מטה דן, ויכוח ראשון א׳Matteh Dan, First Dialogue 1
א׳יוכיח שכל המצות והחקים שצוה הש״י לאבות העולם ולאבותינו בין מצות עשה בין לא תעשה היו בעל פה עד שנכתבו בתורתנו הקדושה.
1
ב׳אמר הצעיר דוד בן המשכיל ונבון כה״ר פנחס ניטו זלח״ה שאול שאלו ממני אוהבי וריעי לכתוב בספר הטענות והתשובות שיש לי על המכחישים תורה שבעל פה המקובלת מחז״ל, ולהפיק רצונם אספתי מה שמצאתי כתוב על ענין זה מויכוחי החבר השני עם מלך כוזר בשנת הת״ע ומעשה שהיה כך היה:
2
ג׳החכם הזה יצא מעיר מולדתו ויניז״ייא דרך אניה בלב ים ללכת למסעיו ארצה בני קדם ויהי ביום העשירי לצאתו ויהי סער גדול בים וישא את האניה ויוליך אותה במחוז ממחוזי מלכות הכוזר ויצא אל היבשה ויקבלו אותו העם בכבוד גדול ובחבה רבה ויוגד להמלך כי בא חכם מחכמי ישראל אל עירו וישלח ויקראהו ויבוא וישתחו למלך על אפיו ארצה ג׳ פעמים ויאמר יחי אדוני המלך לעולם והמלך קם מכסאו ויחבקהו בשמחה רבה ויאמר לו שלום בואך בוא ברוך ה׳ ברוך אתה לאל עליון וברוך אל עליון אשר בו בטח לבי ויענני משמי קדשו כי מן היום אשר בינת אדם לי בדמעתי ערשי אמסה ואשפוך את נפשי לפני ה׳ בצום ושק ואפר להתחנן לו ולבקש מלפניו על בני עמי כי יראתי כי אמרתי פן יהיו לשלל לקראים המבקשים את נפשותם להסיתם ולהדיח׳ מהסתפח בנחלת ה׳ תורה שבעל פה, ואף כי זה כשש מאות שנה האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו שלח מלאכו הרב הגדול ר׳ יהודה הלוי זצוק״ל אשר הציל את נפשותינו ממכשול העצבים כולם תוהו ומאז הוחל לקרוא בשם ה׳ במלכותי עד היום הזה לא נסוג אחור לבנו תהלות לאל יען הטעימנו והראנו בספרו החשוב והיקר אשר שמו כשמי כוזרי כי טוב ה׳ לכל אשר יקראוהו באמת ועל כן אמרו המושלים (דברי ר׳ יהודה הלוי כולם אמת) ועוד אמרו (השמר לך פן תעזוב את הלוי) הנה הוא זכרונו לברכה שם מגמת פני ויכוחיו עם מעלת הורי המלך יוסף זלה״ה רק על תורה שבכתב ועל תורה שבע״פ לא דיבר אלא מעט מזער לא כביר ודרך העברה על זה היה דוה לבי שהקראים הממאנים ומכחישים קבלת חז״ל אומרים לטוב רע שמים אור לחושך ומתוק למר ואמת לשקר עלה עשן באפי מרו ועצבו את רוחי כעסוני בהבליה׳ גם בלילה לא שכב לפי ונוסף יגון על מכאובי בראותי חכמי ארצי לפניהם כרחל לפני גוזזיה נאלמה כי אין לאל ידם לבלום עדים במתג ורסן התשובות בלתי בכתוב על פי התורה אשר יורוך והם ילעיגו להם יפטירו בשפה דברים אשר לא כן על קבלתנו. זאת היתה לי מפח נפש כי קנאת חז״ל אכלתני ותהי לחרפות לי ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה נא ואסובבה בארבע כנפות הארץ ואבקשה חכם מחכמי ישראל שיורני מכח המקרא ומכח טענות שכליות אמתת קבלת תורה שבע״פ ואף כי הח״ר עמנואל אבוהב ז״ל חיבר ספר נחמד בל׳ ספרדי על זה הענין ויקרא שטמ נומוליג״יאה (ר״ל ויכוחי הדת) וכל דבריו אמת וצדק הנה עדיין איננו מספיק לצרכי כי שתי שאלות יש בדבר הגדול הזה (א) אם אפשר להבין תורה שבכתב בלתי תורה שבע״פ. (ב) אם פי׳ חז״ל הוא פי׳ התורה שקבל משה מסיני:
3
ד׳והנה המכחישים מסכימים עמנו במקצת שתי השאלות וחולקים בקצת שהרי מודים שצריך קבלה לידע איזהו האבר הנימול כי לא פורש בתורה וכן לידע אם החדש האמור בתורה הוא של חמה או של לבנה אבל יכחשו בשיעור הסוכה ובחומר וצורת התפילין וכיוצא. וכן יודו במקצת השאלה השנית ויאמרו שאמת הורונו חז״ל באבר הנימול ובט״ל מלאכות שבת שהם מורים בהם כמונו אבל חולקים עמנו בפירושן ובפירוש כל המצות כמעט מחמת שהם מפרשים אותן כפי אומד דעתם ולא כפי קבלת חז״ל וכל א׳ וא׳ בונה במה לעצמו ואומר קבלו דעתי ובכן נעשו אגודות אגודות חבורות חבורות ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה׳ אלהינו אשר קדשנו במצותיו וצונו תורה אחת יהיה לכם, ולמען תדע כי לא מלבי דברתי אחוך שמע לי מה שמצאתי ראיתי בקונטרס שבא לידי משלהם מספר אחד ששם מחברו אליהו בן משה אשר הודה ולא בוש ששלשה מחלוקות היו ביניהם בזמנים שונים לענין מילה בשבת שבדורות הראשונים היו מלין בו לפי שהיו דורשים במובן וביום השמיני ימול אפילו בשבת (שבת פי״ט דף קל״ב) ויקם דור אחר אחריהם אשר חששו לחילול שבת וידחו אותם ליום ראשון. ובנים אשר יולדו להם דור שלישי סרו מהר מן הדרכים אשר למדום אבותם וחזרו וחששו לעיצומו של יום השמיני וכן גמרו לחזור ולמול ביום שבת כבראשונה אבל אחר שקיעת החמה דהיינו בין השמשות שהם קורין מגרש השבת מפני שאז לפי סברתם הוא שבת לענין היום ואינו שבת לענין חילול ולא יבינו שהם שני הפכים ואי אפשר שיהיו בנושא אחד:
4
ה׳סוף דבר הקול נשמע שהקראים מכחישים רוב תורה שבע״ש והחכם הנ״ל בקש לסתור טענותיהם בהקש זה אשר למדתי מדבריו ז״ל.
5
ו׳א״א להבין תורה שבכתב בלתי תורה שבע״פ ; חז״ל פירשו תורה שבכתב. אם כן פירושם הוא תורה שבע״פ האמתית:
6
ז׳והנה יטעון המכחיש שאין התולדה נמשכת מהקדמה שהרי אעפ״י שהוא מודה במקצת החלק הראשון של ההקש ויסכים ויאמר אי אפשר להבין קצת תורה שבכתב בלתי תורה שבע״פ ויודה בכל חלק הב׳ ויסכים ויאמר עמנו שחז״ל פירשו תורה שבכתב עכ״ז ימהר יחיש וימאן ויכחיש בתולדה וידחה אותה בשתי ידים כי יאמר שמלבד קצת פרטים שהוא מודה בהן כגון מילה והחדש וכיוצא בהן כל השאר הוא פרי מחשבותם של רז״ל ושחכמינו וזקנינו המה רמונו (יסכר פי דוברי שקר) ולכן חובה עלינו להעמיד ולהחזיק החלק הא׳ בכל ולהורות שהתולדה היא אמתית ובכן אמתת קבלת חז״ל כארץ תוציא צמחה ויכירו וידעו כל יושבי תבל כי מה שהורונו ולמדונו בפירוש התורה הוא אשר דבר ה׳ אל משה עבדו בסיני. ולפי שעד עכשיו אין גם אחד מחכמי ישראל האחרונים שידבר מהענין הזה אלא מעט ודרך כלל מלאם לבם למכחישים להרחיב פה ולהאריך לשון נגד הראשונים לאמר רדפו ותפשום כי אין מציל אמנם ברוך ה׳ אשר לא השבית להם גואל היום ובוטח אני בחסדו. שתהיה להם למחסה ולמסתור מזרם מכחישיהם ולבי אומר לי כי לא לשטף מים רבים הובאתה הנה רק ה׳ אלהים שלחך למלאת מקום אשר הניחו לנו אבותינו ולמען יוסר הסיר הזה מארץ יהודה ומכרם ה׳ צבאות בית ישראל ועתה אהובי החבר התחזק והיה לבן חיל והרק חנית וסגור לקראת מכחישים אמתת חז״ל שלומי אמוני ישראל אזר נא כגבור חלציך אשאלך והודיעני הראיות שיש לך על תורה שבע״פ ומה ראית על ככה ומה הגיע אליך ואשיבה חורפי קדושים אשר בעדן גן אלהים המה דבר:
7