משיב צדק, בדין סוכה בשמיני עצרת פ״טMeshiv Tzedek, A Rebuttal Regarding Sitting in the Sukkah on Shemini Atzeret 89
א׳ואולי יש לומר דר' מונא דירושלמי שם דפליג אדלעיל וסבירא ליה דשמואל ורב הושעיה פליגי סבירא ליה נמי דר' חייא בר אשי ור' יהושע בן לוי פליגי וגם ר' חייא בר אשי בחוץ לארץ מהני דוקא לפסול היינו במקום אחד לקדש כנ"ל וכשמואל [ואידך מימרא יש לומר העיקר כגירסא דברכות ר' הושעיא ולא רב, ומה שכתבתי מה דאמר רב בהר"ן (פרק ערבי פסחים) הגירסא שם דאמר ר' הושעיא וכן הוא גירסת החרדים בפירושו שם ולא קשה דרב אדרב בירושלמי לפי מה שכתבתי לעיל דלא כהגהת החרדים וכן הוא גירסת הבעל העיטור חלק ב' שם יעוין שם, אך בתוס' (פסחים ק':) ד"ה ידי ובהרא"ש (שם סימן ה') איתא ר' אושעיא בשם רב וכהגהת פני משה ובפרדס שם איתא תחילה ר' הושעיא לבד אבל אחר כך איתא דאמר רב, ועל כן צריך לומר לפי זה דפליגי אליבא דרב וכמו שכתב הפני משה והיינו דנקט ר' חייא ולא רב האומר הראשון, ובפירוש החרדים דקדק מזה כהגהתו אבל לפי גירסא הנ"ל גם דרב הושעיא לא נקט האומר הראשון אלא דבשמואל נקט האומר הראשון, ולא ידעתי למה לא כתב בעל החרדים מזה ואולי חסר בדבריו דבלאו הכי יש שם חיסור לשון בזה כמו שיעוין שם ובדרב הושעיא יש לדקדק טפי דלעיל נקט רב האומר הראשון ואחר כך ר' מני נקט רב הושעיא, ולמה שכתבתי לא מצי למינקט בדר' חייא ורב הושעיא האומר הראשון שהרי הם פליגי אליביה ואם כן ר' מני דוקא הוכרח למינקט לדידהו] ושפיר מוכח מירושלמי דמי שאין סוכתו עריבה ויש לו מקום ובית יאכל בלילה בבית ומטעמיה דהבית יוסף משום הקידוש, ולא כמו שכתב אליה רבא על פי ספר אמרכל זה לטעם בפני עצמו עיין שם:
1
ב׳ובאמת הוא טעמו דבית יוסף וגם דב"ח ומגן אברהם כנ"ל רק הם הביאו ראיה לזה מירושלמי ומה שהקשה מגן אברהם מברכת המזון זה קשה גם אירושלמי, ובהרא"ש פרק ערבי פסחים שם הגירסא בדר' יהושע בן לוי לברך, ואפשר דרצה לומר כל ברכות קידוש וברכת המזון, אך אחר כך בדרב הושעיא גם שם איתא רק מקדש, אבל באמת בבית יוסף דקדק גם כן משום זמן ולא משום אמירת שמיני עצרת הרי הרגיש בקושית מגן אברהם וכתב זמן דשייך בקידוש לבד:
2
ג׳ונראה דאמירת יום השמיני אינו סותר לישיבת סוכה מספק שביעי ולהחשיבו כמוסיף כנ"ל כיון דבאמת הוא יום שמיני דסוכות וחכמים ציוו לעשות סוכות שמונה יום אף אילו לא היה שמיני עצרת חג מן התורה כמו בפסח ואף דהוא משום ספק שביעי מכל מקום שפיר קרינן ליה גם כן שמיני שהרי כן הוא באמת אצלינו יום שמיני ואנו יושבין שמונה יום בסוכה והשמיני מדרבנן ומספק, ומה שהוא עצרת ושמיני דסוכה מספק אינו עצרת ולא יום טוב, זהו גם כן אמת שאנו עושין אותו עצרת ויום טוב מפני הספק ואין בזה סתירה גמורה כיון דעיקר מה שאנו קורין אותו שמיני דחג אינו שום סתירה, ועל כן נקט רק זמן דבזה אנו עושין אותו רגל בפני עצמו ולא שמיני דחג ומספק וזה הוי סתירה גמורה ונראה על ידי זה כמוסיף כנ"ל ושפיר החשש רק בקידוש ולא בברכת המזון:
3