מטה דן, ויכוח רביעי נ״וMatteh Dan, Fourth Dialogue 56
א׳אה״ח שתי פעולות יש באש. האחת היא האור הב׳ החמימות. הגע עצמך שלחמימות צריך דרך משל עשרה ניצוצות של אש. ולאור עשרים. ניצוצי השמש בקיץ הם מפוזרים ומפורדים בכל האויר באופן שמולידין פעולת החימום אבל לא פעולת האור מפני שלא נאספו יחד כל שעור הניצוצות הצריך להוליד אש. אבל הזכוכית גבנוני, מקבץ ומאסף כל השיעור הצריך להדליק ולהראות האש החוצה. (כאשר תראה בארוכה בסי׳ קפ״ח) נמצא שכשם שאין אור בלא אש. כך אינו חום בלא אש. אלא שאש האור נראה לעין. ואש החום בלתי נראה. עוד יש לדעת שכל מה שאמרתי באש יתייחס ג״כ לריח לפי שריח הצלי דרך משל הן גופים קטנים היוצאים מהבשר ע״י האש ומתפשטים במקום מוגבל ולא יראו החוצה. וזה לא נעלם מרב ולוי בעלי המחלוקו׳ אלא שלמ״ד ריחא מילתא היא אם הריח יצא מדבר איסור כגון נבלה וכיוצא אסור לאכול המאכל שבלע מאותו הריח לפי שאין ריח בלי גוף וממשות. והוה ליה כאילו אוכל ממשו של איסור אף שאין בו מלקות לפי שאין בו שיעור. ולמ״ד ריחא לאו מילת׳ היא יודה שאין ריח בלי גוף אלא כיון שהגוף הוא בלתי נראה הוה ליה כאילו לא היה ולפיכך אין כאן צד איסור כשהוא בדיעבד (י״ד סי׳ ק״ח סעיף א׳):
1