משיב צדק, בדין סוכה בשמיני עצרת נ״דMeshiv Tzedek, A Rebuttal Regarding Sitting in the Sukkah on Shemini Atzeret 54
א׳ונראה דיש להוכיח עוד דאי אפשר לפי דברי הריטב"א סוכה שם ללמוד מבכור להחשיבו זימניה, דהנה באמת צריך להבין דמיון תוס' לברכה דכהן דמייתי והרי שם הכהן הוא העושה המצוה בציבור האחר כשיזדמן דעליו המצוה לברך מה שאין כן תקיעות בציבור אחר גם כן אין תוקע אלא משום דידהו ולהוציא אותם אבל הוא אין עושה מצוה לעצמו כלל:
1
ב׳ואף על גב דהתוס' שם (כ"ח סוף ע"ב) ד"ה הכא כתבו דגם כהן אין עובר בעשה בציבור אחר עד כאן, אין רצונם לומר דליכא מצוה כלל גם כן דאם כן איך שייך לקרותו זימניה אי אין עושה אז מצוה כלל אם כן אינו זימניה דמצוה עוד אלא זמן מעשה של רשות, ועוד אי נימא דגם מה דרשות חשיב זימניה הרי לפי דעת התוס' דלא שייך בל תוסיף כשכופל אפילו באותו ציבור אם כן למה לי כלל להא דאי אתרמי ציבורא אחריתא הרי רשות הוא גם באותו ציבור לברך שנית ומה מעליותא בציבור אחר:
2
ג׳ובלאו הכי נמי אי אפשר לומר כן בדברי תוס' דאם כן כשהוקשה להם שם ד"ה ומנא מתקיעות היה להם להקשות מברכת כהנים עצמו דקיימא ביה איך אמר בציבור אחר אי בעי מברך אי בעי לא כיון דאי בעי לא וליכא מצוה רק פעם אחד איכא בל תוסיף, וגם בתירוצם שם כתבו וברכת כהנים נמי אפילו מברכין כמה פעמים לציבור אחד ואין זה בל תוסיף על כן דייקי לציבור אחד, וכן שם (ט"ז ריש ע"ב) בתירוצם כגון כהן שחוזר ומברך לאותו ציבור עצמו משמע הא לציבור אחר בלאו הכי נמי לא שייך בל תוסיף, ועל כרחך דרק אין עובר קאמרי אבל אי מברך עושה מצוה והוא מצוה של רשות וכמו שכתבתי לעיל מתשובות מהר"מ מינץ (סימן י"ב), והוא מוכרח ממקומו לפי מה שכתבתי מדברי הגמרא ומהתוס' ודוקא בציבור אחר הוא דחשיב ליה רשות דמצוה לפי שלא נתברכו עדיין ומצוה לברך את ישראל אבל באותו ציבור כיון דכבר נתברכו רשות גמור הוא:
3
ד׳וצריך עיון אמגן אברהם (סימן קכ"ח ס"ק מ') שכתב אציבור אחר דאין עובר על בל תוסיף בעושה מצוה שתי פעמים, ודבר זה תליא בפלוגתא דרשב"א לא סבירא ליה זה והרי מדברי תוס' מבואר דגבי ציבור אחר לא כתבו לזה וגם הוא עצמו מביא (בס"ק ג') דברי מהר"מ מינץ הנזכר לברך ואי הטעם דלא שייך בל תוסיף רק כדבריו איך יברך, ושוב ראיתי בפרי מגדים שם רמז בזה ועיין שם (בס"ק ג') כתב לכאורה בציבור אחר מדרבנן מיהא חייב דאם לא כן למה יברך עד כאן, וכן כתב בשולחן ערוך מה"ר שניאור זלמן (שם סעיף ד') דתקנת חכמים נשיאת כפים בכל תפילת ציבור ומברכין אדרבנן עיין שם:
4
ה׳ודייק מהר"מ מינץ מלשון אינו עובר יש לומר הא מצוה דרבנן איכא [ועיין שם במהר"מ מינץ כתב משמע מיעבר הוא דלא עבר הא מצוה מכל מקום רמיא עליו מדלא אמר אינו חייב עד כאן, משמע דחיובא נמי רמיא עליו ואם כן על כרחך הוא מדרבנן ולא מצוה של רשות דאורייתא כמו שכתבתי דאם אינו עובר איזו חיוב דאורייתא רמיא עליו, אך מדמייתי שם בנשים דמברכות כנזכר לעיל משמע דרצה לומר מצוה דרשות ונראה שהוא עצמו כמסתפק בזה] ולפי זה שפיר הוצרך מגן אברהם (בס"ק מ') לטעם שכתב אליבא דתוס' דגם בתקנת חכמים שייך בל תוסיף:
5
ו׳ולרשב"א דלית ליה לתוס' לדידיה לא שייך בל תוסיף בשום תקנת חכמים, וגם מלשון תירוץ התוס' אין ראיה דיש לומר דרוצים להביא כפילת מצוה שלא לצורך כלל גם בדליכא תקנת חכמים, אך מכל מקום מקושיתם דלא הקשו מברכת כהנים ואפילו יהיה תקנת חכמים כמו שהקשו מתקיעות נראה דסבירא ליה דמצוה דאורייתא נמי איכא ואף דהוא מצוה של רשות לא שייך בל תוסיף, וגם הוא מוכרח מהגמרא דשם לענין לעבור בל תוסיף דאורייתא קאמר ובעינן שיהיה זימניה מדאורייתא:
6