מטה דן, ויכוח ראשון ב׳Matteh Dan, First Dialogue 2
א׳אמר החבר אדוני המלך הטבת כל אשר דברת כי אין א׳ מחכמינו האחרונים שיוכיח העיקר הזה שהכל תלוי בו דהיינו שפירוש חז״ל על התורה והמצות היא תורה שבע״פ שקבל משה מסיני והטעם הוא לפי שכל עם בני ישראל סומכים על אמונת חז״ל הירושה להם מאבותיהם דור אחר דור מאמינים בני מאמינים ולכן לא שתו על לבם לאמר מה נשיב לקראים אשר פיהם דבר שוא נגד חז״ל ומזה יצא שרבו המתפרצים והמדברים סרה על קבלתם בימים האלו ובזמן הזה. ובכן צריכים אנו להודיע כי הם אמת ודבריהם אמת. וראשונה אוכיח שכל המצות שניתנו מאת ה׳ קודם תורת משה היו בעל פה. ואחר כך אוכיח שבימי הנביאים מחברי המקרא היה להם תורה שבע״פ ושאפי׳ במצות המפורשות בתורה יש מצות סתומות ואח״כ אברר ואצרף שפירוש תורה שבע״פ שמסרונו חז״ל היא היא אשר קבל משה מסיני. אך אשאל תחלה מאת אלהינו שנתן לנו תורת אמת יעזרני על דבר כבוד שמו וכבוד חכמים ינחלו ויגדיל תורה ויאדיר:
1
ב׳להיות שמגמת השי״ת היתה לתת תורה לעמו ישראל שרובה בעל פה רצה להרגיל למין האנושי מתחלת היותו לקבל בעל פה המצות שצוהו למען לא יהיה לזרה לדור אחרון בנים יולדו עם בני ישראל לקבל רוב תורתם בעל פה ולכן המצוה הראשונה שצוה לאדה״ר (בראשית ב׳) שלא יאכל מעץ הדעת טוב ורע היתה בע״פ ולא בכתב שהרי לא נכתבה על ספר עד שמשה קבל תורה מסיני וכן מצות לא תרצח והראיה שהשי״ת העניש את קין על הרגו את אחיו את הבל והוא התודה והצדיק עליו את הדין באמרו (שם ד) גדול עוני מנשוא. ואם לא היה מותרה מתחלה היה יכול להתנצל ולומר שלא היה יודע שהרוצח מתחייב בנפשו. וכן ראית מדור המבול שהעניש אותם (שם ו׳) כי מלאה הארץ - חמס מפניהם וכי השחית כל בשר את דרכו וכיון שפלס ומאזני משפט לה׳ ודאי שלא היה מענישם אם לא שהתרה בהם תחלה וצום על איסור החמס והזנות שהרי השכל מלמד לאדם דעת שאין מלקין אלא אם כן מתרין. וכן צוה לנח שלא יאכל אבר מן החי שנאמר (שם י׳) אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו וחזר וצוהו על הרציחה שנאמר (שם) שופך דם האדם באדם דמו ישפך. (שם י״ב) נגע את פרעה נגעים גדולים. (שם כ׳) ועצר בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרי אשת אברהם מפני שרצו לשכב אצלה. להיות עמה והיא בעולת בעל. כל אלו הם מצות לא תעשה וכולן ניתנו בעל פה:
2
ג׳ובמצות עשה מצינו שקין והבל ונח והאבות בנו מזבחות ויזבחו זבחים.
3
ד׳השי״ת צוה לאאע״ה על המילה ואמר קודם הפיכת סדום ועמורה (שם י״ח) המכסה אני מאברהם אשר אני עושה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט והעיד עליו (שם כ״ו) וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. יעקב צוה את ביתו ואת כל אשר עמו (שם ל״ה) הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם והטהרו והחליפו שמלותיכם:
4
ה׳ועתה אשאל מכל איש חכם לב אשר חנן לו האלהים שכל ובינה שיורני ויאמר לי מי עלה שמים וירד להגיד לקין ולהבל ולנח ולאבות שהקב״ה מתרצה ומתפייס בזבחי בני אדם שהרי השכל אינו מחייב זו אלא כדכתיב (תהלים נ׳) אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה ולמה נתקבל קרבנו של הבל ושל קין למה נפסל מה עשה ומה סימן נמסר להם לידע שזה נרצה וזה לא נרצה וכן אשאל מה הן הצדקה והמשפט והחוקים והתורות והמצות ששמר אברהם אבינו ושצוה את בניו לשמור שנראה שרבו כמו רבו מפשט הכתוב ולא ידענו אלא המילה. וכן איזה דבר רע או טומאה נמצאת בצורות של מתכות או של עץ ואבן שיטמאו את אשר ישנם תחת רשותו. ולמה יוצרכו ליטהר ולהחליף שמלותם. אלא ודאי שצריך להודות ולהאמין בהכרח שכל החקים והמשפטים שצוה השי״ת קודם מעמד הר סיני בין הגלוים לנו כגון אבר מן החי מילה גזל וכו׳. בין שאין גלוים לנו כגון מצותי חקתי ותורותי הנאמרים באברהם כולם היו בע״פ ולא בכתב. וצוה השי״ת כל הדברים האלה לאיזה איש או אנשים באיזה זמן ונעלם ממנו ואנחנו לא נדע:
5