תשובות מהר"ח אור זרוע ס״חMaharach Or Zarua Responsa 68
א׳אמר רב פפא (ברכות מ"א ב') הילכתא דברים הבאים תוך הסעודה מחמת הסעודה אין טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם, דברים הבאים שלא מחמת הסעודה תוך הסעודה טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם. פי' רש"י הבאים מחמת הסעודה ללפת בהם את הפת אין טעונין ברכה דהוו להו טפילה, הילכך כל מידי בין מזון בין פירות שהביאו ללפתן אין בו ברכה לא לפניו ולא לאחריו. שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה וכן כרוב ותרדין שאין לפתן ובאין למזון לשובע טעונין ברכה לפניהם דלאו טפילה נינהו ואינן בכלל לחם דנפטרו בברכת המוציא לחם, ולא לאחריהם דמיני מזון נינהו וברכת המזון פוטרתו. דברים הרגילים לבא אחר הסעודה כגון פירות אפילו הביאן תוך הסעודה שלא מחמת לפתן טעונין ברכה בין לפניהם דלאו טפילה נינהו, בין לאחריהם דאין ברכת המזון פוטרתן דלאו מזון נינהו ע"כ רש"י. משמע מלשונו שאפי' אוכל דייסא או כרוב או תרדין עם הפת אין הפת פוטרתן כיון שהם באים למזון ולהשביע אז הם עיקר כמו הפת ואינם טפילין לפת אלא כשאין באין אלא ללפת את הפת. וא"כ הוא הדין בשר גבינה ודגים שהדבר ידוע שבשר אינו בא אלא למזון ולשובע ולא ללפת את הפת דוקא. ור"ח פי' כל דבר הבא תוך הסעודה מחמת הסעודה לאכול בהן פת כגון מיני תבשילין וכיוצא בהם דעבידי למילפת בהו אין טעוני' ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. ויש מי שאומר אפי' ענבים ותאנים ורימונים וכיוצא בהם שהרבה בני אדם אוכלים בהן פיתן ובזמן שהן תוך הסעודה למילפת בהו פת פטורין ואינן צריכין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. ודייסא כיוצא בהם אבל דברים הבאים תוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון מיני מתיקה חביצא בדובשא ופיול ודג וכיוצא בהם שבאים למתיקה ולא ללפת, טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה כגון אבטיחי' וענבים ורימונים וכיוצא בהם שאין באין ללפת בהן את הפת שהרי סילקו את הפת מלפניה' ועדיין לא רחצו ידיהם הרי אלו טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם שכיון שלא באו ללפת בהם אין ברכת המזון פוטרתן. ע"כ פי' ר"ח. ואיני יודע אם רוצה לומר כרש"י או רוצה לומר אפילו כשאכלן למזון ולשובע גם זה קרוי ללפת כיון שאין דרכן לאוכלן בלא פת כלל כ"א עם הפת פי' גבי פירות ובזמן שהם באים תוך הסעודה למילפת בהו פת פטורין וגבי תבשילין לא פירש כן דהיינו בשביל שדרך לאכול פירות בלא פת ע"כ צריך שיבואו בפי' כדי ללפת אבל סתמא טעונין ברכה לפניהם שדרך לאוכלם בלא פת אבל תבשיל שכלל אין דרך לאוכלו בלא פת איך שבא אפילו סתמא למזון ולשובע קרוי ללפת ואין טעון ברכה לפניו. ומ"מ לדברי שניהם על הדג צריך לברך שר"ח מנאו במיני מתיקה שאין באין ללפת והוו מדברים הבאים תוך הסעודה שלא מחמת הסעודה וטעון ברכה לפניו. ומה שסיים ר"ח ודייסא וכיוצא בהם לא ידעתי אם רצה לומר דינם כפירות ודוקא כשבא בפי' ללפת בה את הפת פטורה אבל סתמא חייבת אפי' אכלה עם הפת לפי שאינה טפילה לפת שהיא באה לעיקר הסעודה להשביע כמו הפת ויהי' ממש פירושו כפי' רש"י. ולפי מה שהבנתי פי' רש"י אז דוקא היכא דעתו לאכול פת אלא שאינו יכול לאכול פת חריבה ומביא מלח או שומן סתמא אינו מביאן אלא ללפת ואפילו תבשיל או בשר אם הוא יודע בעצמו שאינו מביאו אלא ללפת ואם היה ערב לו לאכול פת חרבה לא היה מביאם אין טעונין ברכה שהפת פוטרתן אבל אם הוא יודע בעצמו שאפי' אם היה ערב לו לאכול פת חריבה היה מביאם לפי שרוצה לאכול בישרא וכוורי ולהשביע עצמו מהם ולא מן הפת לבד אז אין הפת פוטרתן אפילו אכלן עם הפת ושמא גם פר"ח רוצה לומר כן. אבל רבינו אבא מארי זצוק"ל כאב וז"ל ודייסא שפי' רש"י שאין הפת פוטרתן היינו כשאינו אוכלה עם הלחם אבל כשאכלה עם הלחם אז הפת פוטרתו כדפי' ר"ח. ופי' רבינו יהודה ב"ר יצחק דדברים הבאים מחמת הסעודה כיון דאדעתייהו קבע סעודתיה ואדעתייהו ברך ברכת המוציא כדי ללפת בהם את הפת אפילו אוכל מהם בלא פת אין טעונין ברכה לפניהם. וכתב רבינו אבא מארי זצוק"ל ונראין דבריו. וכפי מה שכתבתי אז לצאת ידי שניהם טוב שאדם יברך על הליפתן והתבשיל ברכה השייכא לו ואח"כ יברך על הלחם. ועל היין ששותין תוך הסעודה שאין הפת פוטרתו לפי שגורם ברכה לעצמו אעפ"י שאינו אוכלו עם הפת הוי שפיר בא תוך הסעודה מחמת הסעודה שעיקרו בא לשרות אכילה שבמעיו כדפי' ר"ת דאי אפשר לאכילה בלא שתיה כדאמרי' אכל ולא שתה אכילתו דם ולא דמי כלל לתבשיל שפי' לעיל שאפי' אוכלו עם הפת טעון ברכה כשאינו בא ללפת. ובפלוגתא דרב ורב כהנא ור"נ ורב ששת דלקמן שאומר רב כהנא ור' ששת דיין שתוך המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון דזה לשרות וזה לשתות וקיי"ל כרב כהנא ור' ששת וכר"י וכל תלמידי דרב דאמרי אינו פוטר. ופי' רש"י יין שבתוך המזון לשרות אכילה שבמעיו הוא בא לא היו רגילים לשתות תוך הסעודה אלא מעט לשרות ע"כ רש"י. ומלשונו שכתב אלא מעט לשרות משמע שאם שותה תוך הסעודה הרבה יותר מכדי לשתות, לשתות קרינן ביה ופוטר יין שלאחר המזון וכפי מה שכתבו רבותינו שאין לברך על שום משקה תוך הסעודה אלא על היין שמא דוקא כשאינו שותה אלא מעט כדי לשרות ולפי שזהו צורך הפת הפת פוטרתן אבל אם שותה יותר מכדי לשרות אין הפת פוטרתן וע"כ כפי מנהגינו שאנו שותים תוך הסעודה הרבה יותר מכדי לשרות צריך לברך על כל משקה תוך המזון. ויין שתוך המזון פוטר יין שאחר המזון דזה לשתות וזה לשתות וגבי הא דאמרינן יין שתוך הסעודה אינו משכר נר' כגון שאינו שותה כ"א מעט כדי לשתות אבל אם הוא שותה הרבה יותר מכדי לשרות אפי' תוך הסעודה וכן אנו רואין בעינינו כשאדם שותה תוך הסעודה הרבה משתכר. ירושלמי אבא בר רב כהנא אומר יין חדש ויין ישן צריך לברך שינוי יין אין צריך לברך שינוי מקום צריך לברך היסח הדעת כמי שהוא שינוי מקום וכתב רבינו אבא מרי זצוק"ל וז"ל ועתה ע"כ הא דקתני יין חדש ויין ישן צריך לברך היינו ברכת בפ"ה מדקתני סיפא שינוי יין אין צריך לברך דהיינו ברכת בפ"ה דאילו הטוב והמטיב הא אמרן בשמעתתן דצריך לברך, ותו דומיא דשינוי מקום והיסח הדעת דמיירי בברכת בפ"ה. ושינוי יין אין צריך לברך בפ"ה אעפ"י שהשני משובח מן הראשון דומיא דחדש וישן שהישן משובח מן החדש אלא חדש וישן שאני שהם כמו שני מינים עכ"ל. ואיני יודע אם רוצה לומר דתרתי בעינן שהישן טוב מן החדש וגם הוו כמו ב' מינין וא"כ ישן תחילה ואח"כ חדש אין צריך לברך בפ"ה או שמא אינו תלוי בחשיבות אלא משום דהוו בשני מינין וא"כ אפי' ישן וחדש צריך לברך בפ"ה וגם זכורני שמורי נכדי הרב ר' שלו' בר' ברוך ה"ק כפי מה שמדמה חדש וישן לשינוי מקום תימה שאם שתה במזרח ועמד וישב במערב שינוי מקומו הוי היסח הדעת וצריך לברך ואם אחר ששתה כאן במערב חזר ושינה מקומו למזרח הוי נמי היסח הדעת וצריך לברך ה"נ אם שתה חדש ובא לשתות ישן צריך לברך ואם שוב ירצה לחזור ולשתות חדש יצטרך לברך וזה לא מסתבר כלל. ורציתי לומר שחדש וישן צריך לברך על כל בריאה ובריאה לפי שטעם היין משתנה משנה לשנה שפעמים יינות של שנה משובחים מחברתה משא"כ בשאר פירות וכפי זה אפילו אם החדש יתיישן צריך לברך ולא יהא חילוק בין שתה ישן וחדש בין שתה חדש וישן. ומענין הטוב והמטיב שצריך ואם היה אפשר לפרש הירושלמי יין חדש ויין ישן צריך לברך הטוב והמטיב אפילו אם אינו שותה אלא הוא לבדו מחמת שהושפעה טובה לעולם ביין חדש והוי ליה שפיר הטוב לי והמטיב לחבירי. ואעפ"י ששותה החדש תחילה מ"מ ברכת הטוב והמטיב באה על שניהם על החדש ועל הישן דהא אם לא היה שותה כ"א אחד מהם לא היה מברך דעל רבוי יינות נתקנה והרי נתרבה יין לכל העולם אבל שינוי יין שרוב העולם אין להם שינוי יין לא יברך אלא א"כ יש שותה עמו. שינוי מקום צריך לברך פי' אם שתה כאן שני מיני יינות ושינה מקומו ושותה גם שם אותן שני מיני יינות ששתה במקומו הראשון צריך גם כאן לברך הטוב והמטיב. אף ע"פ שכבר ברך במקום הראשון דכי היכי דשינוי מקום מחייבו בברכת בפ"ה ה"נ מחייבו בברכת הטוב והמטיב. וכן היסח הדעת לאפוקי מיש בני אדם שאומרים שאין לברך ברכת הטוב והמטיב היכא ששתה מזה היין תוך ל' יום. ומורי רבינו מאיר זצוק"ל אמר לי שתלמידי רבינו שמחה היה אומר שיש כן בירושלמי בפ' הרואה ואני קריתי כל הירושלמי דפ' הרואה ולא מצאתיו בו. ומה"ר אהרן בן מורינו הרב ר' יונתן אמר לי מאיזה טעם נחלק בין ברכת בפ"ה לברכת הטוב והמטיב כמו שחייב לברך בפ"ה בכל עת שבא לשתות יין כן גם יברך הטוב והמטיב בכל עת שבא לשתות וישר בעיני א"נ יש לפרש שינוי מקום אם בירך הטוב והמטיב על יין חדש שגדל במדינה פלוני או נהר פלוני ושוב שותה יין חדש שבמדינה אחרת או שגדל בהר אחר וטעמו משתנה לטיבותא בכל שנה וזה דבר הידוע לכל יחזור ויברך הטוב והמטיב מטעמא דפרישית.
1