מבוא השערים י׳Mevo HaShearim 10
א׳החסידות כיון שעיקרה לא בשכל רק בהחסידים, בזיכוכם ועבודתם, לכן רואים שאחת מן גדלותי׳ הקדושות הוא ההשתלשלות, שבכל גדלותה וגדלות צדיקי׳ משתלשלת עצמה כפי השתלשלות הדורות. הלימוד שמקומו בספר ושם הוא נחקק, יכול להשאר על מצב אחד, וכל דור אם יעלה ואם ירד משיג כפי מצב השגותיו, והחסידות שמקומה בהאנשים ושם נחקקה, מוכרחה היא עמהם להשתלשל, לא ח״ו להקל באיזה דבר, כי אדרבה ככל זיכוך עצמותם והתקרבותם לקדושה דקדקו והחמירו על עצמם הרבה מאוד במסירות נפש ממש, ואי אפשר לשער את גודל פחדם ויראתם על חוט השערה, ובשביל זה תמיד ראו בעצמם פגמים וחטאים ואבן דאבן ששום איש לא עלה על דעתו לחשוב זאת לחטא,
1
ב׳וזקני הצה״ק הרבי ר״א זצוקל״ל אמר פעם על עצמו שח״ו הגיהנום לא ישפוך לו על חטאו שעשה היום, והוא שהפסיק בין הודו לבין ב״ש לשאל על שם החולה אשר הזכירו לפניו, מפני שעל פי נוסח אשכנז כבר אסור להפסיק בהודו כיון שכבר הקדימו לאמר ברוך שאמר. ורק בזה נחה דעת קדשו על שלצורך חולה הפסיק ואין לך שעומד בפני פקוח נפש.
2
ג׳רק ההשתלשלות היתה להוריד את הסולם להמצב שירד הדור כדי שיוכל לשוב ולעלות, ולמצוא בכל פעם אופנים לפי דורם לתקנם, למשל לימוד הקבלה שכמעט חוק חקקו המקובלים שרק מי שמסתגף בסיגופים כפי שסדרו ונמצא בספ״ק, ומרחק את עצמו מן העולם, ועושה את התשובות שגבלו בקדשם, רשות לו ללמדה, ג״כ מקיל בספר הק׳ סור מרע בההוספות מהצוה״ק בעל מחבר בני יששכר, ואומר שיש כמה אנשים חלשים שאי אפשר להם לקיים כל אזהרות כל ימי חייהם. וכן סתם בענין התיקונים שעלינו לתקן בתשובתנו לד׳. רואים שכיון שהדורות ירדו בכחם ומוחם, הקילו צדיקינו בענין התיקונים עילאים מה שפגמנו למעלה, ובכלל לא יכבד האיש את תשובתו לתקן את העבר שלו, ורק מכאן ולהבא ישתדל ויתאמץ לעבוד את ד׳,
3
ד׳ בספר הקדוש אמרי אלימלך מכ״ק אא״מ ההצוה״ק זצוקללה״ה בפ׳ ויצא איתא בשם א״א זקני ההצוה״ק זצוקללה״ה ממאגלניצה שאמר בשם אא״ז הרהצוה״ק המגיד זצוקלל״ה שהאדם הרוצה לשוב בתשובה שלימה לפניו ית׳ וכו׳, ולבל להשים מגמתו לתקן מיד אשר פגם למעלה, אך בראשונה יראה לברוח מעתה מהיצה״ר הרודף אחריו וכו׳ וכאשר תיקן כל מדותיו אז יתקן פגמיו ע״ש, ובספר הקדוש בית אהרן גם מבאר בפירוש שהא שהתשובה כעת היא רק מכאן ולהבא, מפני השתלשלות וירידת הדורות היא, וז״ל הק׳ בליקוטים, בשם הרש״ך זצוקלל״ה וכו׳ שיעור תיובתא סגיא שלא יצאו ד׳ מינוטין בלא הרהור תשובה, ואנו אין זאת בכחנו, רק לקיים מאמר זוה״ק פ׳ שלח קם בצפרא מברך כמה ברכאן אנח תפילין ברישו׳ וכו׳ עכלה״ק.
4
ה׳ובדברי התחזקות שם זלה״ק תשובה צוא מתקן זיין בעולמות העליונים איז ניט אונזער ערך, אונזער תשובה איז צוא מתקן זיין זיך אליין אלהבא וכו׳, מיט איין שטיקעל פרישקייט קען מען אלף אריבער גיין וכו׳. ווארים מען זאלל ווארטען ביז מנין וועט פאריכטעין, איז ניט היינטיגע כחות אין מחות, וכו׳, תשובה און אינזער ערך טייטשין מיר סור מרע ע״י ועשה טוב, ועוד, אז מיא ציהט ארויף אויף זיך קדושה, ווערט מען ממילא אוועך גיצויגין פון שלעכטץ וכו׳ ע״ש.
5
ו׳ומשכש״כ אנו עתה, שעיקר הדיבורים אשר צריכים לדבר בחסידות, ועיקר הספרים אשר בעלי המחברים צריכים לחבר היא בהתרחבות החסידות, יותר מאשר בהתעמקות בה. גם בנגלה שבתורה כך הוא, הן אמת שהבן תורה שכבר מלא כרסו בתורה, הוא כאשר מוצא במפרשים יותר התעמקות ורואה גמרא, רש״י ותוספות שכליות יותר עמוקות, יותר חשקו מתעורר להתמיד בתורה, אבל האם יועילו שכליות העמוקות, לנערים העוזבים את לימוד התורה מפני שאינם רוצים או אינם יכולים להתאמץ ולהתיגע בה. והאם נתקן את עזיבתם ונקרבם לתורה ע״י שנוסיף לחבר להם חיבורים ביותר התעמקות, אם רוצים להועיל להם אז צריכים לחבר בשבילם חיבורים בהתרחבות והתפשטות התורה, שנקל להם מתחילה אף במעט יגיעה להבין את דברי הגפ״ת, ואז כאשר יטעמו ויראו כי טובה היא, גם יתאמצו ויתיגעו אף יתעמקו. כן הוא גם בחסידות, עתה צריכים להתשלשל לפי הדור, כי מה יעלה לנו כאשר נדרוש להם דברים עמוקים מרזי עולמות החסידות, אם לא יבינו, ואם יבינו רק בשכלם לבד תשאר הבנתם ולא יתאמצו להתקדש ולהתקדש ולהעשות חסידים בכל עצמותם.
6
ז׳עוד זאת בענין ההתרחבות שצריכים עתה לעסוק בין בדיבור ובין בחיבור, כי חז״ל אמרו במדר״ר שה״ש פ״ב, אמר ר׳ יצחק לשעבר היתה התורה כלל והיו מבקשין לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד, ועכשיו שאין התורה כלל, היו מבקשין לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה, א״ר לוי לשעבר היהת פרוטה מצוי׳ והי׳ אדם מתאוה לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד ועכשיו שאין הפרוטה מצוי׳, וביותר שהם חולים מן השעבוד אין מבקשין לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות עכ״ל המדרש. ומה נענה אנן במצבנו מצב ישראל האיום כיום, אשר צרותינו לא מאורעות הבאות רק לפרקים בלבד, רק תמידיות הן לנו, ותוקפות אותנו מן הבוקר עד הערב ומן העבר עד הבוקר.
7
ח׳חשך השמש בעדנו, אף אויר נשימתנו הורעל ח״ו להרעיל את גופנו ולשרוף את נפשנו, כאילו אין מקום בעולם בעדנו.
8
ט׳חז״ל אמרו [במדבר רבה ב׳] שהמפות אשר לדגלי השבטים ביציאתם ממצרים היו צבועות כל אחת לפי מהותו ועמידתו של השבט, ועתה אם אמרנו אנו לעשות לנו דגל במפה צבועה לערך גלותנו וצרותנו, הי׳ עלינו לעשות מפה אשר חצי׳ במו אש שרופה, וחצי׳ הנשארה במוחי ילדים משוחה, ודם אנשים ממנה מטפטף.
9
י׳חבל תמיד בכל צרותינו עכ״פ מקלט הי׳ לנו, בארץ הזאת הכונו בזונו ואת דמינו כמים שפכו, ובאחרת חורי׳ ושרי׳ היינו, ואם רק את גדול ארץ הדמים עזבנו, על כפים שאונו ואל מלכי׳ בהלל הביאונו.
10
י״אלא כן עתה כל העולם כמעט עלינו קם, זה את הגזן לעיני כל עלינו ירים, וזה מן הצדה בחנותו לדקרנו יארב. זה יגרשנו ובקול רוצח צורח עלינו ירעם, לכו זרים מגבולי, וזה את דלתות ארצו בעדנו יסגור, לאמור אל תעיזו גרים גרורים את אדמתו לפסוע. כל עם במנוחתו ישקוט, בדשן ארצו יתענג ובטובה ישמח, ואנו מושחרי פנים ומובהלי לב מטולטלים, ובפחד וצרה, ביזה וחרפה נרדפים, ואין מנוס, כל רגע מסוכנה לנו, וכל בוקר בצרות חדשות מבקרנו.
11
י״בואם צרות גופנו ג״כ מרות וקשות עד בלתי נשוא, צרות נשמתנו וחילול קדושתנו לא קלות מהן הן, התלאות והטרדות משעממות את מוחנו ומחלחלות את רוחנו. אין בנו לא תורה ולא התאמצות בה, לא מוח ולא להב, אף עצמותנו לא בידנו הם, כאילו בעל כרחנו מן רוחות רעות אנה ואנה נסחבים, ומן סערי זעף מושלכים. ואם בכל ירידותינו תמיד ילדינו היו תנחומותינו לאמרו תנה ילדינו לד׳ המה, ומטעי קודש עוד את כל העולם לגן אלקים יהפכו, עתה ח״ו לגעגע את שרידם הם עומדים, כי הם בפתוי אף באונס מאתנו נשדדים. ומרוב חרפה ורמיסת רוחנו, אף בחורנו אשר במסירת נפשנו לתורה גדלנו ול׳ הקדשנו, בשאט נפש אותנו עוזבים, אל מחנה אויבי נשמתנו נספחים, ואל מהרסי תורתנו נתוספים.
12
י״גאנא ד׳ חוס נא על קדושת כבודך, ורחם עלינו וכל עוד רוח בנו תמהר להצילנו. הן תראה בזה את גדולתך, ואת כחך הגדול בזה תודיע, אשר שה אחת בין כמה זאבים יתקיים, אבל נא ד׳ האם אומה אחת מן אומות העולם הכירה והתפלאה מן כחך הגדול הזה, ומי מהם פנה אליך לעבדך אחרי הראותך בתלאותינו את גדולתך זו. כי מי יקדיש עצמו לעבודה זו אשר עובדי׳ בחימה שפוכה כ״כ מוכים ונפצעים. ומי מהם יערוג להחשב בין הבנים, אשר כל חייהם כאילו הוקדש רק לרוות דם רוצחי נפשם, ולהולל את שמחי רעתם מטרתם האחת היא.
13
י״דודא עקא שגם האברכים אשר אחד מני רבבה, מדם ואש ותמרות עשן מוצלים, וברוב נפלאותיו הפליא ד׳ להשאירם לנו שיהיו מוכשרים להעשות למאורי אור, אף לזולתם בחשכת השאול יאירו, גם הם לא יתאמצו להגיע אל פסגת רמתם אשר יעד אותם הא-ל המושיע, ולחשוף את גחלת אש מזבח של מעלה אשר בחבם טמן. רק בשטחיות ובעבודה קלה הם משתפקים, ואם בלימוד הפשוט עוד ימצאו אחדים אשר יתאמצו להתעמק ולעיין, בעניני החסידות והעבודה כמעט אפס המתיגע בכח והמתאמץ במוח, ואם בלימודם השטחיות בספרי קדושי החסידות בענין יותר עמוק או מעט קבלה יפגעו, כבר ידלגו, ובלא הבנה עליו יעבורו. הן יתברכו להגיע אל עומקה של התורה ועבודת החסידות ואל רום גבעותן, אבל כיון שלא ינסו להתאמץ ולהתיגע איך ידעו מה היא תורה ואיך יטעמו טעמה של החסידות.
14
ט״והן צריכים אנו לבקש ולהתחנן לפניהם, לקרוע את בשרנו מעלינו לרעש ולזעק בקול, עד שכל לבבות ישראל יתנועעו. הוי אברכים פלטים יחידים, אוצרי ישראל ותקותו, את שארית תקות ישראל לא תאבדו בעצלותכם, ואת זיקא האחרונים ח״ו לא תכבו בהתרפותכם. אבל האין גם חובה עלינו להקל להם דרכם אל דרך הקודש, ולא בתוספת עמקות לבד בדברי קודש משלימים את חובתנו אנו עתה, אף לא בתוספת הבנה לבדה, רק גם בהרכנת הקודש אל הבאים להתקדש, ובהקלת חינוכי העבודה אל הבאים לעבוד, חובה עלינו לבקש ולמצוא לפניהם אופנים ודרכים אשר על ידם יקל להם לשוב אל קדושתנו ועבודת החסידות אשר לנו מאז.
15
ט״זיפסיעו נא פסיעה קטנה אחר פסיעה קטנה, עקב בצד אגודל, ופתאום יאירו עיניהם וישמחו לבביהם מאור התורה ונוגה החסידות אשר יבהיק לפניהם.
16
י״זבספר הקדוש בית אהרן לפסח איתא, אהוביי אחיי תאמינו לי והוא מלא בכל הספרים, אשר מה שהיו צריכים הצדיקים הראשונים להשיג בכמה ימים וחדשים, אפשר כעת לתקן בשעה אחת, מחמת שכעת העולם הוא יותר בשפלות וכו׳, חס הקב״ה על עולמו ומוריד קדושתו למטה עכ״ל הק׳. גם הוא ית׳ משלשל את קדושתו מפני ירידת הדור, וגם צדיקינו התאימו את העבודה לפי הדורות כדי להעלותם ולקדשם, ובעקובתיהם הקדושים צריכים גם אנחנו ללכת, ועיקר הדיבורים והחיבורים צריכים להיות בהשתלשלות והתרחבות, ואם קשה לנו עתה בעבודת הבינונים לכבוש גם את הסט״א בעצמה, עכ״פ את יסודותינו, כחינו והרגשותינו נגזול ממנה ונשעבדם לקדושה. ולא שנשעבד בבחי׳ אתכפיא לבד, וכאשר נפסיק על רגע, שוב ישעבדם הסט״א לרעתה, כהשאלה אשר שאלנו, לא כן הוא, רק גם בחי׳ אתהפכא נפעל בזה וחלוקים מהם לקדושה יתהפכו. כי כנ״ל דרכים וסדרים להם אשר על ידם נכבוש אותם,
17
י״חכי למה זה איש ישראל כאשר תפול מצנפתו מעל ראשו אף כשושן, תאחזה ידו אותה ותהדקנה. מפני שנתרגל בה מילדותו, א״כ איפוא כבר יש לנו חוק שע״י הרגילות כובשים את כחינו והרגשותינו שאף בלי ידיעתנו הם כפופים אף מהופכים לקדושה, עד שאי אפשר כבר להראש להיות מגולה, ומעצמנו עובדים את ד׳. ולמה יש רעיון שנחקק בקרבנו גם בלא רגילות, עד שגם בלא רצוננו דבוק הוא בנו ואי אפשר לנו להשתחרר ממנו, למשל, יש פחד אשר יתבהל האיש ממנו, אם רבה היתה התרגשותו, יפחד אף אם האיש או השריפה אשר הפחידוהו כבר בטלו ואינם. זאת אומרת שיש חוק, שבאם יתרגש האיש מאיזה התרגשות יותר, יחקק הרעיון בו הרבה אף נגד רצונו, א״כ כבר יש לנו עצה איך לחקוק מחשבה ורעיון טוב בנו, עד שגם בלא דעתנו נהי׳ תחת השפעתם, היינו ע״י התרגשות מרובה.
18
י״טאם קדושינו מלפנים חוץ משפע הקדושה שהשפיעו הם וגם החברייא הקדושה ממרום, נתנו גם עצות גם פשוטות להרוצים להתקרב אליו ית׳ בחסידות כנ״ל, כמה צריכים עתה להשתדל ולמצוא עצות יותר מרובות לחבוש ולכבוש את כחינו, מדותינו והרגשותינו אף להפכם לקדושה. ולא לעשות רק רשימה יבשה של עצות בלבד רצוננו בזה, רק להכניס בעזרת השי״ת את האיש בפנימי נפשו וגופו שיכיר את עצמו ואת פנימיות נפשו וגופו ויביט עליהם וידע את חקותיהם, סדריהם, מוצאיהם ומבואיהם, ואז ידע איך לתת חח באפיהם ומתג בשפתותיהם לשמש בהם ולהכניסם בקדושה, ולא על זמן הזה שעובד בלבד, ויסתכן ח״ו בנוחו מעבודתו שמא ישיב יצרו לשוללם ממנו, רק גם יהפכם לקדושה. וזהו רק כאשר ידע ויכיר אותם, ואם לא ידע אותם, גם על שעה רק בקושי יכופם לרצונו.
19
כ׳למשל, הנה בהכה״א כבר התחלנו להכניס את עצמנו בעבודה זו, בהכרת, עצמנו, וחקי נפשנו, ובהם עם חקותיהם לכבשם, ובפרט בפרק ח׳ שם, שדברנו שכיון שחוק טבעי זה בנו שכאשר מביטים על מחשבה אחת שבנו, היא נמסת, לכן בחוק הזה נשמש גם כשמתבלבלת מחשבתנו בתפילה, שנביט על המחשבה שלא מן התפילה היא שנאחזה במוחנו. ע״ש. ועתה עוד נוסיף בזה, שע״י ידיעה זו נעמוד על עוד חולשה אשר לפעמים לנו בעבודה וע״י שנכיר את יסודה, נדע גם לרפואתה, הנה נודע מספ״ק גדלות וקדושת הציור אשר יצייר האיש את שם הוי׳ לנגד עיניו, בחי׳ שויתי ד׳ לנגדי תמיד וסימן לא טוב לו אם לא יוכל לציירו, ומה יעשה איש האומלל הזה שרוצה לציירו ואינו יכול, וכמו להכעיס ככל שרוצה יותר להתאמץ ולצייר את שם הקדוש, יותר יקשה לו, אף תמונת אות יקשה לו לראות, דואג הוא על זה וכבר מצחו מזיע וא״א לו, אבל הלא כבר תדע מן הכשה״א שגם תמונה הכי קרובה לך, של אביך, אחיך או בנך אשר תמיד וגם עתה הם בדמיונך כאשר רק תתחיל לחשוב, מה עתה בדמיוני, תמונת אבי, רוצה אני לצייר היטב את תמונתו, האם באמת תמונתו בדמיוני, אז תכהה תמונתו בדמיונך אף תחדל לגמרי, וככל שתרצה להתאמץ יותר לדמות אותם בדמיונך יותר תחדל תמונתם ממך לשעה זו, לכן כשעלה איזה תמונה הקרובה לו בדמיונו, והוא מתחיל לחשוב מה עתה בדמיוני רוצה אני לצייר היטב וכו׳, שמגביר על ידי זה את דעתו ושכל האנכיות שלו, אז כח הדמיון נעשה כהה אף חולף לגמרי.
20
כ״אהן אמת שהאיש אשר נפשו קדושה וגם גופו, כחותיו ונטיותיו מתקדשים והולכים, אז אין שום מעצור טבעי וגופני מפריעים לו לצייר לו בדמיונו את שם הוי׳ ב״ה ככתיבתו בכל עת שירצה, כי רוחניות הקדושה מושלת עליו והשאר בטל לו, אבל מי שאין רוחניות הקדושה כ״כ מושלת עליו כי פגם אותה, אז היצה״ר שרוצה להפריע אותו מהלתקדש בציור קודש הזה של שויתי ד׳ לנגד עיניו, משמש ומתלבש עתה בטבע זו של האדם ומפריעו. וככל שיותר ירצה להתגבר ולצייר ויותר דעתו ושכל האנושי שלו מתאמץ ויוצא, יותר כח הדמיון שלו נחלש ויותר קשה לו לצייר את שם הקדוש. [הג״ה, לא ראיתי באיזה ספר עצה לזה]
21
כ״בבין חסידים הראשונים אם באה מעשה כזו לפני אחד מהם, נסע להרבי, אם נתן לו גם עצה לזה, או לא. שפע הקדושה של הרבי והחברייא וזמן הרב שישב החסיד שם, הי׳ בכחם לבטל את כח גשמיותו והרגשותיו עד שלא יהי׳ שום כח וסדר טבעי לעמוד נגדו, והאיש הי׳ יכול לצייר את שם הקדוש, וחוץ אשר טיהר הרבי אותו בשפע הקדושה, גם הוא בעצמו תיקן את אשר פגם.
22
כ״גלא כן עתה שאין הרבי כהרבי ר׳ בער זצוקלל״ה וכמעט שאין חברייא, ואנו רק רוצים ומבקשים בזה להעמידה בעזרת ד׳, ואין נסיעת החסיד עתה כמלפנים כנ״ל.
23
כ״דעד כמה שהרי והחברותא והנסיעה כמו שהוא עתה, מוספת גם עתה קדושה והחסיד הנוסע נסיעות החסידות, קשה לאמור שכל עצמו וטבעו וסדר הרגשותיו יתבטלו לגמרי, למוד יצייר לו את שם הקדושה בלא שום מפריע, לכן צריך הוא לשמש בעצות יותר מאשר לפנים. וצריך הוא לדעת את סדר וחקי הדמיון הנ״ל ואז ישלול את החקים טבע הסדר והרגשותיו מן יצרו וישמש בהם לטובה כאופן עבודה הנ״ל. ואף אם ירצה יצרו לפרוע [להפריע] אותו בציור ודמיון הקדוש לא יוכל, כי לא יהי׳ לו במה לשמש, כנ״ל שהיצה״ר עוד לא הושיט ביד שלו מאכלות אסורות לשום חוטא ורק ביד החוטא משמש ומתלבש.
24
כ״הוכשיודעים את סדר וחקי נפשו וחסרונותיו אז נדע איך לכובשם ולהכניסם לקדושה, והגם שלע״ע לא ביארנו את כל סיבות ומניעות נפש הגופנית שבשבילן יקשה לו לצייר את שם הקדוש, ובפנים הספר מקוים אנו לד׳ שיזכנו לבארן יותר, מ״מ גם לע״ע כבר יכולים לתן לזה איזה תרופה, וכך היא רפואתו. הנה עיקר רצונו לצייר את השם הקדוש, לכן הציור השם אנכיותו ודעתו קשורים, וככל שמגביר את רצונו זה, גם דעתו ושכל אנכיותו מתגברים, ואת כח דמיונו מכהים, לכן יעזור את מחשבתו זו של ציור השם הקדוש, רק יתחיל לחשוב מדבר שאין רצונו בו, וכיון שאין רצונו בדבר הזה לא יקשה לו לחשוב בו, למשל, יחשוב מן הבעל קורא שקרא בתורה והוא עמד או ישב ושמע, והנה פתאום קראו אותו לתורה, [וישקיע את דעתו לצייר בדמיונו פרטי הדברים] מתחילה נתבהל מעט, כי זה לא כבר היתה לו עלי׳, [או מחשבות אחרות שהיו לו אז, יעלה עתה במחשבתו] ולא ידע אם ללכת אל התורה מצד הזה שעומד הרבי, או מצד האחר, ופתח את הספר תורה וקרא הבעל קורא והוא מסתכל בכל הפסוק ״וידבר ד׳ אל משה לאמור״ ומצמצם את רעיונו לזכור אם וידבר אלקים, או וידבר הוי׳ ראה אז בהפרשה שקראו לפניו, ובאופן זה יצייר את כל הפסוק וגם שם הוי׳ בדמיונו, מבלי אשר יפריעהו יצרו. ובלבד שתמדי שיקראוהו לתורה יסתכל היטב בכתב של התורה ושמות הקדושה ויחקקו במוחו ודמיונו. הרבה עינים והמון נתיבות ודרכים שונים ישנם בזה, גם את הדמיון בעצמו לחזק צריכים לימוד, כי איך ידמה האדם את ציור השם הקדוש ואת שאר הענינים האמורים בספ״ק ובפרט בנועם אלימלך, שיצייר לו כאילו רואה בעיניו ממש, אם כח דמיונו בכלל חלש, כמו שדברנו מעט מזה בהכשה״א.
25
כ״ואף סדר תיקון המדות צריך עיון בתוכיות הנפש והתגלותה בגוף, כי יש בהן אמהות, ותולדות, ואם ירצה להקדים תיקון מדה שהיא תולדה, לא יוכל לה או רק ירמה את עצמו, לחשוב שתיקנה ולא תיקנה, ואי אפשר לתקנה באמת כל עוד שהאם שלה המסבבת אותה לא נתקנה, ומה הנה מחשבות העוברות בקרב האיש שגם הוא לא ידע מהן, כמו שאיתא בספה״ק נועם אלימלך פ׳ וירא, אם מנפש הבהמיות הן, למה גם דעת האנושי שגם הוא מנפש הבהמי׳ לא ידע מהן, מתפללים אנו לד׳ שנדבר מזה בפנים הספר כי הכל נחוץ לדעת לעבודתו ית׳.
26
כ״זכאמור לא די׳ לו לאיש רשימה בלבד של עצות, רק צריך הוא להכיר את כל נפשו ודרכי׳, הרמב״ם זצ״ל בחה״פ אומר בקדשו שחולה הנפש צריך לרופא הנפש כמו חולה הגוף אל רופא הגוף, ובפ״א שם אומר בקדשו שכמו הרופא אשר ירפא את הגופות צריך שידע תחילה הגוף אשר ירפאהו כולו וחלקיו מה הם, ר״ל גוף האדם וכו׳ כן רופא הנפש הרוצה לתקן מדות האדם צריך שידע הנפש וחותי׳ בכללה וחלקותי׳ ע״ש. היינו שלא את נפש החולה ומחלותי׳ בלבד צריכים לדעת רק גם את הנפש הבריאה, הרגשותי׳, רחשי׳ וכל זעזועי׳, ואז ידע איך לשמש בה ולהכניס ולהפוך לקדשוה אף את גופו ונפש הבהמיית שלו, לא לשעת עבודה בלבד רק גם על תמיד.
27
כ״חוהנה כשמעיינים בנועם אלימלך פ׳ ואתחנן ד״ה השמר לך, מתפעלים מענין נפלא בזה, כי אומר בקדשו שאי אפשר להאיש לילך תמיד בדביקות ולחשוב רוממות א-ל ית׳ בלתי אם יתחיל לחשוב בהנפש שלו מ״ה הי״א נפשו, כיון שבחמשה דברים הנשמה שוה להקב״ה, וכשאין לו בה ידיעה גם בבורא ית׳ לא ידע, ע״ש, זאת אומרת שלא בלבד כדי לדעת את העצות איך להנהיג את עצמו נחוץ להאיש להכיר את נפשו, רק גם לעלות על ידה להשגה עילאה אי אפשר בלתי אם יכיר את נפשו תחילה.
28
כ״טאבל זה אחד מן החילוקים המרובים אשר בין ידיעת נפשו לבין מקצת השגה בפעולות ונפלאות הבורא ית׳, כי אף שאמרו חז״ל שהנפש ממלא את הגוף כמו שהקב״ה ממלא את העולם, מ״מ הוא ית׳ אינו נתפס בגדר עלמין ולא מתפעל מן העולמות, משא״כ הנפש נתפסת ומתעפלת מהגוף ומנפש הגופני, כמו שאיתא בספ״ק מזה וכמו שדברנו מזה בהכשה״א פ״ב.
29
ל׳והיא אחת מן סיבות ההשתנות אשר בין נפש איש לאיש, חוץ מזה ששורש נפשו של זה יכול להיות גבוה משל זה, גם הגוף מסבב הרבה בזה, אם מזג גופו, אבריו מוחו ולבו יותר זכים, גם הנפש הנתפסת בגוף היינו בהם, ומתפעלת מהם מזדככת, או שלא מתעבה עכ״פ, ואם הם גסים ועבים, גם היא מתגשמת, ובשביל זה גם באיד אחד, יש השתנות, לא בפעולותיו לבדן רק גם בנפשו ואל הרי נפשו כשהי׳ רשע כהרי נפשו כשנעשה צדיק, ולא הרי נפשו טרם הכניס עצמו כולו לעבודה, אף אם רשע ל׳ הי׳, כהרי נפשו כשהכניס את כל עצמו לעבודה, ומה גדול המרחק בין דור לדור, חוץ מזה ששורשם חלוקים, גם פעולותיהם ומעשי גופם ונפשם אף דיבוריהם ומחשבותיהם, פועלים עליהם ומחלקים אותם. והוא הענין שהוצרך הרמב״ם ז״ל להוסיף לנו ידיעת הנפש על דברי הקדוקים הקודמים לו, והורה לנו שכדי לתקן את נפשנו ומדותינו, צריכים אנו גם להכיר ולדעת את נפשנו, מפני השתנות הנפשית אשר בדורותיו הוא, ומה נענה אנן, כשגופינו, נפשותינו ורוחינו ירדו כ״כ פלאים, שכדי לדעת איך לשלול את כחותי׳ ונטיותי׳ מן היצר הרע ולעבוד בהן את ד׳, וגם לעלות ע״י ידיעתה להשגה עכ״פ מעטת בנפלאות ד׳, צריכים להתאמץ ולרדת למצולותי׳ כפי שהיא עתה ולהכירה.
30
ל״אלא שרוצים אנו בזה שילמד האיש מחלות הרוח ולהעשות מרופאי הנפש כמו אלו אשר בעולם, כרחוק מזרח ממערב רחוקים דרכינו מדרכיהם וידיעותינו מידיעותיהם. כי נודע אשר ידיעות טבע מהלוך הרעיונות, ההרגשות ושאר פעולות נפש האדם יכולים לדעת רק ע״י ההסתכלות בעצמו וברחשי נפשו, אשר יסתכל האדם יקשיב ויאזין להם, וגם ישמע מחבירו אשר ראו הם בשעה שתיירו את הנפש שלהם. כי לא הרי הכרת וידיעת הרעיונות ורחשי הנפש הנסתרות, כהרי הכרת וידיעת הגוף, שהגוף הבעין נגד הרוצה לדעת אותו, וכל אחד יכול למשמש, לנתח ולראות גוף את זולתו. לא כן היא הנפש, רעיונותי׳ והרגשותי׳ שאי אפשר לאחד להביט בשל השני, לכן רק בהסכלות עצמית היא נחקרת.
31
ל״בוכיון שחוקרי העולם אשר את רעיונות והרגשות הנפש יחקורון ע״פ רוב אנשים בלא תורה הם, וישנם דברים אשר איש ישראל החרד לדבר ד׳ יפחד לעשותו, אף לחשבו בהרהור קל ח״ו ירעד, להם לחכמי הנפש אשר בעולם לא רעה היא ולפעמים עוד למעשה יפה תחשב, לכן רבים מהם רק ידיעות נמוכיות ורעיונות זוהמות בחקירותיהם מסתכלים, ובשביל זה לא מחשבותינו בלבד נבדלות ורחוקות ממחשבותיהם, רק גם נפשנו לא כנפשותם הוא, כי חוץ מזה שנשמת ישראל גבוה, וחלק אלק ממעל הוא, הלא גם הם מודים שהנפש נפעלת ממחשבות האיש, עד שישנם הרבה ממחלות העצבים שלא בחומר העצבים והמוח, יסוד וראשית מחלתם, רק מן מחשבות ורצוניות נסבכות ונפתלות אשר נסתבך האיש בהן, וכיון שהם על נפש כזו התפעלת מן גופניות ומחשבות בלא תורה זוהר וחסידות זה אלפי שנים מסתכלים, לכן את נפש האדם כרוחות רעות דנים ותהלוכות מזוהמים עלי׳ בודאים.
32
ל״גלא כן אנו עם ד׳ שזה יותר מג׳ אלפי שנה ד׳ ית׳ תשוקתנו, ובתורתו הקדושה ומצותיו הנעימות כל מחשבותינו, זהו יותר מוסר את עצמו לה וזה פחות, אבל כולנו מקטנינו ועד גדולינו, טפינו ונשינו, וכל איש ישראל קדושת ד׳ ונצחו, הוא תכליתנו ופסגת מטרת מחשבותינו. וכמה נביאים תנאים מקובלים וצדיקים טהורים שלח הא-ל הקדוש ממרום לקדש אותנו מבית ומבחוץ. והחסידות אשר גילה הבעש״ט זצוקללה״ה אשר עיקרה הוא לקדש גם את נפש החיונה אף הגופניות והגוף, מקדושת התיקון של עתיד, היש ח״ו לדמות את נפשותינו, גופינו, מחשבותינו, מדותינו, הרגשותינו וכל רחשי לבבנו שלנו, לשלהם, אם יש בהם מתחכמים המוציאים לעז על נפש האדם, רק על תל האשפה, פגרי המחשבות ורצוניות מזוהמות אשר הם זוהמו, מסתכלים, אף את ניצוץ הקדושה אשר בהם, תל נרקב הזה יכסה, ולהם בל יראה ובל ימצא. ואנו אף נפש הבהמי׳ שלנו, קדושה היא, ואותה, אף עקבותי׳, אשר בהן לנו היא הולכת, רוצים אנו לכל אחד בעזרת ד׳ ובעקבות אבותינו עד כמה שאפשר, לגלות, כל אחד את עצמו יכיר ועל עצמו למשול ידע.
33
ל״דהעצות אשר תעלינה לנו מזה נחוצות ויקרות לנו, כי על ידן גם גופנו ונטיותיו אף מחשבותיו אליו ית׳ ישתעבדו, ולא להיות חרד בלבד רק גם להיות חסיד באמת.
34
ל״הומעתה אתה אברך חוץ מזה ששמעת מזוה״ק ע״פ סוד, גם בעצמך כבר הראת לדעת שהחסידות רק באברכים תלוי׳, כי לעבוד את ד׳ בשב ואת תעשה לבד, שלא לעבור עבירות ולקיים המצות, מוכשרים הזקנים יותר מן האברכים, אבל להכניס את כל חמימות התרגשות, התפעלות אף הדמיון האנושי אל בית ד׳ ויהפוך אותם לגדפון ולעוף בהם כמלאכי מעלה, האברכים בכח העלומים בעלי החמימות, התרגשות, התפעלות ודמיון אנושי, יותר מוכשרים. והאם עבודה כזו עם תרגוליו, אפשרים, אם לא לאברכים על שלחנות אביהם פנוים מכל מלאכה ומסחר.
35
ל״ואבל אם חסיד כנ״ל תהי׳ בשחרותך אז גם אח״כ גם כאשר אל השוק תצא גם כאשר בחנותך תעמוד חסיד תהי׳, חסיד כזה אשר מעודו אבריו וגידיו חסידות שבעים וגדולה רטובים.
36
ל״זאת הקוסט בעזרת ד׳ צריכים לחדש, ואברכים חסידים צריכים לעשות, ואת החברייא ליסד, ואת כל העולם לקדש ומעינות הבעש״ט זצ״ל החוצה יפוצו ואת ביאת המשיח בחמלת ד׳ בזה נקרב.
37
ל״חומעומק לבי אני מתחנן לד׳, אנא אב הרחמן המרחם גם על בניו השפלים שלא יגרשו, ועל בני צדקיו, נביאיו ועבדיו שלא ידחו, רחם נא גם עלי וקרבני לקדושתך ולעבודתך, האר נא את עיני, אשר בקרבי ובסתרי נפשי יסתכלון, את כל נתיב לא ידעו עיט אל נפשי, אראה, וכל אורך ממנה לפני יגלה, ואליך אותה ואותו אשובה, ובהסתכלותו זאת גם זוכותי בעצמם יסתכלו, ובתשובתי גם הם ישובו, מהם גם אני אבנה, ובזכותם גם אני אזכה, בקדושתך כולנו נתקדש, ועל כולנו דרי מעלה ומטה כבוד מלכותך יתגלה, וראו כל עמי הארץ כי שם ד׳ נקרא עלינו ויאמרו ד׳ אלקי ישראל מלך ומלא כל הארץ כבודו.
38