מראה יחזקאל על התורה, ראש השנה י״בMareh Yechezkel on Torah, Rosh HaShanah 12
א׳ביואל [ב יא] וה' נתן קולו לפני חילו כו' [כי רב מאוד מחנהו] איתא במדרש זה ראש השנה, כי רב מאוד מחנהו כו' אלו ישראל, כי עצום עושי דברו שמעצים כחן של בעלי התשובה כי גדול כו' ה' ונורא זה יה"כ מי יכילנו ג' ספרים נפתחים כו', ולבאר זה נקדים מ"ש המפרשים [טור ריש הל' ר"ה בשם מדרש] דג' זמנים יש לסליחת עון, בערב ראש השנה נמחל שליש ובעשרת ימי תשובה השליש וביום הכפורים השליש, וצריך להבין האיך אפשר דערב ראש השנה יהיה כמו יום הכפורים ובאמת בתורה לא כתיב רק כי ביום הזה יכפר, והענין הוא דהתורה דברה עם צדיקים כמו דור המדבר, אבל אנו מלאי עון צריכין זמן רב להתעשת מקודם על כל פרטי העונות.
1
ב׳וזה"ש בטור משל למלך שסרחה עליו מדינה כשהגיע עשר פרסאות יצאו נגדו כו' והיינו השליש שמוחלין בער"ה, וכ"כ בס' ד"א, ועל כן תקנו לנו תקיעת שופר מר"ח אלול להתעשת ולחזור בתשובה כמ"ש במדרש עה"פ (משלי י ה) אוגר בקיץ בן משכיל, שמי שהוא משכיל מתחיל לשוב מקודם אבל נרדם בקציר בן מביש, מי שהוא כסיל מתעבר ובוטח אפילו בקציר כי יבוא על שכרו דהיינו כשמגיעין ימי הנוראים שספרי חיים ומתים נפתחין לפניו וחרב מונחת על צוארו אעפי"כ הוא נרדם, וע"כ השי"ת מעורר ישנים בתק"ש אותן שישנים כל השנה ומשיח אלמים להתוודות לפניו, נקדמה פניו בתודה כמו אכפרה פניו דכוונתו על פנים של זעם, ועל זה אמר נקדם לכפר פניו ע"י תודה דהיינו ווידוי כי מכסה פשעיו לא יצליח, ואח"כ בזמירות ע"י תקיעת שופר נריעה לו יומתקו הדינים, וקין נענש על שאיחר קרבנו לכך לא שעה אל מנחתו.
2
ג׳וזה"ש וה' נתן קולו דהיינו תקיעת שופר לפני חיל"ו גמטרי' ד"ן זה ר"ה שמתחילין לתקוע, וטעם הדבר שלא די ביה"כ כי רב מאוד מחנהו שיש הרבה כתות וצריכין זמן רב לעסוק בתשובה ולבם אטום מלעורר בעצמם ע"כ צוה לתק"ש כי עצום עושי דברו לעצם כחן של בעלי תשובה שיתחילו מקודם ולא ימתינו ליום הכפורים, כי גדול כו' ה' ונורא זה יה"כ שהממתין על יה"כ הוא בפחד ומורא גדול מי יודע אם יזכה לעשות תשובה כי ג' ספרים נפתחין ורשעים נידונין לאלתר כו', וזה"ש מי יכילנו ג' ספרים נפתחין.
3
ד׳ומעתה נחפשה דרכינו ונחקורה מאיזה כת אנחנו הלא לא היה לנו עדיין שום התעוררות לתשובה אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה ואמרו במדרש אחי יוסף לא יכלו לעמוד בתוכחתו של יוסף, בלעם לא יכול לעמוד בתוכחתו של אתונו, כשיבא הקב"ה ויתווכח עאכו"כ. וכתב בספר יערות דבש [ח"א דרוש ו] ענין כפל הלשון והדמיונות, דצריך להבין למה לן ב' דינים מה שדנין האדם האחד בר"ה והב' לאחר מיתה, והתירוץ לזה הוא שכל מה שהשי"ת מעניש האדם בעוה"ז אינו בתורת עונש על עונותיו רק להשיבו בתשובה כמ"ש וידעת כו' כי כאשר כאשר ייסר איש בנו כו' להטיבך באחריתך שיקח מוסר להשכיל להטיב, והדין השני שלאחר מיתה אז עונשין אותו על העבר מה שעשה בחייו ולא לקח מוסר כמ"ש שלמה המע"ה (משלי ה יא) ונהמת באחריתך כו', רק שהיצה"ר מסמא את העינים וכשמענישין אותו מטהו לומר שהוא מקרה או שאינו עבירה, וע"ז יש סתירה מאחי יוסף שהיו סבורין ג"כ שאינו עבירה ואח"כ כשנתווכח עמהם לא יכלו לענותו, ובלעם היה סובר שהאתון עושה כן במקרה ואח"כ כשנתווכחה עמו ואמרה לו ההסכן הסכנתי כו' שהיה לו להרגיש בהשינוי שאינו דרך מקרה, וזה"ש או לנו מיום הדין שיהיה לאחר מיתה ואין לומר אמתלא שהיה בבלי דעת ע"ז אמר אוי לנו מיום התוכחה שכבר הוכיחו השי"ת בעודו בחיים ליתן לב לשוב, ואין לומר שטעה שאינו עבירה ע"ז מביא ראיה מאחי יוסף ואין לומר שהיה סובר שהוא דרך מקרה ע"ז מביא ראיה מבלעם.
4
ה׳הנה כי כן מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו כל השינויים הם בהשגחה פרטיית והכל נוגע לישראל כמ"ש משל לסופר שנכנס ורצועה בידו מי דואג מי שדרכו להלקות, שה פזורה ישראל אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים מאחר שזכינו ליום הדין הזה כמ"ש אשרי שומרי משפט שממתינין על יום הדין לפתוח שערי תשובה נעמוד ונבקש על לפשינו וכמ"ש במדרש אמר הקב"ה אם תשפרו מעשיכם אני נעשה לכם כשופר שמכניס בזו כו' כך אני עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, לרחם עלינו שנת גאולה וישועה על גאולתינו ופדות נפשינו ובא לציון גואל ב"ב אוכי"ר.
5
