מלמד להועיל חלק ב ע״אMelammed Lehoil Part II 71
א׳שאלה:
החופר סמוך לנהר ומצא מים אי דינם כמעין או כמי תמצית.
החופר סמוך לנהר ומצא מים אי דינם כמעין או כמי תמצית.
1
ב׳תשובה:
הרב גדולי טהרה סי' ב' האריך בזה במכתבו לגיסו של מר חמי מוהר"ר אליעזר בערגמאנן מצעלל זצ"ל והביא שם תוספתא דפ"ק דמקואות וז"ל החופר בצד הים בצד הנהר במקום הביצים הרי הן כמי תמצית החופר בצד המעין כל זמן שהן באין מחמת המעין אע"פ שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן כמי מעין פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי תמצית (נ"א וכן גרס הרמב"ם כמי גבאין). והקשה הר"ר אליעזר צעלל ז"ל מ"ש דגבי ים ונהר לא מפליג וגבי מעין מפליג בין אם באו מחמת המעין וכו'. והנה כבר הקשה כן הכ"מ בפ"ט מה' מקואות ה"ג ותירץ וז"ל ואפשר לדחוק ולומר דאה"נ דתני במעין וה"ה לנהר ועי"ל דנהר אינו חשוב כמעין לענין זה משום דבנהר הרבה פעמים רבים נוטפים על הזוחלין אבל קשה מחופר בצד הים לכן נ"ל דים הגדול ונהרות כיון שאין דינם כמעין לענין מי חטאת כמ"ש רבנו בפ"ו מה' פרה (ה"י) הוא הדין שהם מחולקין ממנו לענין זה עכ"ל הכ"מ. אבל הגידולי טהרה כתב שתירוצו אינו מספיק דבשלמא גבי ים י"ל דתנא דברייתא סבר כר"מ דים דינו כמקוה אבל גבי נהר דכ"ע מודו דדינו כמעין קשה ודוחק לומר דאיירי בנהר שרובו מי גשמים או מ"ת או שאובין ועוד אפילו אם נדחוק כן בברייתא מה נעשה בדברי הרמב"ם שהביא הברייתא כלשונה והרי הוא פוסק דים דינו כמעין. והג"ט תירץ דבשלמא במעין החכמים ידעו שטבע המעין להתפרד ממנו כמין סילונות וגידין המוליכין מים למקומות אחרים ועל כן המים הבאים מחמת הגידין שמחוברין למעין הרי הם כמעין אבל בנהר אין זה בטבע קרקע הנהר לשלח שרשיו לכאן ולכאן ונהי דים ונהר דינם כמעין מפני שמחוברין למקור ולנביעת המים מ"מ מה שמתחלחל בצד הנהר אינו אלא מי תמצית.
הרב גדולי טהרה סי' ב' האריך בזה במכתבו לגיסו של מר חמי מוהר"ר אליעזר בערגמאנן מצעלל זצ"ל והביא שם תוספתא דפ"ק דמקואות וז"ל החופר בצד הים בצד הנהר במקום הביצים הרי הן כמי תמצית החופר בצד המעין כל זמן שהן באין מחמת המעין אע"פ שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן כמי מעין פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי תמצית (נ"א וכן גרס הרמב"ם כמי גבאין). והקשה הר"ר אליעזר צעלל ז"ל מ"ש דגבי ים ונהר לא מפליג וגבי מעין מפליג בין אם באו מחמת המעין וכו'. והנה כבר הקשה כן הכ"מ בפ"ט מה' מקואות ה"ג ותירץ וז"ל ואפשר לדחוק ולומר דאה"נ דתני במעין וה"ה לנהר ועי"ל דנהר אינו חשוב כמעין לענין זה משום דבנהר הרבה פעמים רבים נוטפים על הזוחלין אבל קשה מחופר בצד הים לכן נ"ל דים הגדול ונהרות כיון שאין דינם כמעין לענין מי חטאת כמ"ש רבנו בפ"ו מה' פרה (ה"י) הוא הדין שהם מחולקין ממנו לענין זה עכ"ל הכ"מ. אבל הגידולי טהרה כתב שתירוצו אינו מספיק דבשלמא גבי ים י"ל דתנא דברייתא סבר כר"מ דים דינו כמקוה אבל גבי נהר דכ"ע מודו דדינו כמעין קשה ודוחק לומר דאיירי בנהר שרובו מי גשמים או מ"ת או שאובין ועוד אפילו אם נדחוק כן בברייתא מה נעשה בדברי הרמב"ם שהביא הברייתא כלשונה והרי הוא פוסק דים דינו כמעין. והג"ט תירץ דבשלמא במעין החכמים ידעו שטבע המעין להתפרד ממנו כמין סילונות וגידין המוליכין מים למקומות אחרים ועל כן המים הבאים מחמת הגידין שמחוברין למעין הרי הם כמעין אבל בנהר אין זה בטבע קרקע הנהר לשלח שרשיו לכאן ולכאן ונהי דים ונהר דינם כמעין מפני שמחוברין למקור ולנביעת המים מ"מ מה שמתחלחל בצד הנהר אינו אלא מי תמצית.
2
ג׳ולענין עד היכן מיקרי סמוך לנהר הרב מוהר"ר אליעזר צעלל רוצה לומר דמשערין כמו בנזקין בח"מ סי' נ"ה דהכל לפי הקרקע דבצונמא וכדומה השיעור ששה טפחים ואם היא קרקע רפויה השיעור חמשים אמה. וכתב על זה הג"ט אפשר שהוא כן ובתשו' הרא"ש בדין שהובא בש"ע סעיף מ"ז מקוה שהיה בור רחוק ממנו כמו ד' בתים וכו' משמע דעכ"פ במרוחק ד' בתים תלינן דנתמצו המים לתוכו, ומסיק דאין לנו בזה בירור ושמפני זה השמיטו שאר הפוסקים האי דינא משום דלא בקיאנן כראוי עד היכן מיקרי סמוך. וכתב עוד בביאורו לש"ע בגבא ס"ק מ"ט דמשום הכי יש חולקין דשאיבה פוסלת אפילו במעין משום דצריך לזה בקיאות גדולה להבחין בין מעין ובין מי תמצית. וז"ל המהר"י מטראני ספר שני סי' י"ח בסופו: אבל יש לומר שאותם גדולים חששו לכמה מקומות שבקרקע שהם מי תמצית שחופרים בעומק ומי גשמים הנבלעים בקרקע מתמצים לתוך אותה גומא ועל הרוב הם מלוחים מעפרות הארץ ורובם פוסקים מימיהם בימות הקיץ כשיבשה לחלוחית הארץ והני ודאי אין להם דין מים שמטהר בכל שהוא אפילו בזמן שבוצצין דהיינו דאמרינן בחגיגה אע"ג דארעא חלחולי מחלחלא אין המים הנבלעים בקרקע חבור אעפ"י שעתידין להתמצות אלא בעינן מ' סאה במקום אחד עכ"ל ועיי"ש שהביא גם התוספתא הנ"ל וגם הגידולי טהרה הביא כבר המהר"י טראני. ובתשובת עין יצחק להרב מוהרי"א זפעקטאר מקאוונא חי"ד סי' כ' אות י"ב רוצה לומר דלשון בצד הנהר לא שייך ברחוק ד' אמות והביא ראיה מע"ז דף נ' ע"א דפריך והא בצד מרקוליס קתני ומשני מאי בצד ד' אמות דידיה דמשמע דברחוק ד' אמות לא שייך לשון בצד. ולענ"ד נראה דאין הנדון דומה לראיה דכבר פירש שם הריטב"א וז"ל בצד ארבע אמות פירוש וחוץ לארבע אמות ומשום דלא הוי תוך מקומו של מרקוליס קרי להו מרוחקות עכ"ל ושם גבי ע"ז דתלי' בד' אמות דאלו הוו מקומו של ע"ז כמו במקומו של אדם אבל בנהר לא שייך לומר דמקומו ד' אמות וודאי צריכין אנו לשער עד היכן המים מבצבצין וכמ"ש הג"ט.
3
ד׳גם בעיקר דינא דחופר בצד הנהר דהוו מי תמצית הרב מהור"ר יצחק אלחנן בתשו' הנ"ל שדא בי' נרגא והעלה דליתא מה שכתוב בתשובת משכנות יעקב חי"ד סי' מ"ג דמקואות הסמוכים לנהר אין להקל בנפלו שם ג' לוגין מים שאובין, דאין ראיה מתוספתא הנ"ל דהא מבואר ברמב"ם ה' פרה פ"ו ה"י דדעת הראב"ד שם דנהרות כשרים לקדש מהם מי חטאת משום דמיקרי מים חיים, וע"כ אמר דהתוספתא אזלה לטעמה דהא התוספתא בפרה פ"ח ס"ל דכל הנהרות פסולות לקדש א"כ ס"ל דנהר אין דינו כמעין משום דחיישי' שמא רבו מי גשמים כמש"כ הראב"ד שם ע"כ שפיר אמרו בתוספתא החופר בצד הים וצד הנהר וכו' אבל לדידן דקיי"ל דנהרות כשרים למי חטאת וכמ"ש הראב"ד שם להוכיח ממשנה דפרה ויש שם מעין על הנהר בעצמו, ע"כ אף אם ניחוש דמי החפירה הוא נמשך מן הנהר ג"כ דינו כמעין כמו בחופר בצד המעין עכ"ד. ולא ראה הרב דברי הגידולי טהרה הנ"ל.
4
ה׳ולענ"ד נראה דכל הגאונים הנ"ל במח"כ לא ירדו לסוף דעת התוספתא מפני שלא דקדקו בלשון כראוי. וז"ל התוספתא בהוצאת צוקקערמאנדעל. ואלו הן מי תמצית כל זמן שהגשמים יורדין וההרים ביצין הרי הן כמי מעין פסקו גשמים וההרים ביצין הרי הן כמי תמצית פסקו מלהיות ביצין הרי הן כמי גבאים. החופר בצד הים בצד הנהר במקום הביצים הרי הן כמי תמצית החופר בצד המעין כל זמן שהן באין מחמת המעין אף על פי שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן כמי מעין חזרו מלהיות מושכין הרי הן כמי גבאין ע"כ התוספתא. והכי פירושו דשנינו בפ"ה דמקואות מ"ה הזוחלין כמעין והנוטפין כמקוה, והעיקר כפי' הרמב"ם דכתב (עפ"י העתקת דערענבורג): אמר שהמים הזוחלין מהמעינות כנהרים הגדולים והנחלים דינם ודין המעין אחד אבל המים הנוטפין טיפות טיפות ממעינות המים כמו שהם יורדים מהמקומות הגבוהים המים הנקוים מאלו הטיפות כמקוה עכ"ל. והנה לשון ביצין בתוס' הוא כמו בוצצין (וכגי' בתוספתא של דפוס ובירושלמי ריש מ"ק) ולשון בצץ היינו שמזיע טיפין טיפין (אויזשוויטצען בל"א) וכן הוראתו גם בלשון ערבי. והנה כל זמן שהגשמים יורדין וההרים ביצין הרי הן כמי מעין משום דשטף מי גשמים מחבר את הטיפין הבוצצין והוי כמו נוטפין שעשאן זוחלין בפ"ה מ"ה וכפי' הרמב"ם שם, פסקו גשמים וההרים ביצין הרי הן כמי תמצית, דפי' תמצית הוא כמו מצוי המדות דהיינו הטיפין שנוטפין באחרונה מן המדות וכמו שאמרו בירושלמי ברכות פ"א תמצית (בית) כור תרקב שותה תמצית כוש מצרים שותה ומבואר שם דהתמצית הוא אחד מששים וכן פי' הרמב"ם בפ"א מ"ד דמקואות ובמי תמצית שהם נקבצים ממה שיבצבץ או ממה שיזיע (אמנם מה שפי' שם עוד: אם פסק מה שהזחילם צ"ע ואכ"מ להאריך) וכיון שההרים בוצצין טיפין טיפין ואין שטף גשמים מחבר הטיפין כדי שיהיו זוחלין ומושכין בלי הפסק (שטעטיג בל"א) הרי הן כמי תמצית; פסקו מלהיות ביצין (כלומר בוצצין) הרי הן כמי גבאים. ואמר אח"כ החופר בצד הים בצד הנהר במקום הביצים, כלומר במקום שמי הים והנהר בוצצים טיפין טיפין מהקרקע ואינם זוחלין בלי הפסקה והאי במקום הביצים אים ואנהר קאי כי כן דרך שסמוך לים ונהר יש ביצים (זיממפע בל"א) שמתהוים ממים הבוצצין מים ומנהר ואלו הרי הן כמי תמצית ואין צריך לאשמעינן דבמקום שמושכין הרי הן כמעין משום דכבר תנן במתניתין הזוחלין כמעין, אמנם בצד המעין גרע מבצד הנהר ודאי במקום שמושכין אעפ"י שהופסקו וחזרו ונמשכו הרי הן כמעין משום דהזוחלין כמעין כמתני' דפ"ה מ"ה אמנם אם חזרו כלומר שפסקו מלהיות מושכין לא די שאינם כמעין אלא אפילו מי תמצית נמי לא הוי אלא הרי הן כמי גבאין משום דבצד המעין אין דרך המים להיות בוצצין וכל שאינו מושך גם הביצוץ הופסק והרי הוא כמו אם פסקו ההרים מלהיות ביצין דהרי הן כמי גבאים כמו ששנה בבבא שקדם לזה. ופשוט דכל זה מיירי דבאים המים מהנהר או מהמעין, אמנם אם מצא מקור נובע מחדש ודאי אין לחוש שמא הם מי תמצית. ועיין בגידולי טהרה סימנים איזה מי תמצית (שוויטץ - וואססער), וכן אם בא בהמשכה מן הנהר או מן הים ודאי ג"כ דינו כמעין לענין שאובין כיון שמושך בלי הפסק.
5
