מראה יחזקאל על התורה, ראש השנה י׳Mareh Yechezkel on Torah, Rosh HaShanah 10

א׳תקעו בחודש שופר וכו' (תהלים פא ד), עפימ"ש בהפטורה (ירמיה לא יט) הבן יקיר לי אפרים וכו', דצריך להבין תיבת דברי בו דהול"ל דברי ממנו, וגם לכאורה המקרא סותר את עצמו דבתחלה אמר לשון תמיה אם ילד כו' כי מדי כו' ולבסוף אמר על כן המו מעי וכו', והנ"ל עפימ"ש בגמ' (ר"ה טז.) למה תוקעין כו' וסוף דבר כתבו המפרשים ששאל לו על כוונת התקיעות כמ"ש אשרי העם יודעי תרועה שיודעין לרצות את בוראם בתרועה, ואיתא בזה"ק [ח"ג י"ח ע"ב] כתיב יודעי תרועה ולא כתיב תוקעי משום דקאי על הכוונות, והיינו דבאמת ע"י השופר נעשין תיקונין הרבה שצריך להעלות תפלתינו למרום ולהסיר מחיצה המפסקת ע"י עונותינו ולסתום פה כל המקטריגים ולהפך הכסא דין לרחמים, וע"כ צריך לכל זה כוונה גדולה ועצומה.

ב׳אמנם אנחנו עמידתנו דלים ורקים אין אתנו יודע עד מה אפילו לפי פשוטו רק אנו מובטחין על חסדי השי"ת שלמעלה יודעין הכוונות והטעמים והשי"ת ימלא חסרוננו, כי גם בענין התפלה צריכין לבטוח בהשי"ת שיעזור אותנו להתפלל וימלא חסרונינו כי אנחנו רק מגמגמין כתינוק שאינו יכול לדבר בטוב ואביו מפרש דבריו ומטעים את לשונו שדובר איזה חכמה אעפ"י שהתינוק בעצמו אינו מתכוין כלל לזה רק מחיבת אב לבנו מכניס החכמה לדברי בנו, כמו כן אע"ג שאנחנו אין יודעין שום ענין כוונת תפלות והתקיעות אבל בשם ה' אלקינו נזכיר ובשם אלקינו נדגל כמ"ש על ידלגו כו'.

ג׳וזה"ש הבן יקיר לי אפרים אפילו כשהיה ילד קטן שאינו יכול לדבר רק לגמגם בלשונו אני אוהבו, והראיה לזה כי מדי דברי בו שאני מדבר מתוך גרונו כל הכוונות אעפי"כ זכור אזכרנו הכל בשמי שישראל תוקעין ומלאכים יוצאין מן השופר, וטעם הדבר על כן המו מעי כו' כלומר בשביל שהמו מעי לו כמו על כן באו בצל קורתי, ומשום כך רחם ארחמנו כו', פי' כשמזכירין רק שמי כתינוק שקורא אבא וזהו נאום ה'.

ד׳והנה באמת אנחנו תוקעין בשופר כל החודש אלול ובזה אנו יודעין הטעם שהוא בדרך פשוט לעורר לתשובה, וזה"ש תקעו בחודש שופר כו' בזה אנו יודעין הטעם אבל בכסה ליום חגינו מה שתוקעין בר"ה שהוא יום חגינו הוא מכוסה ונעלם מאתנו כמ"ש בנועם מגדים כעין זה ואמר טעם הדבר כי אעפ"י שחק לישראל הוא שאצלינו היא חקה בלי טעם אעפי"כ משפט לאלקי יעקב שלמעלה ידוע הטעם והשי"ת ימלא חסרונינו כמ"ש ואנחנו בשם כו' נזכיר שיתפעלו כל הפעולות שצריכים להיות ע"י השופר.

ה׳ולתוספת ביאור נ"ל עפימ"ש במדרש ואתחנן [דב"ר פ"ב יד] על פסוק כי מי גוי גדול כו' א"ר יוחנן כשמתכנסין מלאכי השרת ושואלין אימת ראש השנה ואימת יום הכפורים אומר להם הקב"ה אני ואתם נלך לב"ד של מטה כו' אשר אומה קרובה אין כתיב רק אלקים קרובים כו', מלבד הרבה דקדוקים קשה יותר דלמה להם לשאול גם על יו"כ דמאחר שידעו אימת ר"ה ממילא ידעו גם שבעשרה בתשרי הוא יוה"כ, וגם מה צורך לילך לב"ד של מטה הלא גם בשמים ישמעו כשאומרים מקודש החודש.

ו׳והנ"ל בזה דהנה ידוע שיום זה יש לו ב' שמות כמ"ש בתפלה ותתן לנו כו' יום הזכרון הזה יום תרועה, והיינו משום דעכשיו נעשו ב' פעולות, הא' שממ"ה הקב"ה יושב על כסא רם ונשא לשפוט את הארץ וכל באי עולם עוברין לפניו כו' כמ"ש כי זכר כל היצור לפניך בא ודן את כל או"א על כל המעשים של כל השנה הן ביום הן בלילה, ולא בלבד בשנה זו גם על השנים שעברו מנעוריו עד עכשיו כמ"ש אתה זוכר מעשי עולם כו', ולא בלבד על העבירות כי גם על המצות אם נעשו כתיקון בלי שום פנייה רק לש"ש, ולא בלבד על המעשים כי גם על המחשבות והרהורים כמ"ש מחשבות אדם ויצרי מעללי איש כו' וע"כ נקרא יום הזכרון ולכך תוקעין בשופר כמ"ש בחצוצרות וקול שופר כו' וכתיב בתריה לפני ה' כי בא לשפוט כו'.

ז׳וכל זה נעשה למעלה, והב' שנקרא יום תרועה הוא צורך הדיוט שהעולם חוזרין בתשובה ועוסקין בתפלה כל איש מרת נפשו ישפוך לפני ה' וזהו לשון שברים ותרועה על שבירת לב ונמיכת רוח, וע"כ תוקעין ג"כ לעורר לתשובה, ועל ענין זה הוסיפו חכז"ל לתקוע מר"ח אלול שהיא התראה ואזהרה להכין את עצמנו ליום הדין, וזהו צורך הדיוט שהקב"ה רוצה בתקנתינו לבוא זכאין ליום הדין כמ"ש מגיד דבריו כו' חקיו ומשפטיו כו' דחק הוא תק"ש כנ"ל והיינו משום משפטיו כו' כמבואר אצלי במ"א.

ח׳וזה"ש תקעו בחודש שופר שבכל החודש צריך לתקוע וגם בכסה כו' דהיינו ביום ר"ה כנ"ל, ואמר טעם הדבר על ראשון ראשון דבחודש תוקעין משום דחק לישראל הוא שזהו בשבילנו לעורר לתשובה, ואעפי"כ צריכין לתקוע ג"כ בר"ה משום משפט לאלקי יעקב כנ"ל.

ט׳והנה רוב העולם הם בטעות גדול שסבורין דהא בהא תליא דמאחר שהשי"ת בא לשפוט את הארץ והאדם נידון על כל מעשיו לכך צריכין עכשיו לחזור בתשובה ובלא זה לא היו עוסקין כלל בתשובה ובתפלה כל כך, וע"כ בעבור הימים נוראים חוזרין לסורן מחמת שלא עשו תשובה רק מפחד הדין לפי שעה אין לה קיום, וזהו טעות דא"כ הו"ל שלא לשמה, ועוד דא"כ הוי ליה לקבוע יו"כ קודם ר"ה מאחר שהשי"ת רוצה בתקנתינו וביו"כ מוחלין כל העונות ממילא נבוא זכאין ליום הדין, אמנם הענין הוא עפימ"ש גבי דור הפלגה (בראשית יא ה) וירד ה' לראות כו' ובאנשי סדום כתיב (בראשית יח כא) ארדה נא ואראה כו', וכבר הקשו המפרשים למה הוצרך כביכול לירד הלא משמים הביט ה' ראה את כל בני אדם, אבל הטעם הוא דמלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא ובנוהג שבעולם מי שהוא חוטא ופושע הרבה הן נגד המלך הן נגד שאר בני אדם שעשה עולות גדולות וכבר נגמר דינו בכל מקומות המשפט לתפסו ולענשו כל מוצאו ואין לו מקום פליטה רק להתנפל לפני המלך בעצמו אולי ימצא חנינה אבל אינו יכול לבוא לפניו כי ימצאוהו השומרים ורודפין אותו מחצר המלך שהכל שונאין אותו על מעשיו הרעים, וע"כ הוא מצפה וממתין על יום אחד ידוע שהמלך יצא על המדינה לפקוח על כל עסקים ואז יוכל לקרב את עצמו לפרש בקשתו אליו, כמו כן מי שהוא בעל עבירה הוא משוקץ ומתועב ונבזה ונמאס לפני כל פמליא של מעלה שהכל שונאין אותו כמ"ש אוהבי ה' שנאו רע, וגם כי ירבה תפלה אינה נשמעת כמ"ש ותשובו ותבכו לפני כו' ולא האזין אליכם כו'.

י׳וכתיב גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידכם כו', ואיך יעיז פניו לומר מכניסי רחמים הכניסו כו' ומשמיעי תפלה השמיעו כו' מאחר שהוא מורד ופושע ועשה עבירות הרבה הלא המה יגערו אותו בנזיפה וטורפין תפלתו בפניו, ולכך מצפים וממתינים על זה היום הנכבד שהשי"ת יושב בדין ומעביר לפניו כל באי עולם ומאיר בעולמו שיכולין לקרב אליו, ולכך כתיב אשרי שומרי משפט, מלשון ואביו שמר את הדבר שממתינין על היום הדין הזה, ולכן נאמר גבי דור הפלגה ואנשי סדום וירד כו' ארדה כו' כלומר שהשי"ת הקריב עצמו אליהם אולי יתעשתו לשוב. כמו כן עכשיו מחמת שיודעין שהגיע העת שהשי"ת מזכיר לפניו מעשה עולם מכינין את עצמם בתפלה ותשובה שחותר חתירה מתחת כסא הכבוד כלומר שמאיר בכבודו לעה"ז כנ"ל.

י״אוזהו ששואלין מלאכי השרת אימת ראש השנה ואימת יום כפורים, הכוונה הוא כקושיא הנ"ל מאי טעמא נקבע ר"ה קודם יו"כ הלא טוב היה שמקודם יהיה מחילת העון ואח"כ יום הדין וכטעות העולם שזה בזה תליא, ומשיב להם הקב"ה לא כן הדבר רק אני ואתם נלך לב"ד של מטה להתקרב אליהם כדי שתתקבל תפלתם ותשובתם, שמקודם לזה לא היה באפשרי להכניסם במרום, וזהו אשר לו אלקים קרובים ולא אומה קרובה רק שהשי"ת כביכול מקרב את עצמו אלינו, וזהו שיסד הפייטן הפותח לנו שערי רחמים ומאיר עיני המחכים לסליחתו.

י״בהנה כי כן עתה העת והעונה להתעורר בתשובה כמ"ש במדרש [מדרש תהלים יז] בעוד שהשערים פתוחים אני מקבל שוחד כמ"ש (משלי כא יד) ושחד בחיק חימה עזה כו', אבל אח"כ לא ישא פני כל כופר ולא יאבה כי תרבה שחד, ואיתא במדרש [מדרש תהלים שם] מלפניך משפטי יצא א"ל הקב"ה לדוד לחנם עשיתי סנהדרין לך ודון לפניהם א"ל דוד כתיב בתורתך ושחד לא תקח הם לא יקבלו שחד אבל אתה מקבל שחד תשובה ומעש"ט כו' לכך מלפניך משפטי יצא, וכל מי שמתעצל עכשיו הרי זה מתחייב בנפשו כמ"ש אם יתקע שופר כו', אם העם לא יחרדו אזי כשיהיה רעה בעיר ח"ו ה' לא עשה רק הם נתחייבו בעצמם שהיה להם פנאי לחזור בתשובה, מה יתאונן אדם חי כו' אוי לנו מיום הדין כו' אם היינו עושים תשובה בשנה שעברה בוודאי לא היו באים עלינו כ"כ צרות כי רע ומר אשר קרנו בשנה הזאת הן בגוף הן בממון כמה אנשים כשרים נסתלקו בקוצר ימים אחד מבני חבורה שמת ידאגו כל החבורה.

י״גוכתיב כי ימצא חלל כו' לא נודע מי הכהו כו' באיזה חטא של מי נענש זה והיה העיר הקרובה כו', כלן צריכין להתוודות ולהתכפר עצמו לי אלמנותיו כו' ומה נעשה ליתומים הקטנים אלה הצאן מה עשו מי יגדל אותם מה קול הצאן הזה באזני, גם בענין פרנסה צר ומצוק שנשבת התעסקות מחייתנו והעולם סוברין שמקרה הוא ובאמת הכל בהשגחה פרטיית אין פורעניות בא אלא בשביל ישראל כל השינויים נוגעין לישראל הן יקרות הן זול כמ"ש במדרש משל לסופר שנכנס ורצועה בידו מי דואג מי שרגיל ללקות, שה פזורה ישראל צאן אובדות היו עמי כל האומות שונאין אותנו כשיכולין להיצר אותנו כי מי יחמול עליך כו' ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים, העת והעונה אשר אתה להושיענו אשר הראיתנו צרות רבות ורעות כו' תרב גדולתו כו'.

י״דוזה"ש תקעו בחודש שופר ע"י תק"ש הזה יתפעל שיהיה בכסה ליום חגינו שעל כל פשעים תכסה אהבה, דכשאוהבין לאיזה אדם אין רואין חסרונות בו, כמו כן השי"ת בוחר בעמו ישראל באהבה על כל פשעים תכסה אהבתו אלינו, כי חוק לישראל דתיבת חק מורה על בריאת הגוף כמ"ש חק בשארו שם, וגם מורה על פרנסה כמ"ש ואכלו את חקם שישפיע לנו בריאות הגוף והפרנסה טובה ואימת יהיה זה משפט לאלקי יעקב כשישב על כסא דין להושיע כל ענוי ארץ מהר יקדמונו רחמיך כו' יתקיים עלה אלקים בתרועה שיסתלק מדה"ד רק ה' בקול שופר מדת הרחמים לרחם את פליטתינו ולחדש עלינו שנת רצון וגאולה וישועה לרחמים ולחיים ולשלום אכי"ר.