תשובות מהר"ח אור זרוע ע׳Maharach Or Zarua Responsa 70
א׳אדני החבר ר' נתן שאל כדת מה לעשות לבחור אחד אשר נדר על דעת רבים ואמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי חוץ מחטין אם אשחק בקוביא לא בגיני ולא בגין אחרים ויהי היום ויצחק בגין אחר כי הציקתהו רוחו ועתה זה הבחור אשר עות ויכלם מאוד ועתה בא לשאול אם יש לו תקנה, כי אמר אבי כי אותו הנודר שכח לגמרי את נדרו בשעה ששחק בקוביא א"כ הוי ליה נדרי שגגות ועדיין לא חל הנדר כדתנן ספ"ג דנדרים (כ"ה ב') נדרי שגגות א' קונם אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה, שאיני אוכל ואיני שותה ושכח ואכל ושתה ואע"ג דלא קתני בסיפא קונם אם אוכל אם אשתה אלא קתני שאני אוכל שאני שותה מ"מ כך הוא פתרונו שנודר על תנאי קונם דבר זה עלי אם אוכל אם אשתה והאכילה והשתיה הם התנאי שעל ידיה' חל הנדר וקתני דהוי נדרי שגגות ומותר שלא חל הנדר. ובספ"ג דשבועות (כ"ח ב') מייתי הך משנה גבי שבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו דסבירא לן לכולהו פירושי דשמעתתא דהתם שאם אכל התנאי בשוגג שלא חלה השבועה משום דבעינן האדם בשבועה ואינו אדם בשבועה בשעה שיש לו השבועה לחול דהיינו בשעת אכילת התנאי ומייתי עלה הך משנה דנדרי שגגות, והא דתני עלה כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרות ואפילו למאן דמחמיר בריש ד' נדרים (כ"א ב') לומר דד' נדרים הללו צריכים שאלה לחכם ואין נראה לומר דאפילו לא חל נדרו ע"י ששחק בקוביא בשוגג מ"מ על ידי שלא עשה מסתמא תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה וכל תנאי שאיני כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי והתנאי בטל ומעשה קיים וחל נדרו משעה שעשאו ואפילו לא שחק כי נראין הדברים שמועיל כמו גילוי הדעת כמו (כתובות צ"ז) זבין ולא איצטריכו ליה זוזי דהדר זבינו ושטר מברחת (שם ע"ט א'). וההיא דרבי שמעון בן מנסיא (ב"ב קל"א א') שאם היה בנו קיים לא היה כותבם וקפצה ונשבעה (ב"ק פ' א') כל מי שיבא עלי איני מחזירתו דאפילו גילוי הדעת לא היה שם, ואמרינן לא נתכוונה זו אלא להגין לה וכמה דברים שאינם צריכים ולא הוו דברים שבלב משום דאנן סהדי שכך היה בדעתו ודומיא הא דאמרינן (נדרים ל' ב') הנודר מן הנולדים והרבה דברים יש בנדרים ואנו הולכין אחר הידוע לו מה שיש בדעתו ולא חשבינן ליה דברים שבלב והכי נמי בידוע שלא נתכוון לאסור כל פירות שבעולם על עצמו חוץ מחטין אלא א"כ ישחוק ואפילו לא נאמר כן בכל נדרים אלא נאמר כהלכה נדרים שהתנאי בטל ומעשה קיים שלא עשה כתנאי בני גד ובני ראובן הכא מיהא וודאי דבר ידוע הוא שלא נתכוון לאסור כל פירות שבעולם עליו כל ימיו חוץ מחטין בחנם אלא אם כן ישחק בקוביא כמו שאמר ויש כאן גילוי דעת גדול ועדיפא מההיא דקפצה ונשבעה שהבאתי לעיל ומטעם שלא התפיס בדבר הנדור לומר יאסרו כל פירות שבעולם עליו בקונם או בהקדש אין נראה לומר שלא חל הנדר אם לא אמר בקונם או כהקדש כשעשה נדרו דלא גרע מידות נדרים ואפילו אמר כנדרי רשעים עלי נדר בקרבן כדאמר' פ"ק דנדרים (ט' א') ובדבר מועט מאד חשבינן ידות נדרים כדפרישית, כ"ש כאן שנראה יד גמור ואמנם מתוך כתבו נראה שהצקתהו רוחו ושחק במזיד וזכר היה מנדרו או מתחלת ישיבת השחוק או לפני עמדו משם וראוי היה להחמיר עליו ולעונשו כאשר לא נזהר על תחלת הנדר פשע שנדר דבר שאין לו תקנה עולמית אם ישחק בקוביא אחרי שהיה מכיר שדעתו קלה עליו ולא יוכל להתחזק ולהעמיד על עצמו מן השחוק והוסיף על חטאתו פשע לשחוק ואסר עצמו בכל פירות שבעולם, חוץ מחטין שאי אפשר לעמוד בו כל ימיו בלא מכשול עון וחטאה גדולה ואי אפשר שלא יעבור על נדרו בשום פעם כל ימי חייו וגבי נדר בחרם וכו' לר' מאיר וגבי נדר ועבר על נזירותו לכולי עלמא מחמירין עליו לעונשו פ"ב דנדרים וראוי היה שלא לבקש שום תקנה עד כמה ימים שלא ינהגו קלות ראש בנדרים אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו שלא להחמיר עליו כל זמן שלא עבר על נדרו כי יש לדאוג פן לא יעמיד עצמו לשמור נדרו אחרי שראינו דעתו קלה עליו כל כך שלא יוכל לפרוש יצרו מלשחוק, על אחת כמה וכמה שלא ימשול ברוחו להזהר מכל פירות שבעולם חוץ מחטין כל ימי עולם, ומזה טעם נראה שיש למצא לו שום תקנה להיות לו הפרה לנדרו דהוי כמו לדבר מצוה כי ידוע וברור לנו שאי אפשר לעמוד בו כל ימי חייו ואי אפשר שלא יכשל בו כמה פעמים וזהו דבר מצוה שאם לא יתירוהו יבא לידי מכשול ועון כל ימיו לעולם והיה כי ירעב והתקצף כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם ונמצא כל ימיו בעברה, ורואים אנו שאינו חסיד ופרוש כל כך שיכוף יצרו לקיים נדרו כל ימי חייו ואם כן תלמוד תורה הוא ורגיל לעסוק בתורה, נמצא ממעט ממלאכת שמים ומבטל תלמוד תורה ומרתו מרה ולא יוכל כפרה ואפילו בעיר שאין בה פירות אין תלמיד חכם רשאי לדור כ"ש הנאסר מכל פירות שבעולם חוץ מחטין שמתבטל מתלמודו וזה הטעם נראה הגון אבל לשון ראשון שפירש שאי אפשר שלא יבוא לידי מכשול מרופה בידינו, ואמנם נראין הדברים כי האוסר כל פירות שבעולם עליו אסור בבשר ובכמה דברים שיש לתלות שהם בכלל כל פירות שבעולם, ואף על גב דאמר' בהנודר ירק (נ"ה ב') הנודר מן הפירות בשנה זו אסור בכל פירות השנה ומותר בגדיים וטלאים ובבצים ובגוזלות, גדולי שנה עלי אסור בכולם מ"מ כשאמר כל פירות שבעולם עלי נראה שאסור בכולם דהא דחשיב בשבועות פ"ג (כ"ט א') שבועת שוא כשאומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי בשבועה אם לא ראיתי גמל פורח באויר לפי שאי אפשר לו לקיים שבועתו כמו שבועה שלא אישן שלשה ימים דמלקין אותו ויישן לאלתר דהוי שבועת שוא, ואם אין בשר בכלל פירות שבעולם, מסתבר שלא היה חשוב שבועת שוא דאפשר לו להיות בבשר דבשר שמן מייתב דעתו טובא כדאיתא פרק בתרא דיומא וסוף פרק חזקת הבתים (ס' ב') מצינו גבי רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר שלא לשתות יין לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות ולחם הפנים אפשר בפירות פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים אפשר בפירות אחרים, ה"ה הכא מיתסר דאפשר בבשר חלב וגבינה אבל נראה שכלם בכלל כל פירות שבעולם כגון דגים ופשתן וצמר וקנבוס ומשי ועצים וכמה דברים הגדלים ונולדים זה מזה וכהמה וכהמה דברים נקראים פרי מפרי וגדולי קרקע הלכך הכי נמי בנדר זה אע"פ שאמר חוץ מחטין נראה הדבר שיבוא לידי מכשול כמו שנאמר שאסור בבשר בחלב, וכ"ש אם יאסר ברוב דברים שהזכרתי, ואע"ג דפרק בתרא דנדרים (ע"ט ב') תנן ואלו הן ענוי נפש אמרה קונם פירות שבעולם עלי יפר מ"מ חל נדרה וצריכה לקיימו עד שיפר וא"כ אינה יכולה לעמוד בו הוי לי' נדר שוא ואין צריך הפרה ומיד עברה עליו בלא יחל דברו ומותר לאלתר בלא התרה כמו שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו ויישן לאלתר, יש לחלק ולומר דשאני התם דלא אמרה כל, אבל היכא דאמר כל פירות שבעולם הוי נדר כדמוכח ההיא דשבועת פ"ג שהבאתי כל פירות משמע שכולל ומוסיף הרבה דברים וגם לשון שבעולם משום שכולל הרבה דברים מכשאומר פירות העולם והא דאמר פ"ד דנדרים (כ"ז ב' כ"ח א') גבי נודרים להרגים ולחרמים באומר יאסרו פירות העולם עלי אם אינן של המלך ופריך כיון דאמר יאסר איתסר כל פירי דעלמא משמע השתא דמיתסרא כל פירות דעלמא עליה אע"פ שבלשון הנדר לא הזכיר רק פירות שבעולם בלא כל איכא למימר דבפירות נמי גרס' איתסר פירי דעלמא עליה ולא גרס כל, ואפילו גרס ליה י"ל דלאו דוקא קאמר כל פירי דעלמא אלא כל אותן פירות שאסר על עצמו וכן פ' השולח (ל"ד ב' ל"ה א') ונדרת ואסרת כל פירות שבעולם דלא קבלה מכתובתה אלא גליפקרא אחד וכו' ואפי' גרס כל י"ל דלאו דוקא נקט כל אלא בשאר כי נראה לומר דשפיר מיירי שאמרה כל ונאמנת לגבות בכך משום שאם היא משקרת עברה בבל יחל לאלתר כדין נדר שוא ושבועת שוא כדפר"י (שם ב' תד"ה אבל) דהא לעניין גביית כתובתה לא מהימנינן לה בכה"ג דא"כ היכי חיישינן התם דילמא אזלא גבי חכם ושרי לה תדור היום ותאכל בפנינו, או שום נדר אחר תדור ותעבור עליו בפנינו אלא ודאי בעינן שתה' נודרת לפנינו דבר שימשך האסור עליה עולמית אם היא משקרת ומטעם קידוש והבדלה אינו נחשב דבר מצוה דאפשר דנפיק בקדוש והבדלה דאחריני אע"פ שהוא לא ישתה ואע"ג דאינו ראוי לשתות קידוש והבדלה דאפילו זמן דיום הכפורים היינו אומר על הכוס ולמיתבי' לינוקא אי לאו משום דאתי למסרך ועוד דאפשר לקידושי אריפתא ולא בדולי אשכר של חטין דאפשר שיחשב לו חמר מדינה אחר שאסור ביין. ועד שאתה אומר שהוא דבר מצוה משום ד' כוסות ומרור וקידוש והבדלה יכול אתה למצוא שבתות וי"ט דכתיב וקראת לשבת עונג וביום טוב בעינן נמי לכם לר' יהושע ואפילו לר' אליעזר נמי בעינן לכם בעצרת ובשבת כדאיתא באלו דברים בפסחים (ס"ח ב') ומטעם דאי אפשר לו לאכול פת חטין שלא יהא בו מקצת משאר מינים אין להתיר לו על ידי טעם דקונמות הוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל, חדא דאם אינו חשוב לדבר מצוה אין לו הפרה כיון שהוא על דעת רבים והוי ליה דבר שאין לו מתירין, ועוד דאי אפשר לו לטרוח להיות בורר גורנו ואת ערימה שלו שלא יהא בה משאר המינים, ועוד דדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל היינו דוקא במינו אבל בשאינו מינו בטל כדאיתא בירושלמי דנדרים. ואל תשיבני על מה שפירשתי דחשיב דבר מצוה משום דאי אפשר לו שלא יבא לידי מכשול והלא כל נודר על דעת רבים אין לו הפרה ואין חשוב דבר מצוה מה שמצוה להפר נדרים כדא' הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן כי שם אין דבר ברור כל כך שיבא לידי מכשול במה שהוא מקיימו ואינו מתירו אבל כאן דבר ברור נר' שאי איפשר לו בלא מכשול כל ימי חייו הרבה כמה פעמים ור"ת היה מפרש טעם דלדבר מצוה יש לו הפרה משום דמסתמא ניחא להו לרבים בהפרה וה"ה הכא מחמת המכשול הידוע וקרוב לודאי ומעוט מלאכת שמים כדפרי' מאחר שאין שום קלקול והפסד בדבר שיתירו לו כמו שיש קלקול בנדר דאלמנה ובנודר ועי"כ שוב היינו מתירים אותם כי אם היה קלקול בהפרה כמו לשם נר' שלא היה נחשב היתר דבר מצוה בטעמים קטנים הללו שפירשתי כי אעפ"י שנכון שלא לשחוק בקוביא מ"מ אין זה קלקול שיש להזקיקו לידור על כך כמו נודר ועובד ואלמנה ופשע בינוקי שיש בהם טעם הראוי להזקיקו לידור וא"ת ונדר אלמנה ונודר ועובד ניחוש למאן דאמר אין צריך לפרט את הנדר דילמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה ומה יועיל תירוץ שמתרץ התלמוד דאדרינן ליה על דעת רבים מ"מ יהא לו הפרה מטעם זה דהוי לדבר מצוה אם נדר מדבר שאי אפשר לו להיות בלא מכשול כי האי מעשה כיון דמטעם זה אנו באים לחוש בו לדבר מצוה דבשלמא למ"ד צריך לפרט את הנדר ניחא דכיון שיבא לפני חכם להתירו יפרש למה עשאו לאותו נדר שוב לא יתיר לו על ידי טעם זה של מכשול שהרי יותר יש קלקול בהפרתו כדפרישת אבל למ"ד אין צריך לפרט את הנדר קשה כדפיר'. איכא למימר הואיל דבשעה שהדירו את הנודר או לאלמנה הדירו על דעת רבים ופירשו להם שמדירים אותם על דעת רבים כדי שלא יהא להם הפרה מאז נודע להם כי אין טעם המכשול חשוב להתיר על ידו מטעם דפרישת ושוב לא ימלאום לבם ללכת אצל חכם להתירו כי אע"פ שאם היו הולכים אפשר שהיה מתיר להם מטעם מכשול אם לא יפרש את הנדר מ"מ הם לא יעברו להטעותם את החכם במזיד כיון שידעו שההיתר אינו היתר שהרי הודיעו להם בשעת הדרה שאין לו הפרה ומיהו בלא טעמים שפירשתי לא הייתי יכול להתיר הנדר שהודר על דעת רבים בלא דבר מצוה על ידי שהייתי מפרש דלא הוצרך התלמוד למצוא טעם דלדבר מצוה יש לו הפרה כי אם נדר שהוא מצוה בעשייתו כמו נודר ועובד ונדר אלמנה ופשע בינוקי ועל כן אין להתיר כי אם לדבר מצוה שינצח טעם ראשון כמו לא אשתכח דדייק כותיה שמנצח טעם דהוא פשע בינוקי אבל היכא דאין בעשיית נדר מצוה יש להתיר בעל דעת רבים אפילו בלא דבר מצוה כי אי אפשר לפרש הכי דא"כ תיקשי הך דאלו הן הלוקין (ט"ז א') דקאמר התם גבי אונס שגירש דלא משכחת בטלו ולא בטלו כגון הדירה על דעת רבים שלא יחזירנה דהיינו ביטול עשה שבה משום דלדבר מצוה יש לו הפרה ש"מ דאם לא היה מצוה בהפרת נדר להחזירה לא היה לו הפרה כשנעשה על דעת רבים אע"פ שלא היה שום מצוה בעשיית נדר ולפי מה שמפר' ר"ת דלדבר מצוה יש לו הפרה ש"מ משום דמסתמא ניחא להו בהכי להנהו רבים שנדר על דעתם ונראה לפרש דעל דעת רבים אין לו הפרה היינו שלא בהסכמתם אבל אם יסכימו להתיר אותם רבים שנדר על דעת אם הם ידועים מי הם יש להם הפרה אפילו שלא לדבר מצוה ולענין זה מועיל דבר מצוה שאז אין צריך לשאול בהסכמתו דמסתמא ניחא להו מיהו יכול להיות שאף לפי' רבינו אין לו הפרה אפילו ע"י אותם רבים שנדר על דעתם אם אינו לדבר מצוה כי היכי דנדר שהודר ברבים אין לו הפרה למאן דאית ליה דאלמה לנדריה כשעשאו ברבים הכי נמי על דעת רבים לכ"ע אין לו הפרה אפילו ברשות אותם רבים שנדר על דעתם אם הם ידועים שפירשם כשנדר כיון דאלמיה לנדריה כשעשאו על דעת רבים דהכי משמע לכאורה בהך דאלו הן הלוקין (שם) דהדיר את אשתו על דעת רבים אחר שגירשה משכחת לה ביטלו אי לאו משום דהוי לדבר מצוה הא לאו הכי אין לו הפרה ואמאי והלא יכול להיות לו הפרה בלא דבר מצוה על דעת אותם רבים אלא משמע דעל דעת רבים בשום ענין אין לו הפרה כי אם לדבר מצוה אם לא תדחוק דבמכות איירי דוקא כגון שלא פירש אותם רבים מי הם אלא נדר סתם על דעת רבים ותאמר ששני עניינים הם בנדר על דעת רבים דהיכא דלא הזכיר שמם אין לו הפרה בלא דבר מצוה והיכא דפירשם יש לו הפרה על פיהם בלא דבר מצוה וגם אין נראה לומר דקרי ליה במכות בטלו משום דשמא לא ירצו אותם רבים להתיר לו והוא אינו יכול להתיר כי אם על פיהם ולא הוי בידו דהא ודאי משום הכי לא הוי קרינן ליה בטלו משום דאינו בידו דא"כ בכל נדר איכא למימר הכי דמי יימר דמזדקקי ליה תלתא ואם ראוי לחושבו דבר מצוה בנידריה דקיימינא עליה משום קידוש והבדלה וארבע כוסות ומרור ושבתות וימים טובים זה צ"ע אם הלכה (נדרים ס"ו א') כרבי עקיבא או כרבנן בנדר שהותר מקצתן הותר כולו ר' עקיבא מוסיף על דברי ב"ה דמשנת ד' נדרים (כ"ה ב') כדמשמע בסוגיא ואם רבנן דרבי עקיבא מצו סברי כב"ה א"כ יכול להיות הלכה כמותם אע"ג דמעשה היה והתירו ר' מאיר בכל הבצלים ומעשה רב יש לומר שהלכה כרבים ויש מקומות שמפרש עד שבא ר' עקיבא ולימד שלא חזרו בהם חכמים כגון גבי דרשה דאת דאיכא דלא דריש אתים ובין הלכה כר' עקיבא ולימד שלא אזרו בהם ובין אם הלכה כרבנן אפשר לומר כאן להאי גיסא ולהאי גיסא דאפילו לר' עקיבא דאמר נדר שהותר מקצתו הותר כולו אבל כאן מה שהוא דבר מצוה אין בו חרטה שהרי ידע כשנדר שיאסר בהם ואין אנו מזכירים דבר מצוה כי אם שעל ידי כן יהא ראוי להפרה אעפ"י שהוא על דעת רבים ולכך יכול להיות שלא הותר לו כי אם דבר מצוה לבדו ולא כל נדרו, אי נמי לאידך גיסא דאפילו רבנן דלית להו נדר שהותר מקצתו הותר כולו היינו לענין שאינה חשובה חרטה לענין כל הנדר כולו מה שהוא מתחרט ממין אחד שם אבל לדבר מצוה יש לו הפרה דטעמא משום דסתם רבים ניחא להו להתיר נדר כזה לענין דבר מצוה גם זה הנדר ניחא להו להתיר לגמרי מאחר שיש מצוה בהתרתו מיהו האי חילוקא דהאי גיסא אינו נראה כל כך פשוט כמו הראשון וצורנו יצרנו כאשון ושלם אלחנן בן ה"ר יצחק.
1