מראה יחזקאל על התורה, בשלחMareh Yechezkel on Torah, Beshalach
א׳אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת כו', כל השירה, יש לדקדק שתיבת אשירה הוא למותר, וגם למה כתב ישיר לשון עתיד, עוד קשה דהשירה הזאת היא לשון נקבה, ועוד ויאמרו לאמר הוא כפל וגם כל השירה כולה הוא כפל לשון.
1
ב׳והנה הנביא אמר קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (ישעיה נב ח), ויש בזה הרבה דקדוקים, חדא דנשאו הוא לשון עבר וירננו ויראו הוא לשון עתיד, ועוד מ"ש כי עין בעין יראו הלא כל אדם ירנן אז כשיראה ישועת ה' עין בעין ולמה דוקא הנביאים. והנה איתא במדרש [מד' אגדת בראשית פ"ס] שיר המעלות רבות צררוני מנעורי יאמר נא ישראל זה הוא שאמר הכתוב והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות כו', אמר הקב"ה כשבאין גזירות וצרות על שונאי ישראל ומצילם מהם הם אומרים שירה לפני שנאמר וענתה השירה הזאת כו', והנ"ל עפימ"ש חכז"ל עתידין צדיקים לומר שירה לעתיד לבא, ושמעתי לפרש לפי שהצדיקים שהם מובטחים בישועות ה' שהקב"ה מתקן רפואה קודם להמכה ע"כ תיכף ומיד בבא עליהם הצרה הם אומרים שירה על הישועה העתידה לבא.
2
ג׳ובזה נ"ל לבאר מה ששואלין את האדם צפית לישועה (שבת לא.), דלכאורה קשה מי זה שאינו מצפה לישועה וגם הול"ל קוית או חכית לישועה אבל צפית הוא לשון ראיה והבטה, ועל זה דנין האדם אם היתה האמונה והבטחון כ"כ חזק אצלו עד שעין בעין יראה על הישועה אעפ"י שעדיין לא באה, והיינו משום שידוע שגבורות כלולים מחסדים, וטעם הדבר שיהיה מקום להישועה לחול אח"כ, ע"כ אין דבר רע יורד מן השמים שאין בו מקצת טוב אשר עי"כ תצמח הישועה.
3
ד׳וזהו ג"כ ביאור הכתוב (דברים לא כא) והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, וכי משמש בלשון אם כלומר שבאותו פעם בעצמו שימצאו אותו הצרות, וענתה השירה הזאת לפניו, יאמרו שירה, וזה יהיה לעד כי לא תשכח מפי זרעו ועדיין לא נכרתה האמונה מפיהם, וזהו ג"כ ביאור המדרש הנ"ל.
4
ה׳וזה"ש קול צופיך אותם הצופים מלפנים המביטים בראיה שכלית על הישועה העתידה לבא הם נשאו קול כבר נשאו קול, עוז והדר יחדיו ירננו שמתאחדין עם הקב"ה כי לפניו עבר ועתיד שוין הם ולכך הרפואה קודם להמכה כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, לא נאמר את ציון, שהקב"ה מתאחד עם הכנסת ישראל הנקראת ציון.
5
ו׳והנה הישראל כשעמדו על הים לא היו במדריגה זו רק בעצבות גדול, וע"כ אמרו בזה"ק [ח"ב מ"ח ע"ט] ויסעו מלאסגאה מילין כו' ויסעו אלא בעתיקא תליא, ר"ל שיסיעו את עצמן מן מחשבות כאלה רק יבטחו בה' ובישועתו, וע"כ אמר להם משה אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה', ר"ל שתיכף ומיד תראו רק על הישועה, וע"כ לא אמרו שירה רק אחר כל הנסים, וזהו שאמר פה ויושע ה' כו' וירא ישראל כו', אז, דהיינו אחר כל אלה, ישיר, לקחו את עצמן והתיישבו בהדבר לומר שירה, ולכך את השירה הזאת לשון נקבה המקבלת שלא היה להם שום איתערותא דלתתא, וזהו ויאמרו לאמר שהוצרכו לאיתערותא דלעילא, אשירה לה' כי גאה גאה ב' עטרין דהיינו נס בתוך נס.
6
ז׳ובמדרשו של רשב"י [זוה"ק ח"ב נ"ד ע"ב] אשירה לה' בגין דהוו משבחן תושבחתא דמטרוניתא דאתעטרת למלכא קדישא ובגין כך כו', וביאור דבריו הוא דידוע שה' אחרונה שבשם מכונה בשם השכינה, והענין הוא דידוע שיש ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשייה, והם נגד ד' אותיות שבשם הוי"ה ועוה"ז הוא נגד ה' אחרונה שבשם, ולכך נקרא שכינה שקדושתו מצומצמת ושוכנת אתנו כמ"ש השוכן אתם בתוך טמאותם, והנה בג' עולמות העליונים אל יחסר המזג ותמיד מתגלה אלקותו שמה בלי מונע, משא"כ בעוה"ז כשהישראל הם בגלות כביכול גם השכינה בגלות, והיינו שח"ו השיב אחור ימינו ואומרים בגוים איה אלקיהם, עד שהישראל חוזרין בתשובה ואז נתקן העולם במלכות שמים שמפרסמים אלקותו בעולם, ואז מאירה ג"כ הה' אחרונה של השם להתחבר עם ג' אותיות הראשונות, ואז יפקוד ה' על צבא המרום להכניע השר של האומה ונופלת למטה ואז נתעלה תפארת עוזו בהיכל קדשו ומלכותו בכל משלה.
7
ח׳וזה"ש אשירה לה' היינו אשי"ר ה' לה' בעבור כי גאה גאה תרין עטרין די כרסוון רמיו (דניאל ז ט), ואז סוס ורוכבו מלכותא דארעא של האומה עם רוכבו השר שלו רמה בים בנוקבא דתהום רבה, ולזה אמר אח"כ ה' איש מלחמה כשהוא ית"ש לובש בגדי נקם ומכניע האומות אז הוי"ה שמו שהשם שלם וכנ"ל ה"ה אחרונה עם שאר האותיות.
8
ט׳עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה היינו ג"כ שני מיני שבחים, וכמ"ש דוד כי הושעתנו מצרינו ומשנאנו הבישות (תהלים מד ח), ר"ל דלפעמים אעפ"י שהקב"ה מושיע את ישראל מ"מ אין מושיע אותם רק מצרתם דאכתי עבדי אחשורוש אנן ואינן רואין במפלת שונאיהם, אבל עכשיו לא די שהושעתנו מצרינו אף גם זאת על אויבינו תשלח ידך ומשנאינו הבישות, וע"כ אמרו עזי וזמרת כו' וגם ויהי לי לישועה.
9
י׳מרכבות פרעה וכו' המרכבה טמאה של פרעה ירה בים והקדושה נתעלה על כל עשרה כתרין דמסאבותא עד שאפילו מבחר שלישיו דהיינו המוחין ושליש העליון טבעו בים סוף.
10
י״אימינך ה' נאדרי בכח, כתב בס' בינה לעתים [ח"א דרוש ב לשירת הים] שאפילו כשהיתה בכח ולא בפועל והיינו קודם שנברא העולם מ"מ היתה נאדרי, והיינו דאמרינן אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא שלא היה חסר משלימותו קודם הבריאה.
11
י״בובזה"ק איתא דקאי על ד' זמנים דהיינו עוה"ז ועוה"ב וימות המשיח ותחיית המתים, וביאור הדבר דכך הובטחו ביציאת מצרים ד' לשונות של גאולה והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים היינו שיעבוד של עוה"ז, והצלתי אתכם מעבודתם היינו העבודה זרה שלהם דישראל בחוץ לארץ עע"ז בטהרה הם ומונעם מעוה"ב, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה לימות המשיח נאמר ויצא ה' ונלחם, ולקחתי אתכם לי לעם כו' לתחיית המתים שצדיקים יושבין כו' ונהנין מזיו השכינה ונשגב ה' לבדו כו', וזהו ימינך ה' נאדרי בכח בכל הכ"ח עתים לטובה וכ"ח עתים לרעה השולטים בעוה"ז [כדכתיב בקהלת ג] על כל נתאדר ימין צדקו להפכם לטובה, ימינך ה' תרעץ אויב בימי גוג ומגוג ואבוס עמים באפי כו', בימי משיח ועוה"ב שיש קצת רעיצה [לשונאי ישראל ועדיין אינם כלים בימה"ש], (אב"ה כאן נמחקו ונטשטשו איזה תיבות לכך הסגרתי זה) וברוב גאונך תהרוס היינו בימי גוג ומגוג שנאמר פורה דרכתי לבדי כו' ואבוס עמים באפי כו', תשלח חרונך יאכלמו כקש לתחיית המתים שנאמר ועסותם רשעים כי יהיו עפר תחת כפות רגליכם.
12
י״גוברוח אפיך נערמו מים תרגם אונקלוס חכימו מיא, לפי פשוטו שהיו ב' ניסים דהיינו ממים שעל הים שהים גבוה מהארץ כידוע ומהם נעשה חומה שלא היה לו מקום לזוב כמו אצל הירדן שהוא נהר ויש לו מקום לירד, ואותם שבתוך הים הם נקפאו שלא יצטרכו ישראל לירד בעומק, וזה נערמו מים היינו אותם שלמעלה ואותם התהומות שבלב הים קפאו.
13
י״דמי כמכה באלים ה' כתב בזה"ק דקאי על האילנות ולפי פשוטו קאי על פסל מיכה שעבר בים צרה להקב"ה האריך אפו כמ"ש לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים, והיינו דאמרינן בגמ' (גיטין נו:) מי כמכה באלמים, מי כמכה נאדר בקודש שהניסים והנפלאות המה נסתרים ונעלמים, לכן נורא תהלות יראים מלספר שבחו פן ח"ו ימעיטו, כי הוא עושה פלא שעושה דברים מופלאים ובני אדם אין מרגישין, ברוך ה' לעולם או"א.
14
ט״ותפל עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך כו', צריך להבין למה כתב אימתה לשון נקבה, גם כפל הלשון אימתה ופחד, ונבאר ג"כ מ"ש ויקח שש מאות רכב בחור כו', והנ"ל דהנה הישראל אמרו היש ה' בקרבנו אם אין (שמות יז ז), וצריך להבין וכי ס"ד דישראל היו מסופקים בהשגחת הבורא עליהם אחר כל הניסים הללו, אבל הענין הוא דידוע הוא שיש שני מיני הנהגה שהבורא מנהיג בהם את העולם, הא' הוא עפ"י דרך הטבע של עוה"ז והב' הוא שלא כדרך הטבע של עולם העליון, והנה העוה"ז נקרא יש וההנהגה שבעוה"ב נקרא אין כמ"ש במקום אחר, וזה"ש שנסתפקו היש ה' בקרבנו אם מתנהג עמנו בדרך הטבע, אם אין שמתנהג עמנו שלא כדרך הטבע, לפי שלישראל יותר טוב ההנהגה שלא כדרך הטבע כי אין מזל לישראל (שבת קנו.), וע"כ נאמר עליהם כשהן עולין עולין עד לרקיע (מגילה טז.) וההיפך ח"ו עד לעפר.
15
ט״זוע"כ נלפענ"ד מ"ש (ר"ה ב.) בשבט ר"ה לאילן ולא אמרו לאילנות, וכבר דקדקנו שהרי בעצרת נדונים על פירות האילן (שם טז.) ומאי נ"מ בר"ה לאילן, אבל הנראה לי דמזל שבט דלי, ודלי יש לו ב' פירושים א' לשון עלייה וא' לשון שפל ודלות, ושב' הנהגות הנ"ל הם משני שמות הוי"ה אדנ"י ובהתייחדם הקב"ה מחדש בטובו מעשה בראשית ועושה חדשות, וע"כ אמרו ר"ה לאילן שהוא גימט' צ"א.
16
י״זוהנה ידוע שלהקליפות אין להם אחיזה רק בב' עולמות והיינו עולם המלאכים שהוא נגד הוא"ו של השם ובשם יש ש"ך דינים דדוכרא בגימט' מט"ט [מטטרו"ן] ובעולם העליון שהוא כנגד הה' אחרונה של השם שם יש פ"ר דינים דנוקבא גימט' סנדלפו"ן, והם הגבורות והדינים השולטים בעולם, אבל בשני עולמות האחרים אין שם מגע חיצוני כלל, ולכך נקרא עולם הבריאה דרור כידוע, וזה"ש ויקח שש מאות שאחז עצמו בת"ר דינים שהם דדוכרא ודנוקבא, רכב בחו"ר בגימט' גבור"ה, אבל הקב"ה הפיר מחשבתו וגילה בעולמות אורות הב' אותיות ראשונות הרמוזים באימת"ה שגם התיו תחת ה"א השרשי כידוע למדקדקים, והאירו חסדים מגולים בעולם ונתבערו החיצונים ונעשה שק"ר הסוס לתשועה, וזה"ש תפל עליהם אימתה לשון נקבה נגד עלמא דנוקבא, ופחד נגד האוחזים בעלמא דדוכרא, ע"י החסדים מגולים והיינו בגדול זרועך.
17
י״חוזהו שאמר הכתוב (ישעיה כו ד) בטחו בה' עדי עד כו' שיבטחו בחסד עליון שימתיק הדינים, ותיבת ע"ד הוא שם של חילוף אלקים שלפני השם, דהיינו אכטד"מ בגימטריא ע"ד כמ"ש בשל"ה גבי ל"ג בעומר, וטעם הדבר כי ביה ה' צור עולמים שבב' עולמות הנ"ל שהם כנגד הוא"ו וה"ה של השם ששם אחיזת הדינים ויאירו שם היו"ד וה"ה להתנהג שלא כדרך הטבע בחסד ורחמים אמן.
18
י״טשערי ציון לפרשת בשלח וט"ו בשבט
בגמ' דר"ה (ב.) ארבעה ר"ה הם כו' בא' בשבט ר"ה לאילן כדברי ב"ש בית הלל אומרים בט"ו בו, ויש לי לתמוה בזה הרבה חדא באיזו סברא או איזה דרוש פליגי ב"ש וב"ה, דבשלמא גבי מעשר בהמה דפליגי רבי שמעון בן אלעזר ות"ק פירשו בגמ' (שם ח.) דקמפלגי בקרא דלבשו כרים הצאן אבל כאן לא מצינו טעם להפלוגתא, ועוד קשה מהו ענין ראש השנה הזה הלא בעצרת נידונין על פירות האילן (שם טז.), ועוד דלמה לי כל הדינין הללו הלא האילן אינו בר שכר ועונש רק הכל הוא בשביל האדם אם יהיו לו פירות טובים ומרובין והרי האדם כבר נידון על כל מאורעותיו בתשרי, גם יש לדקדק למה נקט ר"ה לאילן ולא לאילנות.
בגמ' דר"ה (ב.) ארבעה ר"ה הם כו' בא' בשבט ר"ה לאילן כדברי ב"ש בית הלל אומרים בט"ו בו, ויש לי לתמוה בזה הרבה חדא באיזו סברא או איזה דרוש פליגי ב"ש וב"ה, דבשלמא גבי מעשר בהמה דפליגי רבי שמעון בן אלעזר ות"ק פירשו בגמ' (שם ח.) דקמפלגי בקרא דלבשו כרים הצאן אבל כאן לא מצינו טעם להפלוגתא, ועוד קשה מהו ענין ראש השנה הזה הלא בעצרת נידונין על פירות האילן (שם טז.), ועוד דלמה לי כל הדינין הללו הלא האילן אינו בר שכר ועונש רק הכל הוא בשביל האדם אם יהיו לו פירות טובים ומרובין והרי האדם כבר נידון על כל מאורעותיו בתשרי, גם יש לדקדק למה נקט ר"ה לאילן ולא לאילנות.
19
כ׳והנה אמרו בספר יצירה [פ"ה מ"י] המליך אות צ' בלעיטה כו' וצרפן כו' וצר בהם דלי בעולם ושבט בשנה וקרקבן בנפש זכר ונקבה, וביאור הענין דהנה אחז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, ושהיה להמן כל הטעמים וכו', פירושו לפי פשוטו דאחז"ל [אבות פ"ו מ"ד] כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעה"ז וטוב לך בעה"ב, וכבר נתקשו איך אשרי לו בעה"ז כיון שחי חיי צער, ונ"ל דהנה בנוהג שבעולם כשאדם יושב בביתו שאנן ושקט הוא נותן עיניו ולבו על כל עניניו בענין אכילתו שתהא בשעה מיוחדת ובמקום הראוי ועשויה מטעמים כאשר אהב וזולת הכנות הללו אינו נהנה כלל מאכילה זו, וכ"כ בענין שכיבתו שתהא על מטתו בכרים וכסתות ובמטה כבודה ובשעה הראויה, אבל כשאדם הולך בדרך איננו משגיח על ענין אכילתו יהיה איך שיהיה כל מה שבא בידו לחם צר יערב לו מאוד כמו כל המטעמים שאוכל בביתו, וכ"כ בענין השינה אעפ"י שיהא על הארץ יערב לו ויבושם לו, והיינו משום דלעולם עיקר מחשבות האדם על התכלית ואינו משגיח על ההכנות איך שיהיו, וע"כ כשאדם בביתו התכלית שלו היא האכילה כשהולך לאכול ועל כן הוא נותן לבו ומחשבותיו שיהיה כראוי כאשר אהב וכשאיננה כרצונו איננו נהנה ממנה, משא"כ האדם כשהוא על הדרך שעיקר כוונתו על דרכו אשר הולך עליה לעשות צרכיו במו"מ שלו ואינו משגיח על אכילתו ושינתו כי זה רק הכנה להתכלית ואוכל רק לשובע נפשו להשקיט רעבונו.
20
כ״אוכמו כן הוא בעסק התורה אמרו על חזקיה המלך שהיה אוכל ליטרא ירק ועוסק בתורה (סנהדרין צד:), וע"כ אחז"ל (עירובין כב.) שחורות כעורב אין ד"ת מתקיימין כו' [אלא במי שמשחיר פניו עליהן כעורב], וכן דרשו ע"פ כן יתן לידידו שנה כו' [יומא עז. אלו נשותיהן של ת"ח שמנדדות שינה בעוה"ז וזוכות לעוה"ב], וע"כ מי שחשקה נפשו בתורה אינו משים עיניו ולבו כלל על אכילה ושתיה וכל מעייניו הם רק להשלים תאותיו בעסק התורה, ואעפ"י שאוכל לחם צר כו' הוא נערב לו מאוד בכדי שיוכל ללמוד אח"כ במהרה, וזה"ש כך היא דרכה של תורה כו' שאין ד"ת מתקיימין באדם רק כאשר פת במלח תאכל ואעפי"כ אשריך בעה"ז שנערב ונתבשם לך מאוד ואז יהיה טוב לך בעה"ב, וכמו כן היה בהמן שהיה הכנה לקבלת התורה לחם מן השמים וע"כ היה לו כל המטעמים, שלא נתאוו לשום אכילה אחרת כי עיקר תאותם היה רק על התורה, זולת המתאוים שמתו בקברות התאוה, וזהו שאמרו לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן וקאי ג"כ על שאר מאכלים שאוכלים בכוונה כזה כמו המן.
21
כ״בועל זה יסוב ג"כ מאמרם ז"ל (יומא עה:) שהמן היה נבלע באיברים עפ"י מה שפירש מורי נ"י על מ"ש (פסחים נז.) ד' צווחות צווחה עזרה כו' יכנס יוחנן בן נרבאי וימלא כריסו מקדשי שמים אמרו עליו שהיה אוכל מ' סאה גוזלות בקינוח סעודה, וצריך להבין וכי היו צריכין רעבתן בעזרה, ומאי רבותיה שהיה אוכל הרבה, ותירץ דהנה מצינו בימי המלואים שלא היו רק אהרן ובניו והיו שם קרבנות הרבה ומעט אוכלין, ובוודאי לא עברו על לא תותירו, אבל הענין הוא שאכילתם היה בקדושה יתירה כל כך שהעלו כל האכילה לשמים, כמו"ש ואכלו אותם אשר כיפר בהם כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים (פסחים נט:) ועל כן לא היה פסולת כלל בהאכילה והיה נבלע באיברים, וזה היה ג"כ רבותיה דיוחנן בן נרבאי שהיה יודע לאכול בקדושה יתירה הלזו, ומימיו לא היה נותר במקדש.
22
כ״גוביאור הדבר שידוע שקודם חטא אדה"ר לא היה גשמיות במאכל, רק אחר החטא שעירב טוב ורע כמבואר במ"א, וזהו כל עבודתינו לברר טוב מרע, והיינו ע"י שתהא אכילתינו בקדושה ובזה נתקן חטא אדה"ר, והנה ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן שנתקן ע"י הבצק שהוציאו ממצרים כאשר כבר ביארתי במ"א, ואח"כ ניתן להם המן וע"כ היה נבלע באיברים, ואח"כ במעשה העגל חזרו וקלקלו, וע"כ נצטוונו לספור ספירת העומר מפסח ועד עצרת כאשה המטהרת לבעלה כדי שיטהרו נפשות ישראל מזוהמתן, וזהו שנידונין בעצרת על פירות האילן שאכל אדה"ר אם תקנוהו כראוי, וע"כ מביאין שתי הלחם מנחה חדשה מן החטין כי אילן שאכל אדה"ר מן חטה היה [סנהדרין ע: ועי' ר"ה טז. ברש"י ד"ה שתי הלחם].
23
כ״דוהנה אחז"ל מאי יומא דפגרא יומא דמפגרי בהו רבנן [שבת קכט: ועי' בפירש"י], ומזה נתפשט המנהג הרע ללכת בטל ביומא דפגרא ולעסוק בדברים בטלים, וחלילה להעלות על הדעת כן, כי כל ימים הללו הם קדושים ולכך אין אומרים בהם תחנון ולמנצח כי תרעין עילאין פתחין, ואיך אפשר שבר"ח, וחמשה עשר באב, ושבט, וחנוכה, שמבואר לכל ענין קדושתם ימי רצון וכפרה יתבטל מד"ת, אבל לדעתי יש כונה אחרת בזה והוא בוודאי הכל חפצים ליראה את השם, וכל אחד רוצה ומתאמץ ומשתוקק להתפלל בדביקות ובכוונה גדולה, ואמת נכון הדבר כי עפ"י הרוב יש בזה מעשה יצה"ר שמטרידו בתפלתו ומראה לו שאינו יכול להתפלל ומערבב מחשבתו בדאגת עונות וכדומה, גם לפני התפלה מבטלו מלימודו ואומר לו שצריך לפנות מחשבתו כדי שיוכל לדבק אח"כ בקונו, ולפי דעתי זהו חסרון דעת וגאוה, כי איך יערב אדם לנפשו לומר שרוצה להתפלל לפני הקב"ה כראוי כי איך יכול לצאת נגד האין סוף ב"ה, ובאמת כל זה איננו שוה, רק אדרבא בכל מה שיזכה האדם להתפלל יהיה שש ושמח בעבור שזכה לגדולה הזאת לדבר דברים נגד יוצרו מה שהמלאכים אינן זוכין, וכמ"ש חביבין ישראל חבה יתירה נודעת להם כו' [אבות פ"ג מי"ד] וכל כהאי גוונא צריך בשש.
24
כ״האמנם כן, מי שרוצה להוסיף אומץ וחיל לזכך מחשבתו ולשות עצות בנפשו במה יתרצה אל אדוניו צריך לקבוע עתים מיוחדים לזה, והיינו באותן הימים שיש בלא"ה אתערותא דלעילא, ומן השמים יסייעו לו, וזהו יומא דמפגרו בהו רבנן, כי פגר לשון מיאוס וגשמיות הרבה, ומפגרו לשון מתפעל פי' שמשליכין מעצמם הגשמיות, ובכל זאת עיקר הכל הוא רק להתפלל לפני הקב"ה שיפקח את עיניו לדעת כמה מקצרים בעבודתו ואיך לתקן.
25
כ״והנה כי כן תקנו חז"ל (פסחים ו.) שואלין ודורשין שלשים יום קודם כל חג ורשב"ג אומר שתי שבתות, וטעם פלוגתתן כי ימים טובים נקראין מועדי ה', שהקב"ה יתוועד אצלינו, והמקבל אורח לתוך ביתו צריך להכין את עצמו, וע"כ אמרו רגלים ישראל מקדשי ליה משא"כ שבת כמבואר במ"א, והנה ר"ג שהיה ענותן גדול כדאיתא בגמ' והיה יודע בעצמו שדי לו בהכנה שתי שבתות, לכן סבר שדי ב' שבתות אבל חכמים פליגי עליה כי אין זה מדת כל אדם לכך הצריכו שלשים יום, והנה כ"ז בזמן שבהמ"ק קיים היה נוח יותר לתקן כי ע"י מעשה הקרבנות נתעלו האוכלין, וע"כ אמרו (חגיגה כז.) בזמן הבהמ"ק מזבח מכפר עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו, ע"כ צריך להתחיל מקודם עוד שלשים יום דהיינו מחצי שבט, ומן ר"ח יש בכל שני שבועות יומא דפגרא שלא ישכח מאשר התחיל ולא יסור מלבבו, והיינו העיקר ע"י האכילה וכו' שע"י יתקן חטא אדה"ר ויפסוק זוהמתו.
26
כ״זוזה"ש המליך אות צ' בלעיטה כי צדיק הוא דאחיד בשמיא וארעא שע"י הלעיטה והאכילה מעלה הגשמיות לרוחניות, וצר בהן דלי בעולם לשון עליה כמו ארוממך ה' כי דלתני, וקורקבן בנפש שהוא כלי העיכול הבורר האוכל ודוחה הפסולת לחוץ, ושבט אין צריך לפרש כי איננו לשה"ק דשמות חדשים עלו מבבל, וכ"כ בכל חודש צריך לתקן המנהיג השייך לאותו חודש וירויח בזה שיהיה נוח לו לעבוד את השי"ת בזה בכל השנה, כמו בניסן צריך לתקן השיחה שע"כ אמר [ספר יצירה] המליך אות ה' בשיחה היינו ה' מוצאות הפה, וכן באייר הרהור ובסיון הילוך וכן כלם.
27
כ״חוהנה ידוע שחטא אדה"ר נמשך מן קטרוג הלבנה, ולעתיד לבא שיתקן האדם יהיה אור הלבנה כאור החמה [פע"ח שער ר"ח], וע"כ בשעת מילוי הלבנה נח יותר לתקן איזה דבר מבמיעוט הלבנה, וע"כ בית שמאי שהיו קפדנין ממדת הדין ס"ל שבא' בשבט יתחילו התקון וההכנה, אבל בית הלל [ס"ל] בט"ו בו, כי בשגם שראוי להתחיל מא' בשבט שהוא היומא דפגרא הראשון בימי לעיטה הללו מ"מ צריך לראות שיהא ג"כ סיוע לדבר מן השמים כי הבא לטהר מסייעין לו, ובזה יבוארו כל הספיקות הנ"ל, ברוך ה' לאו"א.
28
כ״טחידושי אגדה לברית מילה
אז ישיר, במדרש, באז סרבתי ומאז באתי אל פרעה ובאז אני מקלס כו', ד"א בזכות המילה שניתן לח' נקרע הים בגמטרי' אז, וזש"ה לגוזר ים סוף אל תקרי לגזרים אלא לגזורים, עפימ"ש בספר קדושת לוי ע"פ למה הרעות לעם הזה כו', ובתוספת ביאור עפימ"ש במדרש שמואל ע"פ כי לא ינוח שבט הרשע כו' ע"ש, וכ"כ יש חילוק בין המוכיחים דהמוכיח לש"ש יש לו צער כשאין שומעין לו אבל המוכיח מחמת שמחויב בדבר אין לו צער כל כך, וע"כ נתרעם משה למה הרעות כו' שיש להם יצה"ר כל כך שאן שומעין כלל, וא"ת מה איכפת לך שאתה מחויב לעשות רק מה שמוטל עליך, לזה אמר למה זה שלחתני כי יש לי צער גדול מזה והיה לך לשלוח ביד אחר.
אז ישיר, במדרש, באז סרבתי ומאז באתי אל פרעה ובאז אני מקלס כו', ד"א בזכות המילה שניתן לח' נקרע הים בגמטרי' אז, וזש"ה לגוזר ים סוף אל תקרי לגזרים אלא לגזורים, עפימ"ש בספר קדושת לוי ע"פ למה הרעות לעם הזה כו', ובתוספת ביאור עפימ"ש במדרש שמואל ע"פ כי לא ינוח שבט הרשע כו' ע"ש, וכ"כ יש חילוק בין המוכיחים דהמוכיח לש"ש יש לו צער כשאין שומעין לו אבל המוכיח מחמת שמחויב בדבר אין לו צער כל כך, וע"כ נתרעם משה למה הרעות כו' שיש להם יצה"ר כל כך שאן שומעין כלל, וא"ת מה איכפת לך שאתה מחויב לעשות רק מה שמוטל עליך, לזה אמר למה זה שלחתני כי יש לי צער גדול מזה והיה לך לשלוח ביד אחר.
29
ל׳ולפי פשוטו כי משה היה רוצה שהקב"ה יעשה תיכף הניסים המפורסמים, והקב"ה המתין עד קריעת ים סוף, ואז נתקררה דעתו וקילס באז, וגם ע"י המילה זכו לעשות להם ניסים מפורסמים כמ"ש במ"א, וזהו כוונת הדבר אחר בזכות המילה.
30
ל״אובאופן אחר עפימ"ש דבר נא כו' שלא יאמר אותו צדיק כו', עפ"י משל כו' וצ"ל למה באמת היו ב' ענינים הנ"ל, עפימ"ש ותרא את עני כו' ועפימ"ש עוד הם מדברים כו' דיצי"מ היה מצד ההכרח וקריעת ים סוף היה מצד החסד (כמבואר בהגדה מראה יחזקאל על כהא לחמא אופן ג' ע"ש) וע"כ מצות ברית מילה מסוגל לגאולה, כי מספר שמנה מורה על החירות למעלה משבעת ימי הבנין דהיינו ששת ימי המעשה ושבת שהוא מנוחה הוא ג"כ צורך עה"ז להרגיע מעבודה, אבל שמונה הוא למעלה מהם, וע"כ מספר ח' כל מה שכופלין אותו נחסר א' חוץ מט' להורות שממקום גדולותו שם ענותנותו, וז"ש המרומם לבדו מא"ז, וע"כ קריעת ים סוף שהיה נגד הטבע התחיל באז גמטריא שמונה, וכ"כ מצות ברית מילה שהוא נגד הטבע שהאב רואה שמצערין את בנו ושמח ומפזר ממון, וע"כ הוא מסוגל שיעשה לו ג"כ ניסים נגד הטבע, וז"ש שבזכות המילה זכו לקרי"ס.
31
ל״בלבר מצוה
במסורה שהביא בס' עוללות אפרים עם זו קנית כו' (שמות טו יג) עם זו גאלת כו' [שם טז] עם זו יצרת לי תהלתי יספרו כו' (ישעיה מג כא), עפימ"ש בבינה לעתים ע"פ הוא אהרן ומשה כו' דעניני עוה"ב ועה"ז הם ב' הפכיים מי שמתעצם לעה"ב אי אפשר שיחשוק בעניני עה"ז וכן להיפך, וע"כ שבח הכתוב את משה ואהרן ששקולים היו מושלמים בב' המעלות, וכמ"ש הבעל העקידה ע"פ ודבר כו' אל משה פנים אל פנים ושב אל המחנה כו', וכעין זה ביארתי עמ"ש (חולין קה.) אבא סייר נכסי בכל יומא כו' (עיין בהקדמה בהגדה מראה יחזקאל) וז"ש הוא אהרן ומשה אשר דבר כו' לענין הדבר הקדים אהרן למשה שאעפ"י שלא היה נביא כמשה מ"מ היה שקול כמותו, הם המדברים אל פרעה הוא משה כו' לענין הדבור לפרעה אעפ"י שהיה לאהרן קדימה שהיה מעורב בין הבריות יותר ורודף שלום, הקדים משה לאהרן להורות דבכל ענינים היו מושלמים.
במסורה שהביא בס' עוללות אפרים עם זו קנית כו' (שמות טו יג) עם זו גאלת כו' [שם טז] עם זו יצרת לי תהלתי יספרו כו' (ישעיה מג כא), עפימ"ש בבינה לעתים ע"פ הוא אהרן ומשה כו' דעניני עוה"ב ועה"ז הם ב' הפכיים מי שמתעצם לעה"ב אי אפשר שיחשוק בעניני עה"ז וכן להיפך, וע"כ שבח הכתוב את משה ואהרן ששקולים היו מושלמים בב' המעלות, וכמ"ש הבעל העקידה ע"פ ודבר כו' אל משה פנים אל פנים ושב אל המחנה כו', וכעין זה ביארתי עמ"ש (חולין קה.) אבא סייר נכסי בכל יומא כו' (עיין בהקדמה בהגדה מראה יחזקאל) וז"ש הוא אהרן ומשה אשר דבר כו' לענין הדבר הקדים אהרן למשה שאעפ"י שלא היה נביא כמשה מ"מ היה שקול כמותו, הם המדברים אל פרעה הוא משה כו' לענין הדבור לפרעה אעפ"י שהיה לאהרן קדימה שהיה מעורב בין הבריות יותר ורודף שלום, הקדים משה לאהרן להורות דבכל ענינים היו מושלמים.
32
ל״גוז"ש ויקנאו למשה במחנה [תהלים קו טז ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ד'] שהתרעמו על משה שהוא מלך צריך להיות תמיד במחנה ולמה לקח את האוהל ונטה חוץ למחנה לכן כתיב והביטו אחרי משה כו', ולאהרן קדוש ה' התלוננו עליו מאחר שהוא כהן גדול וקדוש ה' יש לו להיות תמיד בבית ה' אבל הוא היה עובר ושב במחנה לעשות שלום בין איש לרעהו ובין איש לאשתו, אבל מדת כל אדם אינו כן כנ"ל, והנה קודם י"ג שנה הוא עדיין בבית הספר עדיין כל אופן שוין אצלו אבל משנעשה י"ג שנה משם יפרד אם יהיה ת"ח או סוחר ובכל אופנים צריך להיות יראת שמים עכ"פ גם כשיעסוק במו"מ להתפלל בזמנו בכוונה ולקבוע עתים לת"ת, וז"ש עם ז"ו גמטריא י"ג, קנית, אם יקדיש עתו לקנין תורה, או עם זו גאלת ונהלת כו' שיעסוק משנת י"ג ואילך במו"מ, בכל אופן עם זו יצרת לי שהוא משועבד לעה"ב, ועכ"פ תהלתי יספרו שיתפלל תמיד בכוונה ובשירי זמרה כנ"ל.
33