מטה דן, ויכוח שני קנ״אMatteh Dan, Second Dialogue 151
א׳אה״כ זהו סימן מובהק בודאי שחכמי ישראל אמתיים וענוים. אבל עדיין אפשר לומר שחכמי בבל נשתעבדו לחכמי ארץ ישראל לפי שהיו גדולים מהם בחכמה ולכך היו קורין אותם בבלאי טפשאי. כדאשכחן בזבחים (פ״ו דף ס,) אהא דאמר אביי קדשים קלים נפסלים בפגימת המזבח. ואמר עלה ר׳ ירמיה (שם) בבלאי טפשאי אמטול דיתבי בארעא חשוכא אמרי שמעתא דמחשכא. לא שמיע להו הא דתניא בשעת סילוק מסעות קדשים נפסלים וכו׳. ובפסחים (פ״ב דף ל״ד) גבי הא דתנן שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהורים מלטמא ואסורין לאכול וכו׳ וא״ר ששת עלה מאי אסורין. אסורין לכהנים הואיל ואפסלו בהיסח הדעת. ואר״י בבלאי טפשאי משום דיתבי בארעא דחשוכא אמריתון שמעתא דמחשכא. לא שמיע לכו הא דארשב״ל וכו׳ אין זריעה להקדש ה״נ אין זריעה לתרומה (לטהרה דמעלה עשו רבנן בה). ובכמה דוכתי קרי להו הכי בבלאי טפשאי. הרי שאפשר שחכמי בבל היו מכירין יתרון חכמי א״י עליהם. ולכך היו משעבדים עצמם להם. ועוד ראיה שכיון שר׳ ירמיה חירף וגידף אותם ואת שכלם ואת ארץ מגוריהם. צריך להאמין שאמרו דבר שאין לו שחר:
1
