מדרש אגדה, ויקרא כ״ב:כ״זMidrash Aggadah, Leviticus 22:27
א׳שור או כשב או עז. זה שאמר הכתוב צדקתך כהררי אל (תהלים לו ז) אלו הצדיקים שנמשלו בהרים, שנאמר שמעו הרים את ריב ה' וגו' (מיכה ו ב). משפטיך תהום רבה (תהלים שם). אלו הרשעים, שנאמר (ונער פרעה וחילו) [תהומות יכסיומו וגו'] (שמות טו ה):
1
ב׳ד"א צדקתך כהררי אל. אלו הצדיקים שנמשלו בהרים, מה ההרים מעלים עשבים, אף הצדיקים יש להם מעשים טובים:
2
ג׳משפטיך תהום רבה. אלו הרשעים מה תהום אינו מעלה עשבים. כך הרשעים אין להם מעשים טובים:
3
ד׳ ד"א צדקתך וגו'. אלו הצדיקים שנמשלו בהרם, מה ההרים יכולים להזרע [ועושים פירות], כך הצדיקים עושים פירות ומטיבים לעצמם, ומטיבים לאחרים למה הוא דומה לפעמון זהב [והגיל שלו של מרגליות כך הצדיקים] מטיבין לעצמן ולאחרים, ועליו הכתוב אומר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעי' ג י):
4
ה׳משפטיך תהום רבה. אלו הרשעים מה התהום אינו יכול להזרע [ואינו עושה פירות] אף הרשעים אין להם מעשים טובים ואין עושין פירות, אלא מצירים לעצמן ולאחרים, ועליהם אמר הכתוב אוי לרשע רע [כי גמול ידיו יעשה לו (שם שם):
5
ו׳ומיום השמיני והלאה. זה שאמר הכתוב ומותר האדם מן הבהמה אין (קהלת ג יט), כי סוף האדם למות, וסוף בהמה לשחיטה, והכל למיתה הם עומדים, ולא יתכן שום נברא מארבעה היסודות שלא יפרד ויחזור כל יסוד ליסודו, שנאמר ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים (בראשית ב י):
6
ז׳ ד"א שור או כשב או עז וגו'. שלא יהרהרך יצרך לומר שמא יש לפניו אכילה, ומי היה מקריב לו עד שלא עמדו ישראל, ויש לך ללמוד ממשה רבינו ע"ה שכיון שעלה לרקיע ישב שם מאה ועשרים יום, לא אכל ולא שתה, ומה משה שהוא מארבע היסודות עלה עם המלאכים ונעשה כאחד מהם, בעבור שהריח ריח השכינה, שכינה על אחת כמה וכמה, וכן כתיב עולת תמיד העשויה בהר סיני וגו' (במדבר כא ו), וכי בהר סיני הקריבו אלא הרי משה שעלה אל הר סיני ולא אכל ולא שתה:
7
ח׳ אמר ר' חייא בר אבא גבור שהוא מהלך בדרך וצמא והלך לשתות כמה ישתה בכפיו, שש או עשר, ואחר כך ישבע, אבל הקב"ה כל ימים ונהרות ומעיינות והים הגדול וכל מקוה המים לא יבוא מלוא שעלו של הקב"ה, שנאמר מי מדד בשעלו מים וגו' (ישעיה מ יב):
8
ט׳ ד"א שור או כשב או עז. זה שאמר הכתוב כי מקרה בני האדם וגו' (קהלת ג יט), בוא וראה מה כתיב באדם לא תלבש שעטנז [צמר ופשתים יחדו], (דברים כב יא), ובבהמה כתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדו (שם שם י), האדם מקבל טומאה, שנאמר והנוגע במת לכל נפש וגו' (במדבר יט יא), ובבהמה כתיב כל הנוגע בנבלתה יטמא (ויקר' יא לט). באדם הריגה, שנאמר והרגת את האשה, (שם כ' ט"ז) ובבהמה הריגה, שנאמר ואת הבהמה תהרוגו (שם שם טו), בבהמה מיום השמיני והלאה ירצה, באדם וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקר' יב ג). ומותר האדם מן הבהמה אין, מה הוא אינו מדבר, והיא אינה מדברת, ועוד שיש באדם דעת, ובבהמה אין דעת ועוד שהאדם יודע בין טוב לרע, והבהמה אינה מדברת, ועוד שהאדם נוטל שבר מעשה ידיו, והבהמה אינה נוטלת, האדם מת ומטפלין בו וניקבר, והבהמה איננה כן אלא מתה ומשליכים אותה, על זה אמר ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל:
9
י׳ ד"א שור או כשב או עז. זה שאמר הכתוב ועתה ירום ראשי על אויבי וגו' (תהלים כז ו), כיון שעשו אותה מעשה היו האומות אומרים אין להם תקומה. ואינו מרצה להם לעולם, וכיון ששמעו ישראל שאמר להם הקב"ה שיקריבו שור רמה ראשם, שנאמר ועתה ירום ראשי, והיו מהלכין בתלוי ראש, והיו אומרים עכשיו נתרצה עלינו הקב"ה התחילו אומרים שירה, שנאמר אשירה ואזמרה לה' (שם):
10
י״א ד"א שור או כשב או עז. למה אמר הקב"ה להקריב שור להודיע לכל באי העולם שנמחל להם, שנאמר הסולח לכל עוניכי (תהלים קג ג), ראה מעשה הבורא וחמלתו על ישראל, מה כתיב בחיות, ארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם (יחזקאל א ו), ומה כתיב שם ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל, (שם שם ז). ומאחר שנתכפר לישראל הוסיף עוד להיות שתי כנפים, שנאמר שש כנפים וגו' (ישעי' ו ב), ולמה אמר הקב"ה יתכסו הרגלים שהם דומות לעגל, שלא אהא רואה פרסות העגל, ואהי נזכר להם עון העגל, ועל זה אמר בשים יכסה פניו שידעו ישראל כי כבר נמחל להם:
11