מלמד להועיל חלק ב ל״זMelammed Lehoil Part II 37
א׳שאלה:
דגים שנתבשלו יחד עם שומן של בשר במחבת והדגים הונחו אח"כ לתוך קערה של פארצעללאן ומהקערה הונחו לתוך טעללער של פארצעללאן, מה דינן של המחבת והקערה והטעללער.
דגים שנתבשלו יחד עם שומן של בשר במחבת והדגים הונחו אח"כ לתוך קערה של פארצעללאן ומהקערה הונחו לתוך טעללער של פארצעללאן, מה דינן של המחבת והקערה והטעללער.
1
ב׳תשובה:
הוריתי להתיר המחבת שהיא של ברזל ומצופה בהיתוך לבן ע"י הגעלה, והקערה והטעללער התרתי ע"י הגעלה ג' פעמים. וחילא דידי מן הדא: הנה הח"ס סי' ק"א כבר הוכיח דהרמב"ם דהשמיט האי דינא דבשר עם דגים אסור לצלות ע"כ ניסה בחקירתו ומצא שנשתנו הטבעים בזה, וכתב דאף שלא נסמוך ע"ז להתיר לאוכלם זה עם זה דאפשר דה"ל כמו דבר שנאסר במנין מ"מ הרווחנו שיצאנו מחמירא סכנתא דהשתא מיהת ליכא סכנתא ואפשר שגם בזמנם לא היה הסכנה אלא במין בניתא ולא במינים המצויים בינינו כלל וליכא אלא איסור קל דרבנן, עיי"ש. והנה בתשו' מו"ר מהר"ם שיק סי' ק"מ הביא שבעלי איזראעליט הביאו עדות מפראפעססארען שההיתוך הוא של חרס, וזה היה יותר משש שנים לפני שנת תרל"ג, דהיינו לפני תרכ"ז, והיום הוא יותר מל' שנים, וידוע שכמעט בכל יום מחדשים המצאות חדשות בעניני האומנות וההתוך של היום אינו כשל אתמול, ושמעתי מהש"ץ הרבני המופלג מו"ה יוסף אליטצקי ז"ל דהגאון ר' אלי' גוטמאכער מגריזץ התיר להגעיל כלים האלו, ואף שאני אינני סומך ע"ז מ"מ בעניננו דאינו אסור אלא מדרבנן ולרמב"ם מותר יש לסמוך להגעיל אחר שנעשה אינו בן יומו, דאף דהפתחי תשובה הביא בשם ספר תפארת למשה דאחר שנעשה אסור הויין הכלים כמו בולעים מארס וצריכין הגעלה מ"מ כיון דודאי אף אחר שנעשה איסור בטל בס' לדעת החות יאיר דכיון דאזלה לה טעמא אזלה לה סכנה (עיין ספר כרם שלמה) א"כ י"ל דגם באב"י דהטעם נפגם אזלה לה סכנה, וכיון דאפשר דההיתוך דינו כמתכות, וכאן הוי תרי דרבנן (דבר שבמנין, עיין ח"ס, ואב"י) יש להתיר בהגעלה. והנה כלים של פארצעללאן לדעת השאילת יעבץ ח"א סי' ס"ז ושאר פוסקים דינן ככלי זכוכית (ע' תשובת מהר"ם שיק ס' קי"ג), ואף דאני מחמיר לדונן ככלי חרס מ"מ כבר התיר הכ"ס סי' פ' באיסור קל גם כלי חרס ע"י הגעלה ג"פ.
הוריתי להתיר המחבת שהיא של ברזל ומצופה בהיתוך לבן ע"י הגעלה, והקערה והטעללער התרתי ע"י הגעלה ג' פעמים. וחילא דידי מן הדא: הנה הח"ס סי' ק"א כבר הוכיח דהרמב"ם דהשמיט האי דינא דבשר עם דגים אסור לצלות ע"כ ניסה בחקירתו ומצא שנשתנו הטבעים בזה, וכתב דאף שלא נסמוך ע"ז להתיר לאוכלם זה עם זה דאפשר דה"ל כמו דבר שנאסר במנין מ"מ הרווחנו שיצאנו מחמירא סכנתא דהשתא מיהת ליכא סכנתא ואפשר שגם בזמנם לא היה הסכנה אלא במין בניתא ולא במינים המצויים בינינו כלל וליכא אלא איסור קל דרבנן, עיי"ש. והנה בתשו' מו"ר מהר"ם שיק סי' ק"מ הביא שבעלי איזראעליט הביאו עדות מפראפעססארען שההיתוך הוא של חרס, וזה היה יותר משש שנים לפני שנת תרל"ג, דהיינו לפני תרכ"ז, והיום הוא יותר מל' שנים, וידוע שכמעט בכל יום מחדשים המצאות חדשות בעניני האומנות וההתוך של היום אינו כשל אתמול, ושמעתי מהש"ץ הרבני המופלג מו"ה יוסף אליטצקי ז"ל דהגאון ר' אלי' גוטמאכער מגריזץ התיר להגעיל כלים האלו, ואף שאני אינני סומך ע"ז מ"מ בעניננו דאינו אסור אלא מדרבנן ולרמב"ם מותר יש לסמוך להגעיל אחר שנעשה אינו בן יומו, דאף דהפתחי תשובה הביא בשם ספר תפארת למשה דאחר שנעשה אסור הויין הכלים כמו בולעים מארס וצריכין הגעלה מ"מ כיון דודאי אף אחר שנעשה איסור בטל בס' לדעת החות יאיר דכיון דאזלה לה טעמא אזלה לה סכנה (עיין ספר כרם שלמה) א"כ י"ל דגם באב"י דהטעם נפגם אזלה לה סכנה, וכיון דאפשר דההיתוך דינו כמתכות, וכאן הוי תרי דרבנן (דבר שבמנין, עיין ח"ס, ואב"י) יש להתיר בהגעלה. והנה כלים של פארצעללאן לדעת השאילת יעבץ ח"א סי' ס"ז ושאר פוסקים דינן ככלי זכוכית (ע' תשובת מהר"ם שיק ס' קי"ג), ואף דאני מחמיר לדונן ככלי חרס מ"מ כבר התיר הכ"ס סי' פ' באיסור קל גם כלי חרס ע"י הגעלה ג"פ.
2
