מלמד להועיל חלק ב ע׳Melammed Lehoil Part II 70
א׳שאלה:
רבות הנה השאלות של נשים שיש להן חולי אזנים ואינן רוצות לטבול מפני שהרופא אסר להם, אם יש למצוא להם איזה קולא ע"י מוך וכדומה.
רבות הנה השאלות של נשים שיש להן חולי אזנים ואינן רוצות לטבול מפני שהרופא אסר להם, אם יש למצוא להם איזה קולא ע"י מוך וכדומה.
1
ב׳תשובה:
כיון שיש לחוש שיבטלו ח"ו הטבילה ויעברו על איסור כרת יש לילך אחרי המקילין. והנה בשו"ת פני ארי' סי' י"ב מובא בפ"ת סי' קצ"ח ס"ק ג' מסופק באשה שיש לה ספוג באזנה אי הוי חציצה, דבפירוש איתא ביומא נ"ח ע"א דספוג לא חייץ כיון דמחלחל אך הוא מסופק דספוג שתוך האזן שנדחק למקום צר קצת ובכה"ג אפשר דחייץ. ונראה דדוקא שם שנשאה את הספוג ושכחה ליטלו מן האזן ודאי לא שמה על לבה שלא להדק הספוג והוי מילתא דלא רמי' עלה, אבל אם מתחילה קודם הטבילה מדקדקת שלא לתת את הספוג כי אם ברפיון ותחתוך מדת הספוג שיכנס לתוך אזנה בלי הידוק יש להתיר בשעת הדחק. ואף שיש לחוש להיפוך שבנד"ד תדחוק את הספוג שלא יכנסו מים באזנה, מ"מ אם הרופא יאמר שגם אם יכנסו קצת מים דרך הספוג לא יזיק והחכם יזהיר אותה שלא תדחוק אותו שאם תעשה כן לא תעלה לה הטבילה בודאי תשמור את זאת, ובשעת הדחק אין לגזור גזירה. ועוד דאם תכניס הספוג בבית הסתרים שבאזן בדוחק הוי תרי דרבנן כמ"ש הח"ס י"ד בסי' קצ"ב. עוד יש למצוא תקנה שתכניס אצבעותיה תוך האזן אחר שתדיחם במים, ועיין מה שהביא בפתחי תשובה סי' קצ"ח סעיף כ"ג בשם שיבת ציון באשה שיש לה כאב עינים שהוא צוה שחברתה תשים ידיה על עיניה אחרי שתרחצם במי מקוה, מפני שאם היא בעצמה תעשה זאת יש לחוש לקמטים; והנה אם אין לה אשה אחרת שהולכת עמה למקוה נ"ל לסמוך בשעת הדחק דהוי כדיעבד על הט"ז סי' קצ"ח ס"ק ל"ח שכ' דבדיעבד עלתה לה טבילה אם הכניסה עצמה עד צוארה במים תחילה. רק תזהר שלא תהדק אצבעותיה כ"כ עד שלא יהי' תוך האזן ראוי לביאת מים, דאף דכ' מל"מ פ"א מה' מקואות בשם ריטב"א דראוי לביאת מים בעינן הוי דרבנן, מ"מ מכמה ראשונים משמע שהוא דאורייתא ע' ח"ס י"ד סי' קצ"ב וקצ"ג ואם יש לחוש שתהדק אצבעותיה עד שלא יהא ראוי לביאת מים אפשר דטוב יותר התקנה של ספוג דכאן אין לחוש דהספוג יהא מהודק כל כך עד שלא יהא ראוי לביאת מים דלא גרע מדבוק שפתותיה ברפיון דסגי ואינו אסור אלא כשדבקה שפתותיה בחוזק ע' סי' קצ"ח סעיף ל"ח. ואם הרופא אומר שספוג לא יועיל רק מוך של צמר גפן, אפשר דגם זה כספוג יחשב דכבר מצינו בש"ס גם ספוגין של צמר (שבת קכ"ט ע"ב), ובודאי ספוג ביומא נ"ח ע"א לאו דוקא דהא גם בסיב אמרו שם דלא חייץ. אמנם מפני שהוא קולא שלא ראיתי עוד בפוסקים, לא אחליט כל מה שכתבתי בסי' זה למעשה עד שיסכימו בזה עוד שני בעלי הוראה גדולים. ויש לצרף עוד הסברה שאינה מקפדת בספוג זה כיון שהוא מציל אותה מסכנת חולי, אלא דהאי סברא אינה ברורה דאפשר אף שעתה בשעת טבילה אינה מקפדת מ"מ אחר הטבילה מקפדת להסיר המוך הזה. מ"מ אם הרופא מצוה שתלך תמיד במוך באזנה יש לצרף סברא זו, עיין סי' קצ"ח סעיף א' ובט"ז שם. וע' במ"ע הפלס שנה א' צד 213 וצד 395 עוד צדדין להיתר, ושם מתירין גם במוך וואטטע.
כיון שיש לחוש שיבטלו ח"ו הטבילה ויעברו על איסור כרת יש לילך אחרי המקילין. והנה בשו"ת פני ארי' סי' י"ב מובא בפ"ת סי' קצ"ח ס"ק ג' מסופק באשה שיש לה ספוג באזנה אי הוי חציצה, דבפירוש איתא ביומא נ"ח ע"א דספוג לא חייץ כיון דמחלחל אך הוא מסופק דספוג שתוך האזן שנדחק למקום צר קצת ובכה"ג אפשר דחייץ. ונראה דדוקא שם שנשאה את הספוג ושכחה ליטלו מן האזן ודאי לא שמה על לבה שלא להדק הספוג והוי מילתא דלא רמי' עלה, אבל אם מתחילה קודם הטבילה מדקדקת שלא לתת את הספוג כי אם ברפיון ותחתוך מדת הספוג שיכנס לתוך אזנה בלי הידוק יש להתיר בשעת הדחק. ואף שיש לחוש להיפוך שבנד"ד תדחוק את הספוג שלא יכנסו מים באזנה, מ"מ אם הרופא יאמר שגם אם יכנסו קצת מים דרך הספוג לא יזיק והחכם יזהיר אותה שלא תדחוק אותו שאם תעשה כן לא תעלה לה הטבילה בודאי תשמור את זאת, ובשעת הדחק אין לגזור גזירה. ועוד דאם תכניס הספוג בבית הסתרים שבאזן בדוחק הוי תרי דרבנן כמ"ש הח"ס י"ד בסי' קצ"ב. עוד יש למצוא תקנה שתכניס אצבעותיה תוך האזן אחר שתדיחם במים, ועיין מה שהביא בפתחי תשובה סי' קצ"ח סעיף כ"ג בשם שיבת ציון באשה שיש לה כאב עינים שהוא צוה שחברתה תשים ידיה על עיניה אחרי שתרחצם במי מקוה, מפני שאם היא בעצמה תעשה זאת יש לחוש לקמטים; והנה אם אין לה אשה אחרת שהולכת עמה למקוה נ"ל לסמוך בשעת הדחק דהוי כדיעבד על הט"ז סי' קצ"ח ס"ק ל"ח שכ' דבדיעבד עלתה לה טבילה אם הכניסה עצמה עד צוארה במים תחילה. רק תזהר שלא תהדק אצבעותיה כ"כ עד שלא יהי' תוך האזן ראוי לביאת מים, דאף דכ' מל"מ פ"א מה' מקואות בשם ריטב"א דראוי לביאת מים בעינן הוי דרבנן, מ"מ מכמה ראשונים משמע שהוא דאורייתא ע' ח"ס י"ד סי' קצ"ב וקצ"ג ואם יש לחוש שתהדק אצבעותיה עד שלא יהא ראוי לביאת מים אפשר דטוב יותר התקנה של ספוג דכאן אין לחוש דהספוג יהא מהודק כל כך עד שלא יהא ראוי לביאת מים דלא גרע מדבוק שפתותיה ברפיון דסגי ואינו אסור אלא כשדבקה שפתותיה בחוזק ע' סי' קצ"ח סעיף ל"ח. ואם הרופא אומר שספוג לא יועיל רק מוך של צמר גפן, אפשר דגם זה כספוג יחשב דכבר מצינו בש"ס גם ספוגין של צמר (שבת קכ"ט ע"ב), ובודאי ספוג ביומא נ"ח ע"א לאו דוקא דהא גם בסיב אמרו שם דלא חייץ. אמנם מפני שהוא קולא שלא ראיתי עוד בפוסקים, לא אחליט כל מה שכתבתי בסי' זה למעשה עד שיסכימו בזה עוד שני בעלי הוראה גדולים. ויש לצרף עוד הסברה שאינה מקפדת בספוג זה כיון שהוא מציל אותה מסכנת חולי, אלא דהאי סברא אינה ברורה דאפשר אף שעתה בשעת טבילה אינה מקפדת מ"מ אחר הטבילה מקפדת להסיר המוך הזה. מ"מ אם הרופא מצוה שתלך תמיד במוך באזנה יש לצרף סברא זו, עיין סי' קצ"ח סעיף א' ובט"ז שם. וע' במ"ע הפלס שנה א' צד 213 וצד 395 עוד צדדין להיתר, ושם מתירין גם במוך וואטטע.
2
