משיב צדק, דרושים לבר מצוה ג׳Meshiv Tzedek, Talks for Bar Mitzvah 3
א׳[ג] גרסינן בסנהדרין [נ"ד א'] איש למעט את הקטן, והקשו התוס' קדושין [דף י"ט ע"א] למה לי איש פרט לקטן תיפוק לי' דהא לאו בר עונשין הוא ותי' דסד"א דהיכא דהיא נהרגת הוא נהרג על ידה לפי שבאת תקלה ע"י כמו ברובע ונרבע שהבהמה נהרגת לפי שבאת תקלה ע"י קמ"ל דאינו נהרג והקשה בס' נר תמיד [ספ"ב דכריתות בשם ס' תבנית אות יוסף] לר' יאשי' דס"ל ומתו גם שניהם עד שיהי' שניהם שווים א"כ הדרא קושית התוס' לדוכתין ל"ל איש למעט את הקטן ת"ל דלאו בר עונשין וא"ל דסד"א שיהא הוא נהרג משום שבתא תקלה ע"י זה אינו דהרי לא באת תקלה ע"י שהרי היא ג"כ אינה נהרגת:
1
ב׳ולענ"ד י"ל בפשיטות דהנה בס' לוית חן [פ' קדושים] כתב לתרץ קושית התוס' דאצטריך למעט קטן דגם היא פטורה וקשה דהאיך אמרינן כן הא בן ט' האשה חייבת עכ"פ, וא"כ לר' יאשי' שפיר י"ל כתירוץ הלוית חן דאיש אצטריך למעט קטן דגם היא פטורה ושוב א"ל כדחייתו שהרי בן ט' האשה חייבת זה אינו דהרי עכשיו קיימינן אליבא דר' יאשי' ואליבי' באמת אף שהוא יותר מבן ט' כל שהוא פטור היא פטורה ושפיר אצטריך איש למעט את הקטן שגם היא פטורה, רק דקשה ע"ז ל"ל איש למעט את הקטן שגם היא פטורה לר' יאשי' הרי שמעינן לי' מקרא דומתו גם שניהם עד שיהי' שניהם שווים:
2
ג׳ונראה ליישב דהנה בריש קדושין איתא האשה נקנית בג' דרכים בכסף בשטר ובביאה, ובגמרא האשה נקנית מ"ש הכא דקתני האשה נקנית ומ"ש התם דקתני האיש מקדש משום דקבעי למתני כסף וכסף מנ"ל גמר קיחה משדה עפרון וקיחה אקרי קנין דכתיב שדות בכסף יקנו כו' ע"כ, וכבר עמדו כל המפרשים למה ציין תיבת האשה נקנית הרי ממתניתין קא סליק, והנראה דהנה הרמב"ם בפיה"מ עמד במה שהקדים רבינו הקדוש גיטין לקדושין הרי לכאורה הי' צריך להקדים קדושין, והנראה דהנה בס' ינחיל יעקב הביאו באו"ח כתב ע"ד התוס' שהקשו למה קתני האשה בה"א ותירצו דקאי אקרא וכ' בס' הנ"ל דנ"מ בהא דקאי אקרא דהרמב"ם [בפ"ט מהל' אישות] פוסק דקדושי כסף דרבנן לכך קתני האשה בה"א דקאי אקרא והכל ילפינן מקרא והוא מן התורה אף קדושי כסף דלא כהרמב"ם, והנה טעם הרמב"ם דקדושי כסף דרבנן הוא מגז"ש דקיחה קיחה וי"ג מדות דרבנן וכמו שכתבו נושאי כליו ובהאי דינא די"ג מדות דרבנן הסכימו כל המפרשים לדעת הרמב"ם וא"כ קשה למה קתני האשה בה"א להורות דקדושי כסף ד"ת כיון דילפינן לי' מגז"ש דקיחה קיחה וי"ג מדות דרבנן:
3
ד׳והנראה די"ל בלאו מגז"ש דקיחה קיחה ילפינן לה דהנה בסוף גיטין תנן ב"ש אומרים לא יגרש אדם את אשתו אח"כ מצא בה ערות דבר והקשו התוס' בשם הירושלמי דא"כ ל"ל קרא למחזיר גרושתו תיפוק לי' דהרי מחזיר סוטתו, ותירץ בס' המראה לר' בצלאל מאירלי דאצטריך קרא לפחותה מבת ג' ונעשית בתולה דאיתא בירושלמי אקרא לאל גומר עלי שאף בת ג' שנים ויום א' ועמדו ב"ד ועברו השנה בתולי' חוזרים וא"כ מיירי בכה"ג שנעשית בת ג' וזינתה וגירשה ואח"כ עמדו ב"ד ועברו השנה וא"כ ליכא מחזיר סוטתו אבל מחזיר גרושתו איכא עכ"ד, וא"כ דקרא דאיסור מחזיר גרושתו איירי בפחותה מבת ג' קשה במאי קדשה אי בביאה הא בפחותה מבת ג' אינו מועיל ואי בשטר הא בפחותה מבת ג' לשיטת הר"י דס"ל דכל דלא הגיעה לעונת הפעוטות אינה מתגרשת ה"ה דאינה מתקדשת וע"כ צ"ל דבכסף, וא"כ מוכח קדושי כסף מדאצטרך קרא למחזיר גרושתו קשה הא הוי מחזיר סוטתו וע"כ צ"ל דאיירי בפחותה מבת ג' וקשה במאי קדשה וע"כ בכסף וא"כ מוכח קדושי כסף מן התורה ולא מגז"ש דקיחה קיחה רק מקרא מפורש ואתי שפיר:
4
ה׳אמנם הבני יעקב על העיטור תירץ [והביאו באו"ח] על קושית התוס' אהא דקתני האשה בה"א תירץ אחר משום דקבעי למיתני כסף ואין היבמה נקנית בכסף עכ"ד, ומעתה אתי שפיר הא דהקדים גיטין לקדושין דבלא"ה הוי קשיא לן מ"ש דקתני האשה בה"א דקאי אקרא וקדושי כסף מה"ת הרי ילפינן לה מגז"ש דקיחה קיחה וי"ג מדות דרבנן לזה הקדים מס' גיטין דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר וקשה א"כ למה אצטריך קרא למחזיר גרושתו הא הוי מחזיר סוטתו וע"כ צ"ל לפחותה מבת ג' ומוכח קדושי כסף מקרא ולא מגז"ש והוא מה"ת ושפיר קתני בה"א:
5
ו׳ומעתה גם דברי הגמ' אתי שפיר די"ל דגם המקשה ידע דאיכא לשנוי דקתני נקנית משום דקיחה אקרי קנין לזה הקדים ואמר האשה נקנית בה"א דקאי אקרא וקדושי כסף מה"ת וקשה הא ילפינן מגז"ש וי"ג מדות דרבנן וע"כ צ"ל דלא ילפינן מגז"ש דקיחה קיחה אלא מקרא דאצטריך למחזיר גרושתו וא"כ הדרא קושיתינו לדוכתין מ"ש דקתני נקנית כיון דלא ילפינן מגז"ש דקיחה קיחה ולא אקרו קנין ולזה בא המתרץ במתק לשונו לתרץ ולומר דלעולם לכך תני נקנית משום דקיחה אקרי קנין וילפינן לה מגז"ש דקיחה קיחה ולא מקרא דאצטריך למחזיר גרושתו ואי קשה א"כ דילפינן לי' מגז"ש וקדושי כסף דרבנן א"כ למה קתני האשה בה"א דקאי אקרא וקדושי כסף מה"ת הא אינו אלא מגז"ש ויג"מ דרבנן לזה בא המתרץ לומר דז"א די"ל דלכך קתני בה"א כתירוץ הביעהע"ט משום דבעי למתני כסף ורק האשה נקנית בכסף ולא היבמה וכנ"ל ודו"ק היטב*)אמר המעתיק, לדברי רבינו הק' המחבר זי"ע ה"פ דברי התרצן משום דקבעי למתני כסף משום הכי קתני האשה בה"א, אבל וכסף מנ"ל גמר קיחה קיחה משדה עפרון, ושוב נוכל לתרץ דלהכי תני נקנית משום דקיחה אקרי קנין וק"ל., נמצינו למדין מכללות דברינו כי אם עמדו ב"ד ועברו השנה בתולי' חוזרים ונידון דינא שה"ה אם נעשה בן י"ג באסר ונמנו ב"ד ועברו את השנה חזר לקטנותו:
6
ז׳והנה הש"ך [חו"מ סי' ל"ה] נסתפק אם נעשה בן י"ג לשעות אם נולד בחצי היום דרך משל אם נעשה בן י"ג ג"כ בחצי היום או מיד בלילה, והגאון בתומים שם רצה לפושטו מהא דיבמות [דף ל"ד ע"א] אהא דאיסור נדה היכא משכחת לה שיהא באיסור בת אחת עם איסור א"א כגון ששופעת מתוך י"ב לאחר י"ב לאחיובי אינהי ומתוך י"ג לאחר י"ג לאחיובי אינהו ופירש"י כגון שהנקבות נולדו לאחר שנה שנולדו הזכרים ממש באותו יום בחודש וא"כ נעשו גדולים בשוה וחל איסור נדות על שניהם בבת אחת בשעת קדושין וא"כ ע"כ דנעשה גדול בתחלת הלילה דאלת"ה עדיין קשה היאך נעשים גדולים בשעה אחת איך אפשר לכוון השעות שנולדו הנקבות לשנה שאחרי' ממש באותה שעה אלא ודאי דנעשה בתחלת הלילה גדול עכ"ד"
7
ח׳ולענ"ד נראה להוכיח כשיטת רש"י דהנה בריש ברכות [דף ב'] איתא מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד האשמורה הראשונה וקאמר עלה הגמרא תנא אהיכא קאי דקתני מאימתי ותו מ"ש דקתני ערבית ברישא ליתני שחרית ברישא ומשני תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה"ק זמן ק"ש דשכיבה אימת ואבע"א יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד א"ה סיפא דקתני בשחר מברך שתים לפני' ואחת לאחרי' ובערב כו' ליתני דערבית ברישא כו' ע"כ, ונתקשו כל המחברים בכונת גמ' זו חדא מה שהקשה הפנ"י דכי המקשה לא ידע מקרא בשכבך ובקומך שצריך לקרות ק"ש בשעת שכיבה ובשעת קימה ולמה זה ששאל תנא אהיכא קאי דקתני מאימתי, עוד דקדק הצל"ח מה שהסמיך זו הקושיא הנ"ל לראשונה משמע שהוא שייך לו ובאמת הוא קושיא בפני עצמה, עוד עמדו כל המחברים להאבע"א דיליף מברייתו של עולם עדיין קשה קושיא ראשונה תנא אהיכא קאי דקתני מאמתי, תו דקדקו התוס' בד"ה א"ה בלישנא דא"ה משמע דלפי תירוץ ראשון ניחא רק אי הכי קשה ובמאי מעיקרא הוה ניחא לי':
8
ט׳והנראה ביושב כל זה דהנה הרמב"ם כתב דלכך התחיל רבינו הקדוש בק"ש שהוא מצוה תדירה שחל על האדם יותר מכל המצות, והקשה בצל"ח שהרי תפלה תדירה יותר שהיא ג"פ ביום ותירץ דאמרינן לקמן [דף כ"א ב'] תפלה דרבנן ק"ש דאורייתא וא"כ הקדים מצוה דאורייתא לדרבנן, אמנם למאן דס"ל שם דק"ש דרבנן צריך להבין א"כ למה הקדים ק"ש ולא תפלה, ונראה דהנה האב"ד דלובלין בחידושיו למשניות תירץ דלכך התחיל בק"ש לפי שהיא מצוה ראשונה שחל על האדם כשנעשה בר מצוה וכתב דלכך נמי קתני ק"ש דערבית ברישא לפי שזו מצוה ראשונה שחל על האדם כשנעשה גדול, אמנם לכאורה קשה על תירץ זה דמאי דק"ש מצוה ראשונה הרי יתכן שיקדם מצוה אחרת לק"ש כגון שיאכל עם צאת הכוכבים שהוא זמן ק"ש וא"כ נתחייב בברהמ"ז בצה"כ וקיי"ל במנחות ר"פ כל התדיר דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם והרי ברהמ"ז תדיר שיתכן שיברך כמה פעמים ביום אם יאכל הרבה פעמים וא"כ יקדם ברהמ"ז לק"ש [ועי' שאג"א סי' כ"א ג"כ רוצה לומר כן ע"ש] ויתכן שיהי' ברהמ"ז מצוה ראשונה שתחול על האדם לא ק"ש, ולפע"ד למ"ד ק"ש דרבנן דכיון דבדבר הרשות אמרינן שם דרשאי להקדים ולהתעסק בו קודם עשיית המצוה דרק בב' מצות תלוי באותו שתדיר אבל דבר הרשות רשאי להתעסק בו ה"נ מצוה דרבנן כנגד מצוה דאורייתא כדבר הרשות דמי ורשאי להקדים מצוה דרבנן שאינה תדיר למצוה דאורייתא התדיר לפי שהי' כדבר הרשות [ועי' בשאג"א סי' כ"ב כתב ג"כ סברא זו ע"ש] וכיון דק"ש דרבנן וברהמ"ז דאורייתא רשאי להקדים ק"ש לברהמ"ז אף שברהמ"ז תדיר מק"ש לפי שק"ש כדבר הרשות דמי, וא"כ אתי שפיר לכל המ"ד הא דפתח בק"ש, למ"ד ק"ש דאורייתא א"ש תירוץ הרמב"ם דפתח בק"ש לפי שהיא ב"פ כל יום ולמ"ד דק"ש דרבנן ליכא למימר תירוץ הרמב"ם אתי שפיר תירוץ הגאון מלובלין דכיון דק"ש דרבנן ע"כ היא מצוה ראשונה דהיא קודמת ג"כ לברהמ"ז וא"ש, והנה הרשב"א כתב דהא דקאמר תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך היינו למ"ד ק"ש דאורייתא דלמ,ד ק"ש דרבנן הא מוקי לקמן [דף כ"א ע"ב] לקרא דבשכבך ובקומך בד"ת ולא לחיוב ק"ש ע"ש וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' תנא אהיכא קאי דתני מאימתי רק דלפ"ז ע"כ דצ"ל דק"ש דאורייתא:
9
י׳ומעתה הכל נכון דודאי גם המקשה ידע הקרא [עי' תוס' ב"ב דף ק"ס א'] דבשכבך ובקומך ולא קשה תנא אהיכא קאי רק דלפ"ז ע"כ צ"ל דק"ש דאורייתא דאי ק"ש דרבנן בשכבך ובקומך לד"ת אתי וכיון דהיא דאורייתא א"כ ליכא למימר כתירוץ הגאון דלובלין דהרי ברהמ"ז קודם לק"ש א"כ קשה מ"ש דתני דערבית ברישא ליתני דשחרית ברישא בשלמא אם הייתי אומר כתירוץ הגאון דלובלין וק"ש דרבנן א"ש דקתני דערבית ברישא לפי שזו מצוה ראשונה שחל על האדם כשנעשה בר מצוה אמנם לפי מאי דאמרינן דתנא אקרא קאי דבשכבך ובקומך מוכח דק"ש דאורייתא ואין לומר כתירוץ הגאון דלובלין קשה מ"ש דתני דערבית ברישא, ולזה מתרץ מתחלה לעולם תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך ואי קשה לך מ"ש דקתני דערבית ברישא ליתני דשחרית ברישא כיון דק"ש דאורייתא, זה אינו דה"ק ק"ש דשכיבה אימת וא"כ לכך הקדימה לפי שהיא מוקדמת בקרא, ואבע"א ג"כ דלעולם אקרא קאי דבשכבך ובקומך וק"ש דאורייתא ואי קשה מ"ש דקתני דערבית ברישא יליף מברייתו של עולם ואהא פריך סיפא נמי וכו' בשלמא אם הייתי אומר כתירוץ הגאון דלובלין דלכך הקדים ק"ש דערבית לפי שזו מצוה ראשונה שחל על האדם אתי שפיר דבשלמא בתחלת הספר צריך להתחיל בדבר שחל ראשון על הבר מצוה אבה במשנה שני' מה ענין מצוה זו להקדימה ושפיר הקדים דשחרית בסיפא אבל למאי דמשני דיליף מברייתו של עולם או יליף מקרא דבשכבך ובקומך סיפא נמי הי"ל להקדים דערבית ברישא ואתי שפיר כל הגמרא ודו"ק היטב:
10
י״אולפ"ז נפשט ספיקו של הש"ך דע"כ אינו נעשה בר מצוה לשעות דאם נעשה בר מצוה לשעות א"כ מה פסקא דנולד בלילה וק"ש דערבית קודם דלמא נולד ביום וק"ש דשחרית קודם אלא ודאי אף שנולד ביום נעשה גדול בלילה ושפיר ק"ש דערבית קודם:
11
י״בוהנה ביבמות [דף כ"ד ב'] פריך ואימא בכור ליבם פשוט לא ליבם ומשני א"כ אשת אחיו שלא הי' בעולמו היכי משכחת לה, ומקשים העולם דבקדושין די"ט יליף מקרא דהיבם יהי' גדול ועוד איכא קרא דהמת צריך להיות גדול [ועי' ברמב"ם פ"י מהל' יבום ה"ח אשת המת פרט לאשת קטן] וא"כ היכי פריך ואימא בכור ליבם א"כ קשה למה אצטריך קרא דהיבם יהי' גדול הא כיון שהמת הוא גדול והיבם הוא הבכור א"כ פשיטא שהוא גדול ול"ל קרא, והנראה דהנה כבר מפורסם וידוע לכל דברי האגור בחידותיו ומהר"י מינץ בתשובותיו [סי' ט'] היכי תמצא שאחד נולד קודם חבירו ונעשה גדול לאח"כ כגון שנולדו בשנה מעוברת זה בכ"ט לאדר ראשון וזה בג' לאדר שני ושנת י"ג הי' שנה פשוטה שנעשה זה שנולד בג' לאדר שני גדול בג' לאדר וזה שנולד קודם לו נעשה גדול בכ"ט, וא"כ ה"נ אצטריך קרא שהיבם יהי' גדול לכהאי גונא שהיבם הוא הבכור שנולד בכ"ט לאדר ראשון וזה נולד למחר באחד לאדר שני ונעשה זה המת בן י"ג בא' באדר ומת ונפלה אשתו לזה הבכור ליבם והרי זה הוא בכור ועדיין אינו בן י"ג וק"ל:
12
י״גומעתה נבוא למה שהקדמנו בפתח דברינו דאצטריך קרא דאיש למעט את הקטן שכשהוא קטן גם היא פטורה וכהנ"ל כגון שהוא נולד בשנה מעוברת בדמיון בה' באדר שני והיא נולדה לשנה שלאחרי' בשנה פשוטה באדר באותו יום ממש וא"כ נעשים גדולים בשוה כמ"ש בתומים וכמו שהוכחתי מהא דברכות ואח"כ בשנת י"ג באותו יום זינתה עמו והרי שניהם נעשו גדולים ונהרג הוא ואח"כ עמדו בד' ועברו השנה והרי זה שנולד באדר ב' הרי נעשה בן י"ג כהאי גוונא באדר שני ורק בששנת עבור נעשים באדר וכמ"ש בהאגור וא"כ הרי קטן למפרע ושלא כדין נהרג וא"כ מתו גם שניהם איכא ואצטריך איש למעט את הקטן ודו"ק היטב בכל זה.
13
י״דואחר שהשלמנו מענינא דבר מצוה נתחיל מענינא דפרשה.
14