מלמד להועיל חלק ב ס״הMelammed Lehoil Part II 65
א׳שאלה:
אשה אחת היתה אצל רופא מומחה לרפאותה מאיזה מיחוש שהיה לה באותו מקום והרופא עשה חיתוך קצת בפנים ואחר איזה שעות ראתה האשה דם והיא סבורה בודאי שבא מהחיתוך שעשה הרופא, וגם הרופא אומר שבא מהחיתוך ואינו בא מהמקור, ולא נגע במקור. (וע' שארית יעקב סי' ח') (ווילנא תרנ"ה).
אשה אחת היתה אצל רופא מומחה לרפאותה מאיזה מיחוש שהיה לה באותו מקום והרופא עשה חיתוך קצת בפנים ואחר איזה שעות ראתה האשה דם והיא סבורה בודאי שבא מהחיתוך שעשה הרופא, וגם הרופא אומר שבא מהחיתוך ואינו בא מהמקור, ולא נגע במקור. (וע' שארית יעקב סי' ח') (ווילנא תרנ"ה).
1
ב׳תשובה:
הנה כנראה ממכתב שאלתו אשה זו יש לה וסת קבוע ועתה הוא שלא בשעת ווסתה ויש להקל בה מכמה טעמים חדא דהא כתב החות דעת לסי' קפ"ז סעיף ה' דברואה שלא בהרגשה ואפילו ע"י בדיקה תולה במכה שידוע שמוציא דם אפילו אם המכה בודאי בצדדין. והכא הוי כמכה שידוע שמוציאה דם כיון שהרופא עשה חיתוך (אפעראטיאן), ועוד דהרמ"א (קפ"ז ה') פסק דביש לה וסת קבוע אנו יכולין לתלות שלא בשעת וסתה במכתה אף שאינה יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם, ואף דהש"ך בס"ק כ' כתב דזה דוקא שלא להחזיקה ברואה מחמת תשמיש אבל מ"מ צריכה לישב ז' נקיים, כבר כ' הנוב"י מהד"ק סי' מ"א דדעת הרמ"א לטהר לגמרי בלא ז' נקיים, ואף דלא החליט למעשה נגד הש"ך, מ"מ כאן קרוב לודאי שמכתה מוציאה דם, ועוד דהא הרופא מעיד ע"ז, ואף דהרופא הוא יהודי שאינו מדקדק כלל במצות כסתם רופאים שבזמן הזה מ"מ אין אדם חוטא ולא לו ואדרבה הרי הוא מרע נפשי' אם אומר שמחיתוכו בא הדם וטוב היה לו לומר שחיתוכו נתרפא במהרה והדם הוא דם נדה ומה לו לשקר להכשיל ישראל באיסור נדה, אלא ודאי שברור לו שחיתוכו מוציא דם וא"כ יש לטהר האשה. אמנם כן שמעתי שהמנהג בירושלים לטמא כל אשה אשר נבדקת ע"י רופא בין שמכניס אצבעותיו או כלי אחר באותו מקום, וכמדומה לי שהורו כן מחמת דברי הנוב"י מהד"ת סי' ק"כ שכתב וז"ל: ופשוט הוא שמה שאמרו א"א לפתיחת הקבר בלא דם אין חילוק בין גרם הפתיחה הוא מבפנים ובין גרם הפתיחה הוא מבחוץ שהרופא הכניס אצבעו או איזה כלי ופתח פי המקור, עכ"ל. ומעתה חוששין תמיד שמא נפתח פי המקור ע"י בדיקת הרופא. אמנם כבר כתב הבינת אדם בשער בית הנשים אות כ"ג שדברי הנוב"י צ"ע וסיים ולכן נ"ל דאגב שיטפא כ"כ אמ"ו ולא דק בזה, וגם בשו"ת שואל ומשיב מד"ג ח"ב סי' מ' חולק על הנוב"י הנ"ל עיי"ש. עוד ראיתי בפתחי תשובה לסי' קצ"ד ס"ק ד' שהביא בשם תשובה מאהבה דברים שמתנגדים לדברי נוב"י הנ"ל ואין בידי ספר תשובה מאהבה לעיין שם. סוף דבר אין בידי לאסור האשה לבעלה מכח דבר זה ולבטל את ישראל מפרי' ורבי'. אח"כ ראיתי בלקט הקמח בשם נחלת שבעה סי' ט' דמשעה שהמילדת בודקת אותה חשבינן אותה בדיקה כפתיחת הקבר לטמאה לבעלה ושכן נשים צדקניות מפולין נוהגות עיי"ש וצ"ע. אח"ז ראיתי בשו"ת בית יצחק ח"ב סי' י"ד שהאריך בזה ודעתו להחמיר בספק שמא נגע עם הכלי במקור, ואפשר דבנידון זה היה ג"כ סומך על עדות הרופא, ועייש"ה. אח"כ ראיתי בשו"ת דברי מלכיאל ח"ב סי' נ"ו שמיקל ג"כ בבדיקת הרופא בין ביד בין בכלי (אמנם ע' גם ח"ס סי' קע"ט) ובח"ג סי' ס"א כ' דיש להקל גם בג' ימים ראשונים.
הנה כנראה ממכתב שאלתו אשה זו יש לה וסת קבוע ועתה הוא שלא בשעת ווסתה ויש להקל בה מכמה טעמים חדא דהא כתב החות דעת לסי' קפ"ז סעיף ה' דברואה שלא בהרגשה ואפילו ע"י בדיקה תולה במכה שידוע שמוציא דם אפילו אם המכה בודאי בצדדין. והכא הוי כמכה שידוע שמוציאה דם כיון שהרופא עשה חיתוך (אפעראטיאן), ועוד דהרמ"א (קפ"ז ה') פסק דביש לה וסת קבוע אנו יכולין לתלות שלא בשעת וסתה במכתה אף שאינה יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם, ואף דהש"ך בס"ק כ' כתב דזה דוקא שלא להחזיקה ברואה מחמת תשמיש אבל מ"מ צריכה לישב ז' נקיים, כבר כ' הנוב"י מהד"ק סי' מ"א דדעת הרמ"א לטהר לגמרי בלא ז' נקיים, ואף דלא החליט למעשה נגד הש"ך, מ"מ כאן קרוב לודאי שמכתה מוציאה דם, ועוד דהא הרופא מעיד ע"ז, ואף דהרופא הוא יהודי שאינו מדקדק כלל במצות כסתם רופאים שבזמן הזה מ"מ אין אדם חוטא ולא לו ואדרבה הרי הוא מרע נפשי' אם אומר שמחיתוכו בא הדם וטוב היה לו לומר שחיתוכו נתרפא במהרה והדם הוא דם נדה ומה לו לשקר להכשיל ישראל באיסור נדה, אלא ודאי שברור לו שחיתוכו מוציא דם וא"כ יש לטהר האשה. אמנם כן שמעתי שהמנהג בירושלים לטמא כל אשה אשר נבדקת ע"י רופא בין שמכניס אצבעותיו או כלי אחר באותו מקום, וכמדומה לי שהורו כן מחמת דברי הנוב"י מהד"ת סי' ק"כ שכתב וז"ל: ופשוט הוא שמה שאמרו א"א לפתיחת הקבר בלא דם אין חילוק בין גרם הפתיחה הוא מבפנים ובין גרם הפתיחה הוא מבחוץ שהרופא הכניס אצבעו או איזה כלי ופתח פי המקור, עכ"ל. ומעתה חוששין תמיד שמא נפתח פי המקור ע"י בדיקת הרופא. אמנם כבר כתב הבינת אדם בשער בית הנשים אות כ"ג שדברי הנוב"י צ"ע וסיים ולכן נ"ל דאגב שיטפא כ"כ אמ"ו ולא דק בזה, וגם בשו"ת שואל ומשיב מד"ג ח"ב סי' מ' חולק על הנוב"י הנ"ל עיי"ש. עוד ראיתי בפתחי תשובה לסי' קצ"ד ס"ק ד' שהביא בשם תשובה מאהבה דברים שמתנגדים לדברי נוב"י הנ"ל ואין בידי ספר תשובה מאהבה לעיין שם. סוף דבר אין בידי לאסור האשה לבעלה מכח דבר זה ולבטל את ישראל מפרי' ורבי'. אח"כ ראיתי בלקט הקמח בשם נחלת שבעה סי' ט' דמשעה שהמילדת בודקת אותה חשבינן אותה בדיקה כפתיחת הקבר לטמאה לבעלה ושכן נשים צדקניות מפולין נוהגות עיי"ש וצ"ע. אח"ז ראיתי בשו"ת בית יצחק ח"ב סי' י"ד שהאריך בזה ודעתו להחמיר בספק שמא נגע עם הכלי במקור, ואפשר דבנידון זה היה ג"כ סומך על עדות הרופא, ועייש"ה. אח"כ ראיתי בשו"ת דברי מלכיאל ח"ב סי' נ"ו שמיקל ג"כ בבדיקת הרופא בין ביד בין בכלי (אמנם ע' גם ח"ס סי' קע"ט) ובח"ג סי' ס"א כ' דיש להקל גם בג' ימים ראשונים.
2
