תשובות מהר"ח אור זרוע ס״דMaharach Or Zarua Responsa 64
א׳תשובה.
1
ב׳ישמח מורי וגאוני, בהשיבו על מנת מעני אעפ"י שאיני כדאי להטיף למולו, השמיעני לקולו, יערב עלי הילולו, אך גלוי וידוע שאין בדורו כמותו ומפלפול מדלא יכולתי לעמוד על דעתו על מה שהזכיר חובת טלית וחובת גברא דהא כ"ע מודו אפי' למ"ד חובת טלית היא דאסור לאיכסויי בכסות של ד' כנפים בלא ציצית דהא אפילו כשהוא בקופסתו חייב להטיל כ"ש שהיא על גופו הילכך יש לו להסירה כמו שכתבתי אם לא מטעם שכתבתי, וכשיפשיטנה לא ישא עונה ותיקן להוציא מידי עברה כל זמן שאינו מונע להטיל מחמת מרד ופשע כדפי' ר"ת גבי קרקפתא דלא מנח תפילין. וגם צדקה דמיחייב עליה לאלתר ופדיון הבן ומילה אחר זמנה וכיוצא בהן טובא וההיא דהקומץ בסופו יפה דחיתה אך לשון הגמרא סייעתא לדידי דנקט קרנא דחוטי ולא נקט קרנא דגלימא זה השיאני לומר שלא נפסק הקרן לגמרי מן הטלית במקום תליית החוטין אך נפסק עד שנשרו החוטין ממנו כי זה ידוע כל שצריך כיון ותיקון לבצר ולעגל שלא יהא נראה כארבע כנפות, ולא יתכן לומר שמיד בפסיקתו נתעגל מאיליו ונפטר מן הציצית, ועוד דלא אפשר שלא היה מרגיש בפסיקת קרן שלם אם לא בהשרת חיטין כדפרישית ופירושים לא נמצאו לי ועצלות הראיה גרמא לי דחיה. ועל התרת כלאים שצויתני לחון דעת מורי אבי הרב ודעת חברינו הרב ר' משולם הצעתי לפניהם ולא השיבוני אך פליאה היא בעיני וגם בעיני יפלא להוציא הקרא מידי פשוטו אשר תכסה בה אמר רחמנא פי' גדילים תעשה לך מהם על ארבע כנפות שאתה מכוסה בו תוכל לעשות מהם מצמר ופשתים גדילים באותו ענין שהם כלאים במקום אחר כגון קשר העליון ואם בא להוסיף ולדרוש על כנפי בגדיהם מ"מ אפילו מונחים בקופסא רק שיהיו בגדיהם ולא שאולים אין זה תימה כי לכן צריך וצריך להטיל כלאים וצריכא פי' הברכה לאסור בעיטוף זה של ארבע כנפים בלא ציצית אלא להתעטף בציצית כי אפילו מונחת בקופסא חייבת כ"ש כשהוא מעטפה על גופו, ומטעם זה אני רגיל למחות ביד כהנים וחתנים לברך ברכה שאינה צריכה בעיטוף טליתות שאולות שהואיל ויכולים להתעטף בהם בלא ציצית כדרב יהודה בפ' כל הבשר דאמר טלית שאולה כל ל' יום פטורה מן הציצית ואפילו למ"ד חובת גברא אומר אני כן דהא לא חייביה רחמנא אלא כי מכסי בטלית שהיא חייבת בציצית כדמוכח בהתכלת, ולך מורי הסולת, ואני קלטתי הפסולת, על כן אם שגיתי הבינני ולחתנים יש למצוא חובה לברכתם מטעם מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ולדעת כן נתנוהו המצדיקים ואעפ"י שאין אדם מקנה ונותן דבר שלא בא לעולם מכל מקום ברשות הקהל היא לתתה למי שירצו ומה ארבה להשיב סובין לעני זכור לי המבין.
2
ג׳ועל אותה דע"ז תמהתי איך תתפוס מורי לשון הברייתא דמאי קא משני נותן טעם לפגם אסור מה טעם נותן כלי צונן ממה שלא הוטבל ע"כ נראה דלא גריס ליה ומן הגיעול, לבי נעול, ולך המפתח והמנעול, אבל תמהתי על דבריך מאד שאתה מדמה לעשות הגעלה וליבון גזירת מלך היכן מצינו כיוצא בזה בשלמא לענין טבילה נוכל לומר אעפ"י שאין לו פליטה ולא קליטה ולא איסור גזירת היוצר הוא הואיל ויהבינן ליה דין כלי טמא, הרי עולה מטומאתו בזה כמו שמצינו באדם וכל הטמאים שאפילו הורחצו במי שלג וכבסו בבורית לא יועילו אם לא במי מקוה ואפילו הם סרוחין או במעין, ה"נ אמרינן בכלים חדשים אבל בהגעלה וליבון אם לא מטעם פליטת איסור שבו שלא נתבטל כל זמן שהוא בתוכו למה ילביננו ויגעילנו, ועוד הא חזינן דבר האיסור שאסרה תורה כגון נבלה וחלב נתבשל בו ופולט עתה בתבשיל ואי טעמינו איך נתירנו אם לא הוגעל ונתלבן ולא באתה תורה אלא להורות לנו היתר בהגעלה וליבון שלא תאמר כמו כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם הואיל ונבלע בו פעם אחת ע"י בישול ואין לו תקנה בהגעלה ולהכי אמר רחמנא גבי חטאת ומורק שלא יעשה נותר הבלוע בו כי לעולם לא יתבטל הטעם שבו יחשוב כאילו הוא בעין עד שיגעיל ויתלבן. וידעתי כי לנסות בא מורי אולי יש לו מפורש ממשנה או מברייתא ונעלם ממני ולא הוגד לי. ועל ידות הכלים הבינות ולא חששת חילוק ויהי כן, ואשר השיבות משידה ותיבה שבים על זה לא שאלתי כי מי לא ידע בכל אלה שאין להטביל במים שאובין בכלי שלם אם לא בעירוב למקוה בשפופרת הנוד או בשאר חיבורין שפירשו חכמים, אבל אני שאלתי אהא דתנן במסכת מקואות פי' כלי שהטבילו דרך פיו כאלו לא טבל ופי' הר"ר יצחק ז"ל בפירושיו מפני שהמים נשאבין בתוכו וכן כלי שהוא צר מכאן וצר מכאן וכו' ולפירושיו הייתי רוצה לומר דלא מיירי אלא במקוה מצומצם אבל אמנם נראין הדברים מתוך המשנה שהטעם משום דראוי לביאת מים בעינן הלכך טהור בהטייתו על צידו וכן מוכיחים כמו כן דבריו שהזכיר התוספתא שר' יוחנן בן נורי מתיר להטביל כדרכו מפני שהוא בבית הסתרים, וכל סתר, יעתר לך נחקר ונחתר, וההיא דהיא מביאה פי' לא נראה אך גירסא עשויה וצריכה חיזוק ואני מגיס כלפי מעלה, ומורי אל יזחיחני כי געגועיי על רוב ענוותו וחסד לשונו בהעריכו לפני יאורו שתי עיני ויאבה הצור להרבות שלוותו, ולהגדיל שמחתו כחשק משרתו שמואל בן הרב ר' ברוך שיחיה.
3