מלמד להועיל חלק ג ט״זMelammed Lehoil Part III 16

א׳שאלה:
מהרב מו"ה משה יאקאבזאהן אבדק"ק גנעזען וז"ל: בליל י"ג אלול שנת תרס"ד האיש שמואל קראפלעווזקי נמצא מת מרוצץ לנתחים על מסלות ברזל רחוק מעט מן המקום אשר העגלות תעמודנה מסיעתן, כי העגלות עברו על האיש ותמיתנה אותו (ולפי האומד השליך עצמו שם כדי לאבד עצמו) ובי"ד נקבר בחזקת שהוא אותו איש והספדנו עליו מאחר שלא ראה איש שמאבד עצמו לדעת ונתאבל עליו ואמרו קדיש (ע' תשוב' ח"ס אה"ע ח"ב סי' ק"מ אות ג'). ואני צויתי את השומרים ואנשי ח"ק שיסתכלו היטב על חלקי המת אם יכירוהו בפניו או בסמנים אחרים. וביום ה' ז"ך תשרי גבינו עדות משני השומרים ועל סמך גביית עדות הזאת נ"ל ברור דאשת המת מרת איידל מותרת להנשא לאיש אחר כי מלבד המצח והאף והלחי אשר די בהם כמבואר ביבמות ק"ך גם העין והפה והסנטר והזקן היו קיימים וכן צלק הפאקקען הוא בלתי ספק סימן מובהק ובפרט בזמננו וכו' וכו' ולפע"ד הוא יותר מובהק מרושם שמצומצם מקומו (ע' ק"ע סי' רי"א מתשוב' הרב ב"י) (וע' ח"ס סי' צ"ג שהביא תשו' ב"י, אך מוכח שלא על הבית יוסף דעתו). ומה שלא נמצא רק חצי הפנים (וחצי לאו דוקא רק אינו כל הפנים, שרוב הפנים קיים האף והפה שלמים) לפע"ד אינו מחליש הסימן דמה שכ' הטור אין מעידים עליו אא"כ ראו פרצופו עד פדחתו וחוטמו פירושו שכל אורך הפנים צריך להיות קיים ולא סגי אם יחסר חלק למעלה או למטה אבל אם כל האורך אפילו רק מצד אחד קיים מעידים עליו, ואף שלא מצאתי חילוק זה לבי אומר לי והחוש מסייעני שכן הוא וכן בחכמת הציור והפתוח שמציירים ומפתחים וביחוד במטבע פרצוף אדם מצד אחד (פראפיל) ומכירים אותו בבירור ואף אם מצד הכרה ע"י ט"ע אינו אבל מצד סי' מובהק. אמנם עיין מהרמ"ש סי' מ"ז כאמור למטה. ונוסף לזה כל הענין נתן שלהמית עצמו יצא מביתו כי קודם צאתו הריק כליו והניח על השלחן מורה השעות וארנקי שלו וכן קרע בחדר מסחרו כל הכתבים הנוגעים בעניני עצמו, ושבועות האחרונים לפני המקרה זעפו פניו וכו' וכן ספרו נכרים לפי תומם שבערב הזה, אשר בשעה תשיעית מצאוהו, ראוהו בשעה שמינית מתנודד אנה ואנה כאיש אשר רוח רעה אחזתהו במקום עמידת העגלות על מסלת הברזל עד שקרוב לודאי הוא שבתמהון לבב עשה את הדבר המר הזה. ונוסף לזה שלא נשמע בכל הימים אשר עברו מאז ועד עתה שאיש אחר מסביבות גלילנו נאבד חוץ ממנו ונוכל לומר הוא נמצא הוא היה וכו' עכ"ל השואל.

ב׳והרב הג' דהאמבורג השיב כי אין כאן הכרה בט"ע אחר שלא היה לפניהם כל הפנים של המת, והראה מקום על מהר"ם שיק סי' מ"ז, אף שבנה יסודו על דיוק קלוש. אולם כ' דמ"מ סי' מובהק הוי אף בחצי פנים ותמך יסודותיו על ר"ת בספר הישר הוצאת מקיצי נרדמים סי' צ"ב. וכל החולקים עליו אילו ראו דבריו שבכאן היו מודים לדבריו. גם הנוב"י מה"ק סי' נ"א דף נ"ה מראה שלא ראה דברי ר"ת, וכן בנו במה"ת סי' ס"ב. ונוסף על זה שהעידו שהיה לו צלקת בפנים, וע' ט"ז סי' י"ז ס"ק ל"א דצלקת בצמצום מקום הוי סי' מובהק.

ג׳ועל מה שכ' השואל דמכירין גם חצי פרצוף במטבעות כ' הרב הנ"ל דזה אינו אלא בדדמי וב"ש סי' י"ז ס"ק פ"ז כ' דאינו מועיל בדדמי בעדות אשה. גם לא יתכן לומר כדעת השואל כאן נמצא כאן היה אף שנובי"ק סי' מ"ז רצה לחדש כן, אך בשו"ת עטרת חכמים סי' ו' השיג עליו בדברים נכונים וע' תב"ש סי' ס"ג סע"ק ט"ו. ע"כ קיצור דברי הה"ג דהאמבורג.

ד׳א. והרב הגאון דקאוונא (מו"ה הירש ראבבינאוויטץ) כ' בענין זה תשובה ארוכה 20 דפין גדולים וזאת תמצית דבריו: עמ"ש הגאון דה"ב דחצי פרצוף הוא סי' מובהק עפ"י סי' ר"ת, כ' דגם לר"ת בעינן פדחת ולחיים וחוטם וכשחסר צד אחד משלש אלה לא הוי ס"מ, ומפורש זאת בירוש' יבמות פט"ו ה"ג דאין מעידין אלא על החוטם עם הלסתות (בלשון רבים). ואין לומר דירוש' לשיטת' דלא בעי פדחת אבל לדידן דבעי' גם פדחת סגי בחצי דהא בהכרת בכורה די רק בפדחת וסגי ברוב כמ"ש סמ"ע ח"מ סי' רע"ז ואם הי' מחצה ככולו היה די במחצה וא"כ לירוש' דדי בפרצוף וחוטם ג"כ לא הי' להצריך ב' לסתות אלא ודאי דמחצה אינה ככולו. וכיון דבהכרת בכורה לא הוי מחצה ככולו כש"כ בעגונה ע' בכורות מ"ו וכו' ועוד דרוב הפוסקים חולקים על ר"ת (ומוכח מירוש' פט"ז ה"ג דלא כר"ת).

ה׳ב. ואם חסר רק מקצת מהפרצוף כ' בעל קהלת יעקב דרובו ככולו לענין עגונה כמו לענין בכור. אמנם אם חסר לחי אחת כולו אין להקל גם לדעת הקה"י, ומה שהבי' הרב השואל ראי' מחצי הפרצוף במטבעות דשם צייר אומן חכם לב וע"י אדם אפשר לצמצם, ויש להבדיל בין החיים ובין המתים, וע"כ אין להתיר ע"י הכרת חצי הפרצוף.

ו׳ג. ומה שרצה להתיר הרב השואל ע"י כאן נמצא כאן הי' כבר העיר בצדק הרב דה"ב דכאן דיש חזקת איסור א"א אין לסמוך על זה וגם בליכא חזקה פ' בא"ח סי' תל"ט כרשב"ג דל"א הככר שנמצא הוא שנאבד.

ז׳ד. ומה שרצו להתיר ע"י סי' צלקת מהפאקקען הנה כמה אחרונים החמירו, ע' ק"ע ס"ק ל"ב וס"ק ר"מ וגם למקילין בעי צמצום מקום, וכאן אין צמצום מקום, וע' ב"י המובא בק"ע ס"ק רי"א דלא התיר אלא ע"י צירוף דעת התוס' והרא"ש, וע' ק"ע ס"ק קכ"ד. ובמתני' אמרינן אין מעידין וכו' אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו הרי דאם חסר בהפרצוף וכו' אינו מועיל גם כשיש סימנין בגופו, וע' נובי"ק ס"ס ל"א בשם עה"ג.

ח׳ה. ובכל זאת פתח הג' דקאוונא בהיתירא במה שאמרו הנכרים שההרוג נמצא שעה אחת קודם מתנודד בין העגלות וא"כ הוא היה על אותו הדרך ומאיש אחר שהלך שם לא נשמע ובק"ע ס"ק רכ"א בשם המבי"ט דאם הלך באותו דרך ונמצא הרוג שם מדאורייתא תלינן שזה הוא הנאבד דאם איתא שהנאבד ניצול היה נודע מקומו וע"כ אם נשאת לא תצא. והשב יעקב מבאר דברי המבי"ט משום קבר שנמצא הוא שנאבד, ואחרונים משיגים עליו דבחזקת איסור א"א ל"א זה ובשגם דפ' בא"ח סי' תל"ט כרשב"ג, אולם סברת המבי"ט עפ"י אומדנא דאם היה ניצול הי' נודע מקומו וכדעת התה"ד ברמ"א סעיף ט"ו וכהג' שו"ת עין יצחק סי' מ"ב, וע' ח"ס סי' נ"ח וסי' ס"ה ובזמן הזה שיש בי דואר וטעלעגראף יש לדון דאם הוא חי הי' מודיע וכ"כ עין יצחק הראשון, וע' רשי' כתובות כ"ב ד"ה ברי לי. ומאחר שע"י אומדנא יצאה מאיסור תורה אמרינן ככר שנמצא שנאבד כמ"ש הטור בחמץ שביטלו וע' עין יצחק סי' מ"ב. אך יש חולקין על השב יעקב דבעגונה ל"א זה שנמצא הוא שנאבד ומפרשים דברי המבי"ט באופן אחר כמו בשב שמעתתא שמעת' ז' פי"ט ותמה שם על המבי"ט וכן בנובי"ק סי' מ"ו. אך לפי מה שהביא המבי"ט הסברא דאם הי' ניצול היה מודיע ניחא. והש"ש שמעת' ז' פי"ז וי"ח האריך בדברי המבי"ט, והאריך בסוגי' דתרי יצחק, ומדבריו יש לדון דאם נמצא ההרוג בעיר מגורו ומאותה העיר לא נעלם שום איש אחר יש להתיר אשתו דבנמצא במקומו ממש עדיף מרוב וכ"כ סמ"ע ח"מ סי' רנ"ט ס"ק ו' וש"ך י"ד סי' קכ"ט ס"ק כ"ז ומ'. וא"כ ה"נ אם נמצא בעיר יש להתיר פשוט ומ"ש הב"ש סי' ס"ב דוקא בעיר משומרת סמכינן דלא יצא אחר וכו' בנ"ד אין לחוש לזה גם לב"ש דאם הי' כן הפאליצייא הי' ידעה מזה וזה מכש"כ ממ"ש מהריב"ל ק"ע ס"ק ע"ז עיי"ש וע' בתורת גיטין סי' קל"ב ס"ק ד'.

ט׳ו. אך בהשאלה לא נאמר שנמצא בתוך העיר, ועתה יש לחקור אם נמצא קרוב לעיר, ומכל המקומות הקרובים לא נשמע שנעלם איזה איש. וע' בסוגי' דרוב וקרוב ב"ב כ"ג דקיי"ל הלך אחר הרוב. אך כל זה אם אין כאן הסברא דאי הי' חי הי' מודיע, אך בשיש כאן סברא זו אמרינן ב"ב כ"ד בחצבא דחמרא (וע' תוס' שם) מוכח שסברא עדיף מרוב, וע' ב"ח תשובה סי' ע"ב ותשובת מהרי"מ סי' כ"ה, ובנובי"ת סי' נ"א. וא"כ כשנמצא קרוב לעיר ג"כ ע"י קרוב וסברא זו האשה יצאה מאיסור תורה (ובנידון דמבי"ט לא הי' קרוב רק רחוק ממקום דירתי). וע"כ גם בנמצא סמוך לעיר יש לדון בצירוף סברא דאם הי' חי הי' מודיע.

י׳ז. אמנם יען בנ"ד היו ההרוג קצת חסר דיעה ובזה אין כאן סברא דהי' מודיע. ע"כ צריכין לדון בטעם אחר. הנובי"ק סי' מ"ו חולק על המבי"ט אך כ' אם ידוע שקודם שבא ההולך למקום הזה לא נמצא נהרג במקום זה יש לדון כאן נמצא כאן הי'. והש"ש שמ' ז' פי"ז השיג על הנוב"י. והקהלת יעקב סי' י"ז דחה דברי הש"ש במה שפי' לכונת רמב"ן. ולפי דעת הקה"י מה שפ' הרמבן ביצחק מקורטבא הוא משום שבקורטבא ידוע שמו ושם אביו לכן לא חששו שמא יש גם בהשיירות איש ששמו ושם אביו כזה. ולפ"ז יש לדון אם נמצא הרוג במקום שידענו שהי' שם ופדחתו שלם שמועיל בהכרת בכורה אף דגבי עגונא אינו מועיל, (וע' ש"ש שמע' ז' פט"ז דלפי המרדכי ותוי"ט דכשמעיד בפי' שמכיר בט"ע את האיש שזה הוא, מהני גם פדחת לבד) ולר"ת רק מדרבנן צריך פדחת עם הלחיים וחוטם. וא"כ בשנמצא הרוג במקום שהי' שם בודאי וכל רואיו מכירין אותו בפדחתו, אין לחוש שמא גם בהשיירות הי' איש עם פדחת כזה דאין ספק מוציא מידי ודאי. ומה שבשיירות לא מהני סי' אמצעי פדחת עדיף מסי' אמצעי דהא מהני בהכרת בכורה. ומה שפדחת אינו מועיל אף בצורוף סי' שבגופו אף להסוברין דב' סימני' אמצעים הם כסי' מובהק, הנה זה אליבא דדינא דבעיגונא בעינן דוקא כל הפרצוף ובאין כל הפרצוף שלם לא נחשב גם לצרף עם סי' אחר, אבל בהא דשיירות מציות כיון דפדחת מהני גבי בכור אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי כדלעיל. ולפי זה יצאה האשה בנ"ד מספק דאורייתא ע"י שידוע שבעלה הי' במקום שנמצא ההרוג שעה אחת קודם שראו ההרוג במקום זה והכירו אותו ע"י חצי פרצופו שיש לדון שהוא שהי' במקום הזה הוא הנהרג במקום הזה מטעם כ"נ וכאן הי' כמ"ש הרמב"ן דהלכה כרבא ביצחק מקורטבא מטעם כ"נ וכ"ה. וע' ב"מ כ' ע"ב תוס' ד"ה איסורא מממונא ותשו' רע"א סי' ק"ז, ובנ"ד החשש שמא היה גם אחר שמא גם אחר הי' לו פדחת וחוטם כשמואל קראפלעווזקי ודאי רק מדרבנן.

י״אח. אך לכאורה אין לדון בנ"ד כ"נ וכ"ה דכ' רמב"ן דבשומשמין חיישינן שמא פינן ולא כ"נ וכ"ה משום דרגילין לפנות, וכאן נמי ראו אותו רק שעה אחת קודם, ורגיל לפנות משם. אך זה אינו דאם הי' אותו שמואל שלם בדעתו לא היינו צריכין להחזקה כ"נ וכ"ה כדלעיל אות ה', ורק מפני שהוא חסר דיעה צריכין אנו לכ"נ וכ"ה, ובחסר דיעה שיש כמה הוכחת שרצה לאבד את עצמו וכדאיתא בהשאלה שפיר יש לדון כ"נ וכ"ה דאינו רגיל לפנות. ואף שהח"ס אה"ע ח"א סי' ס"ט פליג על נובי"ק סי' מ"ד שרוצה להתיר מפני שהכין עצמו למות, וכ' דעביד אינש דגזים כשבועות מ"ו ע"א כל זה לא שייך בחסר דיעה, דוגמא לזה בסנהדרין ס"א ע"ב בניסת שאמר שיעבוד דחייב המסית עיי"ש. וא"כ גם לח"ס כיון ששמואל קי הכין עצמו למיתה מחזקינן דהמת הוא זה, דכ"נ כ"ה ואינו בגדר רגיל לפנות.

י״בט. אמנם כל זה הוא לדעת הקה"י באות ז' אבל לדעת הש"ש שמפרש דעת הרמב"ן מטעם קורבא דבמקומו ממש, בלא נמצא במקומו אין לדון כ"נ כ"ה דחזקה זו לא מהני אפילו בממון להחזיק וכש"כ בעגונא, וא"כ נסתר היתר הנ"ל וצריכין אנו לדון דין אחר.

י״גוהוא דיש כאן סברא אלימתא לילך בתר קרוב ולא בתר רובא דעלמא. כי איש שלם בדעת נזהר מלילך במקום שהולכין עגלות הקיטור (ע' תוס' ב"ב כ"ג ע"ב דבני אדם נזהרין שלא יפלו מהם היונים ובסברא זו מוציאין מיד המוצא אף שרובא דעלמא מסייעין לו). ורק באיש חסר דעה יש לחוש שהלך שם, וממילא לית לן רובא דעלמא כי חסר דעה או מאבד עצמו לדעת הם מיעוטא דמיעוטא, ויש ליזל בתר קרוב. ואם היה נעלם איש אחר במקום אחר הי' ידוע כפי נימוסי המדינה, וזה כש"כ ממה שכ' מהריב"ל בק"ע ס"ק ע"ז בהי' שם המנהג להכריז. ובנ"ד יש לסמוך על שהפאליצייא לא הודיעה שנעלם איזה איש אחר מהגליל, ויש כאן קורבא דמוכח וכנחל יצחק סי' מ"ו וגם בעין יצחק דהיכא דליכא רובא דעלמא סמכינן בעגונא על קורבא דמוכח, דקרוב עדיף מחזק א"א. וע"י שבודאי איזה חסר דיעה הי' שם בין העגלות יש ג"כ חיזוק לסברת כ"נ וכ"ה, כמו ביצחק מקורטבא אין חוששין שמא בשיירות הי' איש אחר ששמו ושם אביו כן, גם כאן אין לחוש אולי הי' בשיירות איש אחר חסר דעה או מאבד עצמו לדעת, כי שמואל קי' הוא ודאי, ואחר הוא ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי. וע' גיטין י"ט ע"ב מזוזה ביני דני לא שכיח, וכן לא שכיח במקום מהלך העגלות חסרי דיעה. ועכ"פ יצאה האשה מידי ספק דאורייתא.

י״די. והנה הנובי"ק סי' כ"ט העלה דבאין ספק דאורייתא כגון במים שאין להם סוף מהני סי' אמצעים, וע' תשו' רע"א סי' ק"ז שמחמיר, וגדולי אחרונים מקילין, וכן מקילין דאין חוששין לשאלה בסדר"ב. ולפ"ז יש לדון גם בהכרת חצי פרצוף כיון דלר"ת א"צ כל הפרצוף רק מדרבנן כמו האבע"א בבכורות מ"ו ע"ב, וא"כ היכא דבלא"ה אינו אלא דרבנן, לר"ת א"צ כל הפרצוף. ומה שרמב"ם פי"ג מה' גירושין הכ"ב החמיר דגם במשאל"ס בעינן פניו וחוטמו הוא לשיטתו דמה"ת בעינן כל הפרצוף משא"כ לר"ת, והח"ס בסי' מ"ו והב"ש בס"ג ע"ז כתבו דיש לצרף דעת ר"ת עם שאר אומדנות, וכן יש לסמוך באיסור דרבנן על דעת המרדכי והתוי"ט לעיל אות ז' דהיכא שמעידין שהכירו את האיש בטב"ע מהני גם פדחת לחוד. אך לא רצה הג' דקאוונא לסמוך על כל אלה הדעות שהם דברים חדשים ויש הוכחות נגד המקילין דגם כשיצאה מספק דאורייתא אין סומכין על פדחת לחוד, ודין דמרדכי ותוי"ט הוא ג"כ מחודש שלא הובא בפוסקים ואין לסמוך ע"ז אף באיסור דרבנן.

ט״ויא. ולהתיר האשה לכתחילה אנו צריכין לסי' הפאקקען, וע' ח"ס א"ע ח"א סי' צ"ב צ"ג? שלא סמך ע"ז מפני שבזמנו הי' חולי זה מצוי. אך בזמננו אינו מצוי, ואף לח"ס הוי לכה"פ סי' אמצעי, ובנ"ד גם סי' אמצעי סגי, דבדרבנן סומכין על סי' אמצעי כנוב"י סי' כ"ט. וגם בין העגלות הוי כאין שיירות מצויות וכ' חכ"צ סי' קל"ד דבאין שיירות מצויות סגי סי' אמצעי, וכ"כ קה"י סי' י"ז דאם ידוע שפלוני הלך בעיר במקום שאין ש"מ ונמצא שם הרוג סגי בסי' אמצעי. ולפי מ"ש הש"ש שמ' ז' פי"ט דמה שהצריך הח"ץ סי' אמצעי דוקא שאין ידוע שבעל האשה הלך בדרך שנמצא ההרוג, אבל כשידוע שהלך בדרך זה ואין שיירות מצויות שם לא בעינן שום סימן מטעם שכ' מהר"א דאין ספק מוציא מידי ודאי, וא"כ בנ"ד יש להתיר ע"י סי' פאקקען לכל הדיעות.

ט״זיב. וכ' עין יצחק סי' מ"ב שגם אם בנדון דהמבי"ט רק עפ"י נכרים מסיחים לפ"ת נודע שפלוני הלך בדרך זה ואח"כ נמצא שם הרוג יצאה האשה מספק דאורייתא כמו ע"י אמירת ישראלים כשרים ועיי"ש. וא"כ בנ"ד ג"כ יצאה האשה מס' דאורייתא. וסיומא דמלתא כיון שאין כאן ס' דאורייתא כדלעיל עפ"י כל ההוכחות והאומדנות מותרת היא לכתחילה ע"י סימן הפאקקען וע"י הכרת חצי הפרצוף שיש לצרף לסניף דעת המרדכי והתוי"ט לעיל אות ז'. ע"כ תוכן דברי הגאון דקאוונא, ועתה אענה גם אני את חלקי להיות סניף לאריות:

י״זא. הנה מ"ש הג' דה"ב דלפי ר"ת הכרת חצי פני איש הוי סימן מובהק, באמת ר"ת לא דבר אלא אם יש כל הפרצוף עם פדחת וחוטם וכמ"ש הרב דקאוונא נ"י. אך מ"מ הא כתב ר"ת דאם יש לו ט"ע בשאר חלקי הראש עם הגוף או רובו מעידין עליו אפילו חסר חוטמו ופדחתו, ובנ"ד הרי רוב הפנים קיים והאנשים מעידין שמכירין אותו בט"ע. ומה גם שלפי המרדכי והתוי"ט שהובא בש"ש שמ' ז' פט"ז אם הוכר בט"ע גם פדחת לחוד מהני. ומה שטוען הג' דקאוונא דרוב הפוסקים חולקים על ר"ת מצאתי לו חבר להג' דה"ב שגם הבעל ערוך לנר אחרי שהביא דברי ר"ת בס' הישר ושבזה מתורצים כל הקושיות שהקשו על ר"ת מסיים וז"ל ולכן שיטה זו של ר"ת היא סמיכה רבתי במקום שיש עוד צדדים להתיר ולשון ר"ת מובא ג"כ בא"ז ח"א סי' תרצ"ב.

י״חומה שנוגע לענין חצי הפרצוף לשי' ר"ת נ"ל כיון דלר"ת פרציף עם החוטם מטעם סי' נגעו בה דיש לו סימן דפרצוף זה דומה לפרצוף של בעל האשה, א"כ אם חצי הפרצוף דומה לו גם חצי האחר דומה לו דשני חצאי פרצופין ברוב בני אדם דומין להדדי ויפה אמר הרב דגנעזען דאנו מכירין הפרצוף במטבעות. ומה שטען הרב דקאוונא דמטבע הוא מלאכת אומן חכם לב לא הבינותי אטו אומן חכם לב יודע לצייר יותר טוב מהטבע עצמו, והלא כאן ראו העדים החצי הפרצוף עצמו כאשר צייר אותו הטבע! ומה שהרב נ"י רוצה לחלק בין חיים למתים לענ"ד אינו דקודם ג' ימים אפשר להכיר מת כחי דהרי המשנה לא אמרה דאין להעיד קודם ג' ימים. אמת שמירושלמי יש קושי' חזקה על ר"ת וכבר הקשה כן בשירי קרבן. אך לענ"ד ר"ת היה סובר דיש פלוגתא דאמוראי בזה בירושלמי דר' אמי דאומר הושיב עליהן משמרות סובר דבהעברת חוטם אפשר להעיד עליו ופליג על ר' אבא בר כהנא דאומר העביר חוטמן. ומלשון רבים לסתות אין ראי' דלא סגי בלסת אחת דרב מפרש לשון פנים דמתני' דסגי בלסתות וא"צ פה ועינים ונקט לישנא דמתניתן לשון רבים. גם הרה"ג מו"ה נפתלי צבי בערלין זצ"ל בשו"ת משיב דבר חלק ד' סוף סי' כ"ד פוסק דלא בעינן כל הפרצוף אלא לחי אחד עם החוטם סגי.

י״טב. האי סימן צלקת מהפאקקען הוי לכל הפחות סי' אמצעי ואפשר דהוי סי' מובהק משום דבזמננו לא נמצא כזה אפי' בא' מני אלף וכמו שהעיר ע"ז הרב דק"ק גנעזען נ"י, ולשיטות דב' סי' אמצעים הוי כסימן מובהק פשיטא דסי' צלקת עם הכרת רוב הפנים הוי ג"כ כסי' מובהק. ומה שטען הרב דקאוונא נ"י דבמתני' קתני אין מעידין אלא על פ"פ וכו' אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו הרי דאם חסר בהפרצוף וכו' אינו מועיל גם כשיש סימנים בגופו, אמת שכן הוא ריהטא דמתני' וכן פי' בנובי"ק סי' ל"א. אולם הר"ת בספר הישר לא פירש כן אלא ה"פ אין מעידין על סימנום אלא על סי' פרצוף פנים עם החוטם, ואפילו יש סימנים אחרים בגופו ובכליו אין מעידין, וכמו שכתב הערוך לנר ביבמות שם.

כ׳ג. נוסף לזה דאזדא לה איסור דאורייתא וכמו שהעלה הרב דקאוונא נ"י עפ"י סברת המבי"ט הובא בקו"ע ס"ק רכ"א ועפ"י מה שביאר בשב יעקב סי' י"א דבריו, וכן בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קי"ד ומה שדחה בנובי"ק סי' מ"ו כבר יישב בנו בשו"ת שיבת ציון סי' ע"ט עפ"י מ"ש נובי"ת סי' נ"ט דאם נמצא במקום שנטבע שם ממש אפי' רשב"ג מודה דאמרינן האי שנמצא הוא שאבד, ועפ"י מה שכ' בשו"ת מהר"י אסאד סי' ו' דאף שאין ידוע המקום מצומצם כיון שבתוך שעה שנראה שם נמצא מסתמא נראה באותו מקום ממש או סמוך לו. וגם היטב לדבר הרב דקאוונא שיש סברא שאם הי' חי היה מודיע (ע' רש"י כתובות כ"ב ע"ב ד"ה ברי לי). ומה שדחה דבחסר דיעה אין לומר כן לענ"ד אין זה דחייה דאף אם ראו אותו איזה זמן בפנים זועפות לא הוחזק עדיין בשוטה שאין לו שעה צלולה והוי לכל היותר כעתים חלים ועתים שוטה, והיה מודיע בשעה שהיה דעתו צלולה, וכנראה רק מפני שאיבד עצמו לדעת הוכיח סופו על תחילתו שהי' חסר דעה, אם הי' חי' לא הוחזק כלל בחסר דעה. ועוד דאם הוא לא היה מודיע הפאליצייא היתה מודיע' שהאיש הנאבד שהחזיקו אותו למת נמצא מטורף בדעתו באיזה מקום, כי כן הוא הנימוס. ומדלא נודע בלתי ספק לא נמצא האיש בשום מקום, ועוד דאם אחר היה נאבד ונהרג ג"כ היתה הפאליצייא מודיעה זאת בעלי היום. ובזמנינו בארצות היישוב והקולטור לא נאבד איש בלתי שבזמן קרוב נודע מזה ונתפרסם בכל מכתבי עת. וזאת אומדנא דמוכח דודאי שקול יותר מסברת דאם היה היה מודיע בזמן המבי"ט.

כ״אוהנה רש"י בכתובות כ"ב ע"ב פי' באומרת ברי לי שאילו היה חי היה בא וביבמות פ"ח ע"ב פי' ברי לי שיש לי סימנים (פי' ורואה אני שזה שבא אין לו סימנים הללו). וכפר פי' הר"ן מה הזקיקו לרש"י שלא לפרש פשוט שהיא אומרת שראתה שמת בעלה, ופשיט דרש"י לא היה יכול לפרש בכתובות כביבמות, וגם ביבמות לא שייך לפרש שאומרת אילו היה בעלי חי היה בא מקודם לכן, דכיון דבעלה בא ודאי נותן טעם או אמתלא למה לא בא מקודם. עכ"פ רואין אנו שלשי' רש"י די באם ברי לה עפ"י אומדנות מוכיחות לפוטרה מאשם תלוי דאומדנות כאלה מוציאין אותה מאיסור דאורייתא וגם אם נשאת לא תצא. ורש"י נקט אומדנא אחת לדוגמא וה"ה לשאר אומדנות, שכל בעל שכל נוכח כהן שכן הוא, והנה בנ"ד ג"כ כל אחד נוכח בלבו (איזט בייא זיך איבערצייגט) שהאיש שמואל קראפלעווזקי נהרג, ואין לבו נוקפו כלל, מכח כמה וכמה אומדנות. ואף שרבנן גזרו שאין לסמוך על זה, מ"מ אין כאן איסור דאורייתא לשי' רשי'. ד. נוסף לזה שבני אדם לא שכיחי בין עגלות הקיטור וכמו שהעיר הרב דקאוונא, וכיון שהאיש שמואל קראפלעווזקי נראה שם ואיש אחר לא נראה שם, אין לחוש שמא גם אחר הי' שם, כי רק מי שהוא מטורף ורוצה לאבד עצמו הולך במקום סכנה כזה. וכן ראיתי בתשובה אחת מהג' מהו' מרדכי בער שבסוף ספר שערי תורה ח"א דף קכ"ז ע"ב דיש סניף באם אחד הלך במקום סכנה שלא נחשדו ישראלים אחרים לילך ג"כ שם, ואף שבנ"ד אפשר שההרוג היה נכרי, מ"מ במקום שהסכנה קרובה לודאי גם נכרים אינם הולכין, ותולין הקלקלה במקולקל, שזה שהיה מטורף בדעתו לבדו עבר שם, וכמו שהחזיק כל זה בראיות מש"ס ופוסקים הרב דקאוונא נ"י. ומאחר שיש כל אותן אומדנות אומר אני שבשיטות נוכל לסמוך על הכרת חצי או רוב הפנים והצלקת מהפאקקען ויש להתיר אשת שמואל קראפלעווזקי להנשא לכל גבר דיתיצביין וכהוראת הני תרי גאונים שקדמוני. וישבו ב"ד של ג' ויתירוה.

כ״בלענין נאמנות עכראות בעדות אשה ע' חת"ס סי' צ"ד, מהר"ם שיק סי' מ"ב. עין יצחק סי' מ"ו. סי' י"ט באר יצחק אה"ע סי' ה'. שואל ומשיב מה"א ח"א סי' י', מה"ג ח"א סי' קי"ח, בסוף. שם סי' קצ"ט (ע"י טעלעגראף) סי' קצ"ט, סי' ש"ב, בית יצחק סי' ס"ד (וע' בשו"ת כנסת יחזקאל), סי' פ"ד.