תשובות מהר"ח אור זרוע רנ״חMaharach Or Zarua Responsa 258
א׳ראובן טוען על שמעון תן לי ערבוני לפדות שמשכנתי בזקוק אשר נתחייבתי לך עבור יין שקניתי ממך והיו שוים יותר כפלים מדמי החוב ושמעון משיב אמת שמשכנת לי הערבונות אך לא רצית שהייתי שומר הערבונות בעצמי אלא אמרת בפי' שלא היית רוצה שהייתי שומרם כי אם היית רוצה לתתם לבתי שהיתה שומרת' אצל בגדיה והנה בכלל הערבונות היה ספר אחד אותו מסרת לידי ועודנו בידי, פרע לי חובי ואחזירנו לך ועבור שאר ערבונות אין לך עסק עמי אלא עם בתי והיא אומרת שנגנבו זיל אישתעי דינא עמה ומה שאתה אומר שהערבונות שוים כפלים מדמי החוב יודע אני בברור שאינו כן ושלא היו שוים כדמי החוב כי צויתי לשומם קודם וגם בתי אמרה לי כן לכן פרע לי עד גמירא ואחזיר לך ספרך וזיל אשתעי בהדי בתי עבור הבגדים, וראובן אומר להד"ם אלא לך מסרתי ערבנותי ואין לי עסק עם בתך וכאשר טענתי כן הוא היו שוים יותר כפלים מהחוב, אחרי הדברים האלה נראה דשמעון ישבע שדבריו כן הוא שלא מסר לו ראובן הערבונות, ולא נעשה שומר עליה ויפטר או ישלם לו אם יש מותר בערבונות על דמי החוב דהא קיימא לן כת"ק דפרק האומנין (פ' ב') גבי הלווהו על המשכון דאמר שומר שכר הוי בין הלוהו מעות כו' בין משכנו בשעת הלואתו כו' וחייב בגניבה ואבידה כדפירש ר"י ויתר רבותינו הגאונים ע"ה וכ"ש בנדון זה דלאו הלואה היא ולא עשה עמו גמילות חסדים וכי האי גוונא כתב ר"ת בתשובתו על המלוה לחברו על המשכון ונאנס מידו ישבע שנאנס ויפרענו הלה כל חובו מדאשכחן (ב"מ נ"ח א') בני העיר ששלחו שקליהם כו' עד נשבעין ליטול שכרם וק"ו בן בנו של ק"ו למלוה דאין בו גמילות חסדים דישבע ויטול כל חובו ע"כ ואין לפטור את שמעון מטעם על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד (שם ל"ו א') לומר שאפילו אם כדברי ראובן כן הוא שמסרם לשמעון הרי מסרו לבתו ומעתה אין לראובן עסק עמו הא ליתא דהא פיר' ר"ת (שם מ"ב ב') דלא אמרינן הכי אלא לענין דלא מצי למימר את מהימנת לי בשבועה האיך לא מהימן אלא משתבעי אינהו ופטור הנפקד אבל אם פשעו הם ואין להם מה לשלם חייב הוא לשלם דאי לא תימא הכי א"כ כל פקדונות שאדם מפקיד לחברו ימסרם לאשתו והיא תאכלם והכי נמי בנדון זה אם היתה הבת יכולה לישבע שבועה שהנפקד היה נפטר בה אם היה נשבע מעצמו והשתא נמי פטורה בשבועה כדפרישת אבל אחרי שהבת מודה שנגנב והיא אין לה מה לשלם דכל מה שקנתה קנה בעלה חייב האב לשלם דהא ליכא למימר ישבע שמעון שמסר לבתו והיא תשבע שלא פשעה ותפטר שהרי היא שומרת חנם ואינה חייבת אלא בפשיעה הא ליכא למימר כלל דא"כ כל שומר שכר יפטור את עצמו מגניבה ואבידה בזה הענין שימסרנו לאשתו ולבניו ולית דין צריך בושש. ועוד נראה לפע"ד דלא אמרינן כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד בפקדון שאין עליו אלא שומר חנם כדמוכח לישנא דתלמודא כל המפקיד וכן ההוא עובדא דפרק המפקיד ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה אשלמינהו לאימיה ומותבתינהו בקרטליתא ואיגנוב כו' עד כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד דאיירי בש"ח כמדמוכח התם דפטריה מגניבה וכן עובדא דההוא גינאי כל יומא דהוו מפקדי מרייהו גבי ההיא סבתא וכו' עד איגנוב מרייהו משמע דאיירי בשומר חנם דפטור מגניבה בכהאי גוונא פטור מטעמא דכל יומא הוו מפקדי גבה אבל אי הוו איהו שומר שכר לא אמרינן הכי דלהכי יהבי אגרא לנטורו שמירה מעולה מגניבה ואבדה ואם ימסרנו לשומר חנם אפילו לאשתו ולבניו או למי שזה המפקיד רגיל להפקיד אצלו חייב ועדיף משומר שמסר לשומר דקיימא לן דחייב וכן מצאתי בספר רבינו משה מיימון זצ"ל בפ"א מהלכות שכירות וז"ל שומר שמסר לשומר כו' עד לפיכך אם היה דרך הבעלים להפקיד אצל השומר השני הרי שומר הראשון פטור מלשלם שהרי יכול לומר דבר זה שהפקדתם אצלי או שהשאלתם לי אמש הייתם מפקידים אותם אצל זה שהפקדתי אצלו והוא שלא ימעט שמירתו כיצד ימעט שמירתו כגון שהיה מופקד אצל זה בשכר והפקיד אצל השני בחנם וכו' או שהיה שואל אצלו והפקידו אצל השני בשכר וכו' ואעפ"י שמתוך לשונו משמע דאפילו אם היה שאול ביד הראשון דהשתא חייב בכל דבר (חוץ) ממ"מ והפקדון ביד השני להיות עליו ש"ח דפטור שהרי כתב שהשאלתם לי לא חש כלום דאיירי כגון שכלו ימי שאלתו או שאין לו זמן לימי שאילתו אלא מתי שהוא חפץ מסתלק משאילתו ומחזירה לבעלים דהשתא כיון שהפקידו ליד זה שהבעלים רגילים להפקיד אצלו הוי כאלו החזירו לבעלים עצמם דאם לא נאמר כן תיקשי דידיה אדידיה ויהיו דברי הגאונים סותרים זה את זה בתוך כדי דבור. אבל הנותן שכר לחברו לשמור לו את שלו צריך לשומרו שלא יגרע שמירתו כל ימי שכירתו וז"ל ובנדון זה נראה דאפי' אם היתה הבת אומרת שנאנס המשכון מידה חייב האב לשלם דהוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס הבא מחמת פשיעה חייב כדפר"י התם ובפ' הפרה אם לא שהייתם עדים בדבר שנאנס באותו ענין שגם האב לא היה יכול להציל דאז הוי פטור כדמשמ' פ' הפועלים. ומה שראובן טוען שהמשכון שוה יותר מכפלים מדמי החוב ושמעון אומר כו' הרי זה תובע וזה תובע הרי שניהם נשבעים ולא משלמים ושמעון ישבע שאין ברשותו ויכלול בשבועתו שלא היה שוה יותר מן החוב וראובן ישבע שלא היה משכונו שוה פחות מן החוב כן פסק רבינו אלפס וכן כתב ס' המצות משמו אבל אם ישבע שמעון שלא נעשה שומר עליהם כדלעיל ויפטר לא מצי למימר עתה פרע לי חובי וערבונך תבע מבתי ולא מצינו נשבע ונוטל אלא הנך דתנן התם בשבועות ולא דמי לפר"ת לעיל דהמלו' נשבע שנאנס המשכון מידו ויטול כל חובו דהתם הוא מודה שהוא לוה ממנו וחייב לו ואין יכול להכחישו ולומר לא נאנס מידך אבל בנדון זה אם מודה לו שנתחייב לו הרי הוא אומר פרעתיך ונתתי לך ערבונות טובים ושמעון גופיה מודה לו בזה אך שהוא אומר שלא נעשה שומר עליהם ומהאי טעמא נמי ליכא למימר דדמיא להא דגרסינן בירושלמי חד בר נש קם על חבריה בשוקא אמר ליה סב לי קיתונא וסב דינר אתא עובדא קומי רבי מני אמר ליה את אודית ליה בדינריה ואיהו לא אודי לך בקיתונא הב ליה דינרא, דהכא כמו שראובן מודה שנתחייב שמעון כך שמעון מודה שנתן לו ערבונות אך שאומר שליד שלוחו מסרם ולא ליד עצמו ואפילו אם כדברי שמעון כן הוא אין לו לתבוע מראובן כלום אלא מבתו אשר אומרת בעצמו שהופקד אתה מכחו שהרי לא המתין לראובן אלא על המשכון אבד המשכון אבדו מעותיו דקיימא לן כר' עקיבא דאמר הכי בפרק האומנין, ודלא כרבי אליעזר דאמר לזכרון דברים נקיט ליה אפילו בהלואה כ"ש בנדון זה, דוודאי לגוביינא נקטי' והנראה לפע"ד כתבתי מאיר ב"ר יקותיאל הכהן ז"ל.
1