אפילו קטן, מיהו מצינו למימר קרוב גדול או קטן שאינו קרוב היינו תרי קולי דאכשר ואע"ג דבגמ' שלנו מעמידו במסיח לפי תומו מכל מקום לגבי שאר פסולים דלא בעינן מסיח לפי תומו דינו כבן לאמו במסיח לפי תומו, דהך קרוב דמייתי בירושלמי זה היה בבן לאמו כדאיתא פ"ב דכתובות (כ"ז ב') רבי חנינא דקרטיגנן משתעי מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו פעם אחת נשבה הוא ואמו וכו' והך דבנתיה דמר שמואל לא העידו זו על זו שלא נשבו יחד במקום אחד אלא זו לצפון וזו לדרום ואם היו השבאין באין לפניהם היו מכירים שלא היו ממקום אחד ולא היו יכולות להעיד זו על זו ומיהו ביחד הביאום לפדותם וכל זה שדנתי לפי דבריכם שדימיתי נדון זה לנחבשה אבל לפי הנראה לנו אין לדמותו לנחבשה אלא לכרכום ואינה צריכה שום עדות ולדבריכם אנו אומרים דאחיות נאמנות ולולי שראיתי מורי ורבותי הרב ר' משולם והרב ר' יהודה כהן ושאר רבותי שכתבו להיתר לא נזקקתי לדבריכם גם לא ראיתי כתב מורי החלוקים בתחלה כשהסכמתי עמהם והיה נראה פשוט בעינינו ובדעתינו אז כן דעתינו עתה ואם שגיתי יבינוני רבותי ועליהם ועל כל ישראל החיים והשלם דוד בן רבינו שאלתאיל זצ"ל.
2