מלמד להועיל חלק ב ל״וMelammed Lehoil Part II 36

א׳שוכט"ס להני תרי צנתרי דדהבא ה"ה הגאונים יושבי על מדין בק"ק ה"ש מו"ה שלמה כהן ומוהר"ר יוסף נאבעל נרם יאיר כאור הבהיר.

1

ב׳הקשיתם לשאול ממני להכניס ראשי בין ההרים ולהכריע במה שאתם מדיינים זה עם זה, ואני ראיתי דבריכם כי אף במקום שאין אני מסכים עמכם מ"מ יש ללמוד מכל הצעתכם, וע"כ אחוה אני את דעתי הקלושה בענין זה כדעת שלישית ואין הכרעה שלישית מכרעת, ואתם תראו ותבחנו אם יש בדברי שמץ דבר טוב שתוכלו לקבל ולבוא עי"ז אל עמק השוה. ואסדר דברי לפניכם.

2

ג׳א. תחלה נדון אי בנידון דידן החלב המובא אל הפאבריק מן הכפרים הוי כחלב שחלבו נכרי ע"מ להקפיא. והנה דעת מהרש"ק דדוקא היכא שהנכרי חולב ע"מ לעשות גבינות בעצמו התירו הפוסקים בדיעבד ובהפ"מ ולא בחולב למכור לנכרי אחר לעשות גבינות. ואני אומר ודאי דין זה אמת ויציב דאם חולב לנכרי אחר סתם לעשות גבינות ודאי לא איכפת לנכרי המוכר אם ירמא את הלוקח ויתן לו חלב טמא שאינו מעמיד. אמנם לא כן הוא בנ"ד דהלוקחים בידם לעמוד על הרמאות ע"י בחינה ולענוש את הרמאי בעונש כסף 30 מארק או 60 מארק כמבואר בהפונקט 5 של הקאנטראקט בכאן ודאי מירתת הנכרי לזייף פן יתפס כרמאי וזייפנא ויענש עונש גדול. וא"כ נידון דידן לא לבד דלא גרע מנידון דר"ת אלא דלענ"ד הוא עדיף מיניה, דשם בנידון דר"ת יש לחוש דשמא אין דעתו של נכרי להקפיא ועירב בקצת חלב טמא ואח"כ נמלך להקפות וכמו שמבואר זה החשש בא"ז סי' קצ"ז ובתשובת מהר"ם בר ברוך סי' רט"ז, אבל בנ"ד ודאי מירתת הנכרי לזייף מה שמוכר לפאבריק וכמו שאבאר עוד לפנינו. והנה הרב מהרש"ק סובר כי פונקט 5 ופונקט 6 מדברים מענין אחד ורק הפעטטגעהאלט יבחן בלאבאראטאריום למען דעת כמה ישולם ואם יפחת השומן יפחתו רק בתשלומין. אמנם אנכי הרואה שנר' 5 אינו מדבר משומן כלל במה שמדבר נר' 6 ולא ראי זה כראי זה. כי בנר' 6 קצוב מחיר שיוכלו לגרוע אם החלב יהיה כחוש משלשה פראצענט פעטטגעהאלט. אמנם בענין זה אין שום קנס על המוכר. אולם בנר' 5 קצוב שאם יש שום חשד שהמוכר שינה החלב ע"י זיוף אזי יבחן החלב ע"י לאבאראטאריום ואם המצא ימצא שום זיוף אזי על המוכר לשלם קנס 30 מארק ובפעם שנית 60 מארק חוץ מן הוצאת הבחינה. וכיון שכל זיוף יכול להיות ניכר ע"י המראה או הטעם או היכר אחר בודאי מירתת הנכרי לזייף ובפרט כי החלב הטמא אינו בזול כ"כ והזיוף קרוב להפסד גדול ורחוק משכר.

3

ד׳ב. וכדי להראות שהזיוף ע"י תערובת חלב טמא בקל יכול להיות ניכר אציגה לפניכם מה שמצאתי בספר פהיזיאלאגיע של פראפ' איממאנועל מונק ע"ד ההפרש הגדול שבין חלב בהמות טהורות לטמאות לענין שומן וגבינה וזה טאבעללע שלו. כל המספרים הם פראצענטע:

4

ה׳

5

ו׳מטאבעללע זו (אשר הראה לי בני הבחור מיכאל) יש לראות כי בזיוף בחלב חמורים או סוסים יתמעט הפעטטגעהאלט כ"כ עד שיבוא היזק למזייף, ורק בחלב חזירים יבוא ריוח גדול למזייף והיזק גדול לפאבריק (כי חלב טמא אינו עומד והם ישלמו הפעטטגעהאלט, והכל ישאר בקום וילך לטמיון). ובודאי מנהלי הפאבריק לאו שופטני ניהו, שאם היה מקום לזייף ע"י חלב חזירים באופן שלא יוכר תיכף ומיד, בודאי היו יראים מזיוף זה והיו גודרים גדר בעדו. והנה אין צורך לסמוך על השערות ויש לשאול לאנשי הפאבריק או לאיש בעל כעמיע (הלא עמכם דר' אברהם הירש נ"י, או תשאלו לדר' ישראל ראאס בפפד"מ) אם יש חשש זיוף בחלב חזירים באופן שלא יוכר הזיוף. וראיתי בכל לעקסיקאן שרק בחלב שור כשב ועז עושין גבינות ושאר חלב לא יצלח לזה, ואני משער שאין שום חשש זיוף בחלב שלא יוכר בימינו ע"י בחינה. ודבר זה צריך לברר עוד.

6

ז׳ג. אחרי אשר יתברר דבנ"ד ודאי הנכרי מירתת לזייף ומכש"כ אם יתברר עוד דאין לו ריוח כלל בזיוף שע"י תערובת חלב טמא א"כ פשיטא דנ"ד הוא נכלל בהיתרא דרמ"א סי' קט"ו סס"ב (ועדיף מיניה כמו שאבאר לקמן). והנה הרמ"א בהגה מתיר בדיעבד ולא כתב דוקא בהפ"מ, ובד"מ ובת"ח לא התיר אלא בהפ"מ, וכתבו הש"ך ס"ק כ"ב והמנ"י כלל פ"א ס"ק ה' דאפשר דרמ"א בהג"ה מיירי דראה ישראל החליבה רק שלא היה שם בתחלת החליבה. וזה ודאי דוחק גדול להעמיס זה בדברי רמ"א, ולהכי כ' הש"ך רק ואפשר. (ומה שרצה הרב מהרי"נ לפרש בדברי ש"ך שמודה שאם ישראל הוא העושה והמגבן שמותר בלי תנאי ובסעיף כ"ב כתב לפי דעת הרמ"א שמתיר אפילו בעשאו עכו"ם בזה לענ"ד צדקו דברי הרב מהרש"ק שפי' זה הוא דוחק ופשוט שהש"ך בס"ק י"ח סמך על מה שרמז לסעיף ב').

7

ח׳אמנם נראין בזה ברור דברי הגאון בעל שו"ת חוט השני בסי' ל"ד שהביא הרב מהרי"נ שמה שכתב הג"א ואין להתיר כולי האי אלא בהפ"מ לא קאי אלא אהתירא דר"ת אף בדלא ידעינן דדעתו היה מתחילה להקפיא משום דאמרינן דסופו הוכיח על תחילתו שגם דעתו בתחילה היה להקפיא דלנמלך לא חיישינן, ע"ז כתבו האור זרוע סי' צ"ז והג"א (שהוא קצור מא"ז) שאין להקל כולי האי אלא בהפ"מ, אבל כל שידעינן שתחילת דעת הגוי להקפיא מותר אף בלא הפ"מ והת"ח במחילה מכ"ת לא דק ע"כ דברי שו"ת חוט השני ומביא ראיה מתשובת מהר"ם ב"ב סי' רי"ו עיי"ש שפשטות דברי מהר"ם ב"ב מורין להדיא שבדעת הגוי מתחלה להקפיא מותר אף בלי הפ"מ. ואף שהמנ"י פי' דמהר"ם ב"ב קאי אפסק דרבנו שמואל ומיירי בראה ישראל מקצת החליבה לענ"ד זה דוחק דהלשון של מהר"ם (ומיהו היכא דדעת הגוי להקפיא החלב ולמסור הגבינות לישראל נראה שאין לחוש) מורה בעליל דקאי על פסק דר"ת דאמר גוי לישראל ליקח גבינות בחובו (כצ"ל עפ"י כ"י ולא מחלבו כבדפוס פראג) וא"כ אין חילוק בין ראה מקצת החליבה או לא ראה החליבה כלל בכולן מותר בדיעבד בלא הפ"מ. ונלענ"ד ברור שהרב בהג"ה חזר ממ"ש בד"מ ובת"ח, ואף שאיני כדאי להכריע כחוט השני נגד הש"ך והמנ"י, ובפרט דרמ"א בד"מ ובת"ח מסייע להו מ"מ סניף גדול יש להתיר בלא הפ"מ.

8

ט׳ד. ואומר אני דבנ"ד אף הש"ך והמנ"י מודים דהא כתבו דבראה סוף החליבה ולא ראה תחילת החליבה בפשיטות מותר בלי הפ"מ. וטעמא דמותר בלא ראה תחילת החליבה הוא משום דמרתת שכן כתבו בפירוש הא"ז ומהר"ם ב"ב וז"ל הא"ז: ואפילו אם נפשך לאסור היכא שלא ראה כלל החליבה דיש לחוש שלא היה בדעתו לעשות מן הכל גבינות הכא שראה הכל רק ההתחלה מותר דגוי מירתת וירא לערב חלב טמא בהדי חלב טהור עכ"ל. וז"ל מהר"ם ב"ב תלמידו של הא"ז: אפילו אם נפשך לאסור היכא שלא ראה כלום מן החליבה משום דשמא אין בדעתו להקפיא הכל מ"מ היכא שראה הכל רק ההתחלה מותר דגוי מירתת לערב חלב טמא דירוק בחלב טהור דלבן כדאמר בע"ז פן ירגיש ישראל ויפסיד הלבן עם הירוק עכ"ל. ומעתה בנ"ד דאין לך מירתת גדול מזה אם ירגישו בזיופו דלא לבד שיפסיד ממון הרבה אלא נתפס עליו כרמאי וזייפנא ודאי מותר אף בלי הפ"מ. ופשיטא דאף דהגבינות מחלב זה מותרין מ"מ החלב אסור אף דידעינן דאין בו דבר טמא משום דנאסר במנין.

9

י׳ה. ומ"מ לדברי הכל אינו מותר אלא בדיעבד. ועתה נחקור אל מה שהני תרי גברי רברבי מדיינים זה עם זה אי נידון דידן חשיב כדיעבד או לא: והנה מצאתי בפ"מ בש"ך סי' ק"ג סוף ס"ק י"ד שהביא בשם מהר"ם לובלין בתשובה סי' ק"ד צאן טרפה ויש הרבה פרות באופן שחלב בטל בס' וישראל שכר הגבינות והחמאה מהשר וגוי עושה החמאה והגבינות להשר וישראל לוקח אח"כ אין כאן מבטל איסור דביד גוי הוא מבוטל ומה בכך שישראל רואה וראיה מלעבקוכען של גוים שיש בשמים נדוכין במדוך שלהן דבטל בס' אף שישראל רואה וכ' על זה הפרמ"ג ויראה לי דאם הישראל אומר לגוי לעשות לו לעקוכען אסור דכיון דאומר עשו לי כמאן דעריב בידים דמי וכו'. וכ"נ דהר"ם ז"ל לא התיר אלא שהגוי עושה בשביל השר עכ"ל. ולפ"ז היה נראה גם בנ"ד דהגבינות נעשו בשביל הפאבריק והישראל קונה אותן מהפאבריק הוי כדיעבד דמה בכך שהישראל נותן לתוכן הלאב ומשגיח שם כל זה עושה בשביל הפאבריק כבנידון דהמהר"ם לובלין. ועיין מה שהעיר הרב מהרי"נ עמ"ש הישועות יעקב י"ד סי' קי"ד בפי' הארוך אות ד'. ועיין י"ד סי' קכ"ג סעיף ו' ומ"ש הלבושי שרד בחידושי דינים שם ובאריכות בדרכי תשובה סי' ק"ח ס"ק כ' ושדה חמד מערכת הכללים ערך דיעבד.

10

י״או. אמנם אין נ"ד דומה לנידון דמהרמ"ל דשם שכר ישראל הגבינות מהשר ולא היה יודע שיתרמה שיהי' שם צאן טרפה ובאקראי היה שם טריפה זה הוי כדיעבד כיון שקונה מהשר, אבל בנ"ד הרי הישראל בתחלה כשקנה חלק מהגבינות היה יודע שיש כאן דררא דאיסורא לאכול אותן הגבינות אפילו בהשגחה ואפשר דהוי כלכתחלה ואפשר דהוי כאילו אומר ישראל לגוי עשו לי גבינה. ועוד דבכל הגבינות נעשה כן שעוברין על מה שמצוה לכתחלה לעשות עפ"י הפוסקים (וע' כ"ס או"ח סי' פ"ז שכ' כעין זה). וכן כתבו השואלים בשו"ת חוט השני סי' ל"ג דמה דאמרינן דאם נחלב החלב מקרי דיעבד ומותר לתקן הגבינות היינו דוקא שבא השואל דרך שאלה שנעשה באנוס שלא היה בשעת החליבה אבל לא אם במזיד אינו בשעת החליבה, והגאון המשיב נראה שמסכים עם השואלים בענין זה. וכן הא"ז כתב וז"ל מיהו לכתחילה אין להקל כי פשוט בכל ישראל שהולכין לראות החליבה אע"פ שרוצין לעשות גבינות מן הכל וכ"כ מהר"ם ב"ב. וא"כ בנ"ד דהכל נעשה לכתחילה עפ"י רבנים איך יתקנו דבר שהוא נגד המנהג הפשוט בישראל. אך נ"ל כיון דבנ"ד א"א לראות החליבה דא"א למשגיח לסבב בכל הכפרים בעת החליבה כדיעבד דמי, כמו שמצינו בעופא דממסמס קועי' דמא סי' כ"ג ס"ו, וע' ש"ך ס"ק י"א דיש שוחטין רק סי' אחד אף דלכתחלה צריך לשחוט ב' סימנים אף בעוף מ"מ כיון דא"א בענין אחר כדיעבד דמי. וראיתי בשו"ת זרע אמת סי' ל"א דמיישב מנהג פארמא שנוהגין היתר לכתחלה לגבן בחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו וכ' שהוא עפ"י שיטת הרמב"ם (ומ"מ כ' דבשאר מקומות שלא נהגו היתר אין להקל) והש"ג בפ' אין מעמידין כ' דר"ת בעצמו מתיר אפילו לכתחלה עיי"ש. והנה רוב הפוסקים דבעו לכתחלה שיהיה ישראל רואה החליבה אף דבדיעבד שרי בלא"ה נ"ל דטעמם דכיון דאיכא לאברורי מבררינן ולא סמכינן אאומדנא דאף דר"ת התיר מטעם אומדנא דכיון דחולב לגבן ודאי לא יערב בו חלב טמא מ"מ לכתחלה יש לברר ע"י השגחת ישראל משעת החליבה. אמנם במקום דלא אפשר י"ל דגם שאר פוסקים מודו דסמכינן אסברת ר"ת אפילו לכתחילה, וגם אי איכא שעת הדחק י"ל דהוי כדיעבד. אך הראשונים לא כתבו דאיכא שעת הדחק.

11

י״בז. עוד אביא תנא דמסייע להתירא בנ"ד שו"ת מטה יוסף (שנדפס בשנת תפ"ו) כמו שהובא בספר עיקרי דינים לר' דניאל טירני (וס' מטה יוסף ח"ב עצמו אינו בכאן) וז"ל ס' עיקרי דינים: הרב מטה יוסף ח"ב סי' ט"ו מתחילה לא מצא מקום להתיר בהעלמת עין בחליבה ושוב אשכח צד שירותא מהג"א ושכן התיר הר"ת בישראל שא"ל הגוי לקנות החלב לגבנו וכבר נחלב החלב עיי"ש דכיון שהגוי יודע שהישראל לקחו להקפיא מרתת לערב בו חלב טמא ודגם לרש"י מותר כל שיודע הגוי דלעשות גבינה לוקח ומ"מ עדיין אין בידנו להתיר אלא בדיעבד וכו' ומשם בא לו למ"ש הרמב"ם שלדבריו בפ"ג מה' מ"א מותר אפילו לכתחילה ע"ש וכו' ולבסוף יש הוראה להקל בניד"ד שהגוי חולב בצווי ישראל שקונהו לגבן דלכ"ע שרי אפי' לכתחלה שהגוי מרתת וכו' וכיון דאיכא טעמא דמרתת חשיב כראיה וכו' ובירך על המוגמר שעזרו ה' למצוא פתח להתיר ניד"ד בלי פקפוק לכ"ע עכ"ל ס' עיקרי דינים בשם מטה יוסף והובא בברכי יוסף גם בשם זרע אברהם.

12

י״גואולי ע"ז סמכו ג"כ באמשטרדם לגבן אף שאין ישראל רואה החליבה. וא"כ בניד"ד דכבר הראיתי דאין לך מירתת גדול מזה ובפרט מאחר שתיקן הרב מהרי"נ שהישראל המשגיח ילך כפעם בפעם אצל הנכרים והם ידעו עי"ז שגם הישראל ישגיח שלא יעשו שום רמאות וזיוף מירתתי טפי שלא יענשו בענש גדול. ומעתה אם יבורר הדבר שא"א לעשות זיוף ע"י חלב חזירים בלי שיתגלה תיכף ע"י בחינה ושגויי הכפרים מתיראים שיוכר זיוף כזה, וכמו שכתבתי לעיל אות ב' אני מסכים להתירא דהרב מהרי"נ אף שבכמה דברים אני הולך בשיטת הרב מהרש"ק כמבואר לעיל. וידעתי גם ידעתי גם ידעתי דלש"ך אף במירתת אינו מותר אלא בדיעבד דהא כ' בס"ק פ"ב דאף בלא ראה רק התחלת החליבה אינו מתיר הרמ"א אלא בדיעבד מ"מ בניד"ד דמירתת טפי כמשכ"ל וא"א בענין אחר ואיכא עוד סברא דהוי כדיעבד כדלעיל אות ה' אף לש"ך מותר.

13

י״דח. עוד פש גבן לאברורי חדא מילתא הא כ' הש"ך ס"ק כ"ג בשם או"ה ות"ח דדוקא אם קונה סכום גבינות או הגבינה במשקל מותר דמאחר דחלב טמא אינו עומד אינו מערב בו דבר טמא אבל אם קונה החלב במדה אסור דיש לחוש שעירב בו חלב טמא. וא"כ בנ"ד דאנשי הכפרים מוכרין החלב במדה או במשקל לפאבריק אסור לש"ך. וכי תימא דגם בזה מיקל בנ"ד משום דמירתת לערב בו חלב טמא אפשר דיהיה אי משום טעמא דמירתת מקילין חדא קולא להתיר אף בלי הפ"מ ולא תרי קולות להתיר גם אם מוכרין החלב במדה או במשקל. אמנם אחר העיון זה ליתא דלכאורה קשה כיון דרמ"א מיירי שידעינן בודאי שהגוי דעתו היה להקפיא למה הקפידו הת"ח והש"ך שלא ימכור החלב במדה הא כיון דדעתו היה להקפיא בודאי לא עירב בו חלב טמא אע"כ צ"ל דחיישינן אף דמתחלה היה דעתו להקפיא שמא לבסוף כשנמלך למכור החלב לישראל עירב בו דבר טמא, כיון דמרויח עי"ז. אמנם היכא דנכרי מירתת ודאי לא עירב בו דבר טמא לא בתחלה ולא בסוף, וא"כ אינו רק חדא קולא דאמרינן משום דמירתת אינו מזייף ע"י עירוב וכמ"ש המטה יוסף דמירתת חשיב כרואה לענין זה. ועוד דהא מוכרין עפ"י פעטטגעהאלט וכבר נתברר באות ב' ע"י הטאבעללע שבהמות טמאות אין להם רק מעט פעטט חוץ מחזירים, וא"כ אם יבורר שאין לחוש לחלב חזירים הוי כמוכר הגבינות. אח"כ נתברר ע"י גוטאכטען משני פראפעססארען שאין לחוש כלל וכלל לתערובת חלב חזירים מפני כמה טעמים, אשר כל אחד לבדו מספיק להסיר החשש, על כן אני מסכים להרב מו"ה יוסף נאבעל להתיר.

14

ט״ובתשובה הנ"ל מעשה שהיה כך היה: ישראל אחד נתן מעות אל פאבריק אחת שעושין בה חמאה וגבינות שיותן לו חלק מהריוח. וזה מעשה הפאבריק: כל אנשי הכפרים שבסביבה התחייבו את עצמן למכור כל חלב פרותיהם אל הפאבריק, וקצוב בפערטראג בנר' 5 שאם ימצאו מקום לחשוד את אחד מהמוכרים שזייפו את החלב בתערובת מה שיהיה לנזק הפאבריק אזי תיכף יבחן הדבר ע"י כעמישע אונטערזוכונג בלאבאראטאריום, ואם ימצא שום זיוף, אזי ענוש יענש המזייף בפעם הראשונה בקנס 30 מארק ובכל פעם הבאה יוסיף על הקנס עוד 30 מארק וגם ישלם הוצאת הבחינה. ובנר' 6 קצוב שבכל חלב צריך להיות לכל הפחות 3 פראצענט פעטטגעהאלט, וגם זה יבחן ע"י לאבאראטאריום. ואם יפחת הפעטטגעהאלט אזי יפחתו התשלומין בעד החלב הרבה. ומפורש שם החשבון באיזה אופן ישלמו אם החלב יהיה כחוש. ועתה רוצה ישראל הנ"ל לעשות גבינות כשרות ע"י משגיח נאמן שעושה הגבינות מחלב הנ"ל וסובב ג"כ כפעם בפעם אצל אנשי הכפרים. אך א"א שיהא המשגיח עומד אצל החליבה. והרב מהרש"ק דן שזה אינו מותר אפילו אם הנכרי מוכר לישראל סכום גבינות אלא בדיעבד ובהפ"מ. וכש"כ כאן שבני הכפרים מוכרין אל הפאבריק החלב ומקבלין תשלומין בעד החלב ולא איכפת להו כמה גבינות יעלו. והרב מהרי"נ התיר הדבר מכמה טעמים..

15