מראה יחזקאל על התורה, ראש השנה י״אMareh Yechezkel on Torah, Rosh HaShanah 11
א׳לא הביט און ביעקב כו' אל מוציאו ממצרים כו', דצריך להבין דהא האומר הקב"ה וותרן כו' (ב"ק נ.), הלא זה הוראת יום הדין ששוקלין הזכיות נגד העונות, ונ"ל עפימ"ש תקעו בחודש שופר וכו' כי חק כו', דתקיעת שופר יש לו ב' שמות נקרא חק ונקרא משפט, ולכאורה הם סותרים דחקה היא בלי טעם ומשפט הוא בטעם, ולפי פשוטו מורה על כוונת התקיעות דאצל ישראל הוא חק שאין משיגין הכוונות ואעפי"כ אומרים שמלאכים יוצאין מן השופר והיינו שלמעלה יודעין הכוונות כאשר ביארתי במ"א.
1
ב׳ועוד נ"ל עפימ"ש בגמ' (שבת פט:) דלעתיד יאמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו השיב ימחו על קדושת שמך וכן יעקב, רק יצחק ילמוד זכות עליהם כמ"ש כי אתה אבינו וכו', וצריך להבין האיך אפשר שאברהם אבינו שהיה מקור החסדים ועשה חסד עם כל הבריות ולמד זכות אפילו על אנשי סדום לא יוכל ללמוד על בניו איזה זכות, וכמו כן יעקב שהוא מדת הרחמים והיה לו צער גידול בנים הרבה איך לא ילמוד זכות על בניו, ויצחק שהוא מדת הדין ופחד יצחק ילמוד זכות יותר מהם, גם קשה ל"ל לקרוא אותם הלא הקב"ה בעצמו ילמד זכות כי הוא קרוב אלינו יותר מהם כי בניו אנחנו והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו וגם כשאין לנו מי שיתפלל עבורינו כביכול הקב"ה בעצמו מתפלל בעדינו כמ"ש חכז"ל (ברכות ז.) מנין שהקב"ה מתפלל כו'.
2
ג׳אבל הענין הוא עפימ"ש בזוהר הק' [ח"ב ק"ח ע"א] על פסוק כי לא תחפוץ זבח ואתנה כו' הלא הקב"ה מצוה על קרבנות, ותירץ דהא דקרבן מכפר הוא רק מצד החסד של השי"ת והיינו בזמן שבית המקדש היה קיים היה השי"ת מתנהג בחסד אבל לאחר החורבן כתיב (ירמיה טז ה) כי אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים ולכך אין מועיל קרבן וצריך להרבות בתפלה בלב נשבר דוקא, ועפי"ז יהיו ביאור הפסוקים דשם (תהלים נא יז) אדנ"י שפתי תפתח כו' דהיינו שיהיה בעזרנו להתפלל בכוונה, וזהו דוקא כי לא תחפוץ זבח כו' הך כי משמש בלשון כאשר ואם, כלומר אם לא תחפוץ קרבנות דהיינו לאחר החורבן אז לב נשבר ונדכה כו', אבל הטיבה ברצונך את ציון שתבנה בהמ"ק ב"ב ואז תחזור עטרה ליושנה ויועילו קרבנות שתתנהג במדת החסד, וזה"ש אז תחפוץ זבחי צדק כו', וכעין זה כתב בספר קול יעקב ע"פ היתה לי דמעתי כו'. ובזה יובן הגמ' הנ"ל במ"ש שהקב"ה קרא לאברהם ויעקב כו' היינו שהלימוד זכות שלהם לא יועיל עפ"י מדת החסד והרחמים רק שיהיה עפ"י מדת הדין דהיינו שגם מדה"ד יסכים להטיב, וזה"ש שיצחק ילמד זכות דבזה יתהפך הדין לרחמים.
3
ד׳אמנם עדיין צריך להבין דמכל מקום זהו גופא שמועיל תשובה ותפלה הוא ג"כ ממדת החסד דוקא דמדה"ד הנפש החוטאת תמות, וכן הוא בנוהג שבעולם מי שממרה פני המלך ועושה הרבה מעשים רעים אין מועיל לו ווידוי ובקשה רק צריך לקבל עונשו ואם המלך מוחל לו הוא ג"כ מכח החסד והרחמים דוקא, וע"כ נ"ל דוודאי הכל מצד הדין דאמרו חכז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדת הרחמים וא"כ מעיקרא קבל עליו השי"ת להתנהג במדת החסד ולקבל שבים כי אין אדם צדיק בארץ כו' ולא יחטא, והתשובה הוא אחת מהשבעה דברים שנבראו קודם בריאת העולם כמ"ש בהסליחות של צום גדלי', ואע"ג שאצלינו הוא ממדת החסד עפ"י דרך העולם אבל אצל הקב"ה הוא ממדת הדין שהדין נותן לקבל שבים. וזה"ש תקעו בחודש שופר כו' לעורר לתשובה כי חק לישראל הוא אצלינו היא חקה אבל משפט לאלקי יעקב אצל השי"ת הוא מצד משפט.
4
ה׳וכמו כן כתב בספר בינה לעתים [מובא לעיל דרשה ב'] ע"פ משמים השמעת דין כו' בתחלה יראה ואח"כ שקטה אעפ"י שהכל יראים וחרדים מאימת הדין מכל מקום ניחא דעתם דמוכח כי בקום למשפט ארץ הוא להושיע כל ענוי ארץ להחיות רוח שפלים מאחר שהודיע לנו יום הדין ולא כמנהג העולם שמי שיש לו איזה משפט הוא מסתירו שלא יחפש חבירו אמתלאות ותירוצים להמלט נפשו וכמ"ש מגיד דבריו ליעקב כו' כמבואר אצלי במ"א, והיינו חיבה יתירה נודעת לנו במה שהודיע לנו יום הדין להכין את עצמנו בתשובה ומעש"ט, וכעין זה כתב בספר קדושת לוי עמ"ש משוך חסדך ליודעיך כו' דוודאי הירא את דבר ה' וחרד מיום הדין כי יודע שהשי"ת יביאהו במשפט בוודאי נמחל לו, וזהו משוך חסדך לאותן שהם יודעין ומאמינים שאתה קנא ונוקם, אבל מי שלבו אטום וסוברים הקב"ה וותרן ועולם כמנהגו נוהג עזב ה' את הארץ אין טובה להם ביום הדין.
5
ו׳כי באמת הכל בהשגחה פרטיית כמ"ש גדול העצה כו' אשר עיניך פקחות על כל דרכי בני אדם כו', וכמ"ש האלשיך על פסוק אם תלכו עמי בקרי כו' שתתלו הכל במקרה כו'. הנה כי כן נחפשה דרכינו כי עתה העת והעונה להתפלל כי הרבה יש לנו לזעוק על הכלל ועל הפרט והצער והחולשות ר"ל אשר נתפשטו בעולם בהרבה מדינות, וגם במקום שלא שלטה החולשה הכל סגור ומסוגר ואין במה להשתכר וליוצא ולבא אין שלום ובפרט לבני עמינו כי שופכין חמתם על היהודים מבלי תת יוצא ובא, לא נתלה הדבר הדבר במקרה כי הכל בהשגחה פרטיית כמ"ש אין פורעניות בא לעולם אלא בשביל ישראל, עם ה' חזקו אולי יחנן ה' לחדש עלינו שנה טובה בכלל ובפרט כמ"ש (תהלים ג ב) ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי כו' הזכיר ג' ענינים, הא' כל איש נגע לבבו לבקש על נפשו על זה אמר ה' מה רבו צרי, והב' הוא מה שנוגע להכלל ומכת מדינה עז"א רבים קמים קמים עלי, והג' כי היינו לעג וקלס בגוים ועז"א רבים אומרים אין ישועתה כו', ועל כל זה מתנחם ואתה ה' מגן בעדי להצילנו מכל נגע ומחלה, ועל הג' נגד בזיון האומות אמר כבודי שירים קרן ישראל עד מתי עוזך בשבי כו' עוררה גבורתיך כו' ומרים ראשי להושיע כל ענוי ארץ כמ"ש לאסור מלכיהם היינו המחשבות שהם חושבין עלינו בזיקים היינו הניצוצין שהם מן השופר שתקש"ת הם נגד זכות אבות, ונכבדיהם מה שהם מכבידים עלינו יתבטל ע"י כבלי ברזל ע"י זכות אמהות ברז"ל ר"ת ב'להה ר'חל ז'לפה ל'אה.
6
ז׳ואמר עוד קולי אל ה' אקרא, דצריך להבין הלשון שיקרא את הקול, אבל הענין הוא דקאי על תק"ש כמ"ש אהבתי כי ישמע כו' קולי תחנוני, שהקול שופר הוא במקום תפלה שאין מי שיתפלל בעדינו כמ"ש משה רבע"ה רבש"ע בזמן שישראל שרויין בצער ואין מי שיבקש רחמים עליהם מיד ענה אותם, ר"ל שבוודאי יהיה איזה מתפלל רק שאין ביכלתו לעורר רחמים, וצריך להבין איך אפשר לענות בלי קריאה אמנם כבר היה לעולם במצרים שנאמר ויאנחו בני ישראל כו' ותעל שועתם, תפלתם לא נאמר רק שועתם כי לא ידעו כלל להתפלל רק צעקו קול פשוט כמ"ש ויזעקו, ועלתה הזעקה מאליה לשמים ויזכור כו', כמו כן בקול שופר יתעורר זכות אבות.
7
ח׳וזה"ש לא הביט און ביעקב שימחול ויוותר להם על עונותיהם אימתי בזמן שה' אלקיו עמו שמתפללים בלב נשבר כנ"ל ע"י חרדת יום הדין ותרועת מלך בו שפועל אצלם התק"ש להיות יראים וחרדים לשוב בתשובה, ואמר עוד אל מוציאו ממצרים כמו שהיה בשעת יציאת מצרים שלא היה מי שיבקש רחמים עליהם, וגם כתועפות ראם לו להתנהג במדה"ד עם אוה"ע לעשות בהם משפט כתוב כו' כמ"ש בהפטרה ה' יחתו מריביו כו' ועליון יתן קולו כו' שיתקע בשופר גדול לחירותינו וירם קרן משיחו ב"ב אוכי"ר.
8