מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן רי״טMegalleh Amukkot on Parashat VaEtchanan 219
א׳אופן ריט
רצה משה ליכנס לארץ ישראל לתקן מה שעשה בדורו של חזקיה אחר מפלת סנחרב, שנתקדש שם שמים שנתגיירו חמשה ערים בארץ מצרים, כדכתיב ביום ההוא יהיה חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען עיר ההרס יאמר לאחת (ישעיה יט יח), והיינו שתרגם יונתן שאותן עיירות כולם נתגיירו, חוץ ממצבות בית שמש שהיו מתגיירים וחזרו לקלקולם, לפיכך קראוה עיר ההריס שנתהרסה וחזרה לסורה, ועל זה אמר והיה ביום ההוא יהיה מזבח ה' בארץ מצרים ומצבה אצל גבולה (ישעיה יט יט), וז"ש ושבר את מצבות בית שמש (ירמיה מג יג), ודרש תרגום יונתן עיר ההרס מלשון הרס, כמו האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט' ז), שהוא מקום שנקרא בית שמש, ואמר הרס בה"א ולא אמר חרס בחי"ת, שרומז על לשון הריסה שסופו לחרוב (מנחות ק"י ע"א). והנה כוונת משה ליכנס לארץ ישראל ולתקן כל החמשה ערים של מצרים, שהיו נשבעים בשם כמו שנעשה בימי יחזקאל. ועל זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, מה שיהיה באותו עת בימי חזקיה, ההוא כתיב, רצה לתקן הוא, קרי ביה ההי"א, אותן הה' ערים שבארץ מצרים. ועל זה סידר תפלתו אתה החלות להראות את עבדך את המזבח שיהיה בארץ מצרים, כמ"ש ביום ההוא יהיה מזבח לה' (ישעיה י"ט), וז"ש את גדל"ך, שהוא בגימטריא מזב"ח. גם הראה לו חרבן בית שמש, שהוא עיר ההרס יאמר לאחת מהן, וכמ"ש שם ומצבה אצל גבולה, וז"ש את ידך החזקה, שהיא רומזת על מדת הדין הקשה שנחרבה בשמש, אשר מי אל בשמים ובארץ, א"ל דייקא, כמ"ש שם יגיע מצרים וסחר כוש וגו' (ישעיה מה יד), אך בך אל שנתפרסם באותו פרק שהקב"ה הוא אל בשמים ובארץ, אשר יעשה כמעשיך כנגד ד' ערים של מצרים שנשארו באמונתם, וכגבורתיך על עיר ההרס יאמר לאחת מהם, לכן אעברה נא, רוצה אני לעבור לארץ ישראל ולתקן עתה מה שיהיה בדורו של חזקיה. ובמלת אעברה, רמז להעביר עתה עבודה זרה שתתבטל אחר כך בימי חזקיה. גם במלת נ"א רמוז מצרים, קרי ביה נו"א בחולם שנקראת מצרים נו"א, שרוצה אני להעביר עבודה זרה של מצרים שנקראת נ"א, כמד"א התיטבי מנא אמן (נחום ג' ח), ומתרגמינן אלכסנדריא רבתי של מצרים. ובמלת אעברה רומז גם כן מה שיתקן בהפוך ארבעה, ר"ל לבסוף בימי חזקיה לא יעברו ה', רק ד' ערים מן הה' ערים, וכשאכנס לארץ ישראל אזי אעביר ה', ר"ל ה' ערים של מצרים שנקראת נ"א, יהיו כולם עובדים את ה' ולא יאמר עיר ההרס לאחת מהן כמו שיהיה בימי חזקיה, ולזה צריך אני זכות של ארץ ישראל מה שאי אפשר לי לעשות בכאן בעבר הירדן, לכן אמר ואראה את הארץ. והשיב לו הקב"ה רב לך, כבר עשית וקדשת את השם בהוציאך את ישראל מארץ מצרים, כמ"ש את האותות והמופתים אשר עשה משה לעיני פרעה וגו' (דברים לד יא), לכן אל תוסף דבר, אבל צו את יהושע, ואין צו אלא עבודה זרה (סנהדרין נ"ו ע"ב), תזרז אותו מה שיהיה בימי חזקיה שיעביר עבודה זרה מן העולם, ואמצהו גם כן שיתפלל על ביטול יצרא דעבודה זרה, והוא לא התפלל על דורות הבאים, לכן הקפיד הכתוב עליו בימי עזרא (ערכין ל"ב ע"ב):
רצה משה ליכנס לארץ ישראל לתקן מה שעשה בדורו של חזקיה אחר מפלת סנחרב, שנתקדש שם שמים שנתגיירו חמשה ערים בארץ מצרים, כדכתיב ביום ההוא יהיה חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען עיר ההרס יאמר לאחת (ישעיה יט יח), והיינו שתרגם יונתן שאותן עיירות כולם נתגיירו, חוץ ממצבות בית שמש שהיו מתגיירים וחזרו לקלקולם, לפיכך קראוה עיר ההריס שנתהרסה וחזרה לסורה, ועל זה אמר והיה ביום ההוא יהיה מזבח ה' בארץ מצרים ומצבה אצל גבולה (ישעיה יט יט), וז"ש ושבר את מצבות בית שמש (ירמיה מג יג), ודרש תרגום יונתן עיר ההרס מלשון הרס, כמו האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט' ז), שהוא מקום שנקרא בית שמש, ואמר הרס בה"א ולא אמר חרס בחי"ת, שרומז על לשון הריסה שסופו לחרוב (מנחות ק"י ע"א). והנה כוונת משה ליכנס לארץ ישראל ולתקן כל החמשה ערים של מצרים, שהיו נשבעים בשם כמו שנעשה בימי יחזקאל. ועל זה אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, מה שיהיה באותו עת בימי חזקיה, ההוא כתיב, רצה לתקן הוא, קרי ביה ההי"א, אותן הה' ערים שבארץ מצרים. ועל זה סידר תפלתו אתה החלות להראות את עבדך את המזבח שיהיה בארץ מצרים, כמ"ש ביום ההוא יהיה מזבח לה' (ישעיה י"ט), וז"ש את גדל"ך, שהוא בגימטריא מזב"ח. גם הראה לו חרבן בית שמש, שהוא עיר ההרס יאמר לאחת מהן, וכמ"ש שם ומצבה אצל גבולה, וז"ש את ידך החזקה, שהיא רומזת על מדת הדין הקשה שנחרבה בשמש, אשר מי אל בשמים ובארץ, א"ל דייקא, כמ"ש שם יגיע מצרים וסחר כוש וגו' (ישעיה מה יד), אך בך אל שנתפרסם באותו פרק שהקב"ה הוא אל בשמים ובארץ, אשר יעשה כמעשיך כנגד ד' ערים של מצרים שנשארו באמונתם, וכגבורתיך על עיר ההרס יאמר לאחת מהם, לכן אעברה נא, רוצה אני לעבור לארץ ישראל ולתקן עתה מה שיהיה בדורו של חזקיה. ובמלת אעברה, רמז להעביר עתה עבודה זרה שתתבטל אחר כך בימי חזקיה. גם במלת נ"א רמוז מצרים, קרי ביה נו"א בחולם שנקראת מצרים נו"א, שרוצה אני להעביר עבודה זרה של מצרים שנקראת נ"א, כמד"א התיטבי מנא אמן (נחום ג' ח), ומתרגמינן אלכסנדריא רבתי של מצרים. ובמלת אעברה רומז גם כן מה שיתקן בהפוך ארבעה, ר"ל לבסוף בימי חזקיה לא יעברו ה', רק ד' ערים מן הה' ערים, וכשאכנס לארץ ישראל אזי אעביר ה', ר"ל ה' ערים של מצרים שנקראת נ"א, יהיו כולם עובדים את ה' ולא יאמר עיר ההרס לאחת מהן כמו שיהיה בימי חזקיה, ולזה צריך אני זכות של ארץ ישראל מה שאי אפשר לי לעשות בכאן בעבר הירדן, לכן אמר ואראה את הארץ. והשיב לו הקב"ה רב לך, כבר עשית וקדשת את השם בהוציאך את ישראל מארץ מצרים, כמ"ש את האותות והמופתים אשר עשה משה לעיני פרעה וגו' (דברים לד יא), לכן אל תוסף דבר, אבל צו את יהושע, ואין צו אלא עבודה זרה (סנהדרין נ"ו ע"ב), תזרז אותו מה שיהיה בימי חזקיה שיעביר עבודה זרה מן העולם, ואמצהו גם כן שיתפלל על ביטול יצרא דעבודה זרה, והוא לא התפלל על דורות הבאים, לכן הקפיד הכתוב עליו בימי עזרא (ערכין ל"ב ע"ב):
1