מאור ושמש, סוכות ב׳Maor VaShemesh, Sukkot 2
א׳רמזי יום ב של סוכות
1
ב׳ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב ויצא יצחק לשיח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתינו ויאמר העבד הוא אדוני ותקח הצעיף ותתכס. ראוי להבין על אמרו ויצחק בא מבוא שאינו מובן פירושו וחז"ל במדרש אמרו אתא ממיתא וגם המדרש אין לו ביאור והבנה על פשוטו גם אמרו והוא יושב בארץ הנגב קשה שאין זה מקום מסומן לידע היכן היתה ישיבתו גם אמרו חז"ל ויצחק בא מהיכן בא מהר המורי' וגם זה צריך ביאור גם אמרו וישא עיניו וירא והנה גמלים באים צריך ביאור גם לא מצאנו שידע כלל בהליכת הגמלים בפרט למאמר חז"ל שבא אז מהר המורי' א"פ לא הי' בביתו בעת שהלכו'. גם ותפול מעל הגמל צריך ביאור. גם ותקח הצעיף ותתכס צריך הבנה למה כסתה עצמה בצעיף גם בתרג' מתרגמינין ונסיבת עיפא ואתכסיאת ומילת עיפא לא נתברר שיהיה פירושו צעיף. ויש לרמוז כי הנה כבר אמרנו זה הרבה פעמים שהשי"ת ברא עולמו להטיב לברואיו ע"י שיכירו כח מלכותו ית"ש וברא מדת הדין בעולם כדי שיתיראו מפניו ויעשו תשובה כמאמר הכתוב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה וביאור אותו הרב הקדוש מו"ה יעקב יצחק מפשיסחא זצקל"הה שכאשר נשמע הדין מן השמים. והארץ יראה ודרי' עשו תשובה אז תיכף ושקטה שנשקט ונתבטל כמאמר הכתו' והאלקים עשה שייראו מלפניו שמדת הדין לא נבראת רק כדי שיתיראו ולא להנהגה. והנה כבר אמרנו שאברהם אבינו ע"ה להיותו ממדת החסד רצה לשחוט את יצחק ולבטל מדתו מכל וכל. אמנם השי"ת לא צווהו רק להעלותו כדי שיתעקד ועי"ז יפעלו שתתבטל מדתו במדת אברהם לטובות הכ"י ולא שתתבטל מדתו לגמרי כי גם לבחי' גבורה צורך בעולם להמשיכין על שונאי ישראל וזהו מאמר הכתוב עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת פי' לכן לא חשכת ובקשת לשחטו לפי שירא אלקים אתה שאתה מתירא ממדת הדין. אמנם באמת גם למדה"ד צורך בעולם להמשיך על האומות כנ"ל ולכן לא נתבטלה מכל וכל. רק שנמתק על ידי העקדה וזהו מאמר הכתו' ויצחק בא מבוא רומז במלת מבוא שפי' ענין חזרה מביאה היינו שלא תבוא מדתו. כמו אל נא תמנע "מהלוך שפירושו שאתה מונע ההליכה שהמ"ם הפעולה מתפרשת בכל מקום על דרך זה וזהו בא מבוא פירש שבא בבחי' חזרה מירידת מדתו שנמתקי הגבורות בשרשן ובאו ממותקות. וזהו ג"כ יש לרמוז במדרש אתא ממיתא כמובן וזהו שאמרו חז"ל מהיכן בא מהר המוריה פירש מהיכן בא למדה זו שיהי' נמתק מהר המוריה בא שעל ידי העקדה נתפלל מדתו במדת אברהם ונצטרף אש במים באר לחי רואי רומז שדבר זה הוא באר ומקור להמתקות הגבורות. לחי רואי פירש לכווין את לבו לאביו שבשמים שהוא חי וקיים ולהתבונן שהוא רואה כל. ולשוב בתשובה שלימה ועי"ז והוא יושב בארץ הנגב כו' שע"י התשובה נתישבו הגבורות ונמתקו ונכללה מדת יצחק במדת נגב שהוא מדת ימין וחסד ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואמרו חז"ל שתיקן תפילת מנחה. ונראה לומר שלכך תיקן הוא תפילת מנחה שלעתותי ערב דינין מתערין בעלמא. ולכן תיקן תפילת מנחה כדי להמתיק מדתו ע"י התפילה וזהו ביאור הכתו' ויצא יצחק לשוח בשדה כדי לפנות ערב פי' לפנות כמו ופנה את הבית וביאורו שלכך תיקן התפילה כדי להעביר ולפנות הערב והחשכות ע"י התפלה וישא עיניו וירא והנה גמלים באים רומז שנשא עיניו לראות בביאות תגמולת ישראל וגמלים לשון גמול שראה שראוים לגמול טוב שמלאין מצות ומעש"ט ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק שראתה שאעפ"כ מדתו מדת גבורה ותפל מעל הגמל גמל רומז לבחי' גבורה כידוע ואמר שנפלה ממדת הגבורה לבור לעצמה דרך אחר לבל תשלוט מדת הדין ותאמר אל העבד מי האיש וכו' ויאמר העבד הוא אדני לשון אם אדונים אני איה מוראי שהוא ממדתו שהוא מדת גבורה. ותקח הצעיף ותתכס ה'צ'ע'י'ף עם החמשה אותיות גימטריא ר"ס כמנין עשר הויות פי' שכסתה עצמה מפני מדת הדין בעשרה ההויות שבעשר הקדושות. ותרגומו ונסיבת ע'י'פ'א ואתכסיאת ע'י'פ'א גימטר' קס"א מילוי שם אהי' שהוא שם המקיף והסוכה כידוע שכסתה עצמה באימא עלאה מפני מדת הדין שלא ישלוט על הכ"י וכמו שאמר הבעש"ט זצוק"ל שלכך נקרא בינה אימא עילאה מפני שהתינוק המתפחד מאיזה דבר הוא נחבא תחת כנף בגד אמו וכמו כן הכנ"י מסתתרת מפני המקטריגים ע"י עולם התשובה שהוא אימא עילאה.
2
ג׳ויבאה יצחק האהלה שרה אמו כו' ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו ופרש"י ז"ל ויבאה האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו כלומר והרי היא שרה אמו שכל זמן ששרה קיימת הי' נר דלוק מע"ש לע"ש וברכה מצוי' בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקו וכשבאת רבקה חזרו. ויראה לרמוז בזה כי הנה ידוע אשר הש"י נתן לנו שבתות למנוחה ומועדים לשמחה המזכירין את ה' לעמו ישראל בכדי שיהי' עת פנוי לאיש ישראלי להמשיך עליו אור קדושה גם על ימי חול ולהכין לעצמו משבת לחבירו והנה בחג הסוכות אשר אדם יוצא מביתו ונכנס לסוכה ונעשה מוקף משבעה עננים והסוכה עילאה מקפת אותו מבחוץ ועי"ז מתמקין כל הגבורות שהם ממדת יצחק ומתגלין החסדים והה' חסדים נכללים בהיסוד ומתיחדין עם המלכות. וזהו ביאור מאמר חז"ל שהובא בפרש"י שכל זמן ששרה קיימת הי' נר דלוק מע"ש לע"ש רומז שהמשיכה אור קדושה משבת לחבירו וברכה מצוי' בעסה "עסה גימט' קל"ה רומז להה' חסדים שעולין ק"ל ומתיחדין עם המלכות שהיא הה' תתאה וענן קשור על האהל רומז לשם אהי' שהוא המקיף החיצון לבל יוכלו המסטינין להתקרב אל הכנסת ישראל וזו פי' הפסוק וינחם יצחק פי' שמדת יצחק שהיא גבורה נתהפך לחסד ונמתקו הגבורות.
3
ד׳ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד ופירש"י בשם רבותיני כי גדל מאד שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך הכתובים אלו צריכים ביאור. גם הדרשות סתומים הם ועוד לאלקי מילין לרמוז בזה כי ידוע אשר עבודת יצחק היתה ליראה את השם ולפחוד ממנו ולידע דאית דין ואית דיין ושופט ומשפט. וע"כ נקרא בפי חכמי אמת כי יצחק הוא מדת הדין. אכן גם רצון יצחק אינו אלא לירא את השם ועי"ז יתמשכו רחמים לעולם ומדת גבורה על שונאי ישראל. וגם מדת יצחק מסכמת לזה כמו שאמרנו בר"ה ע"פ ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה פי' שצריך ליראה את השם אשר יאמר היום בהר ה' יֵרָאֶה פי' שעל ידי שייראו את השם ית"ש השם הוי"ה יֵרָאֶה במילואו ויתעוררו רחמים על כנסת ישראל וע"י התשובה אדם שב לבחי' הרת עולם שהוא אור המקיף העולמות וצריך להמשיך הגדלות דמוחין שהם שמות המילואים של הוי"ה ב"ה אל אור המקיף שהוא שם אהי"ה ולהמתיק הגבורות בשרשן ואור המקיף היא הסוכה עילאה. וע"י שאנו מקיימין מצות סוכה היא מקפת אותנו ומגנת עלינו מן המקטריגין והשם הוי' בניקוד אלהים שהוא גבורה בחי' יצחק עולה אל הגדלות דמוחין ומתמתקין הגבורות בשרשן ואינן יוצאין כלל. וסכ"ך גימט' מאה מפני שכל העשר קדושות נכללות באור המקיף שהוא הסוכה עלאה וכ"א מהעשר כלולה מכל העשר ויו"ד פעמים י' עולה מאה וע"י שמושכין הגדלות דמוחין אל אור המקיף מאירין כל העשר ספירות וזהו ויזרע יצחק בארץ ההיא בארץ ההיא היא הארץ העליונה כידוע שהיא מדת מלכות וימצא בשנה ההיא שנ"ה בגימט' ספיר"ה וימצא מאה שערים שמצא הארה בכל העשר ספירות שכל אחת כלולה מעשר וזה נרמז במה שאמרו רבותינו ז"ל אומד זה למעשרות הי' שכל אחת כלולה מעשר. ויגדל האיש וכו' עד כי גדל מאד פי' שיצחק שהוא בחי' גבורה ושרש הגבורות הוא שם הוי"ה בניקוד אלהים עלה אל הגדלות דמוחין אל העתיקא ועי"ז מתגלין החסדים ומתמתקין הגבורות. ובזה יש לרמוז במה שדרשו רבותינו זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך כיוונו בזה כי ע"י מצות סוכה שהיא צילא דמהמנותא הצדיק ממשיך עצמו לדביקות השם וקדושה וע"י כן אף כשיוצא מן הסוכה נשאר לו השארת הקדושה וידוע כי סוכה היא בחי' יצחק וזהו מאמרם ז"ל זבל פרדותיו של יצחק פי' זבל הוא לשון דביקות כמו יזבלני אישי פרודותיו הוא לשון פרידה של יצחק. פי' שאף שבשעה שנפרד מעט לעסוק בעניני העולם מהדביקות שהי' לו ע"י הסוכה שהיא בחי' יצחק הוא יותר טוב מכספו וזהבו של אבימלך כסף הוא אהבה ויראה שאהבה ויראה של האדם המתחיל לכנס בעבודת הש"ית שהוא אבי מלך שאבי לשון רצון (כמו לא אבה בדרכיו הלוך) שרצונו לעבוד את המלך מלפי המלכים הקב"ה שעבדות הצדיק היודע ומשיג הדביקות היא גדולה מאד כ"כ עד שהשארת אותה הקדושה שקנה לעצמו בישיבת הסוכה היא גדולה וטובה מאותה היראה ואהבה של אדם המתחיל לעבוד ה'.
4
ה׳עוד יאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא וכו' ויברכהו ה' ופי' בתרגום אונקלס ואשכח בשתא ההיא על חד מאה בדשערוהי ויש לפרש ע"ד שפי' חכמי האמת על פסוק ושמי ה' לא נודעתי. שהכוונה שעד משה רבינו לא הי' השם מושג בעולם שהג' אבות שביקשו את ה' לא השיגו כ"א אותיות הו"ה משם הוי"ה והי' לא הושגה עד שבא משה רבינו. וידוע שמדת מלכות נקראת אספקלרי' שאינה מאירה מפני שהשגת מלכות שמים משיג כ"א לפי מדריגתו ושכלו כמו שפי' בזוהר הקדוש על פסוק נודע בשערים בעלה. כל חד לפום שיעורין דלי' אמנם כל המבקש את ה' בכל עוז וכל אות נפשו להשיג מלכותו ואמונתו ואמיתית מציאותו יתברך אף אם שכלו קטן מהשיג ההשגה היותר גדולה עם כל זאת יען כי הי' לבבו שלם לבקש את ה' ועל זה ישפוך שיחו וזאת כל מגמתו יחון ה' אותו מתנת חנם וילמדהו בינה והשכל ויראהו מנועם אורו יותר מהשגת שכלו וזהו הפירוש ויזרע יצחק בארץ ההיא זריעה נקראת עבדות השם כמו (זרעו לכם לצדקה) בארץ ההיא היא מדת מלכות הארץ העליונה כנ"ל שעבודתו היא להשיג מלכות שמים וימצא וכו' מאה שערים שמצא והשיג מאה פעמים ממה שהי' משער בשכלו וזהו שפי' הת"א על חד מאה בדשערוהי שנראה הכוינה שהשיג על חד מאה ממה שהי' בהשערת שכלו וזהו שסיים הכתוב ויברכהו ה' שהשם ברכו בזה וחננו בהשגה זו כנ"ל.
5
ו׳א"י ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' וכו' ופירש"י ורבותינו אומד זה למעשרות הי' והוא ע"פי מדרש חז"ל. והוא בלתי מובן כי גם אם האומד למעשרות מ"מ כשאנו יודעים סך המעשר אנו יודעים גם כן כמה סך התבואה שנתעשרה וא"כ מה חילוק בין אם האומד למעשרות או על גוף התבואה. גם מהו למעשרות הלא בימי יצחק עדיין לא הי' מעשר שני נוהג שעדיין לא הי' בה"מק ולא הי' אלא מעשר אחד והי' להם לומר אומד זה למעשר ויראה לרמוז בזה ע"פי הכתוב ויצחק בא מבוא באר לחי רואי ויש להבין מה משמיענו הכתוב בזה כי אין לך קוץ בתורה שהוא מיותר. אמנם הנה ידוע שע"י הסוכה נמתקין כל הגבורות שאברהם הוא יומא דאזיל עם כולו יומין והוא עם כל אחד מהשבעה רועים. והאדם היושב בסוכה כל שבעה הוא בחי' יעקב שהוא האדם העליון המתכסה בסוכה עילאה. וכמו שאמרנו למעלה ע"פ ויעקב נסע סכתה ועל ידי אברהם ויעקב נמתקין הגבורות של יצחק ונכללין בהחסדים ומאירין יחד כל העשר קדושות ע"י שנמשכין לתוכן פנימיות הספירות שהם שמות הויו"ת עם המילואין והשמות ההויות עם המילואין שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שעולין רל"ב כמנין הר"ת של 'באר 'לחי 'רואי מהו ויצחק בא מבוא כמו כי בא השמש כי' שמדת יצחק שקעה ונסתלקה מבוא עוד שנסתלקה שלא תביא עוד ע"י השמות שעולין כמנין הר"ת של 'באר 'לחי 'רואי. והנה אמרו חז"ל שהסוכה שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה וידוע שהטעם הוא מפני שהסוכה הוא רומזת לאימא עילאה המסככת על יחוד הזו"נ שהם הו"ה משם הוי"ה וכל אחד מהם כלול מעשר קדושות והם יחד עשרים ולכן צריך שלא תהי' גבוה למעלה מעשרים שלמעלה מהן אין שם סוכה וזהו אמרו ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא ופי' רש"י ז"ל שהארץ קשה והשנה קשה ורומז שמאה שערים רומז לשערי בינה שיש בה עשר קדושות וכל אחת מהקדושות כלולה מכל העשר ושם המספר הגדול ועולה למאה והיא הסוכה עילאה וביאר הכתוב ע"פי פרש"י שאע"פ שהארץ קשה והשנה קשה שיש תגבורת הדינין אעפ"כ במתקין הגבורות על ידי הסוכה שהיא רומזת לסוכה עילאה המסככת על יחוד שיש בה מאה שערים. וזהו שפירש"י אומד זה למעשרות הי' פי' שהמאה שערים הם רומזים להסוכה עילאה המקפת הזו"נ שכל אחד כלול מעשר והם שני מעשרות ויברכהו ה' רומז שנתברך בשמות ההויות עם המילואין שעל ידיהם מאירין כל העשר קדושות ומתמתקן הגבורות בשרשן ונמשכין רחמים וחסדים על הכנסת ישראל.
6
ז׳וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד וכו' וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם וכו' ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק וכו' ויחפרו באר אחרת וכו' ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עלי' ויקרא שמה רחובות וכו' ויעל משם באר שבע וירא אליו ה' וכו' אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וכו' ואבימלך הלך אליו מגרר ואחוזת מרעהו ופיכל שר צבאו ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי וכו' ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו וביניך וכו' ויעש להם משתה וכו' וישכימו בבקר וכו' וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום וכו' ויקרא אותה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה הנה ידוע שכל סיפורי מעשיות של התורה כולם מרמזין לרזין עילאין ויש לרמוז בזה כי הנה כל המצות כולם קרא אותם בזוהר הקדוש לבושין דמלכא והטעם שכל עשיית המצות הכוונה בהם להמשיך עי"ז פנימיות אלהותו יתברך המלובש במצוה זו ולהדבק בא"ס ב"ה כגון תפילין שנמשכין על ידם המוחין עילאין ובשבת הגם שאין מניחים תפילין נמשכין המוחין עלאין ע"י קדושת שבת ותפילת שבת וכן ביו"ט וכן בניענועי לולב ודומיהן ע"כ אין ראוי לאדם לעשות זאת מצות אנשים מלומדה כאשר ראה לזולתו שעושה כן יעשה גם הוא לא בזה בחר ה' רק בכל מעשיו תהיה מגמתו להשיג על ידי לבושים הללו פנימיות אלהותו יתברך וגם באבותינו הקדושים מצאנו ראינו שכאשר התנוצץ ניצוץ אברהם אבינו התחיל לשוטט בים שכלו איזה דרך ישכון אור השגת אלהותו כמאמרם ז"ל אצל שלמה המלך שעשה אזנים לתורה משל לפלטין גדולה שהיו בה פתחים הרבה וכל שהיה נכנס בתוכה היה טועה מדרך הפתח בא פיקח אחד ותלה הפקעת התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת ועוד אמרו משל ליער קנים ולא היה אדם יכול לכנוס בה ובא פיקח אחד ונטל את מגל וכסח התחילו הכל נכנסין דרך הכיסוח שרומזו חז"ל בזה שאבותינו הקדושים פתחו לפנינו איזה דרך ישכון אור להשיג מציאת אלהותו וא"א ע"ה מצא לו דרך להשיג אלהותו ע"י אהבה וחסד והאנשים אשר היו בדורו בקשו גם הם להלוך באורחותיו אמנם לא תפסו רק הלבוש ולא השגיחו על הפנימיות שהוא להמשיך פנימיות אלקותו ולכן לא עלה בידם מאומה וזה רומז הכתוב וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו וכו' באר רומז להשגה ומעין נביעת החכמה ורומז שכל הבארות שחפרו עבדי אביו ע"י שלא השגיחו על פנימיות להשיג מציאת אלקותו רק על הלבושים לכן סתמום פלשתים וימלאום עפר שלא עלה בידם מאומה אכן כאשר התנוצץ ניצוץ יצחק אבינו ונתן אל לבו לחפיר באר מים חיים מהשגות אור אלהותו יתברך כפי שורש נשמתו אז ראה ויחקור להשיג פנימיות אלהותו יתברך ע"י עבדות ה' ביראה ולידע דאית דין ודיין ולהשיג ע"י לבוש הזה פנימיות אור פני מלך ה' וזהו וישב יצחק ויחפור את בארות המים אמנם הסטרא דמסאבא בראותה איש אשר ישים אל לבו לבקש את ה' ולהשיג מציאותו אז תחרץ לעמוד נגדו ולבלבלו וזהו מאמר הכתוב ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים רומז במלת חיים שמצאו דרך ולבוש להשגות אלהותו ית"ש ע"י הלולב שהוא גימטריא "חיים גם "חיים עם הכולל גימטריא "הדס אמנם ויריבו רועי גרר וכו' ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עלי' שסט"א עמדו נגדם לבלבלם ויעתק משם כבר אמרנו בזה שרומז שכאשר הניע לבחי' עתיקא שאין שם שום אחיזה להחיצונים אז ויחפור באר אחרת ולא רבו עלי' ויקרא את שמה רחובות "רחובת עם הה' אותיות גימ' "תרכ"א כמנין "כתר עם הכולל.
7
ח׳ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים נראה לרמוז בזה דהנה ע"י מצות סוכה ולולב אנו נצלים מכל גזירות רעות ומכל הקטרוגים ע"י שאנו ממשיכים המוחין שהן "חכמה "בינה "ודעת על המדות וממילא כשנשפע שפע לנפש שנתמלא בחכמה ובדעת להבין דרכי התורה ועבודה ממילא גם שפע גשמיות יורד עמם ובכל השנה כולה אנו ממשיכין המוחין על המדות ע"י התפילין שאנו מניחין הראש על כנגד המוח ועל היד כנגד הלב להורות שאנו משעבדין הלב והמוח לאבינו שבשמים אנו ממשיכין המוחין על המדות ע"י התפילין והשי"ן שהם רומזים על המוחין ובשבת נתמשכין המוחין ע"י שבת שהיא בעצמו אות ובסוכות אנו ממשיכין אותן ע"י הסוכה והלולב והנה "נצח "הוד "יסוד שבג' ראשונות הן בהמדות מוחין ולהבין זאת הוא עפ"י משל כשהרב לומד עם תלמידו מה שאצל הרב דבר קטן הוא אצל התלמיד דבר גדול שאינו משיגו כלל עד שהוצרך הרב להסביר לו ולטעמו ולהבינו וכל זמן שהתלמיד אינו משיגו כלל אז היא אצלו בבחי' כתר ואח"כ כשמתחיל התלמיד להבין מעט אז היא אצלו בבחי' חכמה ואח"כ כשמבין יותד היא אצלו בבחי' בינה ודעת וע"י דיבורו שמדבר הדבר ההיא נתגלה המוחין דהיינו השכל של הדבר שהוא במוחו של אדם ונמצא שגם הדיבר שהן השפתים היא בחי' מוח שע"י נתגלה המוח וע"פי דברינו אלה נבין מה דאיתא בכוונת שהאתרוג רומז למלכות שהיא ה' תתאה והלולב רומז לוי"ו וההדס רומז ליו"ד שההדס צריך להיות מג' ג' וביו"ד יש ג"כ ג' נקודות והערבות רומז לשפתים ולכאורה אינו מובן הלא ערבות הן נצח והיד וע"פי דברינו הוא מובן היטיב שהערבות הן נו"ה בהמוחין אבל אצל המדות הן בחי' שפתים שהן ג"כ בחי' מוח שע"י השפתים נתגלה המוח כמו כן ע"י ערבות נתגלה המוחין על המדות והמוחין הן אהיה הויה אהיה לכן יש בתפילין של ראש כ"א הזכרות וכן בת"שי שהן שני פעמים אהיה והויה הן השמות בעצמן שעל ידן נמשכים הג' מוחין אהי' הויה אהיה וכן ע"י הערבות נתגלו הג' מוחין אלו אהיה הויה אהיה שהן בגימטריא ס"ח שעולה כמנין "חיים וכן הלולב בגימ' "חיים וזהו כוונת הפסוק ויחפרו עבדי יצחק בנחל ר"ל שחפרו במצות ערבי נחל וימצאו שם באר מים חיים ר"ל שע"י הערבות נמצאו ונתגלו המוחין אהיה הויה אהיה שהן בגימטריא "חיים כנ"ל.
8
ט׳ויעל משם באר שבע רומז לשבעת ימי הסוכות שאז נמתקין כל הגבורות מעל הכנ"י ויורדין החסדים על הכנ"י וזהי וירא אליו ה' וכו' ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא וכו' רומז שאני מסכים למדת אברהם אביך להמשיך החסדים על הכנ"י אל תירא פי' אל תמשוך בחי' יראה ופחד על הכנ"י כי אתך אנכי שהשם הוי' עם מדתך להמתיקה ויבן שם מזבח וכו' ויכרו שם עבדי יצחק באר רומז שכרו הבאר להשיג אלהותו ע"י שבעת ימי הסוכות והנה ידוע מאמר חז"ל ששבעים פרי החג הם כנגד ע' האומות שישבו בשלוה ועי"ז מוכרחין גם שרי האומות להודות בטובות עם בני ישראל אחרי שכל חיותם היא על ידי ישראל ואלולי זאת לא הי' מתקיימין אפילו שעה אחת וזהו ואבימלך הלך אליו מגרר ופיכל שר צבאו רומז לשרי האומות שבעל כרחם מוכרחים לבקש שלומן של ישראל וזהו ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי וכו' ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך וכו' כמובן ויעש להם משתה רומז לע' פרי החג שהם נקרבים בשביל האומות וישכימו בבוקר. רומז לשמיני עצרת שאז היו מקריבין פר אחד ואיל אחד ואז הקב"ה מתיחד עם הכנ"י לבדם ואין לזרים אתם. אז וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום רומז כמאמר חז"ל הנפטר מן המת יאמר לו לך בשלום ורומז שאז ניטל מהם כל חיותם וישראל יכנסו לחיים טובים ולשלום להתיחד עם בוראם ויהי ביום ההוא ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים. ביום ההוא רומז לשמיני עצרת כנ"ל אז אמרו לו מצאנו מים רומז שמברכין הגשם שמרמז לטיפת הזיווג והיחוד והקב"ה מתיחד אז עם הכ"י וישראל משיגים פנימיות אלהותו באין שטן שכבר נסתלקו שרי האומות ויקרא אותה שבעה שהיחוד הוא על ידי הכנסת שבעת ימי הסוכו' שישראל נכנסין מקדושה לקדושה כדי שיתיחדו עם בוראם בשמיני עצרת כנ"ל והבן.
9
י׳ויהי ביום ההוא ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים עיין במדרש רבה וז"ל ויביאו עבדי יצחק אין אנו יודעים אם מצאו אם לא מצאו מן מה דכתיב וימצאו שם באר מים חיים הוי אומר שמצאו מים חיים עכ"ד המדרש והוא פלאי אמנם היש לרמוז בכוונתו כי הנה כל אדם אשר ימלא את ידו להלוך בדרכי ה' ולהיות מעובדיו מן הצורך שיכרה לו באר ממקור לבבו לבל תהי' עבודתו מצות אנשים מלומדה להיות פרטי מעשיו כאשר עשו הוריו כי בזה לא תתכן עבודתו לאמיתה ודבר זה מצאנו ראינו לאבותינו הקדושים. שאברהם אבינו צולל בים שכלו ומצא בעבודתו לעבוד את ה' מאהבה. ויצחק אבינו לא היה די לו להשען על עבודת אביו ולצעוד באורחותיו אכן חפר באר אחרת ומצא השגת עבודת ה' מיראה. ולהתפחד ממדת הדין ולידע כי את הכל יבא אלקים במשפט מכן הגם כי מדת יצחק היא מדת הדין כבר אמרנו בזה למעלה כי לא היתה מגמת יצחק אבינו לנטות על בניו קו המשפט ח"ו. ולשפטם במדת הדין חלילה. אך כל מדת יצחק אינו רק ליראה את השם הנכבד ולשוב אליו יתברך ולנער את הרשעים אשר אין פחד אלקים לנגד עיניהם מעולם. ולא יחילו מפני זעמו אמנם עם בני ישראל הגם אם לא זכו מעשיהם כי אדם אין צדיק בארץ וכו'. המה יראים מפני השם ית' ויבושו ממעשיהם ויכלמו מעונותיהם ולאיש אשר אלה לו גם מדת יצחק מסכמת לרחמהו ולקבלו בתשובה ולא לשפטו לפי מעשיו וזהו כוונת הכתוב. והאלקים עשה שיראו מלפניו כלומר שמדת הדין לא נבראת כי אם שיראו מלפניו וישובו בתשובה וידוע כי כל עניני עבדות השם יתברך נקראים בארות שהם מקורות נובעים מים הנאמנים וזה נרמז במה שנאמר למעלה וכל הבארות וכו' סתמום פלשתים כלומר שכיון שנפטר אברהם אבינו ע"ה גברו פלשתים וסתמו הבארות. הוא רומז לשכל אמונת אלקי עולם שבקשו להכחיש אמונתו וזהו שנאמר וישב יצחק ויחפור וכו' שהוא שב לפרסם אלקותו ומלכותו יתברך. וזה כוונת המדרש כי הנה ידוע אשר מדת חסד נקראת חיים. וחיים בגימטריא לולב ועם הכולל הוא ג"כ גימט' של הדס. ולולב הוא רומז לשם הויה ב"ה כידוע לחכמי האמת אשר הוא מדת רחמים. והנה עבדי יצחק ומשרתיו (אשר מצאנו במסכ' חולין בדף ד' על פסוק מושל מקשיב וכו' שדרשו חז"ל שהמקשיב לדבר אמת כל משרתיו צדיקים) בוודאי היו צועדים באורחותיו. ובדרך אשר הורה לפניהם ולזה חפרו בארות ר"ל שחפרו למצוא יראת השם מדת יצחק. וכבר ביארנו שתכלית בקשות יצחק הו' שיתיראו ממדת הדין וישובו בתשובה למען יתמתקו הגבורות בשרשן וימשכו רחמים לעולם וזו פי' הענין שכשהיא אומר ויאמרו לו מצאנו מים ולא פי' מהות המים. וכל ההשגות נקראים מים כידוע אינו יודע אם מצאו אם לא מצאו. כלומר כיון שהם חפרו למצוא מקור רבם שהיא היראה לא נדע האם מצאו תכלית המבוקש ג"כ שהוא המשכת החסדים להמשיך הרחמים לעולם לזה למדינו הכתוב למעלה וימצאו שם באר מים חיים שמצאו מים חיים שהם החסדים כנ"ל.
10
י״אויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות וכו' ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי וכו' ורבקה אמרה אל יעקב וכו' לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב וכו' ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו וכו' ותתן את המטעמים ואת הלחם וכו' הוה גביר לאחיך וכו' הן גביר שמתיו לך וכו' ראוי לתת לב בפרשה זו א' מה ראה יצחק לברך את עשו הרשע ב' אמרו ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי לפי השקפה בלתי מובן שיצחק אבינו יבקש מטעמים הערבים לחיך ויקוץ בזולתם הלא צדיק אוכל לשובע נפשו לבד והמתוק ובלתי מתוק שוה בעיניו גם צריך טעם על השנות הדבר פעמים ושלש ואעשה אותם מטעמים כאשר אהב ותעש וכו' כאשר אהב אביו גם צריך ביאור מה שהשיב לעשו הן גביר שמתיו לך יעוין ברש"י והרבה פנים לתורה גם למה בחרה רבקה לקחת גדיי עזים ולא כבשים הלא גם כבשים מצותן לקרבן פסח גם מלת טובים צריך ביאור. אמנם יראה לרמוז בזה כי הנה אבינו יצחק לא נעלם ממנו כי יעקב ראוי יותר לברכה מעשו ואולם יצחק אבינו היתה מדתו מדת גבורה ודין וידע בנפשו כי הגם שיברך לעשו לא תחול הברכה כי אם בדין ובאם לא יזכה לא תעשו פרי ועל אופן זה שם מגמת פניו בברכתו לפקוד על עשו בדין הקשה ולזה אמר שיעשה מטעמים כאשר אהב כי הנה אמרו חז"ל סימנא מלתא וליכל אינש בריש שתא קרא ורוביא סלקי ותמרי וחז"ל האחרונים מנעו ממנו לבל נאכל דברים חמוצים בר"ה והטעם כי המשכת הברכה הוא לפי ענין הוראת המאכל ההוא ודברים מתוקים הם ממדת החסד והחמוצים והחריפים הם ממדת גבורה ולזה אנו אוכלים בר"ה דברים מתוקים ויצחק אבינו להיות כי מדתו היא גבירה אהב ג"כ מאכלים עזים וחריפים המעוררין מדתו ולכן צוה להביא לו מאכלים ההם כדי להמשיך הברכה מסטרא דגבורה ואמנם רבקה יראה לנפשה פן ח"ו בעת ברכתו לעשו יצא מפיו דבר המזיק ליעקב לזאת צותה שיקדמנו ויקח גדיי עזים טובים מלת גדיי לשון מגדים רומז כי עזים הם ג"כ רומזים לסטרא דדינא וגבורה לשון עז והיא לקחה והמתיקה הגבורות ועשתה אותם טובים ולזה נתנה מטעמים ולחם מלת "לחם אותיות "מחל גם אותיות "חלם כי נקודת חולם היא ממדת הרחמים כידוע גם "לחם גימטריא "מזלא שהוא מנין ג' הויות וכל זה כדי להמתיק הגבורות ולהמשיך על יעקב אבינו גבורות ממותקים ולזה הביא לו יין המשמח לבב אנוש כדי להמתיק מדת יצחק ובכדי שיברכהו בשובה ונחת וכן עלתה בידו וברכו הוה גביר לאחיך ביאורו שמדת גבורה יחול על אחיך ועליך יתמשכו רחמים ואח"כ כשבא עשו נאמר ויחרד יצחק חרדה גדולה שאז חזר למדתו מדת פחד יצחק ולזה אמר לעשו הן גביר שמתיו לך ביאורו כנזכר שכל הגבורות שמתי עליך ועל כן אין מקום לברכך עוד ועל יעקב המשכתי הרחמים וחסדים ומפני כן יתקיימו בידו.
11
י״בא"י ויהי כי זקן יצחק וכו' ויקרא את עשו וכו' ועשה לי מטעמים כו' בעבור תברכך נפשי כו'. הנה ע"ז עמדו כל המפרשין מה ראה יצחק לשאת פני רשע שיבקש לברכו הכי נעלם מאתו רוע מעלליו. ועוד לאלקי מילין ע"ד פשוטו. ומובן בזה גם כן ענין המטעמים שצוה יצחק לעשו שיעשה לו ונקדים מאמר חז"ל ע"פ שמעו אלי כל אבירי לב הרחוקים מצדקה שכל העולם ניזונים בצדקה והם ניזונים בזרוע וביאור הדבר. כי הנה הש"ית ברא עולמו להטיב לברואיו שתתגלה שכינתו בתחתונים. וישראל עלו במחשבה תחילה שצפה הקב"ה שהם יהיו מוכנים לקבל תורתו ולדבקה בו יתברך באמצעית עסק התורה הי' טבע הבריאה שיהי' לכל מי שירצה לעבוד הש"ית יהי' לו כל טוב בני חיי ומזוני וכל השפעות טובות שאם יצטרך לבקש טרפו וטרף אנשי ביתו ובאם יטרד עצמו בבקשת המזונות ושארי דברים הכרחים תורתו מתי יהי' נעשית לכן מן ההכרח שיהי' לכל איש הישראלי אשר נדבו לבו לעבוד את השם שיהי' לו כל טוב בני חיי ומזוני וכל השפעות טובות וכמה עבדים לשמשו כמאמר הכתוב ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכו' וכל הייעודים שיעדה תורתינו הקדושה הטובות שיהיו לישראל באם ישמעו אל המצות השם שיברך פרי בטנם ופרי אדמתם וכל משלח ידיהם כולם אמנם בדרך שכר חלף עבודתם כמו שיראה בהשקפה לפום רהיטא עד שהוקשה לקצת מן הראשונים למה ייעדה התורה שכר המצות בעולם הזה ולא הובטחו בשכר העקרי שהוא עו"הב ולדרכינו יובן שכל הבטחות הטובות אינו מדרך שילום שכר רק שכן חייבה טבע הבריאה שיהי' לכל איש ישראלי כל הצטרכות בבני חיי ומזוני בכדי שיהי' לבו נכון לעבוד את השם בלי טרדות הלב וזהו שניזונים בזרוע מפני שכן חייבה כוונת הבריאה שיהי' להם כל הצטרכותם. אכן כל העמים שלא קבלו התורה ואינם מקיימים שום מצוה ממצות ה' אין ראוי שיהי' להם שום שפע ומזון מטבע הבריאה אחרי שכל טובות העו"הז לא נברא אלא שיהי' מוכן לעובדי השם הצטרכותם. ולכן כל כבוד עושר העמים בדרך גזילה הוא בידם אם לא שיהיו משמשים את ישראל אז יטלו שפעם מחמת השימוש שמשמשין אותן ובזה יובן מאמר חז"ל במס' בבא קמא ע"פ עמד וימודד ארץ כו' שכיון שראה הקב"ה שהשבע מצות שקבלו עליהם ב"נ שאין מקיימין אותן עמד התיר ממונם לישראל. ולדרכינו יובן היטיב שאחרי שכוונת בריאת העולם לא הי' אלא שפריו וטובו יהי' מונן למקיימי מצות השם ועבדיו א"כ הם שאינם מקיימין המצות כל טובם הוא רק גזול בידם ומן הראוי ע"פ הטבע הבריאה שלא יהי' להם כל מאומה לכן ממונם מותר לישראל שבאמת הממון הזה הוא של ישראל שהם מקיימין מצות השם ב"ה והנה יצחק אבינו ע"ה כשבא לברך את בניו ראה והתבונן שיעקב אבינו אינו צריך לברכתו שבלא זה הרי אדני בריאת העולם הוטבעו ויוסדו על זה שיהי' לזרע יעקב אשר בם בחר די מחסורם מכל טוב אחרי שהם יקבלו התורה ויקיימו אותה בכדי שלא יטרוד אותם הבלי הזמן. אמנם עשו הרשע ראה יצחק אבינו שע"פי הטבע הבריאה אין לו כל מאומה מחמת שאינו מקיים שום מצוה מהמצות. לכן רצה לברכו בברכה שבירכו באמת אח"כ שהיא על חרבך תחי' ואת אחיך תעבוד שביאורו שכל חיותו לא יהי' רק על אחד משני פנים או ממה שיחמוס בחרבו בדרך גזילה אחרי שאינו ע"פי הדין שיהי' לו שום טובה או שיקבל עליו שיעבוד את אחיו ויהי' לו שפעו בדרך פרס שנוטל העבד מרבו שמשמשו. ולכן צוה לו לעשות המטעמים לרמוז לו ע"ז שאי אפשר שתחול עליו שום ברכה אם לא ע"י שיהי' משמש לעובדי השם ובזה יטול שפעו בדרך פרס שנוטל העבד מרבו. וזולת זה אין לו רק מה שיקח בחרבו ויגזול ויחמום ואחר כך כשנכנס יעקב אבינו ע"ה נחה על יצחק רוח השם ובירכו ברכה הראוי לו שיעבדוהו עמים וכל הברכות כולן שיהי' הכל מוכן לו שיהי' פנוי לעבודת השם יתברך בלי טורח ועמל בעניני הפרנסה ואחר כך כשנכנס עשו אמר לו בא אחיך במרמה ויקח ברכתך פי' שכבר לקח גם ברכתך עבורך שכל ברכתך אינו אלא שתהי' עבד ליעקב והרי ברכתיו בזה שתהא עבד לו כנ"ל.
12
י״גבמוצאי יו"ט הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תקון גדול מנורות של זהב היו שם וארבעה ספלים של זהב בראשיהם וארבעה סולמות לכל אחד ואחד וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל וספל מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין ולא הי' חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה. חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן וכו' ע"כ הנה אמרו בגמרא שלכך נקרא בית השואבה שמשם היו שואבין רוח הקודש וראוי לתת לב למשנתינו על עניני המנורות וגם על אמרו שהיו מתקנים שם תקון גדול מהו וגם אמרו ד' סולמות לכל אחד אין אנו יודעין אם פירושו לכל אחד מהספלים או לכל אחד מהמנורות גם על ענין שאיבת רו"הק מהו. ויש לרמוז בזה כי הנה כל מגמתינו בימי החג בישיבת הסוכה ולולב והקפות להמשיך פנימיות אלהותו עלינו ולהכנס מקדושה לקדושה ולהמשיך עי"ז הה' חסדים שיושפע על הפנ"י ועי"ז יתיחד השם הוי"ה בשם אדני ויהי' ה' בהיכל קדשו ויומתקו כל הגבורות בשרשן והנה ידוע שהגבורות הם ק"כ צירופי אלהים ועי"ז שאנו ממשיכין פנימיות ההוי"ה אל המקיכים מתמתקים כל הגבורות וזה רומז שבמוצאי יו"ט הראשון על ידי הלולב והסוכה וההקפות היו יורדין לעזרת נשים רומז למלכות שמים שנקראת עזרת נשים ומתקנים שם תיקון גדול על ידי שמיחדים השם הוי"ה ב"ה להמשיך אותו לשם אדני ומנורות של זהב היו שם רומז שגם בחי' זהב שהיא בחי' דין היתה מאירה וד' ספלים של זהב בראשיהן רומז לד' אותיות הוי"ה שע"י המשכות הויות ממתיקין כל הגבורות וד' סולמות לכל אחד ואחד רומז לאותיות שם אדני שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג. מלת כדים רומז לי"ב צירופי הוי"ה שהי"ב צירוכים הם מ"ח אותיות והשם הוי"ה עולה כ"ו ומ"ח וכ"ו עולה כמנין כדי"ם גם כדים עם הד' אותיות גימטריא מזל"א שהוא הי"ג מכילין דרחמי שהם מקור החכמה ומאה ועשרים לוג רומזים לק"כ צירופי אלהים שע"י מזלא עילאה נמתקו ק"כ צירופי אלהים ואמר אחר כך מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין רומז שע"י גודל שפלות רוחם של הכהנים שהיו מקטינים א"ע ומחזיקין א"ע בשפלות כבגד בלוי על ידם היו מפקיעין לשון המשכה שעל ידם נמשך אליהם אור אלהותו יתברך ונמתקו הגבורות ובהם היו מדליקין שע"י שהיו לבבם דולק ומתלהב לאהבת בוראם עי"ז נגה עליהם אור אלהותו יתברך וחופף עליהם קדושתו ולא הי' חצר בירושלים שלא הי' מאירה מאור בית השואבה רומז שלא היה בירושלים שום קיבוץ מבני ישראל שלא הי' מאיר עליהם אור קדושה מקדושת אלהותו יתברך שהמשיכו עליהם בבית השואבה וחסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן ידים רומזים לאהבה ויראה כידוע ורומז שע"י גודל תבערת יקוד אהבתם ויראתם שהי' דולק בלבם בזה היו מרקדין ומפני זה היו שואבים שם רוח הקודש מפני שהמשיכו עליהם אור פנימיות אלהותו ונתדבקו באין סוף ב"ה.
13