משיב צדק, דרושים לבר מצוה ד׳Meshiv Tzedek, Talks for Bar Mitzvah 4
א׳[ד] גרסינן בחולין [דף קט"ו א'] כתיב ג' פעמים לא תבשל גדי בחלב אמו חדא לאיסור אכילה וחדא לאיסור בישול וחדא לאיסור הנאה והוציא התורה לאכילה בלשון בישול שלא אסרה תורה לאכילה אלא כדרך בישול, וכבר מפורסם בבי מדרשא הקושיא בשם הגאון מוהרא"ב (לר' אבוהו דס"ל בפסחים כ"א ע"ב דלא תאכל ג"כ איסור הנאה במשמע) מנ"ל דאסור בהנאה דלמא לעולם מותר גהנאה ולא תבשל ג' אצטריך לדרך בישול דלמא תבשל ב' ה"א דאין צריך דרך בישול ולכך לא כתיב לא תאכל דה"א גם איסור הנאה דכל מקום שנאמר לא תאכל כו' ועכשיו קיימינן דמותר בהנאה ולעולם אין צריך דרך בישול לכך אצטריך עוד לא תבשל על דרך בישול ולעולם מותר בהנאה וכבר נאמרו בזה תירוצים שונים, אמנם לפע"ד קשה דלכתוב לא תאכל (וב"פ לא תבשל אחד על איסור בישול) ולא תבשל הב' יורה ע"ד בישול דעל איסור הנאה לחוד לא איצטריך קרא דהרי ידעינן מלא תאכל אחד איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע:
1
ב׳ונראה לתרץ דהנה הכנה"ג [ביו"ד סי' פ"ז] הקשה בשם המזרחי ל"ל לא תבשל לאיסור אכילה תיפוק מלא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וע"ש, והי' נראה לכאורה לתרץ דהנה הכו"פ [בסי' פ"א סק"ז] הקשה ע"ד הרא"ש דחלב אף שמי חלב מעורב בו שרי דמנ"ל דכשלא נפרש המי חלב דשרי דהא היתר חלב ילפינן מחריצי חלב בנאמר בישי והתם כבר נפרש המי חלב וכן מהא דזבת חלב ודבש אין ראי' דעדיין איכא למימר שכשנפרש המי חלב ע"כ, ולעד"נ דבבכורות [דף ו' ע"ב] בעי הגמרא למילך דחלב שרי מדאסרה תורה בשר בחלב ודחי דאצטריך לבישול והנאה ולפ"ז למאי דקיי"ל דג' קראי כתיבי שפיר איכא למפשוט מדאצטריך קרא לאכילה לבב"ח, [ועי' בנו"ב מ"ת חי"ד סי' ל"ז ובשנות חיים פ' שמיני] וצריך לומר דהתם אליבא דאינך מ"ד דחולין שם ע"ש, אמנם למאי דקיי"ל אנן מג' לא בתשל מוכח היתר חלב עדיין לא נפרש ממנו המי חלב ואפ"ה שרי ולפ"ז נתרץ קושיות הכנה"ג דלכך כתיב קרא לאיסור אכילה כדי דנידוק מיני' דאף שלא נפרש המי חלב ממנו שרי מדאצטריך קרא לאיסור אכילה דאי מלא תאכל כל תועבה לא ידענא דאפשר דגם חלב אסור ולא תאכל כל תועבה צריך לצורם אוזן בכור וכה"ג (נמחקו איזה תיבות) לכך צריך קרא מיותר לאיסור אכילה בבו"ח למידק מיני' דחלב שרי אף שלא נפרש ממנו המי חלב דלא כהכרו"פ, אמנם זה אינו דהנה כבר ידוע קושית הפר"מ דאיך בעי למילף מבב"ח דחלב שרי ולא אמרינן דדם נעכר ונעשה חלב כיון דדם שבשלו אינו עובר עליו ובב"ח אינו אסור אלא דרך בישול א"כ הרי אצטריך איסור בב"ח דחלב לחוד שרי דרך בישול, אמנם עי' בנו"ב [מ"ת חי"ד סי' ל"ה] כתב דהגמרא נ"מ קאמר לענין בישול והנאה וה"ה דיש עוד נ"מ טובא, ולפ"ז אף למ"ד דמג' לא תבשל נפקא עדיין ליכא למילף דחלב לחודא שרי מבשר בחלב דהא איכא לדחוי דהו"ל דם שבשלו דהא אין אסור אלא דרך בישול וא"כ שפיר י"ל כהכרו"פ דכשלא נפרש המי חלב אסור דמבב"ח בלא"ה לא מוכח:
2
ג׳ולפ"ז מיושב קושיתינו דאי הוה כתיב לא תאכל וב' לא תבשל הייתי אומר דלא תאכל קאי על אכילה ואין צריך דרך בישול ולא תבשל קאי על איסור הנאה ודרך בישול ושפיר הי' מוכח דאף דלא נפרש המי חלב מ"מ מותר דלא כהכרו"פ מדאצטריך קרא לבו"ח, דאף דדם שבשלו אינו עובר עליו דהא לאכילה אין צריך דרך בישול, ואי קשה למה לי קרא להנאה בפ"ע הא כ"מ שנאמר לא תאכל כו' אחד איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע, ז"א דאי הוה ילפינן איסור אכילה והנאה מחד קרא לא הוה ידענא דכשלא נפרש המי חלב מותר דמבב"ח י"ל דאצטריך להנאה דליכא לאכילה קרא מיותר ולכך אצטריך לאכילה קרא אחד ולהנאה קרא א' וא"כ שפיר מוכח דשלא נפרש המי חלב מותר מדאצריך קרא לאכילה דהלא א"צ דרך בישול וא"כ הייתי (טועה) בתרתי דהו"א לאכילה א"צ דרך בישול וממילא דכשלא נפרש המי חלב מותר מבב"ח דלא כהכו"פ לכך אצטריך גם לא תבשל להורות דאכילה נמי דרך בישול ותו לא מוכח נמי מבב"ח כנ"ל דדם שבשלו אינו עובר עליו, וקושית הכנה"ג צ"ל כתי' דאצטריך לב' לאווין ומלקות ודו"ק היטב:
3
ד׳ע"כ מעצם כתי"ק זי"ע ועכי"א
4