מטה דן, ויכוח רביעי ב׳Matteh Dan, Fourth Dialogue 2
א׳אה״ח אני אשיבך מלין על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. דע אדוני המלך כי חלילה חלילה לחכמי ישראל לברוח ולהבריח את עם ישראל מהחכמות הצריכות לישוב העולם. שהם ז״ל לא אסרו אלא ספרים המביאים לידי מינות או זנות או בטל׳ המביאה לידי שעמום. אדרבא החכמות מצור ישראל נוקרו וממי יהודה יצאו כאשר אוכיח בע״ה:
1
ב׳שהרי מסי׳ ל״ח של איוב עד סי׳ מ״ב השי״ת מתפאר ומתנשא בבריותיו ושואל לאיוב על הארץ (שם ל״ח) הגד אם ידעת כולה. ומראה לו גודל חכמתו ועצום יכולתו בשומו לים חקו. ודבר על האור ועל הטל ועל המטר על העבים ועל הככבים על החיו׳ ועל העופות ועל הבהמות וזהו עצמו נושא הפילוסו״פיא וכתוב הדר הוא על שלמה המלך (מלכים א׳ ה׳) וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים. ור״ל שהודיע טבעם ומזגם וסגולתם ורפואתם. ומי יתן והיו בידינו ספריו שנאבדו מרוב גליותינו וטלטולינו ובכן לא היינו צריכים להספיק בילדי נכרים וכיון שחכמת אלהי׳ בקרבו והכתוב משבחו שדיבר מחכמת הטבע צריך לומר בהכרח שכל מה שדבר הי׳ אמת וצדק דאי לא תימא הכי הכי יעלה על דעתך שהכתוב ישעה על דברי שקר וחלומות והבלים ומשבחו עליהם ח״ו. אלא ודאי שלא דבר בהשערה בעלמא כדרך הפילוסופים אלא במופת חותך באופן שלא יהי׳ מי שיוכל להכחיש דבריו:
2
ג׳ועל הקורא בספרי׳ החצונים שפירש הרב ברטנורה ז׳״ל שהם ספרי ארס״טו וחבריו. בקשתי לו חבר ולא מצאתי. שהרי רש״י ז״ל לא פירש אלא ספרי מינין. ועל מ״ש ארור שילמד את בנו חכמת יונית. היינו שהיו מדברי׳ ברמיזות כמו שפירשו רש״י והרב ברטנורה שם: ועל החרם שהטילו הרשב״א והחכמים הבאים על החתום יש לך לדעת שגזרו שלא ללמד וללמוד לפחות מבן כ״ה שנה. ושאלות וקללות החרם לא ימשכו אלא חמשים שנה ובסופם יהיו שביתין שביקין לא שרירין ולא קיימין. ואם דעת הרשב״א וסיעתו היתה שספרים החצונים היו ספרי ארס״טו כדפי׳ הרב ברטנורה לא היה מגביל זמן לאיסורם ולא לשנות המלמדים והתלמידים. דה״ל מבטל תקנת ר״ע ובית דינו. וק״ל דאין בית דין יכול לבטל דברי ב״ד חבידו אא״כ היה גדול ממנו בחכמה ובמנין ובודאי שלא עלה מעולם על דעת הרשב״א וסיעת מרחמוהי לבטל דברי הקדוש רבי עקיבא ובית דינו כי רב הוא ומגדולי התנאים:
3
ד׳זאת ועוד כי זהו דעת המקובלים. שהרי הח״ר אברהם כהן איר״ירה אשר יצק מים ע״י כמהור״ר ישראל סרוג שהיה מתלמידיו של האר״י זל״הה הכתוב בפתח ספרו שער השמים אשר חבר בלשון ספרדי והועתק לל״הק מהחכם השלם כמוה״רר יצחק אבוהב זל״הה ריש מתא וריש מתיבתא בק״ק אמשטרדם יע״א) מילא ספרו הנ״ל על כל גדותיו מראיות וסברות הפילוסופים חדשים וגם ישנים. ואלה שמותם על סדר האלפא ביתא. אביס״ינא, אביר״ואיש. אמו״ניאו. אריסטו״טלוס דיאוני״סיאו אריאופא״גיטא. טומ״אש די אק״וינו. יאמ״בליקו. מאג״ינו. מרס״יליאו פיצ״ינו. סיר״יאנו, סקאלי״גירו, פאט״ריציו פור״פיריאו, פי״קו מיראנד״ולאנו, פלו״טינו. פלט״ון, פרוק״לו, קאר״דאנו, קלא״ויו, ואין פרק ואין דף ואין עמוד אשר לא ישא את שמותם על שפתיו. והוא ז״ל כתב במאמר ב׳ סוף פ״ו וז״ל. תביט ותראה כי הרב רמ״ק ישתמש מהטענות הפילוסופיות לקיים ולהעמיד האמת המקובלת. כאשר אנכי עושה עם מאמרי פל״טון והנמשכים אחריו במה שיאמת האמת המקובלת, ע״כ:
4
ה׳וזהו ג״כ סברת הרמב״ם ז״ל שכתב בפי׳ המשנה, (פ׳ שואל אדם משנה א׳) דאסור לקרות בשבת אפילו בדברי חכמות. הא בחול מותר והביאו מוהרי״ק (ה׳ שבת סי׳ ס״ז י״ז) בב״י ובש״ע:
5
ו׳הנה הנם גדולי וגאוני עולם שלא הבינו ספרים החצונים כר״ע מברטנורה. אלא שכונת ר׳ עקיבא היתה לאיסור ספר מינות והבאי וזנות ובספרי מינות נמי לא אמרו אלא לע״ה. אבל לחכמים מותר כל מה שצריך משום ודע מה שתשיב לאפיקורוס:
6