מטה דן, ויכוח שני ק״דMatteh Dan, Second Dialogue 104
א׳אה״ח כתיב סוף פ׳ מסעי (במדבר ל״ה) ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת. מכאן ראיה שאין רשות ביד ב״ד לפדות את הרוצח בדמים אלא אין לו תקנה אלא מיתה. אבל כל מזיק שאינו רוצח יכול לפדות עצמו בממון. הגע עצמך שראובן סימא עינו של שמעון או קטע את ידו וכו׳. אם שמעון מת מחמת המכה. אין לו תקנה לראובן אלא מיתה שנאמר ולא תקחו כופר לנפש רוצח וגו׳. ואפילו נתרצו יורשי הנרצח שנאמר כי מות יומת. אבל אם סימא עינו או קטע ידו וכו׳ ולא המיתו אזי יאמר הב״ד לשמעון הניזק מה הנאה יש לך שראובן יאבד את עינו כמוך. כיון שאי אפשר להשיב עינך. טוב ליקח ממון תמורתו והיה לך למשיב נפש. ואם לא ירצה יכריחו אותו הב״ד. וגזרת הכתוב לפי פשוטו היא כך. ולא תקחו כופר לנפש רוצח וגו׳. אבל למזיק שאינו רוצח קחו כופר:
1