מלמד להועיל חלק ב ל״בMelammed Lehoil Part II 32
א׳שאלה:
נער אחד בן י"ג שנה יש לו זפונאל - לאהמונג אי מותר ליתנו לבית רפואה לרפאותו אף שמוכרח לאכול שם מאכלות אסורות.
נער אחד בן י"ג שנה יש לו זפונאל - לאהמונג אי מותר ליתנו לבית רפואה לרפאותו אף שמוכרח לאכול שם מאכלות אסורות.
1
ב׳תשובה:
הנה אי מחללין שבת במקום סכנת אבר אף שבטור וש"ע לא הובאו רק דברי המחמירין מ"מ מצינו בא"ז ה' יום כפורים סי' ר"פ שר"ת ס"ל דאפילו דאבון אחד מאיבריו אני קורא סכנה ומחללין שבת. והנה הא"ז הביא שמורו הראבי"ה השיב עליו מהאי דעין שמרדה (ע"ז כ"ח ע"ב) דמשמע דוקא משום דשורייקא דעינא באבנתא דליבא תלי מחללין שבת הא לא"ה משום סכנת אבר אין מחללין. ולענ"ד אין זה תיובתא על ר"ת דר"ת ס"ל דמה שנאמר בעין י"ל בשאר אברים דתלו ביחד עם אבר שהחיות תלוי בו, וכיון דספק נפשות דוחה שבת, א"כ בכל סכנת אבר צריכין להתיר מספק. ומצאתי און לי בתוס' סוכה כ"ו ע"א ד"ה ואפילו שכתבו דסכנת אבר כסכנת נפשות אפילו לחלל עליו את השבת כדמוכח בפ' אין מעמידין גבי עין שמרדה עכ"ל, הרי דמדמו כל סכנת אבר לעין שמרדה וזה כשיטת ר"ת שבא"ז. ודוחק לומר דסכנת אבר שכ' התוס' היינו סכנת עין, דהו"ל לכתוב סכנת עין ולא לישנא דאיכא למטעי. איברא דבפסקי תוס' כתוב סכנת עין כסכנת נפשות דמי, והיינו כשיטת הראבי"ה, אבל לענ"ד דוחק גדול לפרש כן בדברי התוס'.
הנה אי מחללין שבת במקום סכנת אבר אף שבטור וש"ע לא הובאו רק דברי המחמירין מ"מ מצינו בא"ז ה' יום כפורים סי' ר"פ שר"ת ס"ל דאפילו דאבון אחד מאיבריו אני קורא סכנה ומחללין שבת. והנה הא"ז הביא שמורו הראבי"ה השיב עליו מהאי דעין שמרדה (ע"ז כ"ח ע"ב) דמשמע דוקא משום דשורייקא דעינא באבנתא דליבא תלי מחללין שבת הא לא"ה משום סכנת אבר אין מחללין. ולענ"ד אין זה תיובתא על ר"ת דר"ת ס"ל דמה שנאמר בעין י"ל בשאר אברים דתלו ביחד עם אבר שהחיות תלוי בו, וכיון דספק נפשות דוחה שבת, א"כ בכל סכנת אבר צריכין להתיר מספק. ומצאתי און לי בתוס' סוכה כ"ו ע"א ד"ה ואפילו שכתבו דסכנת אבר כסכנת נפשות אפילו לחלל עליו את השבת כדמוכח בפ' אין מעמידין גבי עין שמרדה עכ"ל, הרי דמדמו כל סכנת אבר לעין שמרדה וזה כשיטת ר"ת שבא"ז. ודוחק לומר דסכנת אבר שכ' התוס' היינו סכנת עין, דהו"ל לכתוב סכנת עין ולא לישנא דאיכא למטעי. איברא דבפסקי תוס' כתוב סכנת עין כסכנת נפשות דמי, והיינו כשיטת הראבי"ה, אבל לענ"ד דוחק גדול לפרש כן בדברי התוס'.
2
ג׳ולענין סכנת אבר בשאר איסורין נראה מדברי הש"ך בי"ד סי' קנ"ז סק"ג דיש להקל, וכ"כ שם בבית לחם יהודה. וכתב הפרי מגדים במשבצות זהב או"ח סי' שכ"ח ס"ק ז' וז"ל ומינה (מדברי הש"ך) בשאר ל"ת בחולה סכנת אבר י"ל דמותר לרפאות באיסור תורה ושאני שבת דחמיר עכ"ל, הרי כדברי השואל דידן שכיוון לדברי הפמ"ג והש"ך. ומאחר שמצאנו שר"ת מתיר בסכנת אבר אפילו בשבת ותוס' בסוכה מסייע להם יש להקל בנידון דידן ובפרט דחולי דידן תלי בחוט השדרה ואיכא למיחש שאם לא יתרפא יתמרך ח"ו חוט השדרה ויעשה טריפה, כמו דחיישינן בעין שמרדה שילקה הלב. גם מה שכ' השואל שיש לחוש לסכנה שאם יפול אין איש להקימו יש לו מקום בדברי הפוסקים שכתבו דנכפה הוי חולי שיש בו סכנה משום דלפעמים נופל במקום סכנה ונהרג (כן הובא בספר ארחות חיים סי' שכ"ח אות ז' בשם הג' מיימוני פי"ד ממ"א ובאו"ה כלל נ"ט בשם תשובת מהר"ם). גם מה שכ' השואל בשם ספר חכמת שלמה מהגאון ר' שלמה קלוגער הוא דבר נכון שאם לא יתרפא הנער יבטל מת"ת ומהליכת בית הכנסת ומכמה מצוות ומעשים טובים, ויש לומר יבטל זמן קצר מצוות ל"ת כדי שיוכל לקיים הרבה מצוות.
3
ד׳והנה לכאורה היה מקום לומר כיון דבסכנה מאכילין הקל הקל תחלה גם בנידון דידן נאמר שהנער יאכל הקל הקל תחלה, דהיינו נתיר דברים שרובן היתר ויש בהן רק טעם איסור, דבטעם כעיקר אף לשיטות שהוא דאורייתא מ"מ לרוב הפוסקים אין לוקין עליו, ובממשות איסור כגון בשר יאכל פחות פחות מכשיעור, דהיינו שימתין לאחר פחות מכשיעור כדי אכילת פרס (לדעת הח"ס 9 מינוטען, וכפי ששמעתי בשם הגאון מהרי"ד באמבערגער 8 מינוטען) ויאכל עוד פחות מכשיעור. אמנם נלע"ד דהרב בעל חכמת שלמה לא נתן עצה זו רק לאיש גדול שא"צ לחיזוק כח רק לרפוי עיניו, אבל בנידון דידן שהנער צריך לחיזוק ואם נצמצם אכילתו יהא תמיד לבו נוקפו ופורש ויאוחר רפואתו, ואם הפראפעזזאר יראה שאינו מצליח ברפואתו ידרוש ויחקור וימצא שאין הנער נוהג כשאר חולים וישלחו לביתו ויאמר שאינו יכול לקבל אחריות בנער כזה. על כן טוב שלא נגיד לנער כלום שעושה תמיד איסור באכילתו, רק נאמר לו שמשום רפואתו כדי שיוכל ללמוד תורה ולעסוק במצוות הותר לו זמן מה לנהוג כשאר חולים דשם ולעשות כאשר יצוה הפראפעזזאר אשר הוא ירפא אותו בע"ה.
4
ה׳עוד יש לנו סניף להתיר כאשר אבאר. הנה דעת המחבר בא"ח סי' תרט"ז סעיף ב' דבן י"ג שלא הביא שתי שערות אינו משלים אלא מדברי סופרים והוא דעת הרמב"ם. וקשה אם אין להם ב' שערות הא פסקינן חיישינן שמא נשרו, ותירצו עפ"י מה שחידש הב"ש סי' קנ"ה ס"ק כ"ט אם נשארו שתי שערות דקודם זמנו, דהם רק שומא, ולא נשרו תו לא חיישינן שמא הביא שתי שערות בזמנו ונשרו, מאחר דהני שערות דקודם זמנו לא נשרו לא חיישינן שמא שערות דזמנו נשרו. וצ"ל דמיירי כאן בכה"ג, וכן פי' בהגהות רע"א דברי רמ"א בא"ח סי' ל"ז סעיף ג'. וע' מטה אפרים לסי' תרי"ז דפסק דבכה"ג יש מקום להקל דנער רך וכחוש א"צ להתענות ביוה"כ. ובספר עט סופר כלל ס"ה פרט ו' ראיתי בזה דבר נאה ומתקבל וז"ל חזקה דרבא רק מצד רוב וכל בר ישראל מחוייב לילך בתר רוב בכל דיני תורה והא תינח אם הוא גדול בודאי אז מחוייב לילך בתר רוב אבל אם אנו מסופקים אם הוא גדול או קטן ורק מצד רוב הוא גדול, אז ב"ד בודאי מחוייב לילך בתר רוב במיאון וחליצה, אבל הקטן בעצמו אינו מחוייב לילך בתר רוב שיהי' גדול ומחוייב להתענות ביה"כ כי עדיין הספק אם צריך לילך בתר רוב דילמא קטן הוא ולא בר חיוב עדיין עכ"ד (ויש להוסיף דיש לו חזקת קטנות) והביא שם סברא כזו בשם פ"י לקידושין דף ע"ג לסברא זו אם בדקו בן י"ג ולא מצאו ב' שערות (וענין הבדיקה מבואר באה"ע סי' קנ"ה) אף דחיישינן שמא נשרו מ"מ מדאורייתא הוא עדיין קטן ואינו חייב במצוות ואין מצווין להפרישו אם אוכל נבלות. ופשיטא דמה שנותנין אותו בבית נכרי כדי לרפאותו לא הוי כספו לו בידים כמבואר באריכות בח"ס א"ח סי' פ"ג. ולפ"ז אם רואין בעת שרוחצין את הנער שאין לו שערות ולא גומות יש לדונו כקטן לענין זה אפילו מי שרוצה להחמיר וא"צ להזהירו שלא יאכל כדרכו כל מה שיתנו לו. אמנם כבר כתבתי לעיל דבלא"ה מותר מפני הסכנה. ומה שכתבתי באחרונה נ"מ לענין תענית ביה"כ.
5
