מאור ושמש, סוכותMaor VaShemesh, Sukkot
א׳רמזי יום א של סוכות
1
ב׳אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וכו' ודרשו חז"ל בהבראם בה' בראם גם אמרו בהבראם באברהם וצריך להבין הענין מה זאת שבאברהם נברא העולם גם ששני דרשות אלו דרשו מתיבה אחת ממלת בהבראם ויש לרמוז בזה ובתחילה נקדים הכתובים בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו וגו' ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור והנה גם בכתובים אלו יש רמז ונקדים עוד מה שדרשו רז"ל בסכת בסכת בסכות מכאן ששתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח והענין הוא כי הנה כתיב וענן ה' על המשכן יומם ואיתא בזו"הק יומא דכולא יומא שהוא אברהם דאזיל עם כולא יומא והענין הוא דהנה בינה הוא הרת עולם וכשהתחיל העולם לצאת מבינה יצא חסד כנאמר עולם חסד יבנה ומחסד גבורה וכן כל המדות נמצא באברהם היה נכלל כל המדות ואברהם הוא הממשיך חסדים מהמוחין על כנ"י והנה מכל בחינות סוכה אור המקיף שלה היא בינה שהוא אימא עלאה המסככת על בני' ובינה היא ה' עילאה וה' אשורית נכתבת בב' קוין כשני דפנות והנקודה שבתוכה היא יו"ד תהי שדרשו ז"ל שסוכה היא שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח שסוכה היא רומזת על ה' עלאה וזאת עיקר עבודתינו בימים הקדושים אלו להעלות המ"ש להמוחין שאימא עלאה תחופף על המדות ויתגלה מלכותו ית"ש ועיקר כוונת הבריאה היה בשביל זה שיהיה שכינתו בתחתונים ולכן יסד הפייט וכל המקיים מצות סוכה כאלו קיים כל התורה כולה מפני שרומזת על ה' עילאה אשר בשביל זה נברא העולם שידע כל הברואים כולן ממלכותו ית"ש וזהו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' בראם ר"ל בשביל הסוכה נברא העולם שהיא ה' עלאה ואברהם הוא הממשיך חסדים עכנ"י מהמוח בינה וזהו בהבראם באברהם וזהו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו זהו ר"ה שהוא זמן המשפט ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור זהו סוכות שאז מתנוצצים החסדים לצאת לכנסת ישראל.
2
ג׳ויאמר אברם אדני ה' מה תתן לי כו' ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר ויאמר אברם הן לי כו'. והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם כו' יש לרמוז במקראות אלו ע"פי מה שאמרו חז"ל בגמרא במס' ע"ז דף ב' דרש ר' חנינא בר פפא ואיתימא רבי שמלאי לעתיד לבא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר כל מי שעסק בה יבא ויטול שכרו מיד מתקבצין ובאין אומות העולם בערבוביא וכו' עיי"ש בדף ג' אמרו לפניו רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה אמר להן הקב"ה שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת. אלא אעפי"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה כו' מיד כל אחד ואחד נוטל ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא וכו' יש לרמוז באגדה זו באמרו מצוה קלה וגם אמרו בראש גגו. דמה צורך להשמיענו איזו מקום הסוכה ומפני מה יעשוה בראש הגג. כי הנה ידוע מאמרם ז"ל נתעטף הקב"ה וברא את העולם ופי' הדבר כי השם ברא עולמו כדי להכיר אלהותו וברא את האדם גופו מתחתונים ונשמתו מעולמות עליונים מאד למען יזכך חומריותו ויעלה במעלות למקום שרשו להדבק באורו יתברך וזאת תכלית כוונת בריאת האדם. אמנם מפני אשר רב מאד גודל בהירת אורו עד אין סוף. ואם הי' משיג האדם הבהירות הגדול ההוא בהתחלת עבדותו לא הי' באכשרי להכיל ולסבול אותו כמו אדם אשר הי' במחשך ימים רבים ולא ראה מאורות. או נחלשה לו חוש הראות אם יביאו האיש ההוא לאור השמש בצהרים יזיק לו מאד ואפשר יוכה בעוורון. ועצתו היא לחנך אותו מעט מעט ובתחילה יכתחו לו סדק קטן שיאיר מעט ואח"כ יוסיפו להאיר לו ככה יעשו יום יום עד אשר יהי' למוד ורגיל באורות וכדמיון זה צימצם השם יתברך ויתעלה את אורו בלבושים וצימצומים רבים ואדם הבא לעבוד ה' ולדבקה בו יעלה במעלות מעט מעט מקדושה לקדושה עד יוכל להדבק בא"ס ב"ה. וזהו שנתעטף הקב"ה וברא את העולם הכוונה שנתלבש בלבושים וצימצומים רבים כדי שיוכלו ברואיו לסבול. וכדרך זו פירשו בזוהר הקדוש בישעי' סי' נ"ז על פסוק אז יבקע כשחר אורך ולא אמר כשמש מפני שכוונתו כאשר אור היום מאיר מעט מעט כמו כן יבקע אורך מעט מעט למען תוכל לסבול וזה פי' הפסוק לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יוצא מחופתו וכו' כלומר שלהבהירות שם אוהל ולבושים וצימצומים בהם והוא כחתן יוצא מחופתו שהולך בשובה ונחת ויצעד בלאט כמו כן האור מתגלה מעט מעט וזהו שנאמר בישעי' שם וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהרים הכוונה ג"כ שבתחלת הענין יזרח אורך בחושך מעט כדי שתוכל לקבלו ואחר כך יהי' אפלתך כצהרים ותשיג אור הבהיר ואנו עם בני ישראל אשר ביו"הכ ה' מטהר אותנו מכל חטאותינו. ואם הי' אדם משיג הבהירות תיכף אחר יו"כ לא הי' יכול לסבול ע"כ צוונו השם יתברך מצות סוכה לנאת מעט מעט מהגשמיות ואנו יוצאין מהבית להסוכה שהוא צילא דמהמנותא (והאימא עלאה סוככת עלינו כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף ומגנת עלינו מן המסטינין ומקטריגין) ובימי הסוכות מתגלין עלינו מאימא עלאה ה' הויות שהם ה' חסדים ואנו נכנסין מקדושה לקדושה ומחסד לחסד ועל ידי שהאדם יושב בסוכה בצילא דמהמנותא יכול להמשיך על עצמו קדושה ודביקות על כל השנה. ומפני זה צריך שיוכל לראות הכוכבים בעד הסכך שכוכבים הם התנוצצות החסדים שמאירים דרך לבושים וכוכב גימטריא כ"ו כ"ב מנין הוי"ה וכ"ב אותיות התורה לרמוז שאף שהשם מסתתר בלבושים וצימצומים אעפי"כ יוכל אדם למצוא התגלות הוי' בכל הכ"ב אותיות התורה וגם סוכה הוא לשון הבטה כמו (שהכל סוכין ביפי') שעל ידי הסוכה אדם יכול להביט ולהשיג האור הגדול ובכל ז' ימי הסוכות האור מתגלה בכל יום ויום יותר עד שיוכלו המבקשים את ה' להדבק בשמיני עצרת באור הש"ית בדביקות נפלא ע"י שנתקדשו ונטהרו מעט מעט. וזה שאמרו מצוה קלה יש לי קל"ה עולה ה' הויות שהן ק"ל וה' עלאה אשר ממנה יוצאין ומתגלין בימי הסוכות על ידי עשיית הסוכה מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו פי' שרוצין לעלות במעלה ולעשות הסוכה בבחינה היותר גדולה ומפני שהם לא טרחו בע"ש כלל ולא אבו הלוך בדרכי השם ועתה ירצה להם בפתע פתאום לעלות במעלה אשר לא עמלו בה וה' ישוב גמולם בראשם ומקדיר עליהם חמה פי' שיראה להם בהירות היותר גדול וע"י שלא עבדו השם עד עתה אין ביכולתם להכילה וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא וזהו פי' הפסוק שאברהם אבינו נצטער ואמר ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר שבא מדמשק והוא ממשפחת עבדים ואינו מעלמא דחירות וע"כ אין ביכולתו לישב בצילא דמהמנותא ושתהי' אמונתו שלימה ומי ינוח במקומו להודיע לכל באי עולם אמונת אלהים חיים והשיב לו הש"ית לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך מלת ממעיך אפשר לפרשו לשון הומי' פי' מאשר יצא מהומיתך אשר אתה מכריז לכל באי עולם להוודע אמונת השם מי שיצא בעקבותיך הוא יירשך ויוצא אותו החוצה פי' שהביאו להסוכה צילא דמהמנותא. ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם וכו' פי' שכמו שדרך הסכך תוכל לספור הכוכבים (הם התנוצצות החסדים המאירים דרך הלבושים) ובא לרמוז כמו שרמזנו למעלה שע"י הסוכה אדם יכול להשיג התגלות אור הבהיר משם הוי' אל הכ"ב אותיות התורה מעט מעט כמו כן יהי' זרעך שיעלו מעט מעט לחזות בנועם ה' וע"י כן יוכלו לקבל אור הבהיר ההוא אחרי כן.
3
ד׳והשענו תחת העץ וכו' ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב כו' פרש"י ז"ל בן בקר רך וטוב ג' פרים היו כדי להאכילן ג' לשונות בחרדל יש לרמוז בזה כי הנה במס' ראש השנה הקשו תוס' דבגמרא משמע דהמלאכים באו אליו בתשרי ובמקום אמר משמע שאז הי' פסח עיי"ש. אמנם ע"ד האמת לק"מ ואלו ואלו דא"ח שהצדיק יש יכולת בידו להמשיך בפסח גם האורות של חג הסוכות. וכן האור של פסח בחג הסוכות ע"י ייחודיו. והנה אמרו חז"ל שאברהם יצחק ויעקב נתברכו בכל מכל כל שבאברהם נאמר וה' ברך את אברהם בכל. וביצחק כתיב ואכל מכל וביעקב כתיב יש לי כל והענין הוא כמאמרם ז"ל בת הי' לאברהם ובכל שמה שזה רומז למדת המלכות שמים שנקראת כל מטעם שהיא כוללת המדות כולן וכל אחד מהאבות הקדושים זאת היתה מגמת עבודתם להעלות המלכות שמים אל המוחין עלאין שהם חב"ד. ומוח בינה ההוא הה' עלאה שהיא הסוכה עלאה המקפת ששה קצוות והמלכות שמים. ועל ידי ישיבת הסוכה ואכילה שאוכלין בהסוכה הצדיק מעלה המ"ש אל המוחין עלאין שחכמה ובינה הם תרין רעין דלא מתפרשין. והנה כל זה נעשה באמצעות המצות ומעשים טובים והמלאכים שאין ביניהם קיום המצות אינן משיגים השגה זו כלל ואברהם אבינו ע"ה כשבאו המלאכים אצלו ביקש להטעימן טעם קיום המצות שעל ידן מעלין המלכות שמים אל המוחין שזה לא השיגו המלאכים מעולם לזה אמר להם והשענו תחת העץ עץ עם הכולל בגימטריא קס"ח שהוא שם אהי' במילוי יודין שהוא מוח בינה הסוכה עלאה שהטעימן בזה מה שפועלין הצדיקים ע"י קיום מצות סוכה שמעלין עי"ז המ"ש אל המוחין וזהו שאמרו חז"ל שהאכילן ג' לשונות בחרדלא. הנה לשו"ן רומז למלכות שהוא סיים הפה ומלכות פה תורה שבע"פ קרינן לה וג' לשונות רומז לג' בחי' המלכות שמים שכל אחד מהאבות הקדושים היתה מגמתו להעלות המלכות שמים אל המוחין כל אחד כפי שרשו והמוחין הן ג' 'ח'ב'ד ומוח העליון הוא החכמה וזה שהאכילן ג' לשונות בחרדל חרדל שהיא 'ח'ר'ד'ל'א בלשון ארמי נוטריקון 'חכמה 'רישא 'ד'לא 'אתיידע. ורומז שהטעימן ענין העלאת הג' בחינות המלכות שמים של הג' אבות אל החכמה עילאה שהיא רישא דלא אתיידע כנ"ל.
4
ה׳ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונוכחת הנה המקרא הזה בלתי מובן ואומר דרשוני על מה רמז באמרו אלף כסף וגם אמרו לאחיך הלא ידע כבר שאשתו היא גם מה זה כסות עינים גם לכל אשר אתך צריך ביאור. ויראה לרמוז בזה כי הנה אברהם ושרה מרמזים על מגמת ענינינו בר"ה ויו"הכ וסוכות. וידוע אשר בזמן שהיה בית קדשנו ותפארתנו על מכונו והארמון על משפטו היו ישראל מקבלים ההשפעה ממלכות שמים והחיצונים ושרי האומות לא היו מקבלים רק התמצית וע"י שליח ועתה בעוונותינו אשר חרב בית הבחירה וגלינו מארצינו נעשה ח"ו להיפך אשר החיצונים רודפים לקבל ההשפעה ממדת מלכות שמים היורדת על הכנ"י ועוסקים אותה ואמרו בזוהר הקדוש על פסוק תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו שבימי הדין בראות המלכו' שמי' שהחיצונים גברו מאד אז הוא עולה אל הג' הנעלמות ומסתתרת מפני החיצונים והנה שרה הוא לשון אדנות רומז למלכות שמים וזהו מאמר אברהם כבואם מצרימה שהוא רומז להחיצונים אמר אל שרה שהיא המלכות אמרי נא אחותי את רומז שתעלה אל החכמה (כמו אמור לחכמה אחותי את) וזה רמוז במאמר חז"ל שהטמינה בתיבה מפני המצרים הם החיצונים והנה בבוא חג הסוכות שהוא עת התגלות החסדים וישראל מתכסין בשבעה עננים אז יורדת המלכות שמים עם המתנות טובות שקבלה להריק לעם בני ישראל והנה ידוע ממאמר הזוהר הקדוש על פסוק יומם יצוה ה' חסדו שמדת אברהם שהוא חסד הוא יומא דאזיל עם כולי יומין וכולל בתוכו כל המקיפין הפנימים וידוע לחכמי האמת אשר אור המקיף החיצון של יום ראשון הוא שם אהי' במילוי יודין וע"י שישראל נכנסין בהסוכה שהיא אימא עלאה אין כח בהחיצונים להתקרב וזהו רמוז במאמר הש"י לאבימלך השב את אשת האיש רומז שתשוב השכינה אל מקומה להריק שפע לישראל הראוים לקבל השפע ואבימלך ג"כ רומז להחיצונים שהוכה בנגעים לבל יגע במלכות שמים. וזהו מאמר הכתוב ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך כסף הוא רומז לרחמים כידוע וגם רומז לשם אהי' במילוי יודין שהוא עולה קס"א "שכסף גימ' ק"ס ואלף רומז לאות א' ורמז שהמדות מלכות והה' חסדים נעשים מוקפים מהשם הזה וזה אמרו לאחיך דווקא שהוא אברהם מדת חסד שהמקיף חיצון של יום ראשון הוא שם אהי' במילוי יודין הנה הוא לך כסות עינים פירש שתתכסה בו מפני המקטריגים לכל אשר אתך רומז למדת יסוד שנקרא כל ואת כל ונוכחת פי' שתהיה נושע מתוכחת המבקשים להניק שפע היורד אל ישראל שהשם אהי' מגין וחוצץ בפני המקטריגים (לבל יגעו אל המדות).
5
ו׳ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל יש לרמוז בזה על פי מאמר חז"ל על הכתובים וענן ה' על המשכן יומם. ונאמר יומם יצוה ה' חסדו. ורמז בזה כי הנה ידוע שהסוכה מרמזת לענני כבוד שהם שבעה כנגד השבעה אבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן יוסף דוד שהם כ"א המשיכו אור אלהותו יתברך לעולמות התחתונים ע"י שדבקו עצמן בהשבע מדות אברהם במדת החסד ויצחק במדת גבורה וכו' שהם הז' יומין עילאין ועל ידי שאנו מקיימין מצות סוכה אנו ממשיכין הה' חסדים שיתכללו בהצדיק ומשפיע להכנ"י וימתקו כל הגבורות. והנה אברהם אבינו ע"ה נקרא איתן האזרחי לשון א' זרח שהוא הי' הראשון שהזריח אור אלהותו יתברך בעולם ע"י שנתדבק במדת חסד כמאמר הכתוב אחד הי' אברהם וכו' והנה התגלות הבנין העולמות הי' במדת חסד כמאמר הכתוב עולם חסד יבנה ולכן אברהם אבינו שנתדבק במדת חסד הוא כולל בתוכו את כל האבות ואיהו יומא דאזיל עם כולי יומין ובא עם כל אחד מהאבות האושפיזין עלאין כדי לכלול גם מדות הגבורות ושיתכללו בהחסדים לטובת הכנ"י ע"י מנות סוכה והסוכה עילאה שהיא אימא עילאה תהא מסככת עליהם ומשפיע אליהם כל טוב כמאמר הכתוב והאם רובצת על האפרוחים או על הבצים שרומז לאימא עלאה שרובצת עלאפרוחין דילה וזהו פי' הכתוב יומם פי' עם כל הימים יצוה ה' חסדו שהש"י מצוה למדת החסד להלוך עם כל הימים כדי לכלול הגבורות בהחסדים וזהו ביאור הכתוב וענן ה' על המשכן יומם ענן ה' רומז לסוכה שהיא כנגד ענני כבוד והסוכה עלאה שהיא אימא עלאה היא על המשכן ועל השית יומין להשפיע טובות על הכנ"י ע"י מצות סוכה ושיתמשכו עליהם הי"ג מכילין דרחמי ואברהם יכלול בתוכו מדת יצחק להמתיק הגבורות. וזהו אמרו אברהם זקן מלת זקן רומז לזקן מלא רחמים ולי"ג ת"ד עלאה בא בימים רומז שאברהם שהוא מדת חסד בא בימים פירש שבא בכלל היומין עלאין ז' ימי הבנין להמשיך עליהם הי"ג מכילין דרחמי מזקן העליון וה' ברך את אברהם בכל. "בכל רומז לנ' שערי בינה שעולים "כל שה' בירך אותו שיושפע על ידו על הכנסת ישראל ע"י מצות סוכה שפע טוב מהסוכה עלאה שהיא ספי' בינה וק"ל.
6
ז׳ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל יש לרמוז בזה כי הענין כל מגמת עבודתינו עתה להמשיך חסדים גדולים על כנ"י ועיקר הוא להמשיך חיים ומאן דיהיב חיי יהיב מזוני וחיים נשפע ממקום גבוה מאד מהי"ג מכ"ד כמאמר הכתוב באור פני מלך חיים והנה ידוע מאמר חז"ל הדרת פנים זקן ולכן הי"ג מכ"ד מתוארים בשם הדר שהדרת פנים זקן כמאמר הכתוב ושער רישי' כעמר נקי וע"י קיום נטילת לולב ואתרוג אנו ממשיכין הי"ג מכ"ד והמקור של הי"ג מכ"ד הוא כוצר חסד לאלפים שהוא "נחל עליון וע"י שאנו ממשיכין הי"ג ת"ד עם המקור שהוא נחל עליון נמתקין כל הגבורות והן כפוין תחת החסדים ונקשרין בשרשן ונשפע מהמקור של הי"ג מכ"ד חיי בנו מזוני עכנ"י ומזה נבין ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדרפי' שבקיום מצות נטילת לולב ואתרוג תמשכו הי"ג ת"ד שהן מתוארים בשם הדר כנ"ל ותקחו הפרי של הי"ג ת"ד דהיינו השפע שמשם נשפע חיי בני ומזוני כנ"ל וזהו ולקחתם לכם כלומר ע"י שאתם ממשיכין הי"ג תקוני דיקנא בקיום מצוה זו תקחו לכם פרי עץ הדר ר"ל תקחו לכם השפע של הי"ג ת"ד שמותארים בשם הדר וכפות תמרים ר"ל שעי"ז תכופו הדינין שנקראו תמורות שיהיו כפוין תחת החסדים וענף עץ עבות ענף רומז לגבורות ששם אלהים ברבוע עולה מאתים כמנין ענף והצדיק הוא מעלה ומקשר אותם בהאבות הקדושים ומלת עבות כולל שני פירושים לשון קישור וגם עי"ן מתחלפת באל"ף והוא לשון אבות וזהו וענף ר"ל הגבורות עץ עבות עץ הוא הצדיק מקשר אותן באבות הקדושים וכשהגבורות הן כפוין תחת החסדים ונמתקין בשרשן נמשך העריבות נעימית של הנחל עליון ונשפע עכנ"י בני חיי ומזוני וזהו וערבי נחל ר"ל שנשפע העריבות נעימות של נחל עליון כנ"ל.
7
ח׳א"י ולקחתם לכם ביום הראשין פרי עץ הדר וכו' ראוי לשים לב למה נצטווינו ליקח הלולב במועד חג הסוכות דווקא וגם נשים לב למה שקשרו ודבקו קדמונינו ז"ל מצות סוכה ולולב ומיניו זה בזה מה שייכות יש להם יחד ויראה לרמוז בזה כי הנה כבר אמרנו למעלה הטעם שהסוכה הוא צילא דמהמנותא שע"י הסוכה האדם ממשיך עליו מדת האמת מדת אבותינו הקדושים שנתדבקו באמת והסוכה רומזת לענני כבוד שהיו לישראל במדבר בזכות אהרן שנאמר עליו תורת אמת היתה בפיהו ולזה השם ס"ג שהוא המסככך שעולה עם המילוי "סכך צריך לכווין אותו בכל יום מימי הסוכות להמשיך אותו בכל אחד מהשבעה רועים שז' פעמים ס"ג עולה אמת והשם הזה יש בו ג' יודין ואלף שהוא שם אל שעולה במילואו "אלף "למ"ד כמנין "הקף שהשם ס"ג הוא נשמת עולם הבינה שמקפת על יחוד הזו"נ לבל תהיה בהם אחיזת החיצונים והנה הג' יודין הם ג' מוחין שהם חב"ד והם בשרשם יוד אחת וקוצה של יוד דבוקה בא"ס ב"ה ואין בה השגה כלל וגו היוד רומז להחכמה שהוא נביעת השתלשלות העולמות ומקורם ורגל היוד רומז לבינה שבה נצטיירו העולמות ובה ציור הכ"ב אותיות ברל"א שערים פנים ואחור והנה כבר אמרנו שכל אות מהכ"ב אותיות הוא כלול מעשר קדושות וכ"ב פעמים עשר עולה ר"ך שרומז שע"י עסק התורה בכ"ב אתווין דאורייתא מתרככין קושי הדינין והנביעה של הכ"ב אותיות ושרשם הוא היוד שאין אפשר לכתוב שום אות אם לא יתחיל לכתוב נקודה שהיא יוד ובזה יש לרמוז בכתוב ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית כו' כי הנה נאמר ותקע כף ירך יעקב שרומז ששרו של עשו רצה לסלק היוד משמו של יעקב שישאר עקב שעולה ב' פעמים שם אלהים שבו אחיזת החיצינים וגם רצה לסלק הנביעה מהכ"ב אותיות התורה שהיא היוד שיתפרדו משרשם והכ"ב אותיות אשר הם כלולים כל אות מהם מעשר קדושות עולים ר"כ כנזכר ועם יוד הנביעה הם "ירך וזהו ותקע כף ירך יעקב שרצה לסלק שני יודין שהם עולין כ' היו"ד שהיא מקור ונביעה להכ"ב אותיות והיוד משם יעקב ולכן נאמר ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ואיתא בתיקונים שבית היא בת יוד ורומז שנסע להסוכה עלאה ונתכסה בה לבל יתאחזו החיצונים בשמו ועי"ז ויבן לו בית שהוא בת יוד שלא תשלוט בשמו אחיזת החיצונים לסלק היוד משמו והנה נחלקו בגמרא אי סוכה דירת קבע בעינין או סוכה דירת עראי בעינן ויש לרמוז בזה שאלו ואלו דברי אלהים חיים כי הנה הסוכה צריכה שתהיה גבוה יוד עכ"פ ושלא יהיה הסכך למעלה מעשרים אמה והענין הוא כי הסוכה היא אימא עילאה והיא מסככת על הזו"נ כשמתיחדין שלא תהיה בהם אחיזת החיצונים והזו"נ כל אחד כלול מעשר קדושות ולכך צריך שלא יהיה הסכך למעלה מעשרים אמה שצריך שתסכך על הזו"נ שכל אחד כלול מעשר קדושות והם יחד עשרים ועכ"פ צריך שלא תהיה פחותה מעשרה שרומז לבחי' סוכה המסככת על הז"א לבדו או על המלכות לבד כידוע והנה בשמות המקיפים הם שמות אהיה עם המילואים שהם "קנא "קסא "קמ"ג שהם הצלם אלהים הם החותם שעולים "חנה כמנין "חותם עם הכולל והשמות הפנימים הם שמות הויות עם המילואים והאדם היושב תוך הסוכה הוא דוגמת אדם העליון שהוא הז"א שפנימיות שלו הוא שם מ"ה שעולה כמנין אדם והז"א הוא כלול מעשר קדושות וכל קדושה הוא בחי' אדם ויש בו עשר פעמים שם מ"ה שעולה ת"נ וע"י הקפת הלולב ונענועיו האדם ממשיך שמות הפנימים והמקיפים לתוכו ועי"ז נמתקין הגבורות ומתבטלין אחיזת החיצונים ובזה יש לרמוז דלמ"ד סוכה דירת קבע בעינן הוא רומז "שקבע עולה כמנין שני פעמים אלהים וע"י הסוכה שהיא אימא עלאה נמתקין שמות אלקים ומתבטל אחיזת החיצונים משמות אלקים ומתיחדין הזו"נ ומ"ד שסוכה דירת עראי בעינן היא מר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ ורומז ששמות המקיפים והמסככים הם הג' שמות אהיה עם המילואים שעולים "תנה כמנין "קבע "עראי עם השתי תיבות וזהו שאמר הכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון "פרי עץ הדר "פרי עץ בגימ' ת"נ כמנין עשר שמות מ"ה שבעשר קדושת "הדר עם הכולל עולה ר"י כמנין עשר שמות אהיה שבעשר הקדושות שע"י הלולב האדם ממשיך שמות הפנימים והמקיפים לתוכו וע"י המשכות שמות הפנימים והמקיפין מאירין כל העשר קדושות מאירין יחד על הכנסת ישראל ונמשכים רחמים גמורים וחסדים גדולים על הכנסת ישראל.
8
ט׳בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת יש לרמוז בזה כי הנה כבר אמרנו בזה שבסוכות הוא התגלות החסדים והגבורות מתמתקין בשרשן ונמשכים על האומות כנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ויציאת מצרים כן היתה שניצולו ישראל ונטבעו המצרים בים וזה היה ע"י המשכת השם ע"ב שהוא חסד וע"ב שמות היוצאים מפסוקים של ויסע ויבוא ויט אותיותיהם עולים רי"ו שהוא גימטריא גבורה שאז נמשך מדת גבורה על המצרים והנה תפילתינו בר"ה ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת ופי' שבאם הדין הוא בחסד אז נקראת ישיבה משא"כ באם הדין הוא ח"ו בכעס אין זה ישיבה כביכול שבשעת הכעס אדם קם מישיבתו מפני שהוא מתפעל בכעסו והנה זה ידוע אשר הסוכה היא שבעת ענני כבוד ורומז לשבעה רועים אשר אנו מוקפים בזכותם והם בבחי' השבע מדות וזהו אמרו בסוכות תשבו שבעת ימים רומז אל הז' מדות שיהיה כולם חסדים שחסד נקרא ישיבה כנזכר כל האזרת בישראל ישבו בסוכות "אזרח גימטריא "גבורה ורומז שהגבורות והדינין שיהיו ח"ו על ישראל יתישבו ויתמתקו ע"י הסוכה וזהו לשון ישיבה שהוא לשון המתקה כי בעת שיסור הכעס נקרא ישיבתו ישיבה כנ"ל.
9
י׳א"י בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת יש לרמוז בזה עפ"י מאמר חז"ל שפרי החג היו שבעים כנגד שבעים אומות שישבו בשלוה ולהגן עליהם מן היסורים וע"י זה אין פתחון פה לשרי האומות לקטרג עלינו אחרי שאנו מקריבין פרים בעד האומות להגין עליהם ואילולי הקרבנות לא היו מתקיימים בעולם ומפני זה אינם יכולין לשלוט בעשות המצות ולבלבל את ישראל מעבודתם ח"ו אכן יסכימו לטובתינו כי עבודתינו הוא ג"כ טובתם וקיומם בעולם ואף בזמן הזה שבית הבחירה היה לחרבה וחולל גאון עוזינו עם כל זאת כבר נאמר ונשלמה פרים שפתינו שע"י שאנו עוסקים בפרשת עולה הוא חשוב ומרוצה לפניו כאילו הקרבנו עולה וזהו בסכת תשבו שבעת ימים שבעת ימים ירמוז אל הע' אומות שיש להם אחיזה בשבע המדות תשבו לשון וישב אותם אברם לשון הברחה ופירושו כי בחג הסוכות אנו מבריחין מעלינו השבעת ימים הם שרי אומות לבל יקטרגו עלינו כל האזרח בישראל ישבו בסכת פי' אותן שאוחזין מדות האזרח הוא אברהם אבינו איתן האזרחי ובני ישראל צועדים באורחותיו ועובדין השם מאהבה ישבו בסכת שיתכסו על ידה מכל המקטריגין שהסכה היא אימא עלאה הסוככת על בני' כידוע ולא יוכלו המקטריגין לשלוט בהם רק יתמשכו חסדים עליהם.
10
י״אא"י בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת למען ידעו דורותיכם כי בסכת הושבתי את בני ישראל. הנה חכמינו ז"ל דרשו בסכת בסכת בסכות ולמדו מזה שת"ק סבר שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. ור' שמעון סובר שלשה כהלכתן ורביעית אפילו טפח וכו'. ויש לדקדק על הלשון שאמר שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. הלא גם אותו טפח מן השלישית הוא מן ההלכה ואין השתים כהלכתן עד שיהי' גם מכותל השלישי טפח לפחות והי' יותר נופל על הלשון לומר שתים שלימים ושלישית אפילו טפח. גם משורת בידינו מחז"ל שכל מחלוקת תנאים ואמוראים אלו ואלו דברי אלהים חיים וראוי לשים לב על מחלוקתן כאן ויראה לפרש בדרך רמז כי הנה ידוע מחכמי האמת בכתבי האר"י ז"ל שהסוכות הם שלשה סוכה הא' היא המקיף המלכות שמים והב' היא המקיף הזעיר אנפין לבדו והג' היא הסוכה עלאה המסככת על שניהם יחד והאדם כפי הכנתו ועבודתו הוא ממשיך עליו הסוכות הללו והנה מדריגה הראשונה הוא קבלת עול מלכות שמים שהגם שעדיין אינו משיג נעימות עבדות ה' ומתיקות דרכי' מ"מ חובה עליו שהגם שתהי' העבודה לעול על צווארו ישים עצמו כשור לעול וכחמור למשא לקיים המצות מיראת ה' ומיראה יבוא לאהבה וקודם שהשיג אהבת ה' ונועם דרכי התורה חובה עליו להתנפל ולהתחנן לפני בוראו שיפתח לו שערי עבודת השם ויורהו נועם מטעמותיו כמו שאמר אדומ"ור הרב הקדוש רשכב"ה מו"ה אלימלך זצוק"ל על פסוק פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבואו בו. שביאור הכתוב שזה השער לה' ועבודת הצדיקים להתפלל בכל עת שיפתחו לו שערי צדק להשיג יותר ממה שהשיג וע"י קבלתו עול מלכותו יתברך הוא ממשיך על עצמו הסוכה תתאה ממלכות שמים ואחר שיקבל עליו עול מלכותו יתברך וישקוד על דלתי העבודה ויראה כי המסכים מבדילים בינו לבין אלהינו מאשר פעל ועשה ע"י נטות מדרך הטובה אז יתן אל לבו להסירם ע"י התשובה וגודל החרטה. וכבר אמרו צדיקי הדורות שהתפילה היא כמו המראה אשר יראה בה האדם את עצמו כמו כן בתפילה יוכל האדם להכיר במחשבות המבלבלות אותו מה שצריך לתקן עדיין כי המחשבה המבלבלות אותו היא מעין אותה המדה אשר לא תיקן עדיין. ועי"ז יתן אל לבו לתקן המדות שהם אהבה יראה התפארות נצחון הודי' תענוג ממשלה להשליך מנגד עיניו כל אהבות הרעות ולאהוב לבוראו ולהתיראות מפניו ולבל יפאר רק לבורא ב"ה ולמעשה צדיקים ולנצח ליצרו ושלא להודות רק לבוראו ב"ה ולהתענג על ה' ולבל יבקש גדולה וממשלה ויקבל עליו עול מלכותו ית"ש ועל ידי שהוא מתקן מדותיו הוא ממשיך על עצמו סוכת הז"א שהוא כלול מששת המדות ואחר אשר יתקן כל מדותיו ויסיר כל המסכים המבדילים בינו לבין קונו אז יעלה במעלות להדבק בבוראו בכל עתותיו ורגעיו גם בעת עשיותיו הגשמיים מאכילה ושתי' והילוך ותהי' מחשבתו קשורה בא"ס ב"ה ואז יהי' בעולם המחשבה וימשיך על עצמו הסוכה עלאה שהיא אמא עילאה עולם המחשבה והיא נקראת סוכת שלם והנה כל עוד שלא עלה למדריגה זו להדבק בעולם המחשבה צריך לפלס מעשיו במאזני צדק לבל יטה כחוט השערה מקו ההלכה וישמור עצמו מאד לבל יצא כלל מתחום שקבעו חז"ל בכל מעשיו בפועל מפני שעדיין לא הגיע למדריגות עבדות השם ברזא דמחשבא. אמנם הצדיק אשר כבר הגיע למעלת הדביקות בא"ס ב"ה והוא קשור במחשבתו בכל עת עיקר עבדותו הוא במחשבה כמאמרם ז"ל קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה. הגם שלא מצאנו שעשה בפועל מעשה המצות כהנחת תפילין ועשית סוכה וכדומיהן מ"מ המשיך על עצמו פנימיות הקדושות שרומזת אליהם המעשים ההם ע"י מחשבתו הקדושה אשר היתה דבוקה בא"ס ב"ה. ולכן נכתב בתורתינו בסכת בסכת בסכות שני פעמים חסר ואחת מלא לרמוז על הג' הסוכות ההם שכל עוד שלא הגיע האדם למדריגת הסוכה עילאה עדיין אינו בשלימות. ולכן נכתב חסר. וזהו מאמר הכתוב בסוכות תשבו שבעת ימים רומז שכל עוד שעבודתכם לתקן הז' מדותיו שהם רומזים לשבעה יומין עלאין עדיין אינכם על צד השלימות ולא השגתם הסוכה עלאה ולכן נכתב חסר שעדיין חסירה מכם הסוכה העיקרית אמנם כל האזרח בישראל רומז למי שהוא בבחי' א' זרח שכבר תיקן כל הששה מדות עד ראשותם ישבו בסוכות שזה הוא זוכה לסוכה עלאה למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים שאז ג"כ עדיין לא השיגו הסוכה עלאה. וזהו רמזו רז"ל שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח פי' שכל זמן שלא זכה האדם רק לשתי הסוכות הנ"ל שהם סוכות המלכות וסוכות הז"א עדיין צריך לעשות המצות כהלכתן בפועל ממש שעדיין לא הגיע לעבדות השם ברזא דמחשבה ושלישית אפי' טפח רומז שמי שהשיג הסוכה הג' ג"כ אז הוא מקיים המצות ביותר ע"י המחשבה ודביקות באור העליון שאין שם השגה רק בבחי' לחלוחית וטופח ע"מ להטפיח. וזה שאמר בגמרא חד מ"ד רביעית אפילו טפח סובר שהגם שהגיע למדריגת הסוכה עילאה היא סוכת שלם עדיין צריך לעשות המצות דווקא עיקרן בפועל ורביעית שאם זכה לבתי' יחידה אז אפילו טפח כמובן.
11
י״ביתנו עידיהן ויצדקו אלו ישראל ישמעו ויאמרו אמת אלו אומות העולם וכו' ובדף ג' באותו ענין אמר להן הקב"ה כו' מי שטרח בע"ש יאכל בשבת מי שלא טרח וכו' אלא אעפי"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה וכו' ואמאי קרו לי' מצוה קלה משום דלית בי' חסרון כיס מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה וכו' וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא. ראוי להבין אגדה זו מה שאמר מצוה קלה יש לי הלא באמת הרבה יגיעות ייגע איש ישראלי עד שיעשה לו סוכה הגם כי חז"ל אמרו שבשביל זה נקראת קלה שאין בה חסרון כיס מ"מ על הרוב תצטרך ליגיעה רבה. גם אמרו שכל אחד עושה סוכה בראש גגו צריך ביאור מה צורך להשמיענו מקום עשיתם גם מאיזה טעם לא יעשוה על הארץ. גם מה שאמר שהקב"ה מקדיר עליהם חמה. כבר העירו חז"ל הלא אין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו. אמנם יראה לרמוז בכל זה ענינים פנימים ע"פי משנתינו בסוכה סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה ושאין לה שלש דפנות פסולה ושחמתה מרובה מצלתה פסולה ונראה לרמוז בזה כי הנה ידוע אשר הימים הקדושים האלה הם עת עליות העולמות. והנה ר"ה ויו"הכ הם ימי הדין אכן בחג הסכת הוא עת התגלות החסדים דרך המדות ונאמר בשם הרב הקדוש האלקי אב"ד דק"ק בארדיטשוב זצוק"ל על מאמרינו בסוכות ראשון הוא לחשבון עוונות ופירש שמפני אשר ישראל שבו בתשובה מאהבה ונחשבים לזכיות כל העוונות והם נחשבים להתתוסף למנין הזכיות והישראל מסתתרין בסוכה מן המקטריגין והמסטינין עליהם ונכסין בשבעה עננים הרומזין להשבעה רועים אושפיזין עילאין שהזריחו אור אלהותו יתברך בעולם הזה. והנה ג' פעמים בסוכת נאמר בפסוק בסכת תשבו וכו' כל האזרח בישראל ישבו בסכת כו' בסכות הושבתי את בני ישראל והם רומזין להג' סוכות הידועים לחכמי האמת כנ"ל האחת היא המקיף מדת מלכות לבד. והסוכה השנית המקיף של הו' מדות. והסוכה הג' המקיף שתיהם וישראל המקיימים מצות סוכה מיחדין אהי"ה הוי"ה אדנ"י וממשיכין השפעה מהה' עלאה דרך הו' אל הה' תתאה ומתמתקין הגבורות בשרשן ומתגלים החסדים על הכנ"י והם ה' חסדים כידוע כי מדת יסוד נקרא כל הכולל כולן ומלכות היא כוללת דכוללת והנה ישראל עם הקדיש הם הולכין מתתא לעילא דרך המלכות והה' חסדים ועי"ז ממשיכין השפע מעילא לתתא וידוע ממאמר הזו"הק על פסוק שאל נא לימים הראשונים וכו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים שמקצה השמים עד קצהו אתה יכול לשאול ואי אתה רשאי לשאול מה שלמעלה מזה וביאור הדבר כי העולם נברא ע"י המדות ועולם חסד יבנה ולמעלה ממדת חסד אין רשות לשאול לזולתו וגם למשה רבינו ע"ה לא נתגלה רק מ"ט שערי בינה ולא שער הנו"ן וטעמו של דבר מפני שאם יעלה למעלה מזה יתבטל ממציאותו וזה רמוז במשנתינו סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה רומז שישראל נכנסין מתתא לעילא דרך הה' חסדים וממשיכין עי"ז החסדים מעילא לתתא ומתתא לעילא הם ה' ומעילא לתתא הם ג"כ נחשבים ועולין יו"ד ומדת מלכות שכלולה מכולן עולה ג"כ יו"ד וזהו שאם הוא גבוה למעלה מעשרים שאז היא גבוהה מן המדות פסולה שלמעלה מהם אין שם סוכה כלל וזהו ג"כ שאין לה ג' דפנות פסולה רומז אל הג' אבות שהשיגו הג' סוכות וביאורו ג"כ שלמעלה מהג' סוכות אין שם סוכה כלל וגם חמתה מרובה מצלתה רומז כנ"ל שאם להשיג אורות העליונים למעלה מן המדות זו ג"כ פסולה וזה רומז כאן שאמר מצוה קל"ה יש לי רומז שע"י הסוכה ישראל מיחדין הה' חסדים עם המלכות שהיא הה' תתאה וה' הויות עולין ק"ל ומתיחדין עם הה' וזהו קל"ה ואולם האומות לא יעשו כדרך שישראל עושין שעולין בהדרגה מתתא לעילא אל המדות דרך המלכות רק כל אחד ואחד עושה לו סוכה בראש גג"ו רומז שידמו לעלות למעלה מגדולה גבורה ולכנס אל הי' רומז לאריך אנפין. והקב"ה מקדיר עליהם חמה רומז למה שזכרנו שמכיון שנכנסין למעלה מהמדות והג' סוכות אז אין להם סוכה כלל והוא בבחי' חמתה מרובה מצלתה שזכרנו וכל אחד מבעט בסוכתו מכיון שאין להם סוכה כלל מחמת שנכנסין למעלה מג' סוכות כנ"ל.
12
י״גא"י ישמעו ויאמרו אמת אלו אומות העולם וכו' דרש ר"ח בפ' וכו' לעתיד לבוא מביא הקב"ה ס"ת ומניחו בחיקו ואומר כל מי שעסק בה יבוא ויטול שכרו וכו' אמרו לפניו רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת וכו' אלא אעפ"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה וכו' ואמאי קרו לי' מצוה קלה משום דלית בי' חסרון כיס מיד כל א"וא נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל א"וא מבעט בסוכתו ויוצא. הנה נדברנו בזה ועוד יש לאלקי מילין וכבר העירו חז"ל הלא אין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו גם מדוע נקראת מצוה קלה ומה שאמרו ז"ל משום דלית בי' חסרון כיס עדיין אין זה מספיק שהלא עינינו רואות שהרבה פעמים באה ע"י טורח גדול גם למה ינסה אותם במצות סוכה דווקא יותר מבשאר מצות הקלות. אמנם יש לבאר ע"פי הזוהר הקדוש שהסוכה היא צילא דמהמנותא ויש להבין למה נקראת צילא דמהמנותא. ונקדים מאמר הכתוב כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה כי הנה לשון סוכה יש לה ב' פירושים לשון סכך והגנה ולשון הבטה כמו שהכל סכין ביפי'. וכבר אמרנו למעלה שעל ידי קיום מצות סוכה האדם ממשיך על עצמו קדושות הז' מדות שנתדבקו בהם השבעה רועים שהמשיכו על ידן אור אלהותו יתברך לעולם וע"י זה נמשכין עליהם הה חסדים ונכללים בהיסוד והמלכות כוללת דכוללת שמקבלת מן היסוד. אמנם פתח שער העבודה לכל המצות. והיסוד העיקרי הוא אמונת אלהי עולם לידע בבירור ולהכיר בוראו ואת מי הוא עובד ולשם מי הוא עושה המצות ההם ודאיהו עקרא ושרשא דכולי עלמין ומסבב כולי עלמין ובתוך כל עלמין וממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מני' כל זה צריך לידע בבירור גמור כל הבא לעבוד ה' וזולת זה לא תתכן עבודתו והנה כבר אמרנו על נוסח הברכה שקבעו לנו אנשי כנסת הגדולה לומר אמת ואמונה חוק ולא יעבור שהוא בלתי מובן וביארנו שכשהאמת היא עם האמונה אז האמונה חוק ולא יעבור שכל עוד שיש באדם איזה שקר באיזה מדה או בדיבור או באיזה תנועה אי אפשר להשיג האמונה על בורי' וצריך להסיר ולבער מלבו כל בחי' שקר שיש בו וכל המסכים המבדילים בינו לבין קונו ולתקן כל מדותיו שיהיו בלי שום פני' דקה מן הדקה ואז יבוא לידי האמונה ושמעתי מהרב הקדוש האבדק"ק נשחיז זצוק"ל שע"י האמונה יוכל האדם להחיות מתים ולהפוך כסף לזהב ולשנות כל דרכי הטבע. וגם מי שיש לו אמונה האמיתית אינו מתירא משום דבר ולא יזיקנו שום דבר ואמונה הוא לשון אמון כמו ואהי' אצלו אמון שהוא לשון המשכה שע"י האמונה האדם ממשיך עליו נועם אור אלהותו יתברך. והנה מצות סוכה ביותר נקל לעשותה בלי פני' רק על צד אמונת ה' מחמת שאין במצותה רק הישיבה שאין בה מקום כ"כ לאיזה פני'. וגם אבותינו בצאתם ממצרים זכו לענני כבוד בזכות האמונה שהאמינו בה' ויצאו לארץ לא זרועה ולמדבר שמם בלתי מיושב וגם צידה לא עשו להם ולכן גם ה' שילם להם פעלם ומשכורתם וסבבם בענני כבוד לחופף עליהם מתום השמש ולשמרם מכל נזק ועי"כ המשיכו אור אלהותו יתברך עליהם ונתדבקו במדת אבותינו השבעה רועים שהי' ג"כ כל מגמתם להמשיך שכינתו יתברך בתחתונים ומפני זה זכו לשבעת ענני כבוד שהם כנגד השבעה רועים והמשיכו עליהם וכללו בעצמן כל החסדים הנשפעים על הכנ"י ועי"ז זכו לכל הניסים ולקבלת התורה. וזהו מאמר הכתוב כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך מלת כלולותיך לשון כללות שאני זוכר לכם החסדים הראשונים שכללתם בעצמכם כל החסדים הנכללים בהיסוד להשפיע אל המלכות שהיא כוללת דכוללת וזה נשפע עליכם מפני שהאמנתם בי והלכתם אחרי בארץ לא זרועה ולכן נקרא סוכה צילא דמהימנותא מפני שהיא מרמזת לסוכת ענני כבוד שהיו ישראל במדבר ע"י האמונה שהאמינו בה' וגם אנו מקבלים עלינו אמונת ה' ע"י הסוכה שאנו יוצאין מבתינו ונוה שאנן לסוכת עראי מחמת אמונת ה' כמו שעשו אבותינו שיצאו למדבר ארץ אשר לא עבר בה איש. ולכן נקראת סוכה לשון הבטה והתבוננית בדבר להתבונן על ידה באמונת אלהי עולם. וגם סוכה לשון סכך והגנה שהסוכה מגנת עליו מכל מיני מקטריגין ומכל רע. וגם לעתיד ינצלו ישראל על ידה מלהט היום הבא כמאמר הכתוב וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם ומטר כי ימטר על רשעים וכו' שגם לעתיד ינצלו ע"י הסוכה שהיא צילא דמהימנותא והסוכה תגין עליהם מחמת האמונה שהאמינו בה' בעולם הזה ועשו כל המצות מחמת אמונתם בו יתברך וקבלו עליהם עול מלכותו והמשיכו אלהותו עליהם ולכן לא יזיקו להם חום השמש ולהט יום הבא וינצלו מכל מיני פורעניות הנה גם באומות יש בהם אשר קיימו מהשבע מצות שלא היו מגלי עריות ושיפכי דמים אמנם אין במצות שלהם כלום אחרי שאין בלבם שום אמונה בה' ולא כוונו כלל לעשותם לשם המצוה על המצות ההם ולכן לעתיד לבוא השי"ת ינסה אותם במצות סוכה שהיא הצילא דמהמנותא להראותם שאין להם שום קיבול שכר על מצוותם אשר עשו מחמת שלא האמינו בה ולא כוונו לעשות לשם מצוה ולזה אמר להם הקב"ה מצוה קלה יש לי וסוכה שמה שהגם שאינה קלה מ"מ היא קלה לעשותה בלי פני' ועל צד אמונת השם יותר משארי מצות הנעשים על צד האמיתית ושאי אפשר לשום מצוה שתהיה נעשית על אמיתתה אם לא שתקדים להם האמונה והיא השער לעבודת השי"ת ועשית המצות ואין התחלה לשום מצוה זולתה ולכן אחר שיעשו הסוכה הקב"ה יוציא חמה מנרתיקה להראות להם שאין להם שום אמונה שאם היו מאמינים בהשם יתברך היו ניצולים מקידור חום השמש כמאמר הכתוב וסוכה תהיה וכו' ולמחסה ולמסתר מזרם וכו' ומחמת שאין להם אמונה לא תגין עליהם סוכתם וינזקו מהשמש ובעל כרחם ישמעו ויאמרו אמת שישראל עם הקדוש הם האוחזים במדת האמת והאמונה ואין לזרים אתם בשילום שכרם והבן.
13
י״דא"י בגמרא הנ"ל יתנו עידיהן ויצדקו אלו ישראל וכו' דרש ר"ח בפ' וכו' לע"ל מביא הקב"ה ס"ת ומניחו בחיקו וכו' אמר להם הקב"ה מכם יבאו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה יבא נמרוד ויעיד באברהם וכו' אמרו לפניו רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה וכו' אלא אעפי"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו' מיד כא"וא נוטל והולך ועושה סוכה וכו' והקב"ה מקדיר עליהם חמה וכו' וכא"וא מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר וכו' יש להבין דלכי הדרש הזה נראה מיותר בכתוב מאמרו ישמעו ויאמרו אמת שהרי די באמרו יתנו עידיהן שהאומות יעידו בעצמן שצדקו ישראל גם למה ינסה אותן במצות סוכה דווקא גם כבר הקשו ז"ל שהרי אין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו הגם שתירצו משום דישראל נמי זמני דמשכא להו תקופת תמוז וכו' מ"מ הרי לא הקדיר עליהם החמה אמנם יראה לומר כי הנה ידוע שהסוכה נקראת צילא דמהמנותא ולהבין אמאי הוא צילא דמהמניתא הוא עפ"י מה שאמרו בזוהר הקדוש ע"פ בסכת תשבו שבעת ימים שרומז על השבעה רועים אושפיזין עילאין שיושבין בסוכה כשישראל מקיימים מצות סוכה והשבעה רועים הם המשיכו לעולם אמונת אלהותו ית"ש ע"י שהמליכוהו על כל תנועה ותנועה ועל כל דיבור ודיבור ועל כל מחשבה ומחשבה ועיקר השיגם אלהותו ית"ש שהשיגו היה ע"י שנתדבקו במדת אמת ונתרחקו מן השקר שלא יגעו בו אפילו כחוט השערה כי ח"ו שכשהאדם יוצא מן האמת אפילו כמלא נימא נתפס תיכף בשקר כי הקליפה היא תמיד לעומת הקדושה כקוף בפני אדם וכן מצינו שהעיד הכתוב על אהרן שהתהלך באמת כמו שנאמר תורת אמת היתה בפיהו וכן אברהם הוא יומא דאזיל עם כולו יומין וכולל בתוכו מדת כל אחד וגם הוא היה כהן לאל עליון והיתה לו מדת כ"א וכן ביעקב נאמר תתן אמת ליעקב שמדתו היא אמת וכן כ"א מהאבות הקדושים נתדבקו במדת האמת ולכן צריך לכווין בכל יום מימי הסוכות השם ס"ג כזה "יוד "הי "ואו "הי שעם המילוי שהיא ו'ד'י'א'ו'י' שהוא גימטר' ל"ז עולה בגימ' כמנין "סכך וצריך להמשיך השם ס"ג בכל אחד מהז' אבות שהם הז' מדות שז' פעמים ס"ג עולה בגימ' אמת וגם בשם ס"ג יש בו ג' יודין וא' שהוא שם א"ל שעילה במלואו "אלף "למד כמנין "הקף כנ"ל שהשם ס"ג הוא נשמת עולם הבינה שמקפת על היחוד זו"נ לבל תהיה בהם אחיזת החיצונים ואיתא בתיקונים שהם מרמזין על עדות אלהותו יתברך ע"ד הכתוב אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים ולכן הסוכה היא צילא דמהמנותא שהאמת והאמונה אחוזים זה בזה שע"י האמת האדם בא להאמונה וע"י הסוכה האדם מתדבק במדת האמת כנ"ל ובא ע"י זה לאמונה והנה הממשיך השקר לעולם הוא כנען וכמו שאמרו במס' פסחים בפ' ערבי פסחים שכנען צוה לבניו אל תדברו אמת ולכן נאמר וישמע הכנעני מלך ערד וכו' וילחם בישראל ואמרו ז"ל ששמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד וביאור הדבר שהענני הכבוד היו בזכות אהרן שנתדבק באמת ולכן כשמת אהרן המגביר האמת נסתלקו ענני הכבוד אז רצה כנען להגביר השקר שלו והכנעני הוא עמלק וכמו שאמרו חז"ל ששינה לשוני ללשון כנען והוא מקור הטומאה ומפני זה לעתיד לבוא כששפת אמת תיכון לעד ואז יאמרו הגוים שגם הם רצונם להדבק בהאמת על כן יאמר להם הקב"ה כיון שרצונכם להדבק באמת לכו וקיימו מצות סוכה שהיא היא המרמזת על האמת והיא מצוה קלה שאין בה חסרון כיס רק שהיא להדבק באמת ולהתרחק מן השקר אמנם הגוים ההם שקר קבלו אבותיהם וימינם ימין שקר ונתדבקו כל ימיהם במדת כנען לכן יהיה להם החמת קשה להכילו כבחינת חמה מנרתיקה ולכן בע"כ יכירו וידעו ויכרחו להודות שזרע ישראל כולו זרע אמת שהם נתדבקו במדת אבותיהם הממשיכין האמת לעולם וזהו יתנו עידיהן ויצדקו ישמעו ויאמרו אמת שהם בעל כרחם יעידו על ישראל שקיימו את התורה וגם יכרחו להעיד שרק ישראל הם המקבלין האמת ומדבקים בו כל ימיהם ואין לזרים אתם בשילום שכרם כנ"ל.
14
ט״ורמזי יום ב של סוכות
15
ט״זויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב ויצא יצחק לשיח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתינו ויאמר העבד הוא אדוני ותקח הצעיף ותתכס. ראוי להבין על אמרו ויצחק בא מבוא שאינו מובן פירושו וחז"ל במדרש אמרו אתא ממיתא וגם המדרש אין לו ביאור והבנה על פשוטו גם אמרו והוא יושב בארץ הנגב קשה שאין זה מקום מסומן לידע היכן היתה ישיבתו גם אמרו חז"ל ויצחק בא מהיכן בא מהר המורי' וגם זה צריך ביאור גם אמרו וישא עיניו וירא והנה גמלים באים צריך ביאור גם לא מצאנו שידע כלל בהליכת הגמלים בפרט למאמר חז"ל שבא אז מהר המורי' א"פ לא הי' בביתו בעת שהלכו'. גם ותפול מעל הגמל צריך ביאור. גם ותקח הצעיף ותתכס צריך הבנה למה כסתה עצמה בצעיף גם בתרג' מתרגמינין ונסיבת עיפא ואתכסיאת ומילת עיפא לא נתברר שיהיה פירושו צעיף. ויש לרמוז כי הנה כבר אמרנו זה הרבה פעמים שהשי"ת ברא עולמו להטיב לברואיו ע"י שיכירו כח מלכותו ית"ש וברא מדת הדין בעולם כדי שיתיראו מפניו ויעשו תשובה כמאמר הכתוב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה וביאור אותו הרב הקדוש מו"ה יעקב יצחק מפשיסחא זצקל"הה שכאשר נשמע הדין מן השמים. והארץ יראה ודרי' עשו תשובה אז תיכף ושקטה שנשקט ונתבטל כמאמר הכתו' והאלקים עשה שייראו מלפניו שמדת הדין לא נבראת רק כדי שיתיראו ולא להנהגה. והנה כבר אמרנו שאברהם אבינו ע"ה להיותו ממדת החסד רצה לשחוט את יצחק ולבטל מדתו מכל וכל. אמנם השי"ת לא צווהו רק להעלותו כדי שיתעקד ועי"ז יפעלו שתתבטל מדתו במדת אברהם לטובות הכ"י ולא שתתבטל מדתו לגמרי כי גם לבחי' גבורה צורך בעולם להמשיכין על שונאי ישראל וזהו מאמר הכתוב עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת פי' לכן לא חשכת ובקשת לשחטו לפי שירא אלקים אתה שאתה מתירא ממדת הדין. אמנם באמת גם למדה"ד צורך בעולם להמשיך על האומות כנ"ל ולכן לא נתבטלה מכל וכל. רק שנמתק על ידי העקדה וזהו מאמר הכתו' ויצחק בא מבוא רומז במלת מבוא שפי' ענין חזרה מביאה היינו שלא תבוא מדתו. כמו אל נא תמנע "מהלוך שפירושו שאתה מונע ההליכה שהמ"ם הפעולה מתפרשת בכל מקום על דרך זה וזהו בא מבוא פירש שבא בבחי' חזרה מירידת מדתו שנמתקי הגבורות בשרשן ובאו ממותקות. וזהו ג"כ יש לרמוז במדרש אתא ממיתא כמובן וזהו שאמרו חז"ל מהיכן בא מהר המוריה פירש מהיכן בא למדה זו שיהי' נמתק מהר המוריה בא שעל ידי העקדה נתפלל מדתו במדת אברהם ונצטרף אש במים באר לחי רואי רומז שדבר זה הוא באר ומקור להמתקות הגבורות. לחי רואי פירש לכווין את לבו לאביו שבשמים שהוא חי וקיים ולהתבונן שהוא רואה כל. ולשוב בתשובה שלימה ועי"ז והוא יושב בארץ הנגב כו' שע"י התשובה נתישבו הגבורות ונמתקו ונכללה מדת יצחק במדת נגב שהוא מדת ימין וחסד ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואמרו חז"ל שתיקן תפילת מנחה. ונראה לומר שלכך תיקן הוא תפילת מנחה שלעתותי ערב דינין מתערין בעלמא. ולכן תיקן תפילת מנחה כדי להמתיק מדתו ע"י התפילה וזהו ביאור הכתו' ויצא יצחק לשוח בשדה כדי לפנות ערב פי' לפנות כמו ופנה את הבית וביאורו שלכך תיקן התפילה כדי להעביר ולפנות הערב והחשכות ע"י התפלה וישא עיניו וירא והנה גמלים באים רומז שנשא עיניו לראות בביאות תגמולת ישראל וגמלים לשון גמול שראה שראוים לגמול טוב שמלאין מצות ומעש"ט ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק שראתה שאעפ"כ מדתו מדת גבורה ותפל מעל הגמל גמל רומז לבחי' גבורה כידוע ואמר שנפלה ממדת הגבורה לבור לעצמה דרך אחר לבל תשלוט מדת הדין ותאמר אל העבד מי האיש וכו' ויאמר העבד הוא אדני לשון אם אדונים אני איה מוראי שהוא ממדתו שהוא מדת גבורה. ותקח הצעיף ותתכס ה'צ'ע'י'ף עם החמשה אותיות גימטריא ר"ס כמנין עשר הויות פי' שכסתה עצמה מפני מדת הדין בעשרה ההויות שבעשר הקדושות. ותרגומו ונסיבת ע'י'פ'א ואתכסיאת ע'י'פ'א גימטר' קס"א מילוי שם אהי' שהוא שם המקיף והסוכה כידוע שכסתה עצמה באימא עלאה מפני מדת הדין שלא ישלוט על הכ"י וכמו שאמר הבעש"ט זצוק"ל שלכך נקרא בינה אימא עילאה מפני שהתינוק המתפחד מאיזה דבר הוא נחבא תחת כנף בגד אמו וכמו כן הכנ"י מסתתרת מפני המקטריגים ע"י עולם התשובה שהוא אימא עילאה.
16
י״זויבאה יצחק האהלה שרה אמו כו' ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו ופרש"י ז"ל ויבאה האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו כלומר והרי היא שרה אמו שכל זמן ששרה קיימת הי' נר דלוק מע"ש לע"ש וברכה מצוי' בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקו וכשבאת רבקה חזרו. ויראה לרמוז בזה כי הנה ידוע אשר הש"י נתן לנו שבתות למנוחה ומועדים לשמחה המזכירין את ה' לעמו ישראל בכדי שיהי' עת פנוי לאיש ישראלי להמשיך עליו אור קדושה גם על ימי חול ולהכין לעצמו משבת לחבירו והנה בחג הסוכות אשר אדם יוצא מביתו ונכנס לסוכה ונעשה מוקף משבעה עננים והסוכה עילאה מקפת אותו מבחוץ ועי"ז מתמקין כל הגבורות שהם ממדת יצחק ומתגלין החסדים והה' חסדים נכללים בהיסוד ומתיחדין עם המלכות. וזהו ביאור מאמר חז"ל שהובא בפרש"י שכל זמן ששרה קיימת הי' נר דלוק מע"ש לע"ש רומז שהמשיכה אור קדושה משבת לחבירו וברכה מצוי' בעסה "עסה גימט' קל"ה רומז להה' חסדים שעולין ק"ל ומתיחדין עם המלכות שהיא הה' תתאה וענן קשור על האהל רומז לשם אהי' שהוא המקיף החיצון לבל יוכלו המסטינין להתקרב אל הכנסת ישראל וזו פי' הפסוק וינחם יצחק פי' שמדת יצחק שהיא גבורה נתהפך לחסד ונמתקו הגבורות.
17
י״חויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד ופירש"י בשם רבותיני כי גדל מאד שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך הכתובים אלו צריכים ביאור. גם הדרשות סתומים הם ועוד לאלקי מילין לרמוז בזה כי ידוע אשר עבודת יצחק היתה ליראה את השם ולפחוד ממנו ולידע דאית דין ואית דיין ושופט ומשפט. וע"כ נקרא בפי חכמי אמת כי יצחק הוא מדת הדין. אכן גם רצון יצחק אינו אלא לירא את השם ועי"ז יתמשכו רחמים לעולם ומדת גבורה על שונאי ישראל. וגם מדת יצחק מסכמת לזה כמו שאמרנו בר"ה ע"פ ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה פי' שצריך ליראה את השם אשר יאמר היום בהר ה' יֵרָאֶה פי' שעל ידי שייראו את השם ית"ש השם הוי"ה יֵרָאֶה במילואו ויתעוררו רחמים על כנסת ישראל וע"י התשובה אדם שב לבחי' הרת עולם שהוא אור המקיף העולמות וצריך להמשיך הגדלות דמוחין שהם שמות המילואים של הוי"ה ב"ה אל אור המקיף שהוא שם אהי"ה ולהמתיק הגבורות בשרשן ואור המקיף היא הסוכה עילאה. וע"י שאנו מקיימין מצות סוכה היא מקפת אותנו ומגנת עלינו מן המקטריגין והשם הוי' בניקוד אלהים שהוא גבורה בחי' יצחק עולה אל הגדלות דמוחין ומתמתקין הגבורות בשרשן ואינן יוצאין כלל. וסכ"ך גימט' מאה מפני שכל העשר קדושות נכללות באור המקיף שהוא הסוכה עלאה וכ"א מהעשר כלולה מכל העשר ויו"ד פעמים י' עולה מאה וע"י שמושכין הגדלות דמוחין אל אור המקיף מאירין כל העשר ספירות וזהו ויזרע יצחק בארץ ההיא בארץ ההיא היא הארץ העליונה כידוע שהיא מדת מלכות וימצא בשנה ההיא שנ"ה בגימט' ספיר"ה וימצא מאה שערים שמצא הארה בכל העשר ספירות שכל אחת כלולה מעשר וזה נרמז במה שאמרו רבותינו ז"ל אומד זה למעשרות הי' שכל אחת כלולה מעשר. ויגדל האיש וכו' עד כי גדל מאד פי' שיצחק שהוא בחי' גבורה ושרש הגבורות הוא שם הוי"ה בניקוד אלהים עלה אל הגדלות דמוחין אל העתיקא ועי"ז מתגלין החסדים ומתמתקין הגבורות. ובזה יש לרמוז במה שדרשו רבותינו זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך כיוונו בזה כי ע"י מצות סוכה שהיא צילא דמהמנותא הצדיק ממשיך עצמו לדביקות השם וקדושה וע"י כן אף כשיוצא מן הסוכה נשאר לו השארת הקדושה וידוע כי סוכה היא בחי' יצחק וזהו מאמרם ז"ל זבל פרדותיו של יצחק פי' זבל הוא לשון דביקות כמו יזבלני אישי פרודותיו הוא לשון פרידה של יצחק. פי' שאף שבשעה שנפרד מעט לעסוק בעניני העולם מהדביקות שהי' לו ע"י הסוכה שהיא בחי' יצחק הוא יותר טוב מכספו וזהבו של אבימלך כסף הוא אהבה ויראה שאהבה ויראה של האדם המתחיל לכנס בעבודת הש"ית שהוא אבי מלך שאבי לשון רצון (כמו לא אבה בדרכיו הלוך) שרצונו לעבוד את המלך מלפי המלכים הקב"ה שעבדות הצדיק היודע ומשיג הדביקות היא גדולה מאד כ"כ עד שהשארת אותה הקדושה שקנה לעצמו בישיבת הסוכה היא גדולה וטובה מאותה היראה ואהבה של אדם המתחיל לעבוד ה'.
18
י״טעוד יאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא וכו' ויברכהו ה' ופי' בתרגום אונקלס ואשכח בשתא ההיא על חד מאה בדשערוהי ויש לפרש ע"ד שפי' חכמי האמת על פסוק ושמי ה' לא נודעתי. שהכוונה שעד משה רבינו לא הי' השם מושג בעולם שהג' אבות שביקשו את ה' לא השיגו כ"א אותיות הו"ה משם הוי"ה והי' לא הושגה עד שבא משה רבינו. וידוע שמדת מלכות נקראת אספקלרי' שאינה מאירה מפני שהשגת מלכות שמים משיג כ"א לפי מדריגתו ושכלו כמו שפי' בזוהר הקדוש על פסוק נודע בשערים בעלה. כל חד לפום שיעורין דלי' אמנם כל המבקש את ה' בכל עוז וכל אות נפשו להשיג מלכותו ואמונתו ואמיתית מציאותו יתברך אף אם שכלו קטן מהשיג ההשגה היותר גדולה עם כל זאת יען כי הי' לבבו שלם לבקש את ה' ועל זה ישפוך שיחו וזאת כל מגמתו יחון ה' אותו מתנת חנם וילמדהו בינה והשכל ויראהו מנועם אורו יותר מהשגת שכלו וזהו הפירוש ויזרע יצחק בארץ ההיא זריעה נקראת עבדות השם כמו (זרעו לכם לצדקה) בארץ ההיא היא מדת מלכות הארץ העליונה כנ"ל שעבודתו היא להשיג מלכות שמים וימצא וכו' מאה שערים שמצא והשיג מאה פעמים ממה שהי' משער בשכלו וזהו שפי' הת"א על חד מאה בדשערוהי שנראה הכוינה שהשיג על חד מאה ממה שהי' בהשערת שכלו וזהו שסיים הכתוב ויברכהו ה' שהשם ברכו בזה וחננו בהשגה זו כנ"ל.
19
כ׳א"י ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' וכו' ופירש"י ורבותינו אומד זה למעשרות הי' והוא ע"פי מדרש חז"ל. והוא בלתי מובן כי גם אם האומד למעשרות מ"מ כשאנו יודעים סך המעשר אנו יודעים גם כן כמה סך התבואה שנתעשרה וא"כ מה חילוק בין אם האומד למעשרות או על גוף התבואה. גם מהו למעשרות הלא בימי יצחק עדיין לא הי' מעשר שני נוהג שעדיין לא הי' בה"מק ולא הי' אלא מעשר אחד והי' להם לומר אומד זה למעשר ויראה לרמוז בזה ע"פי הכתוב ויצחק בא מבוא באר לחי רואי ויש להבין מה משמיענו הכתוב בזה כי אין לך קוץ בתורה שהוא מיותר. אמנם הנה ידוע שע"י הסוכה נמתקין כל הגבורות שאברהם הוא יומא דאזיל עם כולו יומין והוא עם כל אחד מהשבעה רועים. והאדם היושב בסוכה כל שבעה הוא בחי' יעקב שהוא האדם העליון המתכסה בסוכה עילאה. וכמו שאמרנו למעלה ע"פ ויעקב נסע סכתה ועל ידי אברהם ויעקב נמתקין הגבורות של יצחק ונכללין בהחסדים ומאירין יחד כל העשר קדושות ע"י שנמשכין לתוכן פנימיות הספירות שהם שמות הויו"ת עם המילואין והשמות ההויות עם המילואין שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שעולין רל"ב כמנין הר"ת של 'באר 'לחי 'רואי מהו ויצחק בא מבוא כמו כי בא השמש כי' שמדת יצחק שקעה ונסתלקה מבוא עוד שנסתלקה שלא תביא עוד ע"י השמות שעולין כמנין הר"ת של 'באר 'לחי 'רואי. והנה אמרו חז"ל שהסוכה שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה וידוע שהטעם הוא מפני שהסוכה הוא רומזת לאימא עילאה המסככת על יחוד הזו"נ שהם הו"ה משם הוי"ה וכל אחד מהם כלול מעשר קדושות והם יחד עשרים ולכן צריך שלא תהי' גבוה למעלה מעשרים שלמעלה מהן אין שם סוכה וזהו אמרו ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא ופי' רש"י ז"ל שהארץ קשה והשנה קשה ורומז שמאה שערים רומז לשערי בינה שיש בה עשר קדושות וכל אחת מהקדושות כלולה מכל העשר ושם המספר הגדול ועולה למאה והיא הסוכה עילאה וביאר הכתוב ע"פי פרש"י שאע"פ שהארץ קשה והשנה קשה שיש תגבורת הדינין אעפ"כ במתקין הגבורות על ידי הסוכה שהיא רומזת לסוכה עילאה המסככת על יחוד שיש בה מאה שערים. וזהו שפירש"י אומד זה למעשרות הי' פי' שהמאה שערים הם רומזים להסוכה עילאה המקפת הזו"נ שכל אחד כלול מעשר והם שני מעשרות ויברכהו ה' רומז שנתברך בשמות ההויות עם המילואין שעל ידיהם מאירין כל העשר קדושות ומתמתקן הגבורות בשרשן ונמשכין רחמים וחסדים על הכנסת ישראל.
20
כ״אוכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד וכו' וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם וכו' ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק וכו' ויחפרו באר אחרת וכו' ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עלי' ויקרא שמה רחובות וכו' ויעל משם באר שבע וירא אליו ה' וכו' אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וכו' ואבימלך הלך אליו מגרר ואחוזת מרעהו ופיכל שר צבאו ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי וכו' ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו וביניך וכו' ויעש להם משתה וכו' וישכימו בבקר וכו' וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום וכו' ויקרא אותה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה הנה ידוע שכל סיפורי מעשיות של התורה כולם מרמזין לרזין עילאין ויש לרמוז בזה כי הנה כל המצות כולם קרא אותם בזוהר הקדוש לבושין דמלכא והטעם שכל עשיית המצות הכוונה בהם להמשיך עי"ז פנימיות אלהותו יתברך המלובש במצוה זו ולהדבק בא"ס ב"ה כגון תפילין שנמשכין על ידם המוחין עילאין ובשבת הגם שאין מניחים תפילין נמשכין המוחין עלאין ע"י קדושת שבת ותפילת שבת וכן ביו"ט וכן בניענועי לולב ודומיהן ע"כ אין ראוי לאדם לעשות זאת מצות אנשים מלומדה כאשר ראה לזולתו שעושה כן יעשה גם הוא לא בזה בחר ה' רק בכל מעשיו תהיה מגמתו להשיג על ידי לבושים הללו פנימיות אלהותו יתברך וגם באבותינו הקדושים מצאנו ראינו שכאשר התנוצץ ניצוץ אברהם אבינו התחיל לשוטט בים שכלו איזה דרך ישכון אור השגת אלהותו כמאמרם ז"ל אצל שלמה המלך שעשה אזנים לתורה משל לפלטין גדולה שהיו בה פתחים הרבה וכל שהיה נכנס בתוכה היה טועה מדרך הפתח בא פיקח אחד ותלה הפקעת התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת ועוד אמרו משל ליער קנים ולא היה אדם יכול לכנוס בה ובא פיקח אחד ונטל את מגל וכסח התחילו הכל נכנסין דרך הכיסוח שרומזו חז"ל בזה שאבותינו הקדושים פתחו לפנינו איזה דרך ישכון אור להשיג מציאת אלהותו וא"א ע"ה מצא לו דרך להשיג אלהותו ע"י אהבה וחסד והאנשים אשר היו בדורו בקשו גם הם להלוך באורחותיו אמנם לא תפסו רק הלבוש ולא השגיחו על הפנימיות שהוא להמשיך פנימיות אלקותו ולכן לא עלה בידם מאומה וזה רומז הכתוב וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו וכו' באר רומז להשגה ומעין נביעת החכמה ורומז שכל הבארות שחפרו עבדי אביו ע"י שלא השגיחו על פנימיות להשיג מציאת אלקותו רק על הלבושים לכן סתמום פלשתים וימלאום עפר שלא עלה בידם מאומה אכן כאשר התנוצץ ניצוץ יצחק אבינו ונתן אל לבו לחפיר באר מים חיים מהשגות אור אלהותו יתברך כפי שורש נשמתו אז ראה ויחקור להשיג פנימיות אלהותו יתברך ע"י עבדות ה' ביראה ולידע דאית דין ודיין ולהשיג ע"י לבוש הזה פנימיות אור פני מלך ה' וזהו וישב יצחק ויחפור את בארות המים אמנם הסטרא דמסאבא בראותה איש אשר ישים אל לבו לבקש את ה' ולהשיג מציאותו אז תחרץ לעמוד נגדו ולבלבלו וזהו מאמר הכתוב ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים רומז במלת חיים שמצאו דרך ולבוש להשגות אלהותו ית"ש ע"י הלולב שהוא גימטריא "חיים גם "חיים עם הכולל גימטריא "הדס אמנם ויריבו רועי גרר וכו' ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עלי' שסט"א עמדו נגדם לבלבלם ויעתק משם כבר אמרנו בזה שרומז שכאשר הניע לבחי' עתיקא שאין שם שום אחיזה להחיצונים אז ויחפור באר אחרת ולא רבו עלי' ויקרא את שמה רחובות "רחובת עם הה' אותיות גימ' "תרכ"א כמנין "כתר עם הכולל.
21
כ״בויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים נראה לרמוז בזה דהנה ע"י מצות סוכה ולולב אנו נצלים מכל גזירות רעות ומכל הקטרוגים ע"י שאנו ממשיכים המוחין שהן "חכמה "בינה "ודעת על המדות וממילא כשנשפע שפע לנפש שנתמלא בחכמה ובדעת להבין דרכי התורה ועבודה ממילא גם שפע גשמיות יורד עמם ובכל השנה כולה אנו ממשיכין המוחין על המדות ע"י התפילין שאנו מניחין הראש על כנגד המוח ועל היד כנגד הלב להורות שאנו משעבדין הלב והמוח לאבינו שבשמים אנו ממשיכין המוחין על המדות ע"י התפילין והשי"ן שהם רומזים על המוחין ובשבת נתמשכין המוחין ע"י שבת שהיא בעצמו אות ובסוכות אנו ממשיכין אותן ע"י הסוכה והלולב והנה "נצח "הוד "יסוד שבג' ראשונות הן בהמדות מוחין ולהבין זאת הוא עפ"י משל כשהרב לומד עם תלמידו מה שאצל הרב דבר קטן הוא אצל התלמיד דבר גדול שאינו משיגו כלל עד שהוצרך הרב להסביר לו ולטעמו ולהבינו וכל זמן שהתלמיד אינו משיגו כלל אז היא אצלו בבחי' כתר ואח"כ כשמתחיל התלמיד להבין מעט אז היא אצלו בבחי' חכמה ואח"כ כשמבין יותד היא אצלו בבחי' בינה ודעת וע"י דיבורו שמדבר הדבר ההיא נתגלה המוחין דהיינו השכל של הדבר שהוא במוחו של אדם ונמצא שגם הדיבר שהן השפתים היא בחי' מוח שע"י נתגלה המוח וע"פי דברינו אלה נבין מה דאיתא בכוונת שהאתרוג רומז למלכות שהיא ה' תתאה והלולב רומז לוי"ו וההדס רומז ליו"ד שההדס צריך להיות מג' ג' וביו"ד יש ג"כ ג' נקודות והערבות רומז לשפתים ולכאורה אינו מובן הלא ערבות הן נצח והיד וע"פי דברינו הוא מובן היטיב שהערבות הן נו"ה בהמוחין אבל אצל המדות הן בחי' שפתים שהן ג"כ בחי' מוח שע"י השפתים נתגלה המוח כמו כן ע"י ערבות נתגלה המוחין על המדות והמוחין הן אהיה הויה אהיה לכן יש בתפילין של ראש כ"א הזכרות וכן בת"שי שהן שני פעמים אהיה והויה הן השמות בעצמן שעל ידן נמשכים הג' מוחין אהי' הויה אהיה וכן ע"י הערבות נתגלו הג' מוחין אלו אהיה הויה אהיה שהן בגימטריא ס"ח שעולה כמנין "חיים וכן הלולב בגימ' "חיים וזהו כוונת הפסוק ויחפרו עבדי יצחק בנחל ר"ל שחפרו במצות ערבי נחל וימצאו שם באר מים חיים ר"ל שע"י הערבות נמצאו ונתגלו המוחין אהיה הויה אהיה שהן בגימטריא "חיים כנ"ל.
22
כ״גויעל משם באר שבע רומז לשבעת ימי הסוכות שאז נמתקין כל הגבורות מעל הכנ"י ויורדין החסדים על הכנ"י וזהי וירא אליו ה' וכו' ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא וכו' רומז שאני מסכים למדת אברהם אביך להמשיך החסדים על הכנ"י אל תירא פי' אל תמשוך בחי' יראה ופחד על הכנ"י כי אתך אנכי שהשם הוי' עם מדתך להמתיקה ויבן שם מזבח וכו' ויכרו שם עבדי יצחק באר רומז שכרו הבאר להשיג אלהותו ע"י שבעת ימי הסוכות והנה ידוע מאמר חז"ל ששבעים פרי החג הם כנגד ע' האומות שישבו בשלוה ועי"ז מוכרחין גם שרי האומות להודות בטובות עם בני ישראל אחרי שכל חיותם היא על ידי ישראל ואלולי זאת לא הי' מתקיימין אפילו שעה אחת וזהו ואבימלך הלך אליו מגרר ופיכל שר צבאו רומז לשרי האומות שבעל כרחם מוכרחים לבקש שלומן של ישראל וזהו ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי וכו' ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך וכו' כמובן ויעש להם משתה רומז לע' פרי החג שהם נקרבים בשביל האומות וישכימו בבוקר. רומז לשמיני עצרת שאז היו מקריבין פר אחד ואיל אחד ואז הקב"ה מתיחד עם הכנ"י לבדם ואין לזרים אתם. אז וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום רומז כמאמר חז"ל הנפטר מן המת יאמר לו לך בשלום ורומז שאז ניטל מהם כל חיותם וישראל יכנסו לחיים טובים ולשלום להתיחד עם בוראם ויהי ביום ההוא ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים. ביום ההוא רומז לשמיני עצרת כנ"ל אז אמרו לו מצאנו מים רומז שמברכין הגשם שמרמז לטיפת הזיווג והיחוד והקב"ה מתיחד אז עם הכ"י וישראל משיגים פנימיות אלהותו באין שטן שכבר נסתלקו שרי האומות ויקרא אותה שבעה שהיחוד הוא על ידי הכנסת שבעת ימי הסוכו' שישראל נכנסין מקדושה לקדושה כדי שיתיחדו עם בוראם בשמיני עצרת כנ"ל והבן.
23
כ״דויהי ביום ההוא ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים עיין במדרש רבה וז"ל ויביאו עבדי יצחק אין אנו יודעים אם מצאו אם לא מצאו מן מה דכתיב וימצאו שם באר מים חיים הוי אומר שמצאו מים חיים עכ"ד המדרש והוא פלאי אמנם היש לרמוז בכוונתו כי הנה כל אדם אשר ימלא את ידו להלוך בדרכי ה' ולהיות מעובדיו מן הצורך שיכרה לו באר ממקור לבבו לבל תהי' עבודתו מצות אנשים מלומדה להיות פרטי מעשיו כאשר עשו הוריו כי בזה לא תתכן עבודתו לאמיתה ודבר זה מצאנו ראינו לאבותינו הקדושים. שאברהם אבינו צולל בים שכלו ומצא בעבודתו לעבוד את ה' מאהבה. ויצחק אבינו לא היה די לו להשען על עבודת אביו ולצעוד באורחותיו אכן חפר באר אחרת ומצא השגת עבודת ה' מיראה. ולהתפחד ממדת הדין ולידע כי את הכל יבא אלקים במשפט מכן הגם כי מדת יצחק היא מדת הדין כבר אמרנו בזה למעלה כי לא היתה מגמת יצחק אבינו לנטות על בניו קו המשפט ח"ו. ולשפטם במדת הדין חלילה. אך כל מדת יצחק אינו רק ליראה את השם הנכבד ולשוב אליו יתברך ולנער את הרשעים אשר אין פחד אלקים לנגד עיניהם מעולם. ולא יחילו מפני זעמו אמנם עם בני ישראל הגם אם לא זכו מעשיהם כי אדם אין צדיק בארץ וכו'. המה יראים מפני השם ית' ויבושו ממעשיהם ויכלמו מעונותיהם ולאיש אשר אלה לו גם מדת יצחק מסכמת לרחמהו ולקבלו בתשובה ולא לשפטו לפי מעשיו וזהו כוונת הכתוב. והאלקים עשה שיראו מלפניו כלומר שמדת הדין לא נבראת כי אם שיראו מלפניו וישובו בתשובה וידוע כי כל עניני עבדות השם יתברך נקראים בארות שהם מקורות נובעים מים הנאמנים וזה נרמז במה שנאמר למעלה וכל הבארות וכו' סתמום פלשתים כלומר שכיון שנפטר אברהם אבינו ע"ה גברו פלשתים וסתמו הבארות. הוא רומז לשכל אמונת אלקי עולם שבקשו להכחיש אמונתו וזהו שנאמר וישב יצחק ויחפור וכו' שהוא שב לפרסם אלקותו ומלכותו יתברך. וזה כוונת המדרש כי הנה ידוע אשר מדת חסד נקראת חיים. וחיים בגימטריא לולב ועם הכולל הוא ג"כ גימט' של הדס. ולולב הוא רומז לשם הויה ב"ה כידוע לחכמי האמת אשר הוא מדת רחמים. והנה עבדי יצחק ומשרתיו (אשר מצאנו במסכ' חולין בדף ד' על פסוק מושל מקשיב וכו' שדרשו חז"ל שהמקשיב לדבר אמת כל משרתיו צדיקים) בוודאי היו צועדים באורחותיו. ובדרך אשר הורה לפניהם ולזה חפרו בארות ר"ל שחפרו למצוא יראת השם מדת יצחק. וכבר ביארנו שתכלית בקשות יצחק הו' שיתיראו ממדת הדין וישובו בתשובה למען יתמתקו הגבורות בשרשן וימשכו רחמים לעולם וזו פי' הענין שכשהיא אומר ויאמרו לו מצאנו מים ולא פי' מהות המים. וכל ההשגות נקראים מים כידוע אינו יודע אם מצאו אם לא מצאו. כלומר כיון שהם חפרו למצוא מקור רבם שהיא היראה לא נדע האם מצאו תכלית המבוקש ג"כ שהוא המשכת החסדים להמשיך הרחמים לעולם לזה למדינו הכתוב למעלה וימצאו שם באר מים חיים שמצאו מים חיים שהם החסדים כנ"ל.
24
כ״הויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות וכו' ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי וכו' ורבקה אמרה אל יעקב וכו' לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב וכו' ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו וכו' ותתן את המטעמים ואת הלחם וכו' הוה גביר לאחיך וכו' הן גביר שמתיו לך וכו' ראוי לתת לב בפרשה זו א' מה ראה יצחק לברך את עשו הרשע ב' אמרו ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי לפי השקפה בלתי מובן שיצחק אבינו יבקש מטעמים הערבים לחיך ויקוץ בזולתם הלא צדיק אוכל לשובע נפשו לבד והמתוק ובלתי מתוק שוה בעיניו גם צריך טעם על השנות הדבר פעמים ושלש ואעשה אותם מטעמים כאשר אהב ותעש וכו' כאשר אהב אביו גם צריך ביאור מה שהשיב לעשו הן גביר שמתיו לך יעוין ברש"י והרבה פנים לתורה גם למה בחרה רבקה לקחת גדיי עזים ולא כבשים הלא גם כבשים מצותן לקרבן פסח גם מלת טובים צריך ביאור. אמנם יראה לרמוז בזה כי הנה אבינו יצחק לא נעלם ממנו כי יעקב ראוי יותר לברכה מעשו ואולם יצחק אבינו היתה מדתו מדת גבורה ודין וידע בנפשו כי הגם שיברך לעשו לא תחול הברכה כי אם בדין ובאם לא יזכה לא תעשו פרי ועל אופן זה שם מגמת פניו בברכתו לפקוד על עשו בדין הקשה ולזה אמר שיעשה מטעמים כאשר אהב כי הנה אמרו חז"ל סימנא מלתא וליכל אינש בריש שתא קרא ורוביא סלקי ותמרי וחז"ל האחרונים מנעו ממנו לבל נאכל דברים חמוצים בר"ה והטעם כי המשכת הברכה הוא לפי ענין הוראת המאכל ההוא ודברים מתוקים הם ממדת החסד והחמוצים והחריפים הם ממדת גבורה ולזה אנו אוכלים בר"ה דברים מתוקים ויצחק אבינו להיות כי מדתו היא גבירה אהב ג"כ מאכלים עזים וחריפים המעוררין מדתו ולכן צוה להביא לו מאכלים ההם כדי להמשיך הברכה מסטרא דגבורה ואמנם רבקה יראה לנפשה פן ח"ו בעת ברכתו לעשו יצא מפיו דבר המזיק ליעקב לזאת צותה שיקדמנו ויקח גדיי עזים טובים מלת גדיי לשון מגדים רומז כי עזים הם ג"כ רומזים לסטרא דדינא וגבורה לשון עז והיא לקחה והמתיקה הגבורות ועשתה אותם טובים ולזה נתנה מטעמים ולחם מלת "לחם אותיות "מחל גם אותיות "חלם כי נקודת חולם היא ממדת הרחמים כידוע גם "לחם גימטריא "מזלא שהוא מנין ג' הויות וכל זה כדי להמתיק הגבורות ולהמשיך על יעקב אבינו גבורות ממותקים ולזה הביא לו יין המשמח לבב אנוש כדי להמתיק מדת יצחק ובכדי שיברכהו בשובה ונחת וכן עלתה בידו וברכו הוה גביר לאחיך ביאורו שמדת גבורה יחול על אחיך ועליך יתמשכו רחמים ואח"כ כשבא עשו נאמר ויחרד יצחק חרדה גדולה שאז חזר למדתו מדת פחד יצחק ולזה אמר לעשו הן גביר שמתיו לך ביאורו כנזכר שכל הגבורות שמתי עליך ועל כן אין מקום לברכך עוד ועל יעקב המשכתי הרחמים וחסדים ומפני כן יתקיימו בידו.
25
כ״וא"י ויהי כי זקן יצחק וכו' ויקרא את עשו וכו' ועשה לי מטעמים כו' בעבור תברכך נפשי כו'. הנה ע"ז עמדו כל המפרשין מה ראה יצחק לשאת פני רשע שיבקש לברכו הכי נעלם מאתו רוע מעלליו. ועוד לאלקי מילין ע"ד פשוטו. ומובן בזה גם כן ענין המטעמים שצוה יצחק לעשו שיעשה לו ונקדים מאמר חז"ל ע"פ שמעו אלי כל אבירי לב הרחוקים מצדקה שכל העולם ניזונים בצדקה והם ניזונים בזרוע וביאור הדבר. כי הנה הש"ית ברא עולמו להטיב לברואיו שתתגלה שכינתו בתחתונים. וישראל עלו במחשבה תחילה שצפה הקב"ה שהם יהיו מוכנים לקבל תורתו ולדבקה בו יתברך באמצעית עסק התורה הי' טבע הבריאה שיהי' לכל מי שירצה לעבוד הש"ית יהי' לו כל טוב בני חיי ומזוני וכל השפעות טובות שאם יצטרך לבקש טרפו וטרף אנשי ביתו ובאם יטרד עצמו בבקשת המזונות ושארי דברים הכרחים תורתו מתי יהי' נעשית לכן מן ההכרח שיהי' לכל איש הישראלי אשר נדבו לבו לעבוד את השם שיהי' לו כל טוב בני חיי ומזוני וכל השפעות טובות וכמה עבדים לשמשו כמאמר הכתוב ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכו' וכל הייעודים שיעדה תורתינו הקדושה הטובות שיהיו לישראל באם ישמעו אל המצות השם שיברך פרי בטנם ופרי אדמתם וכל משלח ידיהם כולם אמנם בדרך שכר חלף עבודתם כמו שיראה בהשקפה לפום רהיטא עד שהוקשה לקצת מן הראשונים למה ייעדה התורה שכר המצות בעולם הזה ולא הובטחו בשכר העקרי שהוא עו"הב ולדרכינו יובן שכל הבטחות הטובות אינו מדרך שילום שכר רק שכן חייבה טבע הבריאה שיהי' לכל איש ישראלי כל הצטרכות בבני חיי ומזוני בכדי שיהי' לבו נכון לעבוד את השם בלי טרדות הלב וזהו שניזונים בזרוע מפני שכן חייבה כוונת הבריאה שיהי' להם כל הצטרכותם. אכן כל העמים שלא קבלו התורה ואינם מקיימים שום מצוה ממצות ה' אין ראוי שיהי' להם שום שפע ומזון מטבע הבריאה אחרי שכל טובות העו"הז לא נברא אלא שיהי' מוכן לעובדי השם הצטרכותם. ולכן כל כבוד עושר העמים בדרך גזילה הוא בידם אם לא שיהיו משמשים את ישראל אז יטלו שפעם מחמת השימוש שמשמשין אותן ובזה יובן מאמר חז"ל במס' בבא קמא ע"פ עמד וימודד ארץ כו' שכיון שראה הקב"ה שהשבע מצות שקבלו עליהם ב"נ שאין מקיימין אותן עמד התיר ממונם לישראל. ולדרכינו יובן היטיב שאחרי שכוונת בריאת העולם לא הי' אלא שפריו וטובו יהי' מונן למקיימי מצות השם ועבדיו א"כ הם שאינם מקיימין המצות כל טובם הוא רק גזול בידם ומן הראוי ע"פ הטבע הבריאה שלא יהי' להם כל מאומה לכן ממונם מותר לישראל שבאמת הממון הזה הוא של ישראל שהם מקיימין מצות השם ב"ה והנה יצחק אבינו ע"ה כשבא לברך את בניו ראה והתבונן שיעקב אבינו אינו צריך לברכתו שבלא זה הרי אדני בריאת העולם הוטבעו ויוסדו על זה שיהי' לזרע יעקב אשר בם בחר די מחסורם מכל טוב אחרי שהם יקבלו התורה ויקיימו אותה בכדי שלא יטרוד אותם הבלי הזמן. אמנם עשו הרשע ראה יצחק אבינו שע"פי הטבע הבריאה אין לו כל מאומה מחמת שאינו מקיים שום מצוה מהמצות. לכן רצה לברכו בברכה שבירכו באמת אח"כ שהיא על חרבך תחי' ואת אחיך תעבוד שביאורו שכל חיותו לא יהי' רק על אחד משני פנים או ממה שיחמוס בחרבו בדרך גזילה אחרי שאינו ע"פי הדין שיהי' לו שום טובה או שיקבל עליו שיעבוד את אחיו ויהי' לו שפעו בדרך פרס שנוטל העבד מרבו שמשמשו. ולכן צוה לו לעשות המטעמים לרמוז לו ע"ז שאי אפשר שתחול עליו שום ברכה אם לא ע"י שיהי' משמש לעובדי השם ובזה יטול שפעו בדרך פרס שנוטל העבד מרבו. וזולת זה אין לו רק מה שיקח בחרבו ויגזול ויחמום ואחר כך כשנכנס יעקב אבינו ע"ה נחה על יצחק רוח השם ובירכו ברכה הראוי לו שיעבדוהו עמים וכל הברכות כולן שיהי' הכל מוכן לו שיהי' פנוי לעבודת השם יתברך בלי טורח ועמל בעניני הפרנסה ואחר כך כשנכנס עשו אמר לו בא אחיך במרמה ויקח ברכתך פי' שכבר לקח גם ברכתך עבורך שכל ברכתך אינו אלא שתהי' עבד ליעקב והרי ברכתיו בזה שתהא עבד לו כנ"ל.
26
כ״זבמוצאי יו"ט הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תקון גדול מנורות של זהב היו שם וארבעה ספלים של זהב בראשיהם וארבעה סולמות לכל אחד ואחד וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין ולא הי' חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה. חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן וכו' ע"כ הנה אמרו בגמרא שלכך נקרא בית השואבה שמשם היו שואבין רוח הקודש וראוי לתת לב למשנתינו על עניני המנורות וגם על אמרו שהיו מתקנים שם תקון גדול מהו וגם אמרו ד' סולמות לכל אחד אין אנו יודעין אם פירושו לכל אחד מהספלים או לכל אחד מהמנורות גם על ענין שאיבת רו"הק מהו. ויש לרמוז בזה כי הנה כל מגמתינו בימי החג בישיבת הסוכה ולולב והקפות להמשיך פנימיות אלהותו עלינו ולהכנס מקדושה לקדושה ולהמשיך עי"ז הה' חסדים שיושפע על הפנ"י ועי"ז יתיחד השם הוי"ה בשם אדני ויהי' ה' בהיכל קדשו ויומתקו כל הגבורות בשרשן והנה ידוע שהגבורות הם ק"כ צירופי אלהים ועי"ז שאנו ממשיכין פנימיות ההוי"ה אל המקיכים מתמתקים כל הגבורות וזה רומז שבמוצאי יו"ט הראשון על ידי הלולב והסוכה וההקפות היו יורדין לעזרת נשים רומז למלכות שמים שנקראת עזרת נשים ומתקנים שם תיקון גדול על ידי שמיחדים השם הוי"ה ב"ה להמשיך אותו לשם אדני ומנורות של זהב היו שם רומז שגם בחי' זהב שהיא בחי' דין היתה מאירה וד' ספלים של זהב בראשיהן רומז לד' אותיות הוי"ה שע"י המשכות הויות ממתיקין כל הגבורות וד' סולמות לכל אחד ואחד רומז לאותיות שם אדני שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג. מלת כדים רומז לי"ב צירופי הוי"ה שהי"ב צירוכים הם מ"ח אותיות והשם הוי"ה עולה כ"ו ומ"ח וכ"ו עולה כמנין כדי"ם גם כדים עם הד' אותיות גימטריא מזל"א שהוא הי"ג מכילין דרחמי שהם מקור החכמה ומאה ועשרים לוג רומזים לק"כ צירופי אלהים שע"י מזלא עילאה נמתקו ק"כ צירופי אלהים ואמר אחר כך מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין רומז שע"י גודל שפלות רוחם של הכהנים שהיו מקטינים א"ע ומחזיקין א"ע בשפלות כבגד בלוי על ידם היו מפקיעין לשון המשכה שעל ידם נמשך אליהם אור אלהותו יתברך ונמתקו הגבורות ובהם היו מדליקין שע"י שהיו לבבם דולק ומתלהב לאהבת בוראם עי"ז נגה עליהם אור אלהותו יתברך וחופף עליהם קדושתו ולא הי' חצר בירושלים שלא הי' מאירה מאור בית השואבה רומז שלא היה בירושלים שום קיבוץ מבני ישראל שלא הי' מאיר עליהם אור קדושה מקדושת אלהותו יתברך שהמשיכו עליהם בבית השואבה וחסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן ידים רומזים לאהבה ויראה כידוע ורומז שע"י גודל תבערת יקוד אהבתם ויראתם שהי' דולק בלבם בזה היו מרקדין ומפני זה היו שואבים שם רוח הקודש מפני שהמשיכו עליהם אור פנימיות אלהותו ונתדבקו באין סוף ב"ה.
27
כ״חרמזי יום ג של סוכות
28
כ״טויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות וכו' הפסוק הזה הוא בלתי מובן ויראה בו כי הנה ידוע מכתבי האר"י ז"ל שהסוכה היא על שלשה בחי' הרמוזים בפסוק בסכות תשבו שבעת ימים ששנים נכתבו חסרים הא' הוא המקיף המלכות שמים לבדה והב' הוא המקיף הז"א לבד והשלישית שנכתב' מלא בוי"ו הוא המקיף של שניהם יחד כשמתיחדין הזו"נ והיא הסוכה עילאה והנה חז"ל אמרו על פסוק ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה מכאן שניתן באשה בינה יותר מן האיש וזה בלתי מובן על פשוטו. ויראה לרמוז בזה כי הנה ידוע שהיסוד נקרא כל מפני שכולל בו הה' חסדים שמקבל מהמדות שלמעלה ממנו והמלכות נקראת כלה מפני שהיא כוללת דכוללת מחמת שכוללת הה' חסדי' שקיבל היסוד מהמדות וגם היא מקבלת מה שנכלל בהיסוד עצמו שהוא ג"כ ה' חסדים ולכן נקראת כלה בתוספת ה' מחמת הה' חסדים שנכללו בהיסוד ונשפעו בה וזהו שניתן בה בינה יותר מן האיש רומז להמלכות שמקבלת השפעה יותר מהיסוד שהוא בחי' דכר והנה ידוע שיעקב אבינו ע"ה הוא בחי' הדעת שעל ידו נעשה עיקר היחוד. ולכן נמשכת עליו הסוכה עלאה שהיא המקיף של זו"נ כשמתיחדין והוא המקבל השפעה מספי' בינה להריק למדות מלכות. וזהו אמרו ויעקב נסע סכותה רומז להסוכה עלאה שהוא השיג בחי' הסוכה עלאה מפני שהיתה מדריגתו גדולה שהיה בחי' הדעת שעל ידו נעשה היחוד ולכן נמשכה עליו הסוכה עלאה שמקפת הזו"נ. ויבן לו בית ביתו זו אשתו רומז למדת מלכות נוקבא דז"א שהמשיך שפע בינה למדת מלכות. ומלת ויבן לשון בינה כמאמר חז"ל למעלה. ולמקנהו רומז לאנשים שנדבקו בו שהם קנינו ע"י שהדריכם בדרכי השם שהם עדיין לא הגיעו למדריגתו לעשות היחוד כמוהו ולהם עשה סכת חסר רומז להשני הסוכות שהם חסרים בפסוק בסכת תשבו שמרמזים על סוכת הז"א לבדו וסוכת המלכות לבדה בלי היחוד והבן.
29
ל׳א"י ויעקב נסע סכתה ויבן לי בית ולמקנהו עשה סכת הנה הראשי תיבות של "לו "בית "ולמקנהו עולים לולב ל' של "לו "וב' של "בית "ולמד וא"ו של "ולמקנהו וק"ל.
30
ל״אויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלתיכם ונקומה ונעלה בית אל וכו' ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים אשר באזניהם ויטמון אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם הנה רבו דקדוקי מאמר הזה א' אמרו הסירו את אלהי הנכר וחלילה לשבטי ישראל שיהיו בידם ע"א וגם מה שפרש"י אלהי הנכר שיש בידכם משלל של שכם אינו מספיק שהרי היו יכולין לבטלה ע"י עכ"ום (כמו שמצינו בעטרת מלכם שבטלם את הגיתי) עוד אמרו אשר בתוככם שהי' לו לומר אשר עמכם שלשון תוך אינו נופל רק על תוכיות הגוף ופנימיותו עוד אמרו והטהרו במה יטהרו כי אפר פרה עוד לא היה להם גם והחליפו שמלותיכם צריך ביאור מפני מה ההכרח להחליפם גם אמרו ויטמין וכו' תחת האלה אשר עם שכם יש להבין מה צורך להזכיר מקום ההטמנה אמנם נרמז בזה ענין פנימי כי הנה ידוע מאמרם ז"ל וכבר דברנו בו כי שבעים פרי החג היו קרבים לנגד השבעים אומות להגן עליהם ואמרו חז"ל ברעיא מהימנא שאלולי הקרבנות לא היו מתקיימים בעולם ועי"ז אין יכולת לשרי הע' אומות לשלוט ולבלבל עשית המצות וקיומם וע"כ מסכימים על עבודת ישראל (וניתנו הקרבנות להיקרב בסכות כי כל עניני סוכות מורין להכניע שרי האומות כאשר יבואר אי"ה לפנינו בס"ד) וכבר אמרני בפ האזינו על פסוק יצב גבולות עמים למספר בני ישראל שכוונתם שהציב גבולות עמים ואומותם ושריהם כמנין ע' נפש יוצאי ירך יעקב למען ישלוט כל אחד על שר משריהם ובכל דור ישנם ע' צדיקים בחי' הע' נפש להכניע השרים ונוסיף בביאור הדבר באופן היכולת להכניעם כי כל אומה מהשבעים אומות היא שקועה במדה רעה משונה מאומה אחרת ולזה עינינו רואות בהאומות כי מהם אשר טבע העם ההוא לשפוך דם ומהם אשר טבע האומות להיות שטופים בזימה וגניבה ודומיהן זה יורה כי שר שלהם הוא המושך אותם לזה ואדם נברא כלול מכל העולמות עליונים ותחתונים ויש בו כללות הע' שרים ג"כ והוא כח המושך לתאוות הגשמיות שונות זו מזו והצדיק אשר ביער הרע מקרבו והפכו לטוב והכניס הדבר ההוא תחת הקדושה יש לאל ידו להכניע השר המושך אל התאווה ההיא שנכנסה להקדושה ע"י הצדיק (ד"מ אם הצדיק מלמד להחוסים בצילו לבל ילבשו מלבוש נכרי ומכניס הדבר הזה אל הקדושה מכניע בזה אומה ושר שלה המושך אותה לתאוות מלבושי פריצות) והנה ידוע לחכמי האמת אשר כוונת הלולב וההדס והאתרוג משתנים בכל יום מהז' ימים בצירופים ולבושי השמות שונים זה מזה וע"י ההקפות שעושים בכל יום מהז' ימי הסוכות יש יכולת להצדיקים להכניע בכל הקפה יו"ד שרים משרי האומות ובמשך ימי החג יכנעו כל הע' בכוונת הקדושות ושמות הידועים ליודעי חן וכוונת שם הוי' שההי"אן במילוי יו"דין והוא"ו במילוי אל"ף (שהיא שם ס"ג כזה "יוד "הי "ואו "הי) צריך לכוין בכל יום והג' יו"דין והא' הנמצא בשם זה הוא עולה שם אל. וזהו ויאמר יעקב וכו' הסירו את אלהי הנכר כלומר שיסירו כל התאוות הגשמיות הבאים מסט"א שנקראת אלהי נכר ר"ל ועי"ז תכניעו השרים והטהרו פירש שיטהרו לבם מכל התאוות והחליפו שמלותיכם ירמוז שיכוונו כוונת ההקפות שמקיפים עם הלולב שהם מתחלפים בכל יום בלבושי שמות וע"י זה יכניעו השרים לגמרי ונקומה ונעלה בית אל ירמוז אל הכוונה הכוללת כל הימים שהוא שם ס"ג אשר יש בו ג' יו"דין וא' שהוא שם "אל כנ"ל ויתנו וכו' ואת הנזמים אשר באזניהם הוא ע"פ מה שנאמר מסיר אזנו משמוע תורה שהפי' שאדם הנוטה לתאוות הגשמיות עושה לעצמו מסך המבדיל לאזנו ועי"ז לא יוכל לשמוע דברי תורה מצדיקי הדור שאף ששומע אינו נכנס לאזניו ואינו יורד למעמקי לבו וזהו ויתנו וכו' ואת הנזמים אשר באזניהם פי' שהסירו המסך המבדיל אשר היה באזניהם ע"י שהסירו אלהי הנכר וגברו על התאוות וזהו ויטמון אותם יעקב פי' שהכניע את אלהי הנכר הוא בחינת הרע של הע' שרים טמן אותן לבל יוכלו לשלוט תחת האל"ה נוטריקין "אתרוג "לולב "הדס אשר עם שכ"ם נוטריקין "שם "כבוד "מלכותו ופירש הדבר שע"י קבלת מלכות שמים וכוונת האתרוג לולב הדס הכניע הע' שרים תחת ידו כנ"ל
31
ל״ברמזי יום ד של סוכות
32
ל״גוידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם וכו' ופרש"י לא נכרתי להם במדת אמיתות שלי שעלי' נקרא שמי ה' הנה דברי רש"י צריכים ביאור ונבין ג"כ עפי"ז למה משה רבינו הוא רביעי לאשפיזין והאבות קודמין לו והלא הוא היה אדון הנביאים ואב לחכמים לקודמין לפניו ג"כ ויראה לרמוז עפ"י מה דאיתא בתיקונים ע"פ זה שהאבות הקדושים נתדבקו בהג' אותיות משם הויה ב"ם אברהם בהה' עילאה ויצחק בהיו"ד ויעקב בהוא"ו והה' תתאה לא הושגה עד משה רבינו וביאור הדבר כי הנה כל מגמת אבותינו הקדושים היה להמשיך אלהותו יתברך לעולם והמשכת אלהותו הוא שידעו באי עולם שהוא ית"ש המהוה את כל העולמות וכשמתגלה ידיעה זו בעולם ממילא נמשכים רחמים וחסדים גדילים לעולם כי באור פני מלך חיים וכשח"ו מתעלמין בני אדם מאלהותו יתברך אין הרחמים מתגלין והוא להיפך ח"ו והאבות הקדושים הגם שהם השיגו מאמיתית אלהותו יתברך מ"מ עדיין לא היה ביכולתם להמשיך התגלות אלהותו לכל העולם שיתגלה שכינתו בתחתונים ולכן לא הושגה הה' תתאה שהיא רומזת להתגלות שכינתו יתברך עד שבא משה רבינו והוריד שכינתו יתברך להתחתונים ונתגלה מלכותו יתברך בפום בי' ומאז נעשה השם הויה ב"ה במלואו וזהו שבחו של משה רבינו שהשיג הה' תתאה שעל ידו נתגלה מלכותו יתברך בעולם ומאז השם שלם ויש יכולת להמשיך לתוך השם הוי' שמות המילואים שהם נשמות העולמות. והנה מקור אותיות השם הוי"ה יוצאין מהמוחין ובאימא עילאה שהיא הסוכה עילאה שם הוא ציור האותיות והעולמות והיא מסככת עליהם כאמא על בני'. והנה ידוע שנשמת בינה הוא שם ס"ג שהוא עולה עם המילוי סכ"ך וצריך להמשיך השם ס"ג ע"י הסוכה על כל השבעה רועים וז' פעמים ס"ג עולה אמ"ת וכל זמן שאין התגלות מלכותו יתברך בתחתונים אין השם הוי"ה בשלימותו ואי אפשר להמשיך לתוכו השם ס"ג שהוא נשמת העולמות וזהו שפי' רש"י ושמי ה' לא נודעתי לא נכרתי להם במדת אמיתית שלי פי' כל זמן שלא הי' התגלות אלהותו בעולם לא הי' השם שלם בהה' תתאה ולא הי' באפשרי להמשיך השם ס"ג לכל אחד מהשבעה רועים שעולה ז' פעמים ס"ג כמנין אמ"ת עד שבא משה רבינו ע"ה והוריד שכינתו בתחתונים מאז יש יכולת להמשיך לעולם נשמות ההויות. ולכן הוא רביעי לאושפיזין עילאין שזה הוא שבחו שנתגלה על ידו האות רביעי משם הוי' ב"ה ע"י שהמשיך שכינתו בתחתונים ונעשה השם שלם מה שלא עלתה עדיין ביד האבות הקדושים כנ"ל.
33
ל״דויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' וכו' ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד וכו' בחג הסוכות וכו' תקרא את התורה הזאת וכו' הקהל את העם וכו'. המשך הכתובים אלו צריכים הבנה א' מה ההכרח באמרו בני לוי הלא ידענו שהכהנים בני לוי. גם הנושאים את ארון הוא מיותר לפי ההשקפה ראשונה. ומדוע נתנם אל הכהנים לבדם ולא לכל ישראל עוד קשה הלא מצות הקהל היא מכלל התורה והמצות. ולמה כתיב ויתנה אל הכהנים ואח"כ ויצו משה וכו' הלא אם כלה לכתוב את כל התורה אין ספק שגם פרשת הקהל לא תגרע מכל התורה וכבר כתובה בתורה והי' מן הצורך לכתוב תחילה פרשת הקהל ואח"כ ויכתוב משה וכו' גם אמרו תקרא את התורה וכו' הקהל את העם וכו' הלא טרם יקרא מן הצורך להקהל את העם למען ישמעו את הקריאה. אמנם יש לומר בזה כי הנה עוד יש להבין מדוע נגבל הזמן בשנת השמיטה ובחג הסוכות דווקא לא בשארי שנים ובשארי מועדים. והענין הוא על פי מאמר חז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן וביאר הדבר הוא ממה שאמרו ז"ל על פסוק לא בשמים היא ולא מעבר לים היא וכו' שאינה מצוי עם אותם שהלכו בימים ובדרך רחוקה והטעם כי האדם אשר נטה שכמו לטרדת הזמן ולבקש מזונו אין ביכולתו להגות בתורה ולהשתעשע בפנינים ולהבין דרכה לאשר לבבו פונה לקניני העולם ולא תמצא תורה כ"א באנשים אשר השליכו אחרי גיוום כל מקרי העולם ולא יחתרו לבקש קניני העולם רק לקיום גופם ולא יותר והם מתבודדים לבקש את ה' וטובו וזה ינעם לנפשם ויערב ללבם לאנשים ההם ניתנה תורה. וזהו כוונתם שאמרו לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן שכוונתם הוא שאוכלי המן לא הטרידו נפשם בבקשת הזמן כי לקטו עומר לגלגלת והי' די להם למחיתם לכל היום ההוא ולאנשים כערכם שאינם מטרידים עצמם בטרדת הזמן להם נתנה תורה למורשה וישנם אנשים אשר מקנאים את צדיקי הדור בראותם כי ילכו לאורם לשמוע מפיהם דברי אלהים חיים והאנשים ההם יחשבו לדמות לערך הצדיקים בתורתם ולא יבינו כי רחוקים הם מדרך הצדיקים אשר לא הטרידו שכלם מעולם בהבלי הזמן ופגעיו אכן כל אות נפשם להשיג דרכי ה ולחזות בנועם אורו ובאהבתו ישגה תמיד. וקדמונינו ז"ל ראו כי אזלת יד ורוב הציבור המה טרודים למצוא טרף לביתם וכל ימי השבוע אינן יכולים לקבוע עיתים לתורה ותיקנו שיתאספו הציבור בכל השבת והחכם דורש לפניהם ומורה לפניהם הדרך אשר ילכו בה וכן היו עושין מדי שבת בשבת כדאיתא בגמרא ועי"ז האנשים המשכילים שמו לנפשם לזכור את בוראם במשך ימי החול לבל יתמשכו אחר טרדת הזמן ושלא לשכוח ח"ו את ה' אלהינו אכן עדיין לא מצאו די ספוקם לכל כללות בני עמינו כי להיותם יגיעים כל ימי השבוע המה עיפים ביום המנוחה ואינן יכולים להעיין שכלם בדרכי ה' לזאת נתנו לישראל ימים טובים ומועדים טובים המזפירים את ה' לעמו ישראל למען יזכרו לעשות את כל מצותיו ולדבקה בו ויש להם פנאי שבעה ימים לעסוק בתורה אפם כי היותר נאות לזה מכל המועדים הוא חג הסוכות כי בפסח עדיין לא הונחו מאדם כל טרדת לבו מפני היותו טרוד בעסקיו קודם פסח. אמנם בחג הסוכות כבר עברו עליו זמני התשובה כי מר"ח אלול ואילך הוא עת התעוררות התשובה לכל איש ישראלי. ואח"כ ממשמשין ובאין ימי הדין אשר ירעדו ויפחדו אז מאימת הדין ואח"כ הם עשרת ימי התשובה ויום הכיפורים אשר כללות בני עמינו ילהב לבבם אז לעבודת בוראינו. וגם הימים שבין יוה"כפ לסוכות המה עוסקים במצות סוכה וארבעה המינים ותיקונם וע"כ כבר נחו ושקטו מהבלי הזמן ומאורעיו ויש להם בחג הזה הרבה מצות והרבה קדושות ואז הם נכונים להעמיק שכלם בתורת אלהינו למצוא הדרך אשר ילכו בה ויותר מובחר מכל הזמנים הי' להם לישראל בחג הסוכות של מוצאי שביעית שבכל השנים הי' להם לחרוש ולזרוע ולקצר קציריהם בזמן שהיו שרוין על אדמתם והיו קצת טרודים מקצירת תבואתם ובצירת כרמיהם אכן בשנה השביעית נחו שקטו מכל עבודתם בשדה. ואחר עבור עליהם כל הימים הקדושים אשר קודם סוכות אין ספק כי הם נכונים להקדש ולהטהר ולשמוע את דברי התורה ולטעום נעימות מטעמים וזהו כוונת הכתוב ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים כו' ואל כל זקני ישראל וכו' ולא לכל ישראל מטעם שהזכרנו כי לא מצא לבבם נכון לקבלה ולהתענג בתענוגים לאשר הם טרודים במאורעות הזמן. ולזה לא ניתנה כי אם לכהנים בני לוי משרתי השם השומרים משמרתם וזהו הנושאים את ארון ברית ה' הכוונה כי אור שכינתו חופף עליהם מגודל קדושתם ופרישתם מהבלי העולם וגם אל כל זקני ישראל המתבודדים עצמם כל ימיהם לבקש את ה' להם נתנה וזהו שאמר ויתנה אל הכהנים וכו' אין הכוונה אל התורה אשר כתב שנתן להם גוילים ויריעותיהם כי הלא עדיין לא נגמרה ובסוף הסדרה מצינו שצוה להם לקחת התורה ולשימה בארון וכאן הכוונה על לימוד רזין התורה לא נתנם רק לכהנים וחשש משה פן יחר לישראל דבר זה ע"כ אמר להם כי בשנת השמיטה בחג הסוכות תקרא וכו' שאז תוכלו להבין כולכם מעמקי סודותי' אחרי אשר תרגיעו מטרדת הזמן ואז הקהל את העם וכו' שכולם תהיו ראוים להבינה וזהו למען ישמעו וכו' ליראה וכו' שאז יבינו ה' ואז יערב לנפשם בקריאתה יותר מכל הזמנים והבן.
34
ל״הרמזי יום ו של סוכות
35
ל״וואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורת לפניו גשנה ויבאו ארצה גשן ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה וירא אליו ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד יש לתת לב מדוע בחר לשלוח לפניו את יהודה דווקא ויותר היה לו לשלוח את נפתלי שהי' קל ברגליו לרוץ גם יש לדקדק על אמרו ששלח את יהודה אל יוסף להורות לפניו גשנה הלא הם באו לגשן טרם שבא יוסף לגשן שאחר שבא יעקב לגשן אסר יוסף מרכבתו ועלה לקראתו כמש"ה ויבאו ארצה גשן ויאסר יוסף מרכבתו וכו' אמנם יש לרמוז בזה כי הנה ידוע שהיחוד הוא לקשר הה' תתאה בהר והו' בה' עלאה והה' עלאה בהיוד ובזמן הגלות איתא בכתבי האר"י ז"ל שצריך להמשיך ע"י הכריעות שבש"ע את הר אל הה' תחילה והנה ידוע שיעקב עם י"ב שבעי יה הם כללות היחוד אמנם עיקר היחוד נעשה ע"י יעקב ויוסף ומלכות בית דוד שיעקב הוא הדעת שאי אפשר לעשות היחוד בלי דעת ויוסף הוא הצדיק המשפיע שג"כ אי אפשר לעשות היחוד זולתו וגם אין היחוד בלא המלכות שהיא המקבלת שהגם שאינה מדה רק כוללת המדות מ"מ אי אפשר להשפעה שתצא החוצה ולכן הספירות הם עשר ולא תשע והנה קנאת יוסף עם השבטים זאת היתה שיוסף חשב עצמו לעיקר מחמת שאי אפשר להיחוד שיהיה זולתו והשבטים חשבו שהמלכות הוא העקרית שהוא יהודה שממנו יצאה מלכות בית דוד שאי אפשר להיחוד בלי נוקבא המקבלת וזאת היתה כוונת יוסף שירד יעקב למצרים מפני שידע שהוא הצדיק המשפיע שאי אפשר להיחוד שיהי' זולתו ולכן נסתלקה השכינה מיעקב כל אותן השנים שפי' ממנו יוסף מפני שנשאר בלי משפיע ולא היה אפשר לעשות היחוד ובנימין לא היה רק דוגמת צדיק ולא היה היחוד שלם והנה יעקב אבינו ביקש להודיע זאת ליוסף לבל יחשוב עצמו לעיקר ושאי אפשר להיחוד בלא המלכות המקבלת ולכן נאמר ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה לשון "גש "נא פי' ששלח לפניו את יהודה שהוא מרכבה למדת מלכות להורות לפניו שהגיע עת לעשות הייחוד וזהו גשנה לשון הגשה וייחוד ויאסר יוסף מרכבתו רומז שקישר עצמו במרכבתו שהוא מרכבה למדת היסוד ויעל יוסף לקראת ישראל אביו גשנה רומז לסדר הייחוד שהמשפיע צריך לקשר עצמו בהדעת להוריד ההשפעה וזהו וירא אליו ויפל על צואריו רומז שעשה היחוד בבחי' נשיקין כידוע ויבך על צואריו עוד ויבך בלי וא"ו הפעולה עולה ל"ב כמנין לב' נתיבות החכמה שהמשיך השפעה ממקור העליון להשפיע אל המלכות.
36
ל״זוליוסף אמר מברכת ה' ארצו וכו' בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ יראה לרמוז בזה כי הנה ידוע אשר יוסף נקרא יוסף הצדיק שכל מי שמשמר הברית כראוי שלא להשפיע כ"א למקום הראוי ומקדש ומטהר עצמו במותר לו הוא נעשה מרכבה למדות יסוד צדיק המשפיע אל המלכות וגורם שהשפעה העליונה היורדת דרך היסיד לא יושפע לחוץ רק אל המלכות והנה ידוע אשר יוסף הצדיק נאמר בו אלה תולדות יעקב יוסף שהיה דומה לו וגם במדה זו נדמה לאביו בשמירת הברית ומפני זה הביא דיבת אחיו לאביו שנדמה בעיניו שאינם משמרים אותו כראוי וגם בירידתו למצרים סבל נסיון אשת פוטיפר כידוע גודל הנסיון אשר נתנסה ועמד בו ומזה זכה למלכות מצרים מפני אשר נתדבק במדת היסוד המשפיע ומשפיע למקום הראוי אל המלכות והנה אמרו חז"ל הדרת פנים זקן ויראה לרמוז בזה כי המשמר הברית כראוי ניכר הידור קדושתו בפניו ומפני זה הסריס שאין משפיע אין לו הדרת פנים והמשמר הברית הוא מתדבק עי"ז בדיקנא עלאה והנה ידוע לחכמי האמת שמדת היסיד נקראת הדר וגם ידוע לחכמי האמת אשר אור המקיף הוא שם אהיה במילוי ההי"ן שעילה קנ"א וזו אמרו בכור שורו הדר לו שור הוא לשון הבטה והסתכלות (כמו בנות צעדה עלי שור שפירושו בו לשון הסתכלות) והדר רומז לשמירת הברית ולדביקות בדיקנא עלאה כמו שביארנו ממאמר חז"ל הדרת פנים זקן ורומז שבכירת וראשית הסתכלות היתה שיהיה הדר לו שיהיה לו הדרת פנים בשמירת הברית וקרני ראם קרניו קרן הוא לשון זריחת אור (כמו כי קרן אור פניו) ראם לשון גובה כמו (וראמה וישבה תחתיה) ורומז שהוא מושך אור השפעה ממקום גבוה היא היוד משם הייה שהוא ראשית חכמה בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ להשים אותם יחדיו באפס ותוהו גם "אפסי עולה קנ"א שהיא שם אהיה במילוי ההין המקיף של הויות שע"י שהוא נעשה מרכבה למדת היסוד הוא מיחד גם אור המקיף עם המלכות שהוא הארץ העליונה וזו יחדיו אפסי ארץ שהוא מיחד אפסי עם הארץ כנ"ל.
37