מטה דן, ויכוח רביעי א׳Matteh Dan, Fourth Dialogue 1
א׳יוכיח שחז״ל בקיאים בכל החכמו׳ והיתרון הגדול שיש להם על הפילוסופים אפי׳ במחלוקת
1
ב׳אה״כ אמש זמותי נתקו ומורשי לבבי נדדו שנתי מעיני כי השקט לא יכולתי מרוח סועה מסער המחלוקות. יען שמעה אזני ותבן לה שיש בינינו שתי כתות מנגדות זו לזו על דבר החכמות שקורין חצוניות. זאת אומרת שאאע״ה היה בקי בהן בכלליהן ובפרטיהן ובכל חילוקיהן. ושהוא לימדן בארץ כשדים ובמצרים ומשם נתפשטו בכל העולם וזאת אומרת שלא באלה חלק יעקב כי הבל המה מחשבות אדם ותחבולותיו. ולפי דעתי זאת היא הסברא הנבחרת כי הנני רואה מ״ש בס׳ הכוזרי הח״ד יהודה הלוי זצוק״ל (בויכוח א׳ סי׳ ע״ו). וז״ל על הפילוסופים. אמר הכוזרי. אני רואה שהתעונו בשמות האלה ושמונו משתפים עם הבורא באמרם הטבע חכם פועל ואפשר בורא על טעם דבריהם. והחבר הודה לדבריו ואמר כן הוא. ובפרק חלק (דף ק׳ רע״א) אר״ע אף הקורא בספרי׳ החצונים אין לו חלק לעה״ב. ואמרי׳ שם בגמרא בספרי מינין רב יוסף אמר אפי׳ בספר בן סירא אסור למקרי ופירש״י ז״ל (ספרי מינין. צדוקים. בן סירא שיש בו דברי הבאי ובא עליה לידי ביטול) והרב ר״ע מברטנורה פירש (ספרים חצונים כגון ספרי ארס״טו היוני וחביריו ובכלל זה הקורא בס׳ דברי הימים של עו״ג ובשירים של עגבים ודברי חשק שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא איבוד זמן בלבד) עכ״ד. ובסוף מס׳ סוטה אמרו ארור אדם שילמד את בנו חכמת יונית. וכן סמוך לסוף פרק מרובה (דף ס״ד ע״ב) ובמנוחת ר״פ ר׳ ישמעאל:
2
ג׳והרב הגדול הרשב״א ז״ל עם ל״ה חכמים גזרו חרם בברצ״ילינא על הלומד ומלמד ספרי היונים אשר חיברו בחכמת הטבע וחכמת האלהות בין בלשונם בין שהועתקו ללשון אחר ככתוב בשו״ת שלו (תט״ו תי״ו תי״ז). הרי לך בגזרת עירין ובמאמר קדישין ראשונים ואחרונים שאסור ללמוד וללמד חכמת יונית. ומה שצוה ר״א בשעת פטירתו לתלמידיו (תפלת השחר דף כ״ח ע״ב) מנעו בניכם מן ההגיון יש מפרשים דהיינו לוגי״קא ולפ״ז אין ספק שלא ידעו החכמות ולא הכירום ולא העלו את שמותן על שפתיהם. ואני מבקש ממך מה השנאה הזאת ומה שמץ דבר רע נמצא בהן נגד תורתנו הקדושה והתמימה:
3