תשובות מהר"ח אור זרוע רכ״הMaharach Or Zarua Responsa 225
א׳בעל הבית ששכר סופר אחד לכ"ד ספרים וקצץ עמו לתת לו מקצת הדמים בתחלת המלאכה ומקצת כשיתחיל הנביאים ומקצת בהתחלת הכתובים והנה כתב מקצת החומש ובעל הבית נתפס עם הקהל והוצרך ליתן מס גדול שלא נשאר להם אלא שליש מן המזומן והקרקעות והספרים והנה הסופר אומר אני מזומן לעשות מלאכתי כי ת"ל יש לך עדיין הרבה ובעל הבית אומר כאשר נתפסתי וראית את לחצי פטרתני והסופר אומר לא היו דברים מעולם ובשעה ששכרו היה בעדים ובקנין.
1
ב׳ועוד הודיעו על אודות ראובן הטוען על שמעון ואומר הנה זוגתי לאה היה לה חוב א' של מ' ליטרא בשותפות כי יעקב בעלה הראשון ז"ל הלוה עמך בשותפות והנה היא הכניסה לי החוב לנדוניא ומיד אחר שנשאת באת אלי ואמרת הנה יש לזוגתך עמי חוב של מ' ליטרא שחציו שלך ואמרתי לך מקבל אתה עליך לעשות לי דין שותף ומודה אתה לי שאני שותף שלך בחוב זה ואמרת כן, והנה לא נתת לי רק יו"ד ליטרין, והשיב שמעון לא הי' דברי' מעולם אבל אמת שאני ויעקב בעלה הראשון של אשתך היה לנו חוב של מ' ליטרא ואותו נפרע ואמרו לי קרובי זוגתך שאותם המעות חצים של זוגתך וחצים של ילדיה היתומים בני יעקב ולאה לא נשבעה על כתובתה. וזו התשובה.
2
ג׳ארי שבחבורה בא לשאול מי ממערה קטנה דמינערה מלהוציא לאורה כדין וכשורה, אך אמרתי אעלה אליו ההרה ללמוד מפיו תורה אשר הורה בכח וגבורה כדין וכשורה מטיבות' דמר אמינא מה שהביא מורי מהמשכיר בעדים דאין נאמן לומר פטרתי וודאי היכא שכבר נתחייב לו אינו נאמן לומר מחל לי בלא מגו כאשר כתב מורי רבינו מאיר זצ"ל אבל כאן עדיין לא נתחייב כי אם מה שכתב דאי בעי השתא היה צריך דמצי למהדר ביה אי משכח הסופר לאיגורי כדתני' פרק האומנין (ע"ט ב') השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך נותן לו וכו' אי משכחה לאיגורי וליכא רפס דספינה אין לו עליו אלא תרעומת דשינוי דעת אעפ"י שקנה המשכיר כל השכירות במשיכת השוכר שמשך את הספינה כמו שכתב רבינו שמשון זצ"ל כפי הברייתא דלעיל מינה השוכר את הספינה וטבע לה בחצי הדרך. ומה שפסק ר"ת בפרק הזהב (מ"ח א' ד"ה והא) כשמשך בעה"ב קולמסא של סופר דתו לא מצי למהדר ביה ומיירי דתו לא משכח לאוגורי וכן מוכח ההיא (ב"מ ע"ו ב') דקצרו חציה והניחו חציה ואפילו אי לא משכח לאוגורי נררה לדמות זה לאתא מיטרא הויא פסידא דפועלים דמשום הא לא אצטריך ואפילו אי לא משכח לאוגורי הוי פסידא דפועלים דפר"י אמנם דבר זה תלוי באומד הדעת שאם נשאר לו כך הרבה שעשירים כמותו שיש להם טיפול במותו רגילים לכתוב חפץ כזה אז וודאי אצטריך אפילו לרבנן דר' יהוד' בפ' מציאת האשה (ס"ח א') דאמר אמרינן עניי' בדעת ועשירים בדעת ה"מ ליתן מן היתומים לבתו אבל לעצמו לא אמרינן.
3
ד׳ועל לאה שלא נשבעה על כתובתה אינה צריכה לפנים דנכסי קמי יתמי רמו ואפילו אם קבל שמעון עליו מעות של היתומים מה ערבות הוא זה שנדר לו ליתן של אחרים ואפילו אם נתערב לו לגמרי כיון שלא נישואין הוא הא לא חסרי וצ"ע אם נשתעבד ונ"ל שאם היתומים יתבעו את שמעון על י' ליטרות שנתן לבעל אמן שצריך לפורעם אם היא רוצה לישבע על כתובתה, יש תשובה אחת בידי שכך פסקו רב צמח גאון ושאר הגאונים דאלמנה שלא נשבעה על כתובתה ונשאת דאבדה כתובתה ואינה יכולה לישבע וליטול דכיון דנשאת בלא שבועה ומסרה הממון לבעל הרי היא גוזלת ופסולה לשבועה וכן פסק הר"ר מנחם מגר"מ עכ"ל התשובה, ומיהו איני סבור שכך דנים עכשיו אם לא שיש לה יותר מכדי כתובתה אבל כשאין לה כי אם כדי כתובתה סבורה היא דשפיר עבדה והוי כמו לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו. ושלום חיים.
4