מלמד להועיל חלק ב צ״טMelammed Lehoil Part II 99
א׳מה ששאלת לענין בכור בת ישראל שנתעברה מנכרי מה דינו בפדיון, היטב ראית בבכורות מ"ז ע"ב וברא"ש שם שחייב בפדיון אפילו בכהנת ובש"ע סי' ש"ה סי"ח מוכח דכ"ש ישראלית. והנה לענין אי ב"ד רשאין לפדותו מחולקים הט"ז והש"ך ס"ק י"א ומי יכניס ראשו בין ההרים. ומן האחרונים זה אומר בכה וזה אומר בכה. ולעיל הבאתי תשובה מהגאון רמ"ק והכריע הוא שהעיקר כט"ז שאין ב"ד רשאין לפדותו, וכן הגאון הר' ברוך פרענקיל בהגהותיו לי"ד הנקראים בשם אמרי ברוך ונדפסים אצל י"ד דפוס לעמבערג השיג על הש"ך. אמנם מ"ש הגאון רמ"ק דאם יש לבן אפטרופוס יכול לפדותו ומביא ראיה מרמב"ם ה' נחלות פי"א ה"ו שאפטרופסים עושים לקטנים כל מ"ע לא הבנתי דהא הרמב"ם כ' הטעם דעושין להן כדי לחנכן ואיך שייך בפדיון מצות חינוך דאם אפטרופוס פודה הבן לא יעשה מצוה זו ואדרבה עי"ז מונע את הבן לעשות מצוה בעצמו. והחכמת אדם כלל ק"ג סעיף ט"ז כ' בפשיטות דכשיגדל הבן יפדה את עצמו וההמצאה שהביא בס' זכרון ברית לראשונים צד 266 בשם חמדת שלמה סי' ל"א דיכולין להקנות לו על תנאי שאם יפדה עצמו בגדלותו יהיה מתנה לכהן, ובאם שלא יפדה עצמו בגדלותו יהי' מעכשיו מתנה לכהן ע"מ שיהי' הבן פדוי בהן, נ"ל דאם הב"ד רוצין לעשות כן כדי לזכות את הקטן לכל הפחות לדעת הש"ך אין קפידא בדבר, אבל אין ב"ד מחויבין לעשות כן, כבר כ' רמ"ק לעיל דהבן מחויב לחזור ולפדות עצמו לכשיגדיל דהוי כאינני יודע אם פרעתיך. אמנם עכ"פ אין מברכין דספק ברכות להקל, ובפרט כיון שפודין על תנאי א"כ אם הבן פודה עצמו לכשיגדיל איגלאי מילתא דהברכה הוי לבטלה. סוף דבר אם רוצה ב"ד או אפוטרופוס יפדה על תנאי בלא ברכה. וברכת שהחיינו יכולין לברך על בגד חדש או פירי חדש אם יש להם. ואם יש לו אפוטרופוס ישראל יפדנו בלא ברכה על תנאי כדי לצאת ידי דעת הרמ"ק.
1
