מראה יחזקאל על התורה, האזינוMareh Yechezkel on Torah, Ha'Azinu
א׳האזינו השמים ואדברה כו' יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, כבר צווחו קמאי למה דבר לשמים בלשון נוכח ולארץ בלשון נסתר ולא אמר ושמעי הארץ, גם מ"ש רש"י דמטר אינו נוח לכל וטל נוח לכל צריך ביאור מה ענינו לכאן, ובפרט שינויי הלשונות וכפל המלות שרבו פה, ונ"ל להסמיך כאן פתיחת הדרוש שלפניו עפימ"ש דוד המלך ע"ה (תהלים סו יג) אבא ביתך בעולות אשלם לך נדרי אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי.
1
ב׳ולבאר כל הקושיות במקרא זה נקדים מ"ש חכז"ל (נדה ל:) משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע, ולכאורה הוא כפל לשון דפשיטא כשהוא צדיק שאיננו רשע, והענין הוא דידוע כמו שמוטל על האדם שיהיה עניו ולבו תמיד נגד ה' ולא יעשה שום דבר של רשות שלא יהיה בו נחת רוח ליוצרו אף כי להמרות עיני כבודו ח"ו אכן ביראת ה' כל היום, הנה כמו כן הוא מחוייב בדבר ומצווה ועושה לפקוח עיניו על דרכי חבירו להדריכו לדרך טובה אשר יחפץ המלך ביקרו כדמצינו ביחזקאל הנביא שנאמר וממקדשי תחלו ואמרו חכז"ל (שבת נה.) שמעולם לא חזר בו הקב"ה ממדה טובה לרעה רק בזה שענש הצדיקים בשביל שלא מיחו אעפ"י שהיה גלוי וידוע לפניו שלא יקבלו, אמנם מי שאיננו מתחזק במדה זו רק כל חסד דעבד לגרמיה עבד עדיין לא נקרא צדיק רק שאיננו רשע כמ"ש ואל תהי רשע בפני עצמך, אבל צדיק הוא פועל יוצא שמצדיק רבים, וכמ"ש אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו שרבים יאכלו וישבעו ע"י מוסריו ותוכחותיו, וזה"ש משביעין אותו תהי צדיק שחובה עליך להיות מצדיק רבים ואם לא יעלה בידך מדה זו אזי לכל הפחות אל תהיה רשע בפני עצמך.
2
ג׳הנה כל אלה בהיות השנים כתיקונן וישראל שרויין על אדמתן מצינו בחכמים ונביאים אשר מעולם שהוכיחו את ישראל בדברים קשים כגידין ומלתם על לשונם כאשר עם לבבם מבלעדי משל ומליצה, ואולם בדורותינו אלו שהרבה מהמון עם שונאים את התוכחות המציאו לנו קדמונינו לדרוש פשטים ודברי אגדה ומתוכם ילמדו דעת ויראת ה', וזה"ש אבא ביתך בעולות בדברים המעולים לדרוש פשטים ודרושים, ועי"ז אשלם לך נדרי מה שהשבעתני תהי צדיק להצדיק רבים כי עי"כ ישמעו גם התוכחת מוסר הנמשך ממנו, וחזר ופירש מה הם העולות ואמר אשר פצו שפתי, שפשטים אומרים לפני הלומדים שצריכין רק לפתוח להם פה ודי לחכימא ברמיזא, ועל המוסר אמר ודבר פי שצריך להיות פשוט ודברן.
3
ד׳והנה ידוע בשגם שההמוניים אינם מבינים מ"מ נותנין עיניהם בהלומדים אם יטיבו הדרושים בעיניהם גם הם מטים אזנם לשמוע את הראוי להם, ונהפוך הוא אם יבעטו הלומדים בהדרוש, וזה"ש האזינו השמים מדבר עם הלומדים שהם בחינת שמים ואדברה דבור הוא לשון קשה דקאי על הדרושים, וממילא ותשמע הארץ שהם שאר עמא דארעא אמרי פי דהיינו אמירה רכה ותוכחת מוסר, וחזר ופירש יערף כמטר שאינו נוח כלל לקחי הלמודיות הנמשכים מזה שאינו נוח לכל רק לפני הלומדים ותזל כטל שהוא נוח לכל אמרתי, דהיינו אמירה רכה שהוא דבר השוה לכל נפש.
4
ה׳ועתה שמעו עמי ואדברה, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט כו', הנה אנחנו מקלסין להשי"ת מלך מהולל בתשבחות, פירוש שבשר ודם מקלסין אותו ואין בו, נמצא שכל השבחים שמזכירין עליו הוא לו לגנות, בעבור שכל המדות טובות הללו הוא חסר וכל השבח הזה הוא לו לגנאי ובושת, משא"כ אצל הקב"ה אי אפשר לסיים תהלותיו והוא מהולל באותן תשבחות ומ"מ אסרו להרבות בשבחו כי הוא מרגניתא דלית ביה טימי, א"כ צריך ביאור מה ענין השבחים הללו במקרא זה, וביותר קשה למה כינה את השי"ת בשורה זו כמה פעמים בשם צור ושם אל כמ"ש הצור תמים פעלו כו' אל אמונה ולהלן אמר צור ילדך תשי ותשכח אל מחולליך, עוד שם ואמר אי אלקימו צור חסיו בו.
5
ו׳ושמעתי לפרש ע"פ צור ילדך כו' בעבור שהקב"ה הטביע באדם שני מדות זכרון ושכחה, דהיינו זכרון שנזכור תמיד בהשי"ת ובמצותיו, ושכחה לשכח דברים בטלים והמת ישכח מן הלב, אולם הם היו להיפך והשתמשו עם הזכרון לדברים בטלים ובשכחה על מצות ה', וזה"ש צורך ילדך תשי שהקב"ה ברא בך שכחה ואתה תשכח אל מחולליך, ומ"מ עדיין קשה למה לא כתב בהדיא תשכח.
6
ז׳עוד במקרא שלאחריו שאמר תחלה איה אלקימו ואח"כ צור כו', גם מ"ש אשר חלב זבחימו כו' כתב רש"י דקאי על השונא והגמ' פי' דקאי על הקב"ה ועכ"פ לא יצאו ידי חובת ביאור המקרא, גם מ"ש ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל, כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם, כל המקראות הללו קשי הבנה, חדא כפל אני אני ועוד אין אלקים עמדי הול"ל כנגדי לפי פירש"י, גם למה אמר אני אמית כו' לשון עתיד ורבים, תרתי לא לימא ומחצתי ואני ארפא כ' לשון עבר וכ' אני באמצע, עוד צריך להבין ואין מידי מציל כיון שהבטיחו הרפואה והתחייה מי פתי יאמין בזה ואיך שייך לשון הצלה על מי שמבעט בזה, עוד ואמרתי חי כו' מי לא ידע זאת, ומהו ענין נשיאות היד גם אם שנותי כו' ותאחז ידי במשפט אין לו ביאור כלל, גם איך שייך ולמשנאי אשלם על עונש שכוונתו לכאורה בזה לענש הרשעים.
7
ח׳ולבאר כל זה נקדים מ"ש היום הרת עולם כו' אם כבנים אם כעבדים כו' ותוציא כאור משפטינו כו', גם מאמר זה אין לו שחר ואין להאריך בדקדוקים, ונ"ל דאמרו חכז"ל (ברכות יז:) ע"פ שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה, דקאי על הצדיקים שכל העולם ניזון בצדקה והם ניזונין בזרוע, ונ"ל ביאור דבריהם עפ"י מה שאמרו עוד (ברכות ח.) גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים דאלו התם כתיב אשרי כל ירא כו' וגבי נהנה מיגיע כפיו כתיב אשריך וטוב לך לעוה"ב.
8
ט׳ונקדים ליישב מ"ש (ישעיה סו א) כה אמר ה' השמים כסאי והארץ כו' איזה בית כו' ואת כל אלה כו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, וקשה דהא מ"מ הקב"ה צוה ועשו לי מקדש כו', גם מה שבחו של עני ונכה רוח אם אינו חרד על דברו, ואם הוא חרד על דבר ה' מ"מ משובח ממנו מי שלא חסר לנפשו מכל טובה ומ"מ הוא חרד על דבר ה', וכמו כן קשה אצל איוב שאמר השטן לה' החנם ירא איוב כו' הלא אתה סכת בעדו (איוב א ט), וקשה הלא זה עיקר הרבותא כמ"ש ורם לבבך ושכחת, ומרגלא בפומא דאינשי שהעשירות הוא נסיון יותר גדול מן העניות.
9
י׳וביאור הכתובים דהנה המהרש"א כתב על הגמ' (עירובין יג:) נמנו וגמרו טוב לאדם שלא נברא משנברא, דהתורה נחלקת בקום ועשה דהיינו רמ"ח מצות עשה, ושב ואל תעשה דהיינו שס"ה מצות לא תעשה, והנה מצות עשה נתנו לקבל שכר ע"י קיומם ומצות ל"ת הם לענשו כשעוברין עליהם, והמל"ת יתרים על המצות עשה, נמצא שהוא רחוק לשכר וקרוב להפסד שאם לא נברא בוודאי לא היה עובר על הל"ת וזהו לשון נמנו.
10
י״אוהנה כשנסתכל בנוהג שבעולם שמצות עשה ול"ת נחלקין בין העניים ועשירים שהעשיר נוח לו לקיים יותר המל"ת כי נקל אצלו להזהר מחילול שבת וגזל וריבית ואונאה מחמת שפרנסתו מצוייה בריווח וגם שהוא מתיירא לעבור פן יענשוהו בחלאים ומיתה ודלות, אמנם המצות עשה הם לקבלת שכר וע"ז אינו חושש שאיננו חסר לנפשו כלום וגם הוא טרוד בעסקיו ואין לו פנאי לרדוף אחר מצות, וכשיבא לידו ביקור חולים או לויה כדומה אומר שהוא ענוג ומפונק, ובפרט במצות הצדקה עפ"י הרוב אינו יוצא ידי חובתו כדינו לכל הפחות שלא יפחות ממעשר וגם לעשותה בסתר ועל אופן שיקבל עליה שכר, משא"כ אצל העני כל המדות הללו הם מהופכין אצלו כידוע, וע"כ העניות יותר נסיון מהעשירות, כי העשיר מתנסה אם יקיים המ"ע בעבור שהמה קשים עליו והעני מתנסה אם מקיים המצות ל"ת, וע"כ כששבח הקב"ה לאיוב שהוא איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע דהיינו שאינו עובר על הל"ת הקשה השטן מה בכך שעשיר נזהר מלעבור עבירה הלא אתה סכת בעדו לכך מתיירא מחלאים וממקרים רעים ומעשה ידיו ברכת ולכך נוח לו שלא לעבור על הל"ת בעבור שפרנסתו בריווח, ואולם שלח נא ידך כשיהיה עני אם יעמוד בנסיון להיות ירא אלקים וסר מרע.
11
י״בוזה"ש כאן ואל זה אביט אל עני ונכה רוח מי שהוא עני וקשה עליו קיום המל"ת ואעפי"כ חרד על דברי שלא לעבור. אמנם פן יתחמץ לבב אנוש על מה עשה ה' ככה וכי מי ששוכר פועלים לבנות ביתו יצוה דוקא כי חרש עצים ירמוס טיט ויכתת בהרים וחרש ברזל יבנה עליית קיר וחרש אבן יפעול בפחם, ע"ז נשיב שלא כמדת בו"ד שרוצה בבנין ביתו למען שיהיה לו בית דירה ועליות מרווחים והוא צריך אל העבודה ההוא ע"כ לא איכפת ליה מי הפועל והעושה ועל איזה אופן יעשה, ולא כן מדת הקב"ה כי הוא בעצמו אינו צריך לכלום ואפילו לקלס לפניו יש לו שרפים ואופנים באין שיעור והם גבורי כח עושי דברו כו' רק ממדת טובו להטיב לברואיו צוה להם תורה ומצות ונתן להם יצה"ר שימנעם ממצותיו למען ירבה בשכרן ויהא נחת רוח לפניו לאכפיה לס"א, משא"כ בעליונים שאין להם יצה"ר, ולכך צריך דוקא לשלם לפום צערא.
12
י״גוזה"ש השמים כסאי כו' כי את השמים והארץ אני מלא, וא"כ איך ס"ד איזה בית שתבנו לי שאתם תבנו לי בית, אמנם מה שצויתי על הדבר הוא בעבור ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה שאינם בעלי שכר ועונש, רק ואל זה אביט אל עני ונכה רוח שהוא מסובל בהרבה הרפתקאות עליו ואעפי"כ חרד על דברי כנ"ל, אמנם יקשה הלא אין הקב"ה בא בטרוניה ולמה לא צוה מ"ע יתירין על הל"ת, אבל באמת ז"א דמ"ע אחת שקולה כנגד הרבה ל"ת והראיה שעשה דוחה ל"ת, והטעם כי המצוה מגינה ומצילה בעוה"ז והשכר שמור לעוה"ב, משא"כ הל"ת אין לו תשלום שכר רק שאינו מתיירא מעונש, וזה"ש גדול הנהנה מיגיע כפו שיש לו שכר מצות בידו שנזהר במ"ע הוא יותר מירא שמים ממי שנזהר רק מל"ת דהתם נאמר רק אשריך לבד שאין צריך לירא מעונש אבל אין לו שכר טוב שמור לעה"ב וכאן נאמר אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז דמגינה ומצילה מעונש וגם טוב לו לעוה"ב ומפרי ידיו יאכל וישבע.
13
י״דוהנה ידוע שיש שני מיני צדקה הא' מה שנותנין בתורת אהבה ורחמנות כאהבת אב לבן לפי שהוא מעשי ידיו אעפ"י שאין לו עליו שום חוב וכמ"ש היערות דבש כנ"ל ע"פ אלקי צורי אחסה בו (ש"ב כב ג), והוא כי איך יזכה אדם עם ה' לבקש מלפניו שכר פעולותיו כי מי הקדימני ואשלם כו', אמנם מה שאנו מתפללין להשי"ת להשפיע עלינו כל צרכינו הוא על דרך שאמר איוב הטוב לך כי תמאס יגיע כפיך, שבוודאי לא ברא הקב"ה את האדם שיצטער בעוה"ז, וכמ"ש אני שנבראתי לשמש את קוני כו', וזה"ש אלקי צורי אחסה אחרי אשר הוא בוראי וצורי לכך אחסה בו שבוודאי יזמין לי כל צרכי כחובת אב לבנים, והמדה השנית בנתינת הצדקה הוא מה שנותנין רק בתורת צדקה ולא בעין יפה ומחמת אהבה רק לצאת י"ח, והחילוק בין שניהם שהנתינה בתורת אהבה כאב לבן הוא הוא ביד פתוחה למלאות כל חפץ השואל משא"כ אם נותנין בתורת צדקה שהוא בצרות עין ובצמצום.
14
ט״ווהנה כשאדם עושה תשובה מאהבה זדונות נעשין לו כזכיות א"כ יש לו שכר הרבה ליזון ממנו, וידוע כי לב נקרא תשובה בזה"ק בכמה דוכתי, וזהו שמעו אלי אבירי לב דהיינו הצדיקים המתחזקין בתשובה שלימה שהם רחוקים מצדקה שכל העולם שאינן עושין תשובה ניזונין רק בצדקה ולא ביד פתוחה אבל הם ניזונין בזרוע דהיינו יגיע כפים שיש להם זכיות הרבה כנ"ל, וע"ז אמרו נשא לבבינו אל כפים שנעשה תשובה שלימה כ"כ עד שיהיה לנו ע"י יגיע כפים דהיינו שזדונות נעשים לו כזכיות, וזהו הפותח יד בתשובה שע"י התשובה משלם יגיע כפים.
15
ט״זוהנה מלאכי אמר (מלאכי א ו) בן יכבד אב ועבד אדוניו ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, וקשה למה תלה כיבוד באב ומורא באדון, והענין הוא עפימ"ש חכז"ל (שבת פח.) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע יצאה בת קול מי גילה רז זה לבני לשון שמלאכי השרת משתמשין בו שנאמר גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו והוא תמוה, ונ"ל דהנה יש שני מדריגות בעבודת הבורא הא' הוא מנהג כל אדם אעפ"י שמקיימין כל המצות ונשמרין מן הל"ת מ"מ הם עליהם למשא ואינם מתענגים בעשייתם וכשיש להם איזה אמתלא ותירוץ שיוכלו להשמט הם נסוגין אחור, והב' הם שעושין מאהבה ושמחים בחלקם על שזכו לקיים מצות בוראם וכמ"ש רבי עקיבא כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה מתי יבא לידי ואקיימנו אע"ג שבכל יום קיבל על עצמו עול מלכות שמים שלימה מ"מ לא נתקררה דעתו והיה מתאוה לאותו העת שיבא הדבר לידו ויקיים אותו בפועל ממש למסור נפשו על קדושת שמו ית' כראוי הנה בוודאי בעבד נאמן כזה יש נחת רוח גדול להשתמש בו, משא"כ בעבד עצל שעושה בכובד איברים אין תענוג להאדון להשתמש בו.
16
י״זואפשר שלזה כיוונו חכז"ל באמרם עמד וימודד כו' ראה הקב"ה שהשבע מצות שקבלו עליהם אוה"ע אין מקיימין עמד והתירן להן, והק' הגמ' אתגורי אתגר כו' (ע"ז ב:), ולדברינו אתיא שפיר כי מה נחת רוח יש להשתמש בעבד עצל חסר לב ואינו רוצה כלל להשתמש בו, וע"כ אמרו בזה"ק [תיקו"ז כ"ה ע"ב] כל מצוה דלא אתעבידא בדחילו ורחימו לא פרחא לעילא, אמנם אוהביו כצאת השמש בגבורתו ששים ושמחים לעשות רצון קונם וזו היא מדת מלאכי השרת שהן גבורי כח עושי דברו שלכך עושין מצותיו בגבורה וזריזות גדול כדי לשמוע בקול דברו שיצוה אותם עוד לעבוד עבודתו, וכמו כן אמרו ישראל נעשה ונשמע פי' שנעשה בזריזות ובאהבה ונהיה חרדים על דברו בכדי שיתענג מאוד בעבודתינו ועי"כ ונשמע שיצוה עוד לעשות כל התרי"ג מצות ולא נלאה.
17
י״חוהנה שני מדות הללו נקראין בחינת עבד ובחינת בן כי מי שהוא בבחי' בן הוא עובד מאהבה כברא דרחים לאבוי יתיר מגרמיה ומתאמץ בכל עוז לעשות רצון אביו שבשמים, משא"כ עבד שאינו עושה רק מיראת העונש וכשיש לו איזה אמתלא ותירוץ אינו עושה, וכן כתב היערות דבש עמ"ש לא עליך המלאכה לגמור שבאמת שיהיה לך התנצלות אבל אין אתה בן חורין שלא תהיה נקרא בחי' בן רק בחי' עבד, והנה אמרו חכז"ל (קידושין לא:) איזהו כיבוד מאכילו ומשקהו כו' איזהו מורא לא ישב כו' ולא ידבר כו' נמצא דכיבוד הוא קיום המצות עשה כאהבת הבן לאב, ולעומת זה הקב"ה משפיע עליו רוב טוב כרחם אב על בן, ומדת היראה רק בלא תעשה כעבודת העבד להאדון שניזון בתורת צדקה ויכול הרב לומר עשה עמי ואיני זנך, וזה"ש בן יכבד אב שמדת הבן היא גדולה שמתאמץ לעשות רצון אביו בקיום מצות עשה, ועבד אדונו מי שהוא בחי' עבד אעפ"י שאינו מתאמץ כל כך מ"מ מכיר הוא באדוניו שלא לעבור על רצונו ויודע שיש עליו אדון, אבל הישראל לא אבו לידע, אם אב אני שאתם מבקשים קיבול שכר כרחם אב איה כבודו הלא אינכם מתנהגין עמי כבן, ואם אדונים אני שאזון אתכם בתורת צדקה ושלא אענוש אתכם איה מוראי שלא קיימתם הל"ת.
18
י״טוהנה אמרו חכז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה שאין כו' עמד ושיתף כו', פי' שבריאת העולם היתה שהכל יעשו רצונו ולא יעבור על דבריו וישפיע להם בתורת אהבת האב לבנים שבזה אפילו מדה"ד מסכים ולא גילה לפני המלאכים שיעמדו ממנו רשעים כדאמרו במדרש, ואחר הבריאה שכבר נעשה אדם שיתף מדת הרחמים שאם לא יזכו יתן להם בתורת צדקה, וזה"ש היום הרת עולם לשון הריון בחי' אב והיום יעמיד במשפט אעפ"י שיתחייבו במשפט מ"מ יעמיד אותם פי' שאנחנו מזכירין לפניו כי תיכף בשעת הבריאה קיבל עליו שתי בחינות צדקה הללו, וע"כ יש לנו פתחון פה לבקש אם כבנים שעדיין אהבתו עזה עלינו כאהבת אב לבנים א"כ רחמינו כרחם אב על בנים אע"ג שבאמת אין לנו שום חוב עליו מ"מ יתן בידו פתוחה כרחם אב על בנים וכמ"ש אלקי צורי אחסה בו כנ"ל, ואם כעבדים שלא קיימנו מצותיו כראוי בדחילו ורחימו מ"מ עינינו לך תלויות שתחנינו בתורת צדקה ויוציא כאור משפטינו שבמשפט יעשה צדקה וכ"כ בס' בינה לעתים ע"פ ועזבני והפר בריתי והסתרתי פני כו'.
19
כ׳והנה על ביטול מ"ע שייך לשון התרשלות שהוא מתעצל מלעסוק בהן וכמ"ש במדרש [הקדמת איכה רבתי פ"י] שקול טרון כולא יומא ולא לעי שרי צלי והוא לעי הוי כי יגעת בי ישראל, אבל על ביטול מל"ת לא שייך לשון התרשלות שאדרבא אם יתרשל לא יעבור, רק שייך שכחה, כי בודאי אם בשעת העבירה יזכור את השם העומד עליו ורואה את מעשיו ועתיד לענשו בודאי לא יעלה על לבו להמרות נגד פני עליון נוכח פניו ממש, רק שהוא שוכח את השי"ת בשעת העבירה.
20
כ״אוזה"ש צור ילדך תשי לשון תשות כח פי' כשבא לידך קיום מ"ע אתה תש כח כנ"ל שמצות עשה הם בחי' בן לאב לכן נאמר צור ילדך תשי ותשכח אל מחולליך וכשבא לידך דבר עבירה והיה לך למנוע מחמת מורא מלכות שהוא אלקיך ויביאך במשפט ואתה שכחת זה שהוא עומד עליך כנ"ל.
21
כ״בוהנה קושיא זו בעצמה קשה עלינו פה היום שאנחנו צווחין וטופחין אבינו מלכינו חטאנו כו' א"מ זכרנו כו' כתבנו כו' והאיך נעיז פנינו לומר אבינו אם אב הוא איה כבודו או לומר מלכנו אם אדוננו איה מוראו היכן הוא כבוד ומורא שמים עלינו.
22
כ״גוהנה איתא במדרש [ויק"ר פי"ז] קרוב ה' לכל קוראיו יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת והוא תמוה, ונ"ל דהנה כתיב בהושע [ז יד] ולא זעקו אלי בלבם כי ילילו על משכבותם על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי, ואין להאריך בדקדוקים ואמרתי ליישב דהנה בזה"ק [תיקו"ז כב א] צווח מאוד על אותן השמים עיקר מגמת תפלתם בשביל עצמם וכתב צווחין ככלבין הב הב לנא חיי הב לנא מזוני וכל חסד דעבדין לגרמייה עבדין, ואין עובדים את השי"ת בעבודה שבלב זו תפלה למען שמו הגדול המחולל בין הגוים בעו"ה ולמען תורתו הקדושה המשתכחת מלומדיה ואין דורש ואין מבקש על אלה ידוו כל הדוים להעביר גלולים מן הארץ ויערה עלינו רוח ממרום לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם, אמנם מה שאנו מתפללין ג"כ על בני חיי ומזוני הוא רק כדי שיהא לנו הרחבה גדולה ללמוד וללמד לשמור ולעשות בלי מניעה, וכמ"ש הרמב"ם כל החכמים ונביאים לא נתאוו לימות המשיח רק בשביל שהיה להם הרחבה לעבודת הבורא. הנה בוודאי כשתהיה התפלה על אופן זה באמת ועיקר הכוונה בשביל לעבוד השי"ת לא יהא שום קטרוג ובוודאי ימלא משאלותנו כי הלא לכך נוצרנו.
23
כ״דאך המופת אם הפה והלב שוין בכונה זו הוא אם מקיימין המצות מתוך הדחק במעמדנו הלזה עד מקום שידינו מגעת ואין מתרשלים בכל מה שיש בכחינו לעשות אזי נוכל להתפלל להקב"ה שיתן לנו הרחבה יותר למען נעבדנו יותר, אמנם אם אנחנו מתרשלים בעבודת הבורא אפילו במה שיש בידינו לעשות עדיין יש פתחון פה לבע"ד לחלוק ויאמר מי יאמר שהאמת עם לבבכם שתקיימו המצות מתוך הרחבה, ואולי ההרחבה יהיה לכם למוקש וכמ"ש ורם לבבך ושכחת כו' והראיה שאינכם יוצאין י"ח כנ"ל.
24
כ״הוע"כ כשרוצין להתפלל על טוב עה"ז בני חיי ומזוני צריכין מתחלה לעשות תשובה נכונה ולפשפש במעשים שלא יהא פתחון פה לבע"ד לחלוק כנ"ל, והנה כבר זכרתי שלב נקרא תשובה, וזה"ש ולא זעקו אלי בלבם כי ילילו על משכבותם פי' מה שהם זועקים ומתחננים לפני לא התפללו מתוך תשובה ומזה מוכח כי על דגן ותירוש יתגוררו שהמה מתגוררים רק על תאות טוב עוה"ז ולא בשביל כבוד שמים, והם יסורו בי יפנו את תפלתם בשבילי ואומרים שכוונתם לעשות רצון קונם לכך רוצים עושר וכבוד ובאמת לבם לא נכון עמי.
25
כ״ווזהו ביאור המדרש הנ"ל דהיה קשה לו כפל הלשון וגם למה כתב יקראוהו לשון עתיד, לזה תירץ יכול לכל דוודאי השם יראה ללבב ומי שיודע בו שהעושר וכבוד יהיה למוקש איננו קרוב לו וכמו כן לכל אשר יקראוהו באמת למי שבטוח אצלו שלאחר זמן יקרא באמת וכנ"ל.
26
כ״זוזהו שהוכיחם פה ואמר איה אלהימו פי' שהקב"ה מתמה על ישראל שמבקשים מלפניו שכר מצות ומעש"ט כגוי אשר צדקה עשה, ובאמת לא די להם שלא קיימו המצות עשה לקיבול שכר אלא אפילו לא נשמרו מן המצות ל"ת מלעבור וליענש, וזהו אמרו איה אלהימו שלא היה עליהם אפילו מורא שמים לבלתי להמרות נגד כבודו והם עושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס וצור חסיו בו שהם בוטחים בקיבול שכר ולא זו שאינן ראויין לשכר ואפילו ראויין לעונש ואיך יעיזו פניהם לבקש שכר הלא חלב זבחימו יאכלו ישתו כו' דכל חסד דעבדין לגרמיהו הוא דעבדין וכל תפלתם בשביל למלאות כל תאותם ואיך אפשר שזה וזה יעלה בידם דהיינו יקומו ויעזרכם בקיבול שכר הלואי ויהי עליכם סתרה שלא תענשו על עבירות שבידכם.
27
כ״חולבוא אל הביאור הכתובים שהתחלנו נקדים מה שביארתי כבר על מ"ש ישעיה הנביא שוש אשיש בה' תגל נפשי כו' עיין בחידושי לפ' תרומה שם ביארתי באורך, נ"ל לפרש מה שאמרו חכז"ל (ר"ה יז:) ע"פ צדיק ה' בכל דרכיו שהקשו רישא דקרא לסיפא ותירצו בתחלה צדיק והדר חסיד, וכן תירצו ע"פ ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, ודבריהם תמוהים מאחר שהקב"ה עכ"פ יתנהג בחסידות למה יתחיל במדת הדין, ועוד דא"כ אתה נותן יד לפושעים שיסמכו על מדת החסד של הקב"ה ובאמת כל האומר הקב"ה וותרן כו'.
28
כ״טונ"ל עפ"י הצעותינו הלזו שעיקר יסוד אמונתינו הוא שאנחנו מאמינים כי מאתו לא תצא הרעות ולא נהרהר אחר מדותיו של הקב"ה וכמ"ש חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה דהיינו בלב שלם, והאמת כן הוא שמי שזוכה לקבל השפע הטוב מאת הבורא וגלוי לפניו י"ת שע"י השפעה ההוא אל ימנע מעבודתו להבורא בה' בוודאי אל יחסר המזג, אמנם מי שאי אפשר לו לקבל הטוב כהווייתו אזי הוא מקבל הטובה דרך נסתר ונדמה בעיניו שהיא רעה אבל באמת שהיא טובה, וכמ"ש חכז"ל ע"פ אודך ה' כי אנפת ישוב אפך ותנחמני כו', וכבר האריכו הספרי מוסר בענין והרבו במשלים ומליצות.
29
ל׳וזהו אמרם בתחלה צדיק והדר חסיד פי' שבבוא הטובה נדמה בעיניו שרעה וסובר שהקב"ה מתנהג עמו במדת הדין אבל באמת והדר חסיד שלבסוף יתוודע לו איך שיגיע לו עי"ז טובה גדולה. וכעין זה כתב באלשיך ע"פ מכתב לחזקיה בחלותו ויחי מחליו, אחרי שחזקיה היה נידון למיתה בשתי עולמות בתוכחות על עון ביטול פו"ר וע"י החולי שב בתשובה, וזהו ויחי מחליו, שהחולי גרם לו התירוץ.
30
ל״אוהנה כי כן עינינו לנוכח יביטו ענין המיתה הנגזר על כל מין אנושי אשר רבים המונים יחשבו שעונש המיתה הוא כענין המלכיות בו"ד שגוזרים מיתה על החוטא ומורד ולא יענשוהו בעונשים קשים אחרים ואת נפשו ישמרו, והיינו לשתי סיבות, הא' לגודל החטא ופשע שעבר שאי אפשר להפרע ממנו על רשעיו בעונשים אחרים רק להמיתו ביסורין נמצא שיהא זה העונש כעין נקמה, והסיבה השנית שדואגים להחיות את נפשו פן ישוב למרדו ואף אם יענשוהו ויסרוהו בעונשים קשים ומרים לפי שעה מכל מקום אחרי צאתו יוסיף חטא על פשע, אמנם השתי אלה לא יוכלו לצייר אצל הבורא ב"ה כי ידוע שאין הקב"ה מעניש האדם להתנקם ממנו וגם הסיבה השנית הלא הקב"ה יכול לענוש האדם ולא יסיר שבטו ממנו כי אין מידו מציל ולא יוכל להמלט ממנו, א"כ איפא איך יצטרך לגזור מיתה על האדם ולחבל מעשה ידיו, אמנם כבר הארכתי במקום אחר איך שהמיתה טובה גדולה להאדם אחרי חטא אדם הראשון והיא נצרכת לו להחיותו להטיבו באחריתו להכלל באור פני מלך חיים, והוא אמרם ז"ל והנה טוב מאוד זה מות.
31
ל״בוזהו שביאר הכתוב פה ראו עתה כי אני אני הוא, כפל תיבת אני ורומזים בין לטובה בין לרעה, אין אלקים עמדי פי' שאין מדה"ד רק הכל בא ממדה"ר, ואמר אני אמית ואחיה מה שאני ממית האדם תיכף בתחלת המחשבה הוא סוף המעשה בשביל להחיותו, והראיה לבלתי תאמרו שאני עושה זה בשביל שלא ישוב לרשעו כנ"ל, לזה אמר מחצתי ואני ארפא, הלא מה שהכיתי ביסורין אני בעצמי צריך לרפאות כי אין מידי מציל, וא"כ איני צריך לענוש את האדם במיתה בעבור חטאיו, אלא ע"כ שהוא לטובת האדם.
32
ל״גוהוסיף ע"ז ואמר כי אשא כו' והוא עפימ"ש האוחז ביד מדת משפט, פי' שאדם זורק חץ ואין בידו להחזירו אבל הקב"ה זורק חץ ובידו להחזירו, עוד אמרו שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה, שבו"ד כשהוא רוצה להתנקם משונאיו הוא מתאמץ וממהר שמתיירא שלא ימות הוא או חבירו או איזה אונס יארע לו שלא יוציא מחשבתו אל הפועל ובתשלום שכר אם חייב לחבירו הוא מדחיהו, ואצל הקב"ה נהפוך הוא שמאריך אפו ומעכב העונשים פן ישוב החוטא, אבל התשלום שכר משלם מיד כמ"ש ומשלם לשונאו, ועוד אמרו אין הקב"ה נפרע מאומה עד שמשפיל השר שלה.
33
ל״דוזה"ש כי אשא אל שמים ידי פי' כשאני מתחיל ורוצה להנקם בהשרים של האומות ואמרתי חי אנכי לעולם פי' שאני מתיישב להאריך אפי אחרי שאנכי חי לעולם ולא ימלטו מתחת ידי, אם שנותי ברק חרבי בשגם שכבר נחרץ משפטם ואני משחיז החרב להתנקם ותאחז במשפט ידי מ"מ אני מתון בדין זורק חץ ומחזירה, וטעם הדבר כי אשיב נקם לצרי כי בוודאי אשיב להם גמולם ולא יוכלו לברוח ולהמלט, ולכך ולמשנאי אשלם אני משלם להם מתחלה שכר מעש"ט מעט שיש בידם כדי להטרידם מעוה"ב.
34
ל״הדהנה אמרו חכמז"ל בתענית (טו.) צדיקים לאורה וישרים לשמחה, ופירש"י שישרים הם גדולים מצדיקים שעושים לפנים משורת הדין, וידוע כי מדה"ד נקרא אמונה כמ"ש ואמונתך בלילות בעבור שצריך לאמונה שלימה לקבלה באהבה, וזהו אמרו הצור תמים פעלו פי' כשמתנהג במדת הצור שהוא מדת האב כנ"ל אזי תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אעפ"י ששופט כל הארץ, אחרי שיש לנו מצות ומעש"ט ואנחנו בחינת בנים ואין לנו מורא ממדה"ד, וגם אל אמונה כשמתנהג במדה"ד לסבת חטאי הדור שאינם ראויים לקבל הטוב הנגלה, ג"כ אנחנו מאמינים כי אין עול רק הוא לטובה להטיב באחריתו, וטעם הדבר כי צדיק וישר הוא שיש לו השתי מעלות צדיק ברישא מתנהג במדה"ד ואח"כ נמשך מזה טובה וישרות כמאמרם ז"ל הנ"ל, וזהו צדיק וישר הוא. הרחמן הוא יטע בלבנו אהבתו ויראתו, ויבולע המות לנצח ובא לציון גואל אמן כן יהי רצוך.
35
ל״וחידושי אגדה לחתונה
יערוף כמטר לקחי כו', עפימ"ש ואכלתם אכול כו' צדיק אוכל כו' ועפ"י ועבדתם כו' לשון רבים אבל וברך לחמך לשון יחיד שאצל הצדיק לא שייך מותרות כי כל מה שנהנה יותר מהעה"ז הכל הוא צורך גבוה ע"כ צדיק אוכל לשובע נפשו כי הכל צורך נשמתו ונפשו אבל הרשע אסור לו ליהנות מעה"ז כמ"ש לד' הארץ ומלואה כו', וע"כ בטן רשעים תחסר שאינו רשאי למלאות בטנו רק מה שהוא מההכרח לקיום המין, והנה כתבו המפרשים על פסוק ועבדתם את ה' כו' וברך את לחמך כי האדם דומה בקצת ענינים למלאכי השרת ובקצת לבהמה כמו אכילה ושתייה ושינה כו' ובאותן הדומים למלאכי השרת ראוי לעשותן בכנופיה אבל אותן שדומה לבהמה ראוי להחבא וליבוש כי הוא נמשל כבהמה, ולכך כתיב ועבדתם כו' לשון רבים אבל וברך את לחמך כו' ראוי לאכול ביחידות (ועיין בהגדה מראה יחזקאל על חכם מהו אומר כו' אופן א' ושם מבואר היטב אבל כשהוא לש"ש אינו חרפה ולכך כתיב ואכלתם והללתם כו' ע"ש) וכ"כ בחתונה אעפ"י שהוא מעשה יצה"ר מ"מ עושין בפרהסיא והיינו מחמת שהוא עסק מצוה שיהיה בלא חטא כנ"ל ומאז והלאה מקבל עליו להשכיל להיטיב וסימן לדבר כשאינו נותן עיניו בממון ואז היא בלא תגרא להורות על וידעת כי שלום כו' ולא תחטא, אבל כשכוונתו בשביל ממון יש בו תיגרא וכמ"ש לעיל, וזש"ה יערוף כמטר שאיננו נוח לכל, לקחי היא לקיחת האשה וקיחה בכסף כשרוצה להוציא ממון אבל תיזל כטל אמרתי כשהוא לש"ש רק לקיים מצות ה' אז הוא נוח לכל.
יערוף כמטר לקחי כו', עפימ"ש ואכלתם אכול כו' צדיק אוכל כו' ועפ"י ועבדתם כו' לשון רבים אבל וברך לחמך לשון יחיד שאצל הצדיק לא שייך מותרות כי כל מה שנהנה יותר מהעה"ז הכל הוא צורך גבוה ע"כ צדיק אוכל לשובע נפשו כי הכל צורך נשמתו ונפשו אבל הרשע אסור לו ליהנות מעה"ז כמ"ש לד' הארץ ומלואה כו', וע"כ בטן רשעים תחסר שאינו רשאי למלאות בטנו רק מה שהוא מההכרח לקיום המין, והנה כתבו המפרשים על פסוק ועבדתם את ה' כו' וברך את לחמך כי האדם דומה בקצת ענינים למלאכי השרת ובקצת לבהמה כמו אכילה ושתייה ושינה כו' ובאותן הדומים למלאכי השרת ראוי לעשותן בכנופיה אבל אותן שדומה לבהמה ראוי להחבא וליבוש כי הוא נמשל כבהמה, ולכך כתיב ועבדתם כו' לשון רבים אבל וברך את לחמך כו' ראוי לאכול ביחידות (ועיין בהגדה מראה יחזקאל על חכם מהו אומר כו' אופן א' ושם מבואר היטב אבל כשהוא לש"ש אינו חרפה ולכך כתיב ואכלתם והללתם כו' ע"ש) וכ"כ בחתונה אעפ"י שהוא מעשה יצה"ר מ"מ עושין בפרהסיא והיינו מחמת שהוא עסק מצוה שיהיה בלא חטא כנ"ל ומאז והלאה מקבל עליו להשכיל להיטיב וסימן לדבר כשאינו נותן עיניו בממון ואז היא בלא תגרא להורות על וידעת כי שלום כו' ולא תחטא, אבל כשכוונתו בשביל ממון יש בו תיגרא וכמ"ש לעיל, וזש"ה יערוף כמטר שאיננו נוח לכל, לקחי היא לקיחת האשה וקיחה בכסף כשרוצה להוציא ממון אבל תיזל כטל אמרתי כשהוא לש"ש רק לקיים מצות ה' אז הוא נוח לכל.
36
ל״זלברית מילה
יערוף כמטר לקחי כו', עפימ"ש בעוללות אפרים ע"פ אם לא בריתי יומם ולילה כו' דקאי על התורה ועל ברית מילה, והתורה היא בחינת שמים ולכך נאמר ואדברה לשון קשה שאין הכל זוכין לתורה ובתורה נאמר דבור ודברת בם ואדברה בעדותך, אבל הארץ שהם עם הארץ זוכין ע"י ברית מילה שנקרא אמירה כמ"ש שש אנכי על אמרתיך, וזש"ה יערוף כמטר שאיננו נוח לכל לקחי דהיינו התורה אבל תיזל כטל שהוא נוח לכל אמרתי היא מצות ברית מילה.
יערוף כמטר לקחי כו', עפימ"ש בעוללות אפרים ע"פ אם לא בריתי יומם ולילה כו' דקאי על התורה ועל ברית מילה, והתורה היא בחינת שמים ולכך נאמר ואדברה לשון קשה שאין הכל זוכין לתורה ובתורה נאמר דבור ודברת בם ואדברה בעדותך, אבל הארץ שהם עם הארץ זוכין ע"י ברית מילה שנקרא אמירה כמ"ש שש אנכי על אמרתיך, וזש"ה יערוף כמטר שאיננו נוח לכל לקחי דהיינו התורה אבל תיזל כטל שהוא נוח לכל אמרתי היא מצות ברית מילה.
37