תשובות מהר"ח אור זרוע רל״בMaharach Or Zarua Responsa 232
א׳שושן אשר הלך אל חוח, לתור ולמצוא לו מנוח, חילי ערבתי ובאתי שחוח, יען כי בידך הכח, הנה הסנה משיב אין בקדקדי מוח, אם נא אריח ממך ריח ניחוח, איך לא אירא עם משה לקרב מנוח, אחרי אשר עיניו וגם לבו אכן לקיים גזירת מלך יבא לאיש הלך כמוני נרצעך אשר על החתום ונראה בעיני, שזאת האשה לא זכתה בתוספ' כיון שלא היה לה סך הרבה כמו שהוסיף לה ואני דן אותו כמו הכותב כל נכסיו לאשתו דלא עשאה אלא אפטרופא אפילו בבריא בעיא היא ולא איפשטא בפ' יש נוחלין (קל"ב א') דנכסי קמי יתמי רמו ולא מפקינן מינייהו מספיקא ומה שכת' התוס' בתחילה אעפ"י שהחתן מוסיף מאה מנה ואין בידו שוה פרוטה נ"ל דמיירי בבחור דאין שייך לומר דברי שיהיו בניו או אחיו מחלקים לה כבוד ואפילו באלמון ויש לו בנים אם אין כדי כתובה והוסיף לה הרבה אין שייך לומר שכשיהיו לה יותר ממה שיש לו עכשיו כיון דהשתא אין בידו אבל אלמון עשיר שיש לו בנים וכתב לה כל נכסיו נראה בעיני דלא קנתה וכן אם אין לו בנים ויש לו אחין לרב עוירא לגרי' אם לא נחלק מחמת חיבת לילה הראשונה ואין נ"ל לומר דדוקא בכותב כל נכסיו ולא יותר אבל כתב יותר ממה שיש לו מוכח מילתא דלאו לאפטרופא נתכווין שאם כך היה לשמואל לומ' הכותב כל נכס' ועוד שכאן שהודה בשטר שיש לו יותר הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ומה שאמר לחמיו שיש לו יותר ביד גיסו אפילו אם אמר לפטומי מילי איכוון, ועוד שאין חמיו נאמן להעיד לבתו ומעתה אפילו אם לא היה בידה אלא שטר הראשון לא זכתה וכ"ש כאן שכתב לה שטר אחר וקבלו קניין פעם אחרת דאפילו לרב אחא (כתובות מ"ד א') אודוי אודי ליה דאי למיחל שעבודיה לא היו צריכים לקבל קנין פעם אחרת דקיימא לן שטרי חוב המאוחרין כשירין אעפ"י שאין שייך לומר כאן אודוי אודי ליה שהעדים שקרים הן כיון שהחתימו פעם אחרת כאשר כתב מורי מ"מ איכא למימר אודי ליה איהו דאיהו גופיה זייפיה עד שהעדי' סבורים שהוא כתב ידו כההוא דאנח ידיה לארנקא שרבא בעצמו היה סבור שהי' חתימת ידן ואפילו אם העדים אומרים אנו מכירים את השטר בטביעית עין וזוכרים המעשה הודאת בעל דין כמאה עדים דמי דאי לאו הכי מאי טעמא דשמואל אליבא דרפרם דטעמא דשמואל משום דבטל שני את הראשון ואיהו בכל ענין קאמר ולא מפליג מידי ואם נאמר דהכא יודה רפרם דטעמא דשמואל משום דאזיל לשעבודיה א"כ מנ"ל לרפרם דבעלמא טעמא דשמוא' משום דאודי ליה ולאפוקי מיניה פירי ועסיק כיון דע"כ דשמואל אית ליה טעמא דמחילה כלל. וראיתי שכתב אבי העזרי זצ"ל ולא איתברר לי הלכתא כמאן כרפרם או כרב אחא ומספיקא לא מפקינן ממונא כ"ש הכא דאפילו רב אחא מודה כדפרישת לעיל ומעתה שטר הראשון והשני הוי ליה ש"מ שכתב כל נכסיו לאשתו דודאי לא עשאה אלא אפטרופא אפילו כתב לה מהיום ממש דע"כ לא נסתפק רבא אלא בבריא דהא קאי הוא ויכבדוה מאימתו, אבל בש"מ לא שייך האי טעמא ופשיטא דלא עשאה אלא אפטרופא כ"ש הכא דלא כתב לה בפירוש מהיום והרי הוא כמתנת ש"מ אף כשהגיע השטר לידה לפירוש התוס' בפ' אף על פי (נ"ה ב') ובפ' מי שמת ודלא כרשב"ג אם לא שכתב בשטר בכל לשון של זכות מתקנ' הגאוני' דהוי כמוסיף על מתנתו דא או כמו אף בתוכו וזה הלשון אין רגילים לכתוב בכתובה ומה שכתב מורי מחמת שכתב אחראי איני יודע מנין לך מתנת ש"מ שכתב בה אחריות משום שאם יבא בעל חוב מוקדם ויטרוף ממנה ע"י אפותיקי היא תטרוף מנכסים שקנה לאחר שנתן לה מתנה זו אע"ג שכתב וקנינא משום מנה ומאתים ותוספת הראשון הוא דכתב הכי ועוד אם לא היה כותב לה כל נכסי לא היתה טורפת ממשעבדי דבמתנה אחריו' לאו טעות סופר הוא, ובריש אעפ"י דקאמר מתוספות תנאי כתובה ככתובה לא מני הא ומה שכתב מורי דקיימא לן כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו איני מבין, דבספ"ק דב"מ מוכח דייתיקי מבטל דייתיקי משמע להדיא שכתוב בו זמן ואפילו הכי אינו אלא כשימות ואמרו התוס' באעפ"י ובמי שמת דאין לחלק במתנת ש"מ בין כתוב בלשון צוואה ובין כתוב בלשון מכר או מתנה ודלא כר"ת. ומה שכתב מורי דאין שייך כאן לומר אודוי אודי ליה נ"ל דשייך ושייך כמו שכתבתי ועוד אם נפרש ההיא דריש נערה דאמר שמואל דבטל שני את הראשון או מטעם דאודי או מטעם דמחילה, והלה מה טוען ע"כ אומר הוא שם דבשביל לשון גרוע נמי כיוצא בזה צוה לכתוב שטר אחריות, ועוד הספר כשאומר פשיטא הראשון במכר והשני במתנה כו' ישמיענו רבותא דאפילו בשביל שינוי לשון לא ביטל כ"ע הא ליתא.
1