מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן רל״טMegalleh Amukkot on Parashat VaEtchanan 239
א׳אופן רלט
ביאר משה עוד בתפלה זו עניין התפלה, וזה כוונת רז"ל [ברכות פרק א' (ח' ע"א)] שיכנוס בב' פתחים בבית הכנסת, ב' פתחים סלקא דעתך, אלא אימא שיעור ב' פתחים. וכבר ידוע שצריך לתרץ שניהם, וכא' רבי יהושע בן לוי לעולם יהא אדם בעשרה ראשונים וכו', שהוא נוטל שכר כולם, שכר כולם סלקא דעתך, אלא כנגד כולם (ברכות מ"ז ע"ב). ותרוייהו איתנהו, שהוא נוטל מתחלה שכר כולם, ואחר כך מחלק לכל אחד ואחד כנגד כלם, והוא נעשה צנור לחלק אחר כך. ומבואר בכתוב ברוך הבא בשם ה' (תהלים קיח כו), שאמר בלשון יחיד על אותו יחיד שהוא בא בתחלה, והוא מקבל שכרו ומחלק לכל אחד ואחד הבאים אחריו, ולכן אמר ברכנוכם בלשון רבים, שכולם מקבלים ברכה ממנו. וכן הוא אומר פתחו לי שערי צדק (שם (תהלים קיח יט) בלשון רבים, ואחר כך אמר (תהלים קיח כ) זה השער לשון יחיד, שמן צדיק אחד שנעשה צנור ושער לה', ממנו יונקים צדיקים ויבאו בו לקבל שפע ממנו, והוא נעשה צנור עליהם. וכן הוא אומר דודי ירד לגנו (שיר השירים ו ב) בלשון יחיד, שהוא צדיק גמר שנעשה ערוגת הבושם, והוא נטל שכר כלם, ואחר כך מחלק הוא לאחרים, וז"ש לראות בגנים וללקוט שושנים (שם), שמן צדיק אחד לוקטים אחר כך אחרים. וכן בכאן התפלה צריכה להיות שני פתחים, הן שני שערים המבוארים בזוהר פרשת ויקרא (ח"ג ח' ע"ב) על פסוק (תהלים כד ז) שאו שערים ראשיכם ויבא פתחי עולם, שהם אבות העולם מאן דאעיל לבי כנשתא צריך לאמליך באבהן. לכן מתחלה צריך לומר (תהלים ה ח) ואני ברוב חסדך וגו' זה אברהם, אשתחוה אל היכל זה יצחק, ואחר כך אתפלל ביראתך זה יעקב שאמר מה נורא המקום הזה (בראשית כח יז). מזה הטעם תפלת שחרית התקינו מתחלה לסדר הקרבנות שהם לקביל כהנים בעבודתם, מן ברוך שאמר עד ישתבח הם פסוקי דזמרא לוים בשירן ובזמרן, ואחר כך קריאת שמע וברכותיה, בסוד שמע ישראל (דברים ו ד) שהם ישראל במעמדן. ודבר זה רמז דוד במזמור לתודה (תהלים ק א), שכל הקרבנות יהיו בטלים חוץ מן תודה, (כדאיתא במדרש רבה פרשת צו (ויק"ר פ"ט ז') ובשוחר טוב מזמור ט') שרומזת על תפלה, לכן כשהגיע דוד למזמור ק' שהוא סוד ק' ברכות (אמר מזמור לתודה), ולפי שאמרו (ברכות ל"א ע"א) אין עומדין להתפלל אלא מתוך דבר הלכה, לכן רמז "הריעו "לה' "כל "הארץ, ר"ת הלכ"ה. ואמר ד' תיבין בסוד ד' אמות של הלכה (ברכות ח' ע"א), שהוא סוד ד' אתוון של שם, לכן אמר לה' דייקא. וחוזר ומסדר איך סדר תפילה, מתחלה צריך לסדר הקרבות בעניין כהנים בעבודתם, וז"ש עבדו את ה' בשמחה (תהלים ק ב), על עניין עבודה של כהנים. ואחר כך מן ברוך שאמר עד ישתבח, אמר באו לפניו ברננה, שהם לוים בשירן וזמרן על פסוקי דזמרה. ואחר כך קריאת שמע וברכותיה, שאומרים ה' אלהינו ה' אחד, וז"ש (תהלים ק ג) דעו כי ה' הוא האלהים, על יחוד פסוק הראשון, אחר כך אמר הוא עשנו, על רמ"ח אברים שבקריאת שמע, שהם לקביל רמ"ח אברים של אדם, אתם קרויין אדם (יחזקאל לד לא) (כדאיתא ביבמות ס"א.), ישראל כוללים רמ"ח, אבל אומות העולם אין להם רק רמ"ג אברים (עיין נדרים ל"ב ע"ב). וז"ש ולא אנחנו דייקא, ולו בוי"ו וכתיב בא', שכל המחסר תיבה א', מחסר אבר אחד שבאדם, עשנו דייקא, שרמ"ח איברים שלנו כנגד רמ"ח מצות שבתורה, אמר ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו, שצריך להאריך בד' של אחד ולמסור עצמו על ד' מיתות בית דין בסוד ארבע אותיות השם, לקיים מ"ש כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה (תהלים מד כג), וז"ש וצאן מרעיתו. וכן גם כן אחר קריאת שמע צריך לסמוך גאולה לתפלה, אמר (תהלים ק ד) באו שעריו בתודה היא תפלה, צריך לסדר גם כן שבחו של מקום מתחלה בשלש ראשונות (ברכות ל"ב ע"א), שהם סוד שערים העליונים, וז"ש באו שעריו, שהם אבות גבורות קדושות אברהם יצחק יעקב. ואחר כך מתפלל חצרותיו בתהלה, שהם סוד י"ג האמצעיות, שהם לקביל י"ג שערים שהיה במקדש, לקביל זה עשו י"ג השתחוואות, כנגד י"ג פרצות שפרצו יוונים במקדש בחצר המקדש (מדות פ"ב מ"ג), וז"ש חצרותיו בתהלה, שכנגד מה שפרצו ועשו י"ג פרצות מן חצר אחד עשו חצירות, ותקנו כנגד זה בתהלה, שהם השתחויה כנגד י"ג עקרים שעקרו. ואחר כך שלש אחרונות הודו לו ברכו שמו, המחזיר שכינתו לציון שהוא סוד זיווגי עילאי תרין שמהין יחד, הודו לו שם של הוי"ה, ברכו שמו שם של אדני, וזה שאמר חזרה שכינה בנקודת ציון (תהלים ק ה), כי טוב ה' לעולם חסדו, היא ברכת הטוב שמך ולך נאה להודות, שהוא סוד חסדי דוד נאמנים (ישעיה נה ג), (כדאיתא ברעיא מהימנא ריש פרשת ויקרא (זוהר ח"ג כ"א ע"א). ועד דור ודור אמונתו, הוא סיום המברך את עמו ישראל בשלום, ותמן צריך להזכיר תרין שמהון יחד, בסוד לדור ודור ישבח מעשיך (תהלים קמה ד), והיא סוד אמונה של ישראל שהוא יחוד תרין שמהון יחד, שכן אמונה הוא סוד אמן, שהם תרין שמהן הוי"ה אדנ"י שמתפשטין מן ו"ה השם, שזהו סוד היכל לבנת הספיר, שהוא כולל מן ו"ה של השם שהוא צדיק וצדק ביחד. נמצא אנו למידין שצריכין אנו ליכנס בכל תפילה דרך שלשה אבות, וכן בברכת המזון תקנו ג' ברכות לקבליהן, ברכה ראשונה לקביל אברהם שהיא ברכת הזן, כי מצד החסד של אברהם יורד המזון לעולם, כמ"ש הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם (תהלים קד כא), שהוא חסד אל (תהלים נב ג), וכן הוא אומר נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו (תהלים קלו כה). ברכה שנייה כנגד יצחק שהיא ברכת הארץ, שכן יצחק לא זז מארץ ישראל. ברכת רחום היא מדתו של יעקב שהוא בעל הרחמים, והוא בונה ברחמיו ירושלים, והם גם כן לקביל ג' שערים שאמרנו. לכן פתח משה גם כן בכאן סדר של התפילה, דפתח ואתחנן שהוא בגימטריא תפלה, שכן סידר גם כן תקט"ו תפלות כמנין תפלה, שבא לנו לסדר עניין התפלה בעת ההיא לאמר, לסדר התפלות לדורות שצריך מתחילה לסדר כהנים בעבודתם, דהיינו הקרבנות עד ברוך שאמר, וז"ש את גדלך. ואחר כך מן ברוך שאמר עד יוצר אור, את ידך החזקה, הם פסוקי דזמרא לקביל הלוים בשירן ובזמרן. ואחר כך שמע ישראל, ואמר אשר מי אל בשמים ובארץ. וכן גם כן בתפלה את גדלך, זה מגן אברהם. את ידך החזקה, מחיה המתים. אשר מי אל, אתה קדוש. ואחר כך התפלל אעברה נא ואראה. ואחר כך אמר ג' דרגין לקביל שלש אחרונות, הארץ הטובה, לקביל המחזיר שכינתו לציון. ההר הטוב, לקביל הטוב שמך ולך נאה להודות. והלבנון, הוא סוד המברך את עמו ישראל בשלום, שהוא סוד צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה (תהלים צב יג), והלבנון דייקא. ובמלת אעברה נ"א, נרמזת "נפילת "אפים, שהוא מזמור "נפשי "אשא (תהלים כה א), ואמר אעברה נא בה"י, כי סוד נפילת אפים צריך ליפול תמיד ליד שמאל, שהיא ה' אחרונה שבשם, מזה הטעם אין נופלין בלילה, ומזה הטעם רצה משה ליכנס לארץ ישראל, לתקן יד שמאל ולסמוך אותו מנפילתו. והשיב הקב"ה רב לך, כבר גרמת בנפילת אפים שלך בעדת קרח כשאמרת רב לכם בני לוי (במדבר טז ז), שאז גרמת שנענשו עדת קרח בשעה שמסר גרמיה למיתה, כמ"ש וישמע משה ויפול על פניו (במדבר טז ד). ולכן אמר אלהי הרוחת חסר ו', כדאיתא בזוהר (ח"ג קע"ו ע"ב) מסר גרמיה לאילנא דמותא, שהוא סוד מזמור של אליך ה' נפשי אשא שצריך לומר בשעת נפילת אפים כמ"ש בזוהר פרשת במדבר (ח"ג ק"כ ע"ב), ולית תמן ו' באותו מזמור שהוא אילנא דחיי (עיין תיקו"ז סט קי"ח ע"ב), ונמצא שנפילת אפים של משה גרמה שנענשו עדת קרח שהיו ר"ן איש עם דתן ואבירם כמניין ר"ב ל"ך, ודבר זה גרמת במדבר, מכל שכן כשתכנס בארץ ישראל ותפול שם על פניך, לא יהיה שום תקומה לבני אדם לפניך, כעובדא דרבי אליעזר בן הורקנס שלא הניחו אשתו ליפול על פניו כשהיה חולק עם רבן גמליאל הזקן, מיד שנפל על פניו, מת רבן גמליאל כדאיתא בב"מ דף נט (נ"ט ע"ב). נמצא אלו היה משה בארץ ישראל והיה נפל על פניו, לא היה תקומה לשום אדם, לכן אל תוסף דבר אלי עוד בעניין נפילת אפים, לכן פתח ואתחנן שהוא בלשון תחנה, שהוא לשון נופל על נפילת אפים:
ביאר משה עוד בתפלה זו עניין התפלה, וזה כוונת רז"ל [ברכות פרק א' (ח' ע"א)] שיכנוס בב' פתחים בבית הכנסת, ב' פתחים סלקא דעתך, אלא אימא שיעור ב' פתחים. וכבר ידוע שצריך לתרץ שניהם, וכא' רבי יהושע בן לוי לעולם יהא אדם בעשרה ראשונים וכו', שהוא נוטל שכר כולם, שכר כולם סלקא דעתך, אלא כנגד כולם (ברכות מ"ז ע"ב). ותרוייהו איתנהו, שהוא נוטל מתחלה שכר כולם, ואחר כך מחלק לכל אחד ואחד כנגד כלם, והוא נעשה צנור לחלק אחר כך. ומבואר בכתוב ברוך הבא בשם ה' (תהלים קיח כו), שאמר בלשון יחיד על אותו יחיד שהוא בא בתחלה, והוא מקבל שכרו ומחלק לכל אחד ואחד הבאים אחריו, ולכן אמר ברכנוכם בלשון רבים, שכולם מקבלים ברכה ממנו. וכן הוא אומר פתחו לי שערי צדק (שם (תהלים קיח יט) בלשון רבים, ואחר כך אמר (תהלים קיח כ) זה השער לשון יחיד, שמן צדיק אחד שנעשה צנור ושער לה', ממנו יונקים צדיקים ויבאו בו לקבל שפע ממנו, והוא נעשה צנור עליהם. וכן הוא אומר דודי ירד לגנו (שיר השירים ו ב) בלשון יחיד, שהוא צדיק גמר שנעשה ערוגת הבושם, והוא נטל שכר כלם, ואחר כך מחלק הוא לאחרים, וז"ש לראות בגנים וללקוט שושנים (שם), שמן צדיק אחד לוקטים אחר כך אחרים. וכן בכאן התפלה צריכה להיות שני פתחים, הן שני שערים המבוארים בזוהר פרשת ויקרא (ח"ג ח' ע"ב) על פסוק (תהלים כד ז) שאו שערים ראשיכם ויבא פתחי עולם, שהם אבות העולם מאן דאעיל לבי כנשתא צריך לאמליך באבהן. לכן מתחלה צריך לומר (תהלים ה ח) ואני ברוב חסדך וגו' זה אברהם, אשתחוה אל היכל זה יצחק, ואחר כך אתפלל ביראתך זה יעקב שאמר מה נורא המקום הזה (בראשית כח יז). מזה הטעם תפלת שחרית התקינו מתחלה לסדר הקרבנות שהם לקביל כהנים בעבודתם, מן ברוך שאמר עד ישתבח הם פסוקי דזמרא לוים בשירן ובזמרן, ואחר כך קריאת שמע וברכותיה, בסוד שמע ישראל (דברים ו ד) שהם ישראל במעמדן. ודבר זה רמז דוד במזמור לתודה (תהלים ק א), שכל הקרבנות יהיו בטלים חוץ מן תודה, (כדאיתא במדרש רבה פרשת צו (ויק"ר פ"ט ז') ובשוחר טוב מזמור ט') שרומזת על תפלה, לכן כשהגיע דוד למזמור ק' שהוא סוד ק' ברכות (אמר מזמור לתודה), ולפי שאמרו (ברכות ל"א ע"א) אין עומדין להתפלל אלא מתוך דבר הלכה, לכן רמז "הריעו "לה' "כל "הארץ, ר"ת הלכ"ה. ואמר ד' תיבין בסוד ד' אמות של הלכה (ברכות ח' ע"א), שהוא סוד ד' אתוון של שם, לכן אמר לה' דייקא. וחוזר ומסדר איך סדר תפילה, מתחלה צריך לסדר הקרבות בעניין כהנים בעבודתם, וז"ש עבדו את ה' בשמחה (תהלים ק ב), על עניין עבודה של כהנים. ואחר כך מן ברוך שאמר עד ישתבח, אמר באו לפניו ברננה, שהם לוים בשירן וזמרן על פסוקי דזמרה. ואחר כך קריאת שמע וברכותיה, שאומרים ה' אלהינו ה' אחד, וז"ש (תהלים ק ג) דעו כי ה' הוא האלהים, על יחוד פסוק הראשון, אחר כך אמר הוא עשנו, על רמ"ח אברים שבקריאת שמע, שהם לקביל רמ"ח אברים של אדם, אתם קרויין אדם (יחזקאל לד לא) (כדאיתא ביבמות ס"א.), ישראל כוללים רמ"ח, אבל אומות העולם אין להם רק רמ"ג אברים (עיין נדרים ל"ב ע"ב). וז"ש ולא אנחנו דייקא, ולו בוי"ו וכתיב בא', שכל המחסר תיבה א', מחסר אבר אחד שבאדם, עשנו דייקא, שרמ"ח איברים שלנו כנגד רמ"ח מצות שבתורה, אמר ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו, שצריך להאריך בד' של אחד ולמסור עצמו על ד' מיתות בית דין בסוד ארבע אותיות השם, לקיים מ"ש כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה (תהלים מד כג), וז"ש וצאן מרעיתו. וכן גם כן אחר קריאת שמע צריך לסמוך גאולה לתפלה, אמר (תהלים ק ד) באו שעריו בתודה היא תפלה, צריך לסדר גם כן שבחו של מקום מתחלה בשלש ראשונות (ברכות ל"ב ע"א), שהם סוד שערים העליונים, וז"ש באו שעריו, שהם אבות גבורות קדושות אברהם יצחק יעקב. ואחר כך מתפלל חצרותיו בתהלה, שהם סוד י"ג האמצעיות, שהם לקביל י"ג שערים שהיה במקדש, לקביל זה עשו י"ג השתחוואות, כנגד י"ג פרצות שפרצו יוונים במקדש בחצר המקדש (מדות פ"ב מ"ג), וז"ש חצרותיו בתהלה, שכנגד מה שפרצו ועשו י"ג פרצות מן חצר אחד עשו חצירות, ותקנו כנגד זה בתהלה, שהם השתחויה כנגד י"ג עקרים שעקרו. ואחר כך שלש אחרונות הודו לו ברכו שמו, המחזיר שכינתו לציון שהוא סוד זיווגי עילאי תרין שמהין יחד, הודו לו שם של הוי"ה, ברכו שמו שם של אדני, וזה שאמר חזרה שכינה בנקודת ציון (תהלים ק ה), כי טוב ה' לעולם חסדו, היא ברכת הטוב שמך ולך נאה להודות, שהוא סוד חסדי דוד נאמנים (ישעיה נה ג), (כדאיתא ברעיא מהימנא ריש פרשת ויקרא (זוהר ח"ג כ"א ע"א). ועד דור ודור אמונתו, הוא סיום המברך את עמו ישראל בשלום, ותמן צריך להזכיר תרין שמהון יחד, בסוד לדור ודור ישבח מעשיך (תהלים קמה ד), והיא סוד אמונה של ישראל שהוא יחוד תרין שמהון יחד, שכן אמונה הוא סוד אמן, שהם תרין שמהן הוי"ה אדנ"י שמתפשטין מן ו"ה השם, שזהו סוד היכל לבנת הספיר, שהוא כולל מן ו"ה של השם שהוא צדיק וצדק ביחד. נמצא אנו למידין שצריכין אנו ליכנס בכל תפילה דרך שלשה אבות, וכן בברכת המזון תקנו ג' ברכות לקבליהן, ברכה ראשונה לקביל אברהם שהיא ברכת הזן, כי מצד החסד של אברהם יורד המזון לעולם, כמ"ש הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם (תהלים קד כא), שהוא חסד אל (תהלים נב ג), וכן הוא אומר נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו (תהלים קלו כה). ברכה שנייה כנגד יצחק שהיא ברכת הארץ, שכן יצחק לא זז מארץ ישראל. ברכת רחום היא מדתו של יעקב שהוא בעל הרחמים, והוא בונה ברחמיו ירושלים, והם גם כן לקביל ג' שערים שאמרנו. לכן פתח משה גם כן בכאן סדר של התפילה, דפתח ואתחנן שהוא בגימטריא תפלה, שכן סידר גם כן תקט"ו תפלות כמנין תפלה, שבא לנו לסדר עניין התפלה בעת ההיא לאמר, לסדר התפלות לדורות שצריך מתחילה לסדר כהנים בעבודתם, דהיינו הקרבנות עד ברוך שאמר, וז"ש את גדלך. ואחר כך מן ברוך שאמר עד יוצר אור, את ידך החזקה, הם פסוקי דזמרא לקביל הלוים בשירן ובזמרן. ואחר כך שמע ישראל, ואמר אשר מי אל בשמים ובארץ. וכן גם כן בתפלה את גדלך, זה מגן אברהם. את ידך החזקה, מחיה המתים. אשר מי אל, אתה קדוש. ואחר כך התפלל אעברה נא ואראה. ואחר כך אמר ג' דרגין לקביל שלש אחרונות, הארץ הטובה, לקביל המחזיר שכינתו לציון. ההר הטוב, לקביל הטוב שמך ולך נאה להודות. והלבנון, הוא סוד המברך את עמו ישראל בשלום, שהוא סוד צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה (תהלים צב יג), והלבנון דייקא. ובמלת אעברה נ"א, נרמזת "נפילת "אפים, שהוא מזמור "נפשי "אשא (תהלים כה א), ואמר אעברה נא בה"י, כי סוד נפילת אפים צריך ליפול תמיד ליד שמאל, שהיא ה' אחרונה שבשם, מזה הטעם אין נופלין בלילה, ומזה הטעם רצה משה ליכנס לארץ ישראל, לתקן יד שמאל ולסמוך אותו מנפילתו. והשיב הקב"ה רב לך, כבר גרמת בנפילת אפים שלך בעדת קרח כשאמרת רב לכם בני לוי (במדבר טז ז), שאז גרמת שנענשו עדת קרח בשעה שמסר גרמיה למיתה, כמ"ש וישמע משה ויפול על פניו (במדבר טז ד). ולכן אמר אלהי הרוחת חסר ו', כדאיתא בזוהר (ח"ג קע"ו ע"ב) מסר גרמיה לאילנא דמותא, שהוא סוד מזמור של אליך ה' נפשי אשא שצריך לומר בשעת נפילת אפים כמ"ש בזוהר פרשת במדבר (ח"ג ק"כ ע"ב), ולית תמן ו' באותו מזמור שהוא אילנא דחיי (עיין תיקו"ז סט קי"ח ע"ב), ונמצא שנפילת אפים של משה גרמה שנענשו עדת קרח שהיו ר"ן איש עם דתן ואבירם כמניין ר"ב ל"ך, ודבר זה גרמת במדבר, מכל שכן כשתכנס בארץ ישראל ותפול שם על פניך, לא יהיה שום תקומה לבני אדם לפניך, כעובדא דרבי אליעזר בן הורקנס שלא הניחו אשתו ליפול על פניו כשהיה חולק עם רבן גמליאל הזקן, מיד שנפל על פניו, מת רבן גמליאל כדאיתא בב"מ דף נט (נ"ט ע"ב). נמצא אלו היה משה בארץ ישראל והיה נפל על פניו, לא היה תקומה לשום אדם, לכן אל תוסף דבר אלי עוד בעניין נפילת אפים, לכן פתח ואתחנן שהוא בלשון תחנה, שהוא לשון נופל על נפילת אפים:
1