תשובות מהר"ח אור זרוע פ״וMaharach Or Zarua Responsa 86

א׳שמעון שנשא את לאה והכניסה לו לנדוניתה שוה ה' מאות אם לא נשבעה על כתובתה פסק מורי רבינו מאיר זצ"ל שדברים הידועים שהיו של בעלה הראשון צריך בעלה השני להחזיר ליורשי בעלה הראשון כיון שמתה אבל זוזי וכיוצא בהם שאין אדם יכול לומר שהיו של בעלה הראשון אם היתה בחיים היתה נשבעת שהם שלה ולא של בעלה ונאמנת דאימור מציאה מצאה ותלינן בהכי כדאמ' פרק הניזקין (נ"ב ב') גבי עמרם צבעא ע"כ דברי מורי רבינו מאיר זצ"ל. ואינו מבין דהא תניא בפרק חזקת הבתים (נ"ב ב') וכן אשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאין על שמה עליה להביא ראיה ואינה נאמנת בשבועה ואפילו מתה על יורשיה להביא ראיה כך פסק רשב"ם זצ"ל ואנו שאנו שותין מימיו של רשב"ם זצ"ל בשעת מעשה נסמוך על דבריו ושם מיירי באלמנה שמינוה ב"ד אפטרופא שכך כתב רשב"ם זצ"ל פ' חזקת הבתים וז"ל אבל אשה דשביחה לה מילתא חשיבות הוא לה שמאמינים לה ב"ד לעשותה אפטרופא בשל יתומים וגם משבחים אותה בני אדם על כך ובקושי גדול תאמר על שלהם שהוא שלה וסלקא דעתך אמינא דליהמנה קמ"ל עכ"ל. הא למדת שאינה נאמנת לומר מציאה מצאתי ונ"ל דאפילו מציאתה ליתומים ואע"ג דאמר שמואל (כתובות צ"ו א') מציאת אלמנה לעצמה אפילו כשהיא ניזונית הני מילי בשאינה נושאת ונותנת בתוך הבית אבל אם היא נושאת ונותנת בתוך הבית מציאתה ליתומים אם אין לה כלום לעצמה או אפילו יש לה מעט ועתה אומרת על הרבה שהיא שלה בענין דאין שייך לומר מעיסתה קמיץ שאם לא כן יש לחוש שתגנוב משל יתומים ותאמר מציאה מצאתי וכן מפרש רבי יוסי במילתיה דרבי יוחנן בירושלמי פרק מציאת האשה דנראה התם טעם אחר יש באשה מהו טעם אחר אמר רבי אמי משום קטטה ר' אסי לא אמר כן אלא שלא תהא אשה מברחת משל בעלה ותאמר מציאה מצאתי הגע עצמך שנתן לה אחר מתנה קול יוצא למתנה ואין קול יוצא למציאה, וכתב רבינו אבא מארי זצ"ל שהשיב רבינו ברוך ב"ר יצחק זצ"ל מרגינשפורק בשם גאון אדם שמצא מציאה אחיו השותפין חולקין עמו ופר"ח זצ"ל כן פרק מי שמת כל' בתרא והביא ראייה מירושלמי וכשר הדבר לדון כן. ואפילו אם בא לידו על ידי הדחק כדפליגי ר' עקיבא ורבנן פ' מציאת האשה (ס"ו א') והביא מירושלמי דאלמנה שכתבתי לעיל וכתב דה"ה לאחין השותפין דמאי שנא כמו כן יכול להבריח מן השותפות ולומר מציאה מצאתי ולעניין העסק שאומר שלקח מאחרים כ"כ ק"ו הדברים ומה אם היו אונאות ושטרות יוצאין על שמו ואמר שלי הם צריך להביא ראיה ואינו נאמן בשבועה בכאן שאין לו שום צד זכות לא כ"ש שאינו נאמן בלא ראייה ואם עשה בצינעה הפסיד לעצמו ואם לא תאמר כן לקתה מדת הדין שיכול להבריח כל מה שירצה ויאמר עיסקא אחרת היתה לי. ורבינו אבא מארי זצ"ל הביא מירושלמי דר"י מי שמת כמו כן וכתב על דא אנא סמיך בשעת מעשה וה"ה כאן שאיני רואה שום חילוק ביניהם וא"ת כל אפטרופא כמו כן נאמר כן נראה לי דכן הוא דכל אפטרופא שאין לו כלום לעצמו כל עיקר וניזון משל היתומים דינו כן ואין לירא דלמא מימנע דאין אדם מבריח עצמו מן התשלומין ובעי למיתן בגין דיתקרי מהימן כדאיתא בירושלמי פ' הניזקין ואם חפץ לפרוע אם יפשע בגין דיתקרי מהימן כ"ש בשביל מציאה דלא שכיחא לא נמנע בגין דיתקרי מהימן וע"כ נראה כמו שזו האשה החזיקה בממון בעלה אחר פטירתו ולא נשבעה על כתובתה כל הממון של היתומים וחייב הבעל להחזיר ליתומים כל מה שקבל ממנה כמו קבל מן האשה דלא מהימנא ליה יעשה פירוש לפירושה ויחזיר לבעלה כיון דלית ליה מגו כ"ש כאן שאינה נאמנת בשום ענין שאפילו אם נתכוונה לגזול מן הממון ושינתה אותו וקנאתו בשנוי מעשה לא עדיף ממציאה שהיא של היתומים כדפי' לעיל. וקשה דבפר' הכותב כתבו התוס' (פ"ח ב' ד"ה לאפוקי) וז"ל מעשה בא לפני ר"ת זצ"ל באשה שהושיבה בעלה חנונית ומינאה אפוטרופא והיתה נושאת ונותנת והרבה מעות בבית ואומרת לבעלה שאינם שלה ולא השביעה בחיי בעלה דהלכה כרבי שמעון כל זמן שאינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה, ובפ' חזקת הבתים (נ"א ב' תד"ה קבל) כתבו וז"ל אם היא נושאת ונותנת בתוך הבית אינה נאמנת לומר לא שלי הם ולא של פלוני הם דהא אמר לקמן וכן האשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית ואמרה שלי הם עליה להביא ראיה ולא מהימנינן לה במגו דאי בעי אמרה שהיא נפקדת משל אחרים מעתה קשיין אהדדי דברי התוס' שבפ' הכותב ודפ' חזקת הבתים, וגם צריך לידע וכי אם אלמנה תתפוס כל נכסי בעלה יותר כמה וכמה מכדי כתובתה, ולא תתבע כתובתה לעולם נניח לה כל הנכסים ולא נשביענה אין זה נכון כלל אלא כל היכא שנכסי בעלה בידה ויכולה ליקח מהם מה שרוצה ולא יודע אינה נאמנת אפילו בשבועה לומר של פלוני הם דהוי כטמונים והיכא דמינה אפטרופא והושיבה חנונית על דבר ידוע ונושאת ונותנת בהרבה, בזה פסק ר"ת זצ"ל דאין להשביעה ולכאורה צריך שיודע בברור שיש בידה משל אחרים דאי לאו הכי אימור מציאה מצאה והיא של הבעל ואומרת של אחרים הוא אם לא שאין לתלות במציאה דלא שכיח אלא גבי אפטרופא דיתמי דאין להחזיקו בגזלן דאכיל ושתי מדיתמי כמו שמינוהו או אבי יתומים מסתמא נאמן הוא ולכך תלינן התם במציאה ולא בעלמא.
1