מדבר קדמות, מערכת קMidbar Kedemot, Letter Kof

א׳א. קריעת ים סוף פרטי המכות אשר הוכו המצריים בקריעת ים סוף כבר בא חכם עיר וקדיש מהר"ר אליעזר נחמן פואה זלה"ה בספר הנחמד מדרש בחידוש שם אתה מוצא להרב ז"ל סופ"ר את המגדלי"ם פרטי המכות ע"ש ויאורו עיניך ועיין באבות דרבי נתן פ' ל"ג.

ב׳ב. קריעת י"ס בזכות אברהם אע"ה כמ"ש רז"ל בילקוט תהלים מ"ז ק"ה כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו אראב"ע בזכות אברהם אני קורע להם את הים. וכן אמרו בילקוט יהושע סוף סימן ג' רמ"ז ט"ו דבזכות אאע"ה נקרא הים. ואמרו בילקוט פ' וירא ע"פ ויבקע עצי עולה בשכר שני בקעיות שבקע אברהם עצי עולה זכה שיבקע הים לפני בניו. ובזה פירש הרב החסיד מהר"ר גבריאל איספיראנסה זלה"ה כונת הכתוב לגוזר ים סוף לגזרים פי' לגוזר ים סוף בעבור הגזרים שבקע אברהם אע"ה עכ"ד.

ג׳ג. קריעת י"ס לא היו ישראל ראוים לינצל דכתיב וימרו על ים בים סוף כי אמרו זה לזה טיט במצרים טיט בים חמר ולבנים במצרים חמר מים רבים בים. אמנם הקב"ה גזר על ישראל עבדות ושעבוד וגזרת העבדות נתבטלה ביוסף שנמכר לעבד ונשאר שעבוד והמצרים קיימו בהם עבדות ושעבוד כדכתיב ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך בעבודה קשה וכו' ונתחייבו על העבדות וזש"ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי אשר יעבודו דייקא על העבדות ולזה הביא עליהם עשר מכות. ואח"כ בקי"ס לא היו ראוים ישראל להנצל ולקרוע להם י"ס אך מאחר שעשה דין במצרים לקיים מ"ש לאברהם וגם את הגוי אשר יעבודו. הוכרח להציל ישראל שאם יטביעם יהיה חילול ה' אז יאמרו בגוים שהמכות אשר הוכו במצרים שלא כדין דישראל היו חייבים והראיה שהטביעם בים סוף ומשו"ה ניצולו. כן כתב הרב הגדול עיר וקדיש מהר"ר יוסף קוב"ו זלה"ה בספר גבעות עולם הנדפס מחדש דף קי"ג ע"ב ודבריו מיוסדים על אדני פז מאמרי רז"ל והמפרשים ואני הדל הארכתי לפרש בעניותי בהקדמות אלו פסוקי ומאמרי רז"ל בקונטרס זרוע ימין הנדפס בפני דוד פ' בא דף מ"ז ודף נ"ב ע"ד ובקונטרס כסא דוד דרוש ח' בס"ד:

ד׳ד. קריעת ים סוף היה בזכות שעתידין לקבל התורה כדכתיב והמים להם חומה. רז"ל במדרש. ואמרו רז"ל דבזכות השירה נמחלים העונות והקב"ה מרחם בעבור המצות שיעשה לעתיד כמשז"ל ובזה אפשר לפרש פסוק עזי שהיא התורה וזמרת יה השירה ויהי לי לישועה ודו"ק:

ה׳ה. קריעת י"ס בזכות יוסף הצדיק כמ"ש רבותינו ז"ל הים ראה וינוס ראה ארונו של יוסף ואפשר לרמוז כי תיבות ים סוף הוא אותיות מיוסף וק"ל. ועיין בראשית רבה פ' פ"ד וע' בריש ס' הבהיר פרשת דרכים דברים מתוקים כמדת"ו לכל רוח חכמ"ה:

ו׳ו. קריבת הר סיני מצאתי בלקוטי רבינו בצלאל כ"י למס' פסחים משם גדול חד מרבוואת' קמאי רבינו בעל המכתם ז"ל שהקשה במ"ש בהגדה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו דמה תועיל קריבת הר סיני אלו לא נתן התורה וכתב וז"ל ואפשר שרצו בזה כפי מ"ש בעל המלמד כי אין ספק שבאותם ימי הפרישה נמסרו להם סודות וענינים נפלאים שהיו מועילים מאד ליחידי סגולה אך פרטי התורה והמצוה היתה צד שוה בהם מועיל לכל ומשלים הכל והיא היתה חיבה יתירה וטובה כללית ובה נראה האהבה התמה לכלם יחד עכ"ד ז"ל:

ז׳ז. קדושים תהיו. שנינו בת"כ קדושים תהיו פרושים תהיו ואין הפרישות הזה לפרוש מעריות אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים פרושים. והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלות האסורות והתירה להזדווג עם אשתו ואכילת בשר ויין וא"כ ימצא מקום בעל תאוה להיות שטוף בזימת נשיו הרבות ולהיות בזוללי בשר וסבאי יין וידבר כרצונו בכל הנבלות ויהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב אחר שפרט האסורים שאסר אותם לגמרי וציוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות וכו'. הרמב"ן ז"ל בפי' התורה ע"ש שהאריך:

ח׳ח. קדוש קדוש קדוש. הגאון מהר"ר אברהם ז"ל אב"ד דק"ק בריסק שנת שע"ה שאל בחלום למה לא אמר מלא כל הארץ כבודו כי אם בקדוש שלישי. וגילו לו כי קדוש ראש וסוף ק"ש ובאמצע ד"ו. ק"ש הם ת' איש דעשו וד"ו באמצע שהוא לשון זווג כמ"ש טב למיתב טן דו והזווג הקדוש מבטל ת' דעשו דסט"א ולכן בא דו באמצע וקדוש ראשון שהוא כנגד בית ראשון וקדוש שני כנגד בית שני לפי שנחרבו לא נאמר אצלם מלא כל הארץ כבודו אך קדוש ג' שהוא כנגד בית ג' שיבנה במהרה בימינו שהיא גאולה עולמית ובנין עדי עד אז נאמר מלא כל הארץ כבודו עד כאן הגידו בחלום להרב הנז' זלה"ה:
ואני ההדיוט אומר יציבא חלמא כי ד"ו יחוד זו"ן כי ד' רומז למ' ו' רומז לז"א כנודע וכשיש יחוד יתפרדו כל פועלי און ק' בראש וש' בסוף ואפשר דהיינו דאמר ר"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. ולכאורה יפלא אטו ר"ל מילי בעלמא קאמר ומשל שיחת זקנות נקבע בתלמוד הקדוש. אכן אמרו פ"ק דיומא קמאי עדיפי דחזר' בהמ"ק וא"ר אלעזר עדיכם בירה כלומר אע"ג דחסרו ה' דברים בבית שני היה טוב לגבי החרבן וזה רמז ר"ל במאמרו טב למיתב טן דו שהשטן היה בפירוד והש' רחוקה ונשאר טן ויש יחוד דו זו"ן כדבר האמור מלמיתב ארמלו בחרבן וכמו שאמרו קמאי עדיפי. וכשתרחק ש' משטן וישאר אך נ"ח עם הכולל:
העוד לנו בעניותנו ציצים ופרחים בהקדמה הזו ורמזי פ' הבארות ופ' מקל שקד אני רואה. ולשון הש"ס שקד"ו חכמים וכיוצא הנה הנם בליקוטי בס"ד:

ט׳ט. קרבנות אינם מכפרים אלא כשיעשו תשובה ויתודו כמ"ש הרמב"ם בה' תשובה. ובזה בא אל הישו"ב הרב כתנות אור פ' האזינו לחקירה שחקר דהקב"ה הבטיח לאברהם אע"ה דהקרבנות יכפרו. ובבית ראשון שהיו קרבנות למה נחרב. אך על פי האמור ניחא דאמרו בילקוט ירמיה סימן ג' ארשב"ח אמר הקב"ה לירושלים על מה הבאתי כל המשפטים הללו בשביל שאמרת לא חטאתי וכו' וכיון שלא היו מתודין ולא חזרו בתשובה לא כפרו הקרבנות ונחרב הבית:

י׳יוד. קרבן עולה צריך להתודות כי היא מכפרת על הרהור הלב. אבל על קרבן שלמים אין צריך להתודות אלא אומר דברי שבח הרב כתנות אור שם:

י״איא. קבלה יש ללמוד בשבת והרמז השתחוו לה' בהדרת קודש ר"ת קבלה. ואפשר לרמוז כי ס"ת לה' בהדרת קדש גימט' שבת עם ג' אותיות ופ' לתודה הריעו לה' כל ס"ת גימט' בחו"ל. ובחול הלכה כי במזמור הנאמר בחול הריעו לה' כל הארץ ר"ת הלכה גורי האר"י זצ"ל:

י״ביב. קרני ראמים בהמה טהורה שנים יש בעולם א' במזרח וא' במערב ופעם אחת לע' שנה נזקקין זה לזה וכשיבא הזכר על הנקבה חוזרת הנקבה ראשה ונושכת הנקבה לזכר והורגת אותו והנקבה נתעברה ותהיה מעוברת י"ב שנה ועד י"א שנה הולכת על רגליה ותרעה ותשתה מים ובתחילת י"א שנה נופלת על צידה ושוב אינה יכולה לעמוד והקב"ה מפרנסה ברחמיו ותרד ריר מפיה כמעיין ויצמיח עשבים סביב לה ותרעה י"ב חדש ומתהפכת מצד לצד ותרעה הה"ד נותן לבהמה לחמה לאחר י"ב חדש כריסה נבקעת ויוצאים ממנה זכר ונקבה וילך א' למזרח וא' למערב ועד ע' שנה לא יוסיפו על השנים ישתבח שמו של ממ"ה הקב"ה כך מצאתי במקרא אחת כמו מקרא הללי על קלף כ"י שנכתבה שנת הרכ"ו ובסופה כמה ענינים חשובים וזה אחד מהם:

י״גיג. קטרוג על שלא נקרב יצחק אע"ה. ראיתי להרב הגדול מהר"י דוד בספר צמח דוד פרשת וישב דף צ"ט שהביא דברי הרב מגלה עמוקות אופן קצ"ג וישב ודרש בכמה אופנים וגם אני שמעתי שהרב עמודיה ז' חיבר ספר פלח הרמון בזה ולא ראיתיו והרב מהרי"ד הזכירו ובאמת שהייתי משתומם לדעת איזה מקור לדברים אלו וזכיתי לחזות בנועם פתח פתוח בענין זה כאשר יבא לפנינו בס"ד. אמרו בזהר ח"ב דף ל"ג בשעתא דאמר משוט בארץ בעא למעבד דינא על ישראל ההוא דינא הו"ל על אברהם דלא אתעביד דינא ביצחק דלא ה"ל לאחלפא קרבנא דאזמין ע"ג מדבחא באחרא וכו' כמה דבעא דינא דיוסף לכמה דרין ומההוא זמנא דאשתזיב יצחק זמין קב"ה להאי מקטרגא האי חולקא מכל זרעא דאברהם וכו' ע"ש:
וחזה הוית להרב עיר וקדיש הנשי"א בעל מצות שמורים זלה"ה בדרשותיו כ"י שכתב שרבינו מהר"ם קורדובירו זצ"ל בספר אלימה (שהוא ס' גדול יותר פנימיות מפרדס רמונים שלו והוא בכ"י) שפירש מאמר זהר הנזכר וז"ל הענין הוא כי יש שר אחד ברקיע ונקרא אמון מנא והוא שר גדול של מצרים ואחז ביד ימין דם של שעיר עזים שהיה מקטרג בה על מכירת יוסף ששחטו שעיר עזים בחנם וביד שמאל דם של איל לקטרג על עקדת יצחק שהעלו איל תמורתו ובא משה רבינו ע"ה שהיה בעל הצאן והעביר את האיל מצד שמאל בשחיטת שה של פסח דע"י קרבן פסח שהקריב משה גבר גבריאל על אמון מנא והכה בידו השמאלית והשליך מידו דם של איל דיצחק א"כ כל זמן שהיה בידו דם האיל חשב בלבו להניח ולהמתין מלקטרג באיזה זמן שירצה שהוא בטוח בידו ועתה ביצ"מ על ידי הק"ף שתקנו דם איל ובא גבריאל והשליך מידו הדם של איל אז התחיל לזעוק זעקה גדולה ומרה על אברהם אבינו ע"ה שמעיקרא נגזר העקידה על שלא הזמין עניים לסעודה ביום הגמל את יצחק וגם מיתת שרה עי"ז נגזרה ולפיכך הי"ל דין על זה שלא יחליפנו באיל ואז במקום אברהם נתן הקב"ה את איוב ביד השטן כי כבר נשבע הקב"ה שלא לנסות עוד את אברהם כלל העולה כי ע"י הק"ף העבירו את האיל מיד שמאלו ושעיר עזים על מכירת יוסף עדיין הדם ביד ימינו עומדת ונפרע בחרבן ביום שיזועו שומרי הבית אז התעותו אנשי החיל והם עשרה הרוגי מלוכה עכ"ל הרמ"ק זצ"ל וידוע שהרמ"ק היו בידו ספרי הגאונים בקבלה וספרי המקובלים הראשונים ונמצא שרש דברי הרב מגלה עמוקות ז"ל:
והנשי"א הפליא עצה הגדיל תושיה בענין זה באריכות ולהיות דובב שפתי ישנים ולזכות את הרבים בהקדמות מחודשות היד כותבת שנים שלשה גרגרים מדברי קדשו בקצור חקר הרב ז"ל מאחר שלא תקנו במצרים כי אם קטרוג יצחק ולכן היו רד"ו שנים כמנין כי ביצחק יקרא לך זרע א"כ למה היה צריך להם גרות עוד ר"ך שנה עד שנשלמו ת"ל שנה ועפ"ז מתורץ כי מחמת מכירת יוסף הי"ל להיות בצרה ר"ך שנים כ"ב לכל שבט נגד כ"ב שנה שגרמו צער לאביהם כמ"ש ז"ח וישב והטעם כי רד"ו שנה שהיו בשביל קטרוג יצחק עבדו בפועל ובקושי. והר"ך לא היו קשים כל כך דהגם שהיו ראוים לישב ת"ל שנה בקושי השעבוד מאד להשקיט הב' קטרוגים ולבטלם לגמרי אך ראה הקב"ה שעתידים לעשות עגל והם צריכים גלות בלא"ה לכן המתין גם לעון מכירת יוסף עד זמן החרבן ומ"מ לסתום פי המקטרג הוצרך לפי שעה והנה צור"ף החשבון מזמן בין הבתרים שעולה ת"ל ויש בתוכן ר"ך דיוסף והועיל לתלות כל אותו זמן מפני קטרוג הנז' וכל זה להקדים קבלת התורה ובתחילה נתנו ב' ביד אמון מנא עקידה ויוסף וניטל קטרוג יוסף משר מצרים וניתן לשר עשו ואחז ביד א' עגל להזכיר עון העגל וביד א' שעיר עזים לקטרג על מכירת יוסף ותמורת איל שנשמט ונתבטל בק"ף נכנס עגל וזה רמז והנה איל אחר נאחז בסבך כי ראה אאע"ה דשר מצרים עתיד לקטרג ע"ז האיל עד שיתוקן ע"י איל אחר הק"פ ועוד ראה נאחז בסבך אותיות אחר סבך עגל שבמקום קטרוג האיל לקח עגל וזה כונת המדרש וראיתי את הדם ולא כתיב ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא וכו' אלא רואה אני דם עקידתו של יצחק שנאמר ויקרא את שם המקום ההוא ה' יראה וק' מאי שנא זכות יצחק ולא זכות אברהם ויעקב. אך באותו זמן נשלם ונתבטל שעל יצחק ע"י שה פסח וצירף ה' דם פסח עם דם איל שבא תמורתו והועילו לבטל אותו קטרוג וז"ש משכו וקחו לכם איל של מעלה שביד המקטרגים ע"י צאן זה של מצוה וזה כונת המדרש שה תמים זכר בן שנה שה בשביל אלהים יראה לו השה ומובן וזש"ה אלה שמות בני ישראל הוא יצחק שנקרא ישראל כמ"ש ע"פ זה במדרש פ' תולדות יצחק וזה סיבת הגלות. ויוסף היה במצרים וזה סיבה אחרת על מכירת יוסף וזש"ה ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב רמז לב' ידים הא' ישועה לא גאולה והב' גאולה שלימה מקטרוג יד שמאלית וע"י דם מילה נתבטל קטרוג שביום הגמל את יצחק לא נתן לעניים ודם פסח על שלא נקרב א"נ דם מילה להכניע קטרוג דם שעיר שביד המקטרג על מכירת יוסף הצדיק וז"ש עד יום י"ד להכניע יד אמון מנא והגם שלא היתה גאולה על מכירת יוסף מ"מ תשועה היתה כמדובר ובסוף הדרוש כתב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים ר"ת משה לוי אהרן כהן אבל לעתיד בעת ההיא יעמוד מי"כאל ר"ת משה יהיה כהן אהרן לוי זה קיצור תורף אמרי קדוש הרב הנשי"א בכ"י קדש.
ועל פי זה אפשר לרמוז בפ' כה אמר בנך יוסף וגו' רדה אלי כלומר הגלות מסיבת רדה גי' יצחק וגם אלי עון מכירתי דעל ב' היה מקטרג ואפשר זש"ה ימינך ה' נאדרי בכח להסיר מאמון מנא דם האיל ימינך ה' תרעץ אויב כמ"ש האר"י ז"ל תרעץ אויב צירוף צרעת איוב שחזר לקטרג וניתן לו איוב. וז"ש ויגאלם מיד אויב אותיות איוב כי גמר הגאולה ע"י איוב:

י״דיד. קדוש ה' מה ראו חמ"ו שהשליכו עצמם על ק"ה נשאו ק"ו מצפרדעים התוס' הקשו דהא קי"ל יהרג ואל יעבור ותירץ הרב יערות דבש ח"א דף כ"ב דהשליכו עצמם קודם שישליכום כי נשרפו המשליכים ואמרו ברבי חנינא בן תרדיון יפתח פיו ויכנס האש ואמר מוטב שיטלנה מי שנתנה וא"כ איך השליכו עצמם ותי' ק"ו מצפרדעים לקדש ה' הן עצמן עלו עכ"ל וק' דכתיב כפיתו ורמיו לגו אתון וכו' די אסיקו לשדרך וכו' משמע שהפילום ותו מאי משני ק"ו מצפרדעים הצפרדעים כך נצטוו אבל הם הי"ל להמתין עד שישליכום ועמ"ש בפתח עינים:

ט״וטו. קריעת ים סוף למראה עינים לא ניכר אלא הנגלה לכל מראה עיני אמנם מה עמקו דרכי נפלאותיו ונסיו כי בעל הנס אינו מכיר אלא מה שרואה במקומו ושעתו אבל לפי האמת כי כל נס שעושה ה' אין קץ להצלות וטובות הנמשכים מזה ואנחנו לא נדע וכן בקי"ס בה שעתא לא ידענא כי אם אשר ראו עינינו אמנם אין קץ לנפלאותיו עד שמזה ימשך הגאולה עתידה בב"א וז"ש נורא תהלות רבות ואין אנו רואים כי אם עושה פלא אחד. הרב מהר"ש פרימו ברמזיו ועיין לעיל מערכת נו"ן אות יו"ד ושם מבואר יותר באורך:

ט״זטז. קיווי אמרו בילקוט תהלים רמז תשל"ו אפי' אין ביד ישראל אלא הקיווי כדאי הם לגאולה בשכר הקיווי וכו' שמא תאמר עבר קציר וכו' ת"ל קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' לא נושעתם קוו ושובו וקוו וכו' ע"ש ובזה פירש הרב הגדול מהר"ר יוסף דוד זלה"ה בספרו הנחמד צמח דוד הנדפס מחדש ד' קכ"ג פ' ויחי מטבע ברכת את צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך כי לישועתך קוינו כל היום דאומרו כי לישועתך אינו מובן מה נתינת טעם היא דאם מן הדין נזכה בלא קיווי והן לא מה יועיל הקיווי אבל ע"פ האמור א"ש והכי פירושה את צמח דוד וכו' וכי תימא שאין לנו זכות מ"מ תצמיח כי לישועתך קוינו ויש לנו הקיווי ובשכר הקיווי כדאי שתגאלנו:

י״זטו"ב. קרבן ע"י הקרבן היה תקון לדצח"ם כי האדם נתקן ע"י הוידוי בשעת הקרבה והבהמה נתקנת בסוד הקרבן עצמו והצומח היה נתקן על ידי עצי המערכה והדומם ע"י המלח וכו' ודע כי הבהמות טמאות אין כח באדם לברר קדושה מהם ולכן נאסרו באכילה אך הטהורות יכולנו לבררם ואדרבא האוכל בהמה טמאה או עוף טמא אדרבא תתאחז הטומאה ההיא באדם עצמו ויאבד הקדושה שבו. אך חמור ר' פנחס בן יאיר לא נתברר על ידי אכילה רק נתקן מעצמו על ידי המשך הזמן וגם נתקן ע"י ר' פנחס בן יאיר עצמו שלא ע"י אכילה עד שעלה למדרגה ההיא והוא היה במדרגת הבהמות של ששת ימי בראשית וע"כ אפי' האמוראים אומרים אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר מז"ה חס"ל עין הקורא נהר ז"ך והלשון מוגה מס' חס"ל כ"י. והם דברי רבינו האר"י זצ"ל עיין בשער המצות שסידר מהר"ש ויטאל פ' עקב ודוק:

י״חח"י. קשת הטעם שהראה הקב"ה לדור המבול הקשת יותר מכל שאר המזלות כמו טלה או סרטן וכו' הענין הוא שהמבול היה בחדש כסלו שמזל קשת משמש בו רבינו האר"י זצ"ל הביאו ה"ה מהרי"ד ז"ל בספר צמח דוד דף מ' ע"ב וע"ש מה שפירש בזה:

י״טיט. קץ הגאולה ימי הגלות היו עד שנת של"ה (מהאלף הששי) ומשם ואילך יכול להיות קץ הגאולה וזהו נרמז לדניאל רבינו האר"י זצ"ל שער הפסוקים בדניאל והן בעונינו חוללנ"ו שנסתלק רבינו האר"י זצ"ל בשנת של"ב שאם היינו זוכים שהיה חי עוד קצת שנים היה מתקן העולם ובא לציון גואל וכן מצאתי כתוב באריכות:

כ׳כ. קו"ל גימט' צו"ם וגימט' ממון ושלשתן גימט' זאת. ודורשי רשומות אמרו כי בזה תחיש הגאולה וזה רמז בזא"ת יבא אהרן אל הקדש וכהנה וכהנה כתבו ורמזו בכמה מקראי קדש כי הני תלתא כל חדא מינייהו היא סגולה לגאולה קול קורא בתורה הקדושה רב התועלת כי בזכות התורה תהיה הגאולה העתידה כי הגאולות שעברו היו בזכות אבותינו הקדושים ודא תהא למיקם סוכות דוד בזכות משה רעיא מהימנא והוא תבע יקרא דאורייתא כמ"ש בז"ח דף י"ג דפוס וויניציא. ועל צו"ם מה היא תשובה שכן ראוי להיות חוזר בתשובה אשר צ"ם לו בדרך תשובה וכשנשוב בתשובה הגאולה מהרה תצמיח וצדקה תצמיח צמח דוד וזהו ממון שמחסר ממונו לצדקה ואין ירושלים נפדית אלא בצדקה כמ"ש בשבת דף קל"ט: אתה הראת לדעת כי תחת שלש אלה קול צום ממון תפרה ישע גאולת ישראל ותהי זא"ת נחמתנו. וכתב הרב זרע ברך ח"ג פ' מקץ כי מק"ץ ר"ת ממון קול צום. ועתה כי דלונו מאד ואין ממון לצדקה פשו קץ קול צום וזהו ק"ץ שם לחושך ע"ש באורך:

כ״אכא. קו"ל קו"ל יעקב. קול קול גימט' רעב רמז כי המגביר קולו בתלמוד תורה לא יחסר לחמו כדכתיב ממרחק תביא לחמה וכתבנו בעניותנו בדרושים טעם למעלת הלימוד כי קנה אדה"ר לא נפגם באכילת עץ הדעת כי קנה הוא דוקא לקול ועל כן כשקורין ישראל בתורה קורין בקנה אבר שלא נפגם באדה"ר וזהו תוקף מעלת ת"ת שהוא עושה נ"ר ליוצרו באבר שלא נפגם מאדה"ר. ונשמת יעקב אבינו ע"ה כתוב בכתנות אור משם המקובלים שהיה בקנה של אדה"ר ומשו"ה יעקב אע"ה לא מת כי בחינת ו' אות אמת סימנא דחיי וא"ש הקול קול יעקב ודו"ק כי תיבת לא מת קרי ביה לאמת:

כ״בכב. קושר כתרים לאותיות שאמרו פ"ג דמנחות. היינו שמשה רבינו ע"ה ידע כל התורה וכל מה שעתיד להתחדש בתורה אך היה בע"פ ור' עקיבא ידע לדורשם על קוצי התורה והשיג לשער הן' כמ"ש הקדמות אלו בכתבי רבינו האר"י זצ"ל וזהו פירוש המאמר הנז'. ה"ה מהר"י דוד בצמח דוד דף ק"ה ע"ב ע"ש באריכות כי מ"ש הוא קיצור גדול:

כ״גכג. קרבן לא קרבין לשמא דאלהים אלא לשמא דהויה דלגבי דינא קשיא מדת הדין לא מקריבין קרבנא דכתיב כי יקריב מכם קרבן לה' ולא לשמא דאלהים וכו'. זהר הקדוש בסבא דמשפטים דף ק"ח ע"א. ויש להעיר דמוכח מדברי הסבא קדישא דהטעם משום דלגבי דינא קשיא לא מקרבין. ובזהר חדש במדרש הנעלם דף ה' ע"א (דפוס ויניציא) אמרו וז"ל בזמן שבה"מ קיים כל המקריב קרבן וזובחו לשם זה הנקרא אלהים חייב מיתה שנאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו מלמד שצריך להזכיר שמו המיוחד לבד ועל כן ציוה בקרבנות וכו' קרבן לה' וכו' ולא נאמר לאלהים מ"ט אמר ר' אבהו שם זה הוא משותף שהמלאכים נק' אלהים בני אדם נקראים אלהים גדולי הדור נקראים אלהים הדיינים נקראים אלהים ואין אנו יודעים למי מהם זובח אלא צריך להזכיר השם המיוחד לבדו עכ"ל אלמא קאמר טעמא משום דשם אלהים משותף שהמלאכים וכו'. וכפי הז"ח מדוקדק תיבת לבדו הכונה זובח לאלהים יחרם בלתי לה'. ונתן טעם לבדו שהוא שם המיוחד משא"כ שם אלהים:
ומהר"ם די לונזאנו ז"ל הקשה דהכתיב זבח לאלהים תודה ותירץ מהר"ם זכותו ז"ל דתודה אינו קרבן אלא ודוי ע"ד שדרשו רז"ל בפ' וזבח תודה. א"נ דאזהרה זו אינה אלא בשעת נדבת הקרבן והקרבתו אבל בדברים בעלמא לית לן בה:

כ״דכד. קבל עליו שכר כלם דתנן פ"ה דאבות עד שבא אברהם אבינו וקבל עליו שכר כלם. האי תנא דווקנא הוא והכי קתני קבל עליו שכר כולם לטוב ולמוטב עליו דוקא על שכמו שהטהו [לסבול] עול הצרוף לכלם וכו' ע"ש. הרב הרמ"ע במח"ד ח"ג פ"ך ע"ש ובפירש יד יהודה:

כ״הכה. קנין הגם דאין לאשה קנין היינו מאחרים אבל מה שנתן לה בעלה מתנה קנתה אבל העבד אפי' מיד רבו אינו מקבל מתנה הרא"ש פ"ק דקדושין ולפ"ז אם יש לנו עם השי"ת דין עבדים מה שנותן לנו לא קנינו. ואם יש לנו דין אשה המתנה שנותן לנו קנינו ה"ה מהרי"ד בס' הנחמד צמח דוד דף קס"ט ע"ג:

כ״וכו. קדושין שוה פרוטה שוה גימט' איש פרוטה גי' אלהים במילוי יודין שהוא כינוי לנקבה הרי זה יחוד שלם ושניהם יחד גימט' תורה. כנפי יונה ח"ד סימן י"ג עמ"ש כל מידי איתיה בתקון ובלבד שיהא בו שוה פרוטה ע"ש.