תשובות מהר"ח אור זרוע רנ״טMaharach Or Zarua Responsa 259
א׳תשובה כתבת מורי ששמעון ישבע או ישלם לו אם יש מותר בערבונות על דמי החוב דהא קיימא לן כת"ק פ' האומנין גבי הלוהו על המשכון דשומר שכר הוי עכ"ל והנה באת לחייב מה שהמשכון שוה יותר מן החוב מטעם שומר שכר, מטיבותא דמר אמינא דזה אינו דהא קיימא לן כרבה דש"ח הוי כדפר"י, ור' אליעזר ור' עקיבא בדשמואל קא מפלגי ומתניתן כר' עקיבא ומטעם דשמואל לכן ממה נפשך אפילו אם לא ירצה לישבע לא יתחייב בדמי המשכון היתירים על החוב דכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ואין חילוק בין אשלמינהו לאימיה בין אשלמינהו לברתיה ולאחד מב"ב אפילו לישבע דאשלמינהו לברתיה אין צריך דדוקא התם שהאם לא ידעא מאי זוזי נינהו דאשלים לה אי דידיה אי דאחרים בעי אשתבועי דהנהו זוזי אשלים לה אבל כגון שהבת אומרת דהאי ערבון גופיה שראובן השכין לשמעון היה בידה ונגנב נשבעת היא ודיו, ולא מצי למימר אין לי עסק עם בתך דעל דעתה הפקיד וכיון דע"כ מהימנא ליה בשבועה אהא ה"ה באחריתי וק"ל ונראה לי אני עבדך דלפי דברי שמעון ראובן חייב לפרוע לשמעון כל החוב ואין לפוטרו מטעם דשמואל דשמואל לא איירי אלא בדפי' כדפר"ח ור"ת זצ"ל פ' האומנים ואעפ"י שהתוס' אמרו שאפילו בסתמא נמי חשוב בפי' כנגד שוה המשכון ה"מ שמסרו לידו דמצי לאזדהורי ביה שפיר אבל כשמסרו ליד אחר לא קביל עליה כלל שאם יגנב או יאבד מיד האחר שיפסיד מעותיו כנגד שוה המשכון ואע"ג דהכא כ"ש אם יפסיד אביה מעות כנגד המשכון אם יגנב או יאבד דאיזדהר ביה טפי כדאמר ההוא גברא דאשלמינהו לאימיה ומטעם זה פטרו רבא כולהו נשי לאו דינא גמירי ועוד נראה לי שהכא חשיב כפירש להדיא שאם יפסיד המשכון שלא יפסיד המעות שכנגד המשכון כיון שהלוה לא רצה להניח המשכון ביד המלוה דילמא לא מיזדהר ביה שפיר ומאי אכפת ליה והלא אם יפסיד המשכון הוא יפסיד שכנגד שוה המשכון ומן האונסין כך מעט היתה יכולה להזהר כמוהו ומשום רוצה אדם בקב שלו וכו' אין נראה לי כלל לומר ואי משום שהמשכון היה שוה יותר מן החוב לפי דבריו לא רצה להניחה בידו נתן בידו די חובו והשאר נתן ביד בתו ועוד למה השכין לו יותר מן החוב אי הוי דעתיה כדשמואל וכפי דברי אלה הרי שמעון אינו מודה לראובן בכלל ודמי ממש לההיא דירושלמי שהביא מעשה דקיתונא ודנרי ויפרע ראובן לשמעון חובו ממה נפשך וישבע שמעון שכן הוא כדבריו ואם לא רצה שמעון לשבע שלא מסרו לידו אז ישבע שמעון שהפקדון אצלו כמה היה שוה ויפרע אע"ג דהוי שומר חנם מדשמואל ואין זה נשבע ונוטל כי מיד בלא שבועה חייב לפורעם כיון דשמעון לא אודי לראובן במשכון. ומה שכתבת שאם יודה שמעון שהמשכון נמסר לידו שחייב מדשמואל צ"ע בדבר כדפרישת לעיל כיון שהשכין לו יותר מידי חובו ש"מ דלא הוי דעתיה כדשמואל כי יש להסב הדברים, ומ"מ הדעת נוטה כאשר כתבתי, כך היה נראה הדין בהלואת מעות אבל כאן הלואת פירות הוי שומר שכר כר' יהודה דמתני' ת"ק לא פליג אלא במעות מטעם דשמואל אבל בפירות מודו לו וכסתמא דמתני' כל האומני' שומרי שכר בההיא הנאה דקא תפיס ליה אאגריה ה"ה הכא בההיא הנאה דקא תפיס ליה פירותיו ולא דמי להלואת מעות דליכא הנאה במאי דתפיס ליה אמעותיו כי יותר הי' טוב לו שהיה שומר מעותיו ונעשה שומר שכר אכולהו משכונא אפילו מה ששוה יותר מן החוב כמו אומנין דמתניתן דבההיא הנאה דתפיס ליה אגרא הוי שומר שכר אכוליה כלי מדקאמר אלא בההיא הנאה דתפיס כו' משמע דהדר ביה מטעמא הראשון ואין צריך להם כלל ולכן אין לחלק ביניהם ומ"מ אם ישבע שמעון שהוא כדבריו שראובן אמר בפירוש איני רוצה שאתה תשמרם אלא שבתך תשמרם נראה דלא הוי שומר שכר ואפילו שומר חנם לא הוי כי מאיזה טעם יהיה המלוה ש"ש על המשכון שביד השליש ואם ישבע שמעון שכדבריו כן הוא הדין לכתחילה או אם ישבע ששמעון מסר המשכון לידו ואמר לו תמסרם לבתך אז הוא פטור ואפילו בסתם נראה לדונו כמו אשלמינהו לאימיה דהתם פשעה דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע ובפירוש אמרה לא אמר לי דלאו דידי נינהו דאקברינהו וא"כ לזה לא נתחייבה לשלם לפר"ת זצ"ל ואפילו שומר חנם כה"ג חייב ומה הועיל בשבועתו דאיגנוב והלא איגנוב בפשיעה ואע"פ ששמר אותן בקרטליתא שהיה רגיל גם הוא להשים שם מעותיו. כתב בספר המצות שאפילו ש"ח השומר כספים ושם אותם במקום הרגיל להשים את שלו ונגנב משם שחייב והירושלמי שמשמע לפטור פירש בספר המצות דמיירי כגון ששמן בכיפת אבנים שנשמרו יפה מן הגנבים והדליקה ולדברי ר"ת זצ"ל שהודיעם שהם פקדון אבל לא הודיעם שהם פקדון אפילו פשעו פטור ומה שאמר רבא משתבע אימיה דאותבינהו בקרטליתא ואגנוב אין הפירוש צריכה לישבע שלא פשעה דהא פשעה כדפר"י אלא צריכה לישבע שלא איבדתן בידים דאז היתה חייבת מטעם מה הוי ליה גבי דאתתי' וגם הוצרכה לישבע שנגנבו ואינם ברשותה ומעתה כמו שש"ח יכול לפטור עצמו מפשיעה כה"ג גם שומר שכר יפטור עצמו מגניבה ואבדה כה"ג והטעם דכל היכא דלא אמרינן לאו דידיה נינהו מזדהר בהו מפשיעה כמו ש"ח ולא מגניבה ואבידה כמו ש"ש דחילוק דין הוא בלא סברא שהרי אם היה נותנם לאשתו ולבניו והיה מגיד להם שהוא ש"ש פשוט שהי' פטור ואפילו לאדם אחר שהוא נאמן יותר מן הראשון בשבועה היכא דלא גרעיה לשמירתו כגון שומר שכר שמסר לש"ש היה פטור לכ"ע כי זה החילוק פר"י בין ב' הטעמים בין טעם דאת מהימנת לי בין טעם אין רצוני שיהא כו' וכאן גבי אשתו ובניו אין שייך את מהימנת לי וכו' וגם לא גרע שמירתו ואפילו לא אמר דמזדהר בהו טפי ע"כ כאן אפילו אם יהיה האמת כדברי ראובן שמסרו ליד שמעון אם תשבע הבת שאלו המשכונות של ראובן ונגנבו מיד שמעון פטור ממה ששוים המשכונות יותר מן החוב ושמעון לא בעי אשתבועי כדפי' לעיל ומ"מ מן החוב הוא מפסיד כנגד המשכון כדשמואל אם יודה שמסרם לידו סתם כי איני רשאי מסברתי שכתבתי לעיל להוציא ממון אבל אם ישבע שמעון שכדבריו כן הוא פטור הוא לגמרי כדפרישת לעיל וממה נפשך מיד יפרע ראובן לשמעון חובו וכפי דברי ההוא דהמפקיד מעות אצל חברו לא איירי בשולחני וחנווני דהא מותרים הם וישתמש בהם ובזמן הזה כולנו כחנוונים כדפסקו הגאונים והיינו שומר שכר דפ' המפקיד (מ"ג א') ולא דין זה נוהג עתה במפקיד מעות מותרות או צרורין ולא בקשר משונה על דעת רב מרי וגם תנא דמתני' מפליג ולא קתני לחברו סתם ומדברי המיימוני שכתבתי אין שום ראיה לאשתו ולבניו דאיהו איירי בש"ש שמסר לש"ח, דהתם גרע לשמירתו וחייב בלא טעם דאמ"ל אבל באשתו ובניו לא גרע לשמירתו לא. חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה.
1