תשובות מהר"ח אור זרוע רמ״טMaharach Or Zarua Responsa 249
א׳ראובן ושמעון היה להם חוב בשותפות ומת ראובן ונפרע חצי החוב חלק היתומים וחצי האחר זקפו שמעון אם שאר הקהל על השר חלקו אחר זמן בא שמעון אצל השר ואמר לו עדיין אתה חייב לי נ' ליטרא והטעה את השר באותן נ' ליטרא שפרע ונדר לפורעם פעם אחרת והנה היתומים אומר' כיון שמחמת חוב השותפות בא הטעות שחצי הטעות שלהם נ"ל דאין בדבריהם כלום דתנן פ' מי שמת (קמ"ג ב') הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע ואמר בגמרא אמר רב חביבא בריה דרב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים אבל שבחו נכסים מחמת עצמן אז השביחו לעצמן וכתב רבינו שמעון זצ"ל וז"ל מתוך פירוש הקונטריס נראה שרוצה לפרש השביחו מחמת הנכסים היינו מחמת נכסים עצמן שלא לקחו ממון אחר אלא ממה שהוא משביח תיקנוהו מיניה וביה דכי האי גוונא וודאי השכר לאמצע והטעם משום שהרבה יש להם קרובים לקטנים שהיו עושים להם זה שבשבח היוצא הימנו היו מתקנים אותם אבל השביחו נכסים מחמת עצמן פי' שממעותיהם תיקנו והוציאו עליו השכר לעצמן דזה ודאי לא היו עושים שום קרובים להם שהיו מלוין להם לתקן הקרקע עכ"ל א"כ לפי דבריו אפילו השביחו נכסים מחמת נכסים במקום שלא היה להם לקטנים שום קרוב שהיה עושה להם זה, אז השביחו לעצמם, ה"ה בטעות זה שהטעה השר כיון דאין שייך לומר אם הוא לא היה מטעה השר הרבה קרובים יש להם לקטנים שהיו מטעים את השר השביח לעצמו כי נראה שהקרובים לא היו יכולים להטעות את השר כיון שלא נשתדלו עם זה השר בחוב זה מעולם שאם יכולים להטעותו בעלי החוב של היתומים ילכו ויטעו בעלי חובות אחרים שיש להם ואפילו אם היו יכולים להטעותו לא היו מעלים על דעת להטעותו, לכך נלע"ד דהשביח שמעון לעצמו וגם לא היו מכניסים עצמן בספיקא אם נטעה את הגוי לכשיזכור שטעה יהיה לו תרעומת עלינו וגם מטעם זה נראה ששמעון יעכב כל הטעות לעצמו שמא היום או למחר יזכור הגוי שטעה ויצטרך להחזיר לו וכעין זה כתב רבינו אשר זצ"ל כ"ש לפי' ריב"ם זצ"ל שפי' השביחו נכסים מחמת נכסים כגון היתה קרקע בורה כמה שנים והם העלוה שירטון על ידי עידור וזבל, א"נ נטועה כרמים שעתה היא שוה יותר על ידי שהושבחה ואפילו טרחו בגופו זהו נקרא מחמת נכסים וכגון שהי' בתפיסת הבית מעות שהיה יכול לקנות צרכי השבח ולשכור פועלים אבל אם לא היה אלא הם הוציאו בממונם זהו דבר אחר אבל השביחו מחמת עצמן פי' שהגוף לא השביח כלל אלא על ידי ששכרוהו כגון ריחים וטחנו בהם מה שהקטנים אינם יכולים לעשות כ"ש לפי פי' זה דהכא זכה שמעון בטעות דהוה ליה השביחו נכסים מחמת עצמן, וכן לפי' ר"ת זצ"ל שפירש השביחו נכסים מחמת עצמן כגון מתכת ועשו מהם כלים ועורות לעבדן ומחמת נכסים כגון בוסתני ופרדיסי דשתל מרי בר איסק הכא זכה שמעון בטעם דטפי הוי מחמת עצמן ממתכות ועשו מהם כלים הרי לכל הפי' זכה שמעון בטעות הגוי אפילו אם היה קרוי טעות זה שבחו נכסים כ"ש דאין שייך כלל שבחו נכסים כיון שכבר נסתלקו היתומים ונפרע חלקם ואפילו אם היה עדיין שותפות הראשון קיים סבורני שאין זה השביחו נכסים ודוקא גבי מרחץ וטרח למצוא בני אדם שירחצו בו או ריחים וטחן בהם קרוי השביחו נכסים לפירוש ריב"ם כי מחמת שרוחצים תדיר במרחץ וטוחנים בריחים מתרגלים בני אדם לרחוץ ולטחון שם ויהיה שכרו מרובה וגם מיתבא יתבי אבל כאן מה מתקן החוב הראשון ביה שטעה הגוי אדרבה מתגרעת בזה אם ירגיש הגוי שטעה יעליל ולא יפרע כלום ואם נאמר מחמת שהוא חוב גדול ימהר לפרוע, והשביח הרי הוכחתי לכל הפירושים דהשביח לעצמו. ועוד אומר אני שלפירוש ריב"ם שפירש השביחו נכסים מחמת עצמן מרחץ וטרח למצוא בני אדם שירחצו בו וכן ריחים וטחן בהם ששכר מה שנתנו לו מן הטחינה ומן הרחיצה פשיטא שהוא של עצמו ואין זה קרוי שבח שהשביחו מחמת עצמן דאין באותו שכר ליתומים כלום מידי דהוי אתוקף ספינתו של חברו היכא דלא קיימא לאגרא דאמר פ' הגוזל קמא (צ"ז א') לא יהיב ליה אלא פחתא ולא אגרא דאפילו לא נחת לה בתורת גזלנותא לשנויא קמא וקיימא לן כשני התירוצים כי האלפסי כתב שניהם ואין דרכו לכתוב אלא מה שנראה לו שכך הלכה ואם היתה קיימא לאגרא אז לא היה השכר לעצמו כי אם ליתומים ולא היה שייך לומר השביח לעצמו כי לא היה נוטל לכל היותר כי אם שכר טורחו ואפילו לפי' ריב"ם שפיר' לפי' ר"ת גבי רב ספרא דשקל שכר טורחו כחלק אחיו לשם לא הזכיר התלמוד כלל לשון השביח לעצמו אלא לא שבק ר"ס ויהיב לאחריני ואין בידי לחלק גבי תוקף ספינתו של חברו בין עשה בה מלאכה לעצמו בין עשה בה מלאכה לאחריני דכל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה ה"נ אין לשינויא קמא בספינה דלא קיימא לאגרא כי כלל לא משמע דפליגי הני שינוי בהכי אלא לעולם אפילו עשה בה מלאכה לאחריני כיון דלא קיימא לאגריה אין לו אלא פחתא וא"ת כיון שעשה בה מלאכה לאחרינה בשכר הרי קיימא לאגרא י"ל פי' דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר וה"נ הני יתומי' שאין להם אפטרופא דבהכי מיירי כדמוכח גבי אי דייני דמשני אפילו קטן מצי נטורי בה וכדמשמע כולה מתני' ושמעתתא לא עבידא לאיגורי א"נ אפילו במקום שלא היה ליה לחלק בזה המרחץ היה כל השכר לעצמו ואילו הכא פ' ריב"ם זצ"ל וזה מקצת לשונו יש חילוק שבכאן מן הדין השביחו לעצמן הכל אפילו מה שהשביחו בחלק הקטנים משום דהכא כל זמן שלא חלקו יש להם רשות להשתכר בתפיסת הבית עכ"ל וכדי ליישב לשון השביחו לעצמן שמשמע כל השבח פי' כן ואם היה השכר קרוי שבח שהשביחו מחמת עצמן לא היה צריך לפרש כן כדפירשתי אלא ה"פ מה שהמרחץ שוה עתה יותר מחמת שהרגיל בני אדם לתוכו זהו השבח א"כ ה"נ בחוב זה אם היה שותפים הר"א קיים וזה הטעה את הגוי וזקפו עם חוב השותפות היה הטעות שלו ואפילו מה שהשביח חוב הראשון ששוה יותר מחמת שנזקף המעות עמו גם זה השבח לעצמו כדפירשתי לעיל אם היה קרוי זה השביחו נכסים מחמת נכסים וגרע טפי מיורד לתוך שדה חברו שלא ברשות דהתם שמין לו וכו' וכאן כל השבח לעצמו כדפירש ריב"ם זצ"ל משום דהכא כל זמן שלא חלקו יש להם רשות להשתכר בתפיסת הבית ולא חשיב שלא ברשות דמאי איכפת להו לקטנים אם ישתכרו הגדולים בחלקם וכמו זה נהנה וזה לא חסר הוא שהרי בלא זה היו משתכרים בהם עכ"ל ומהאי טעמא דקטנים אינם יכולים להשתכר והוי כמו זה נהנה וזה אינו חסר וגרע טפי משותפים דעלמא דהתם אפילו מחמת עצמן השכר לאמצע ואפילו אמר לא מהני ואפילו פלג בלא דעתיה דחבריה שלא בפני ב"ד בדבר שצריך שמא לא הוי פלוגתא והוי כמו השכר לאמצע כל זה כתב אבא מארי זצ"ל שכך פי' ריב"ם זצ"ל והני יתומים אפילו אם גדולים הם נראה לפע"ד דחשיבי כקטנים לגבי טעות זה ועוד נלע"ד שאם אמר בפני עדים לאחר שהטעה את הגוי קודם שקבל הטעות מיד הגוי לעצמי אקחנו א"כ גלי אדעתיה שאינו רוצה לזכות בו לצורך היתומים כשהשביחו לעצמו השביחו כדפי' רש"י זצ"ל גבי יתומים אם אמרו בפני עדים ואפילו לפי' התוס' דגרס התם בפני ב"ד כאן אין צריך ב"ד כי ר"י זצ"ל פירש התם הטעם דשמא להכי צ"ל בפני ב"ד שיתמצעו ב"ד בדבר ויתקנו לפי הצורך להם ומדלא תיקנו להם ב"ד לחלוק ש"מ שראו שלא היה להם לחלוק ומחלו הכל עכ"ל א"כ הכא לא בעי ב"ד כי אפילו אם יאמר בפני ב"ד מה יוכלו לעשות וכי יאמרו לאפטרופא לך וקח הטעות מיד הגוי ליתומים ויקרא רשע מטעם עני המהפך בחררה ועוד שמא הגוי לא יתננו לו ועוד שמא יזכה בו לעצמו ויהא מה שעשה עשוי ואפילו רמאי נ"ל דלא מיקרי כיון דלא משכח כי הא בדוכתא אחריתי ומהאי טעמא לא מיקרי רשע כי ע"כ משעת זקיפא לא זכו בו וכל הקודם לזכות בו זכה כי מאיזה טעם יזכה בו אי משום שגרם לגוי בדיבור ובמעותיו שיסתלק ממעות הללו כשיתנ' מידו והא קיימא לן דגוי שמוכר נכסים לישראל דאיסתלק מכי מטו זוזי לידיה וזה גרם הישראל בדיבורו ובמעותיו ואדעתא דידיה איסתלק ולאו אדעתא דאחריני ואפילו הכי כל הקודם זכה ולא דמי לחמריה דרב ספרא פרק הגוזל בתרא (קט"ז א') דאמר רב אחא התם כי אפקריה אדעתיה דארי' אפקריה כמו שפירש רבינו אפרים זצ"ל בתשובה והנה באור זרוע כתב דה"פ הואיל ונעשה לו נס מה שלא נעשה לכל אדם אדעתא דהכי נעשה שיזכה בו רב ספרא ולא אדם אחר וכן כתב אבא מארי זצ"ל פרק איזהו נשך (ע"ב א') ת"ר ישראל שלוה מעות מן הגוי ברבית וזקפו עליו במלוה וכו' וכת' אבא מארי זצ"ל וז"ל ונראה בעיני דדוקא שכתב לו שטר כי זמנו של שטר מוכיח שנתחייב לו קודם שנתגייר ושטר העומד לגבות כגבוי דמי קיימא ל אבל אם חישב עמו על הרבית וזקף רבית על הקרן ואמר לו מעתה אתה חייב לו כך וכך ולא כתב את השטר אינו גובה את הרבית דבעל פה לא אמרינן דמשמע זקיפה הוי כגבוי עכ"ל אבל אני הנקל הייתי סבור שבזקיפה בעלמא איירי וכתבתי בו בשכבר למורי הרב ר' מרדכי כי אפילו בלא זקיפה לא היה עושה איסור דאורייתא אם היה לוקח גם את הרבית כיון שהרבית עליו קודם שנתגייר ותדע דהא ר' יוסי פליג אסיפא ואומר בין כך ובין כך גובה את הקרן ואת הרבית כדי שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה ובהא מילתא ליכא לפלוגינהו ר' יוסי ורבנן אלא גם לרבנן ליכא איסורא דאורייתא אפילו בלא זקיפא והזקיפא לא מהני אלא לסלק שם רבית מן הגוי, וכי אם אדם היה מטעה את הגוי שחייב לו מנה וזקף לו מאתים ואפילו בשטר ונתגייר הגוי וכי היה מותר לו ליקח הימנו מאתים אחר שנתגייר כפי ראות עיני זאת לא תקום ולא תהיה.
1