מדרש אגדה, ויקרא כ״ג:מ׳Midrash Aggadah, Leviticus 23:40
א׳ולקחתם לכם ביום הראשון. זה שאמר הכתוב שמע בני וקח אמרי וגו' (משלי ד ג), אמר הקב"ה הרבה לקיחות צויתי אתכם, ומפני מה, אלא בשביל לזכות אתכם, אמרתי לכם ויקחו אליך פרה אדומה (במדבר יט ב) שמא בשבילי, אינו אלא בשביל טהרתכם, שנאמר הוא יתחטא בו ביום השלישי וגו' (שם שם יב), אמרתי לכם ויקחו לי תרומה (שמות כה ב), בשבילכם שאדור ביניכם, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שם שם ח). אמרתי ויקחו אליך שמן זית זך (שם כז כ), וכי אני צריך לאורה, אלא בשבילכם עשיתי כדי לשמור את נפשותיכם, שנמשלה הנפש בנר, שנאמר נר אלהים נשמת אדם (משלי כ כז), ועכשיו שאמרתי לכם, ולקחתם לכם ביום הראשון, בשביל לזכות אתכם:
1
ב׳פרקי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ אבות וערבי נחל. בוא וראה ארבע מינים האלו מהם עושים פירות, ומהם אינם עושים פירות:
2
ג׳כפות תמרים. אלו בעלי מקרא:
3
ד׳פרי עץ הדר. אלו בעלי משנה ותלמוד, שיש להם טעם וריח ומראה כמו האתרוג הזה שיש בו אלו השלשה טעם ומראה וריח:
4
ה׳וענף עץ אבות אלו הבינונים המתהלכים בחסידות ובתמימות, שיש להם ריח ואין להם טעם, רצה לומר כי עושים בטובת נפשם ואשריהם ואשרי חלקם. אבל אין להם לימוד:
5
ו׳וערבי נחל. אלו הרשעים שאין להם לא טעם ולא ריח, כמו ערבי נחל. אמר הקב"ה יאגדו אלו עם אלו, כדי שיגינו אלו על אלו, ואז שכינה מתעלה, ואימתי מתעלה שכינה, בזמן שישראל אגודה אחת, שנאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה (עמוס ט ו):
6
ז׳ ד"א ולקחתם לכם. לפי שמראש השנה ועד יום הכיפורים כל העולם נידון, וביום הכיפורים נחתם גזר דינם, וכיון שישראל יוצאים לשלום מאלו הימים, מנענעין את לולביהן, והלולב דומה לשדרה של אדם, והדס דומה לעין האדם, ערבה דומה לפה, אתרוג דומה ללב, אלו ארבעה אברים שבגוף שאין באדם גדול מהם:
7
ח׳ ד"א ולקחתם לכם. משלכם ולא מן הגזול, ולמה הדבר דומה, לשלוחו של מלך לאחר שגבה מצא אחד מן העיר ולקח בגדיו, לימים בא אותו בן העיר לפני המלך לקבול, מצאו אותו השליח של המלך אמר לו מה אתה עושה בכאן, אמר לו יש לי דין אצל אחד, אמר לו מה תתן לי ואני אלמוד זכות עליך לפני המלך, אמר לו זה המלבוש האחד, מיד העמידו לפני המלך, אמר המלך לאותו שהוא בן העיר מי הביאך והגיעך הנה, אמר לו אדוני שלוחך ששלחת אותו לעיר פלוני לגבות אותה, אמר המלך ועתה מה אתה רוצה, אמר לו אדוני דין אחד אני רוצה, אמר לו אמור, אמר אדוני המלך זה בא למדינה ולקח את בגדי בחזקה, וכשבאתי אתה לקבול לא הניחני ליכנס, עד שלקח ממני זה הבגד האחד אשר עליו, אמר המלך לעבדיו פשטו אותו ותנו לבן העיר, ולכו והרגו אותו, וכי גנבים בחצר המלך ואנסים יהיו כך אין אדם מישראל צריך להלל בלולב גזול, אלא אם כן קנה אותו בדמיו, שנאמר ולקחתם לכם, משלכם:
8
ט׳ ד"א ולקחתם לכם. זה שאמר הכתוב אז ירננו כל עצי (היער) [יער] (תהלים צו יב) אימתי בעת שיכנסו לדין, ישראל ואומות העולם, והקב"ה דן אותם ביום הכיפורים, ואלו ואלו נכנסין לדין, ואינם יודעים למי מחייב ולמי מזכה, משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך ולא היה יודע אדם מה יש ביניהם כי אם המלך, דגם המלך לבדו ואין איש לצדו, ולא היו יודעים הבריות מי נצח למי, אלא מי שיצא מאותם השנים באים הכל אצלו, יודעין שהוא נצח, כך ישראל ואומות העולם נכנסין בדין ביום הכיפורים, ואין הבריות יודעין מי נצח, אמר הקב"ה לישראל טלו לולבכם בידכם, כדי שידעו הכל שאתם זכיתם, אמר דוד על אותו העת אז ירננו [כל] עצי (היער) [יער] (מלפני) [לפני] ה' כי בא, כי בא לשפוט הארץ. ואימתי בא ביום הכיפורים, מה ישראל עושין ממתינין עוד חמשה (עשר) ימים, כדי שידעו הכל שישראל זכו, לפיכך ולקחתם לכם וגו':
9
י׳ ד"א ולקחתם לכם. אחר כל החכמה הגדולה שכתוב בשלמה, והחכמה והמדע נתון לך (דברי הימים ב א׳:י״ב בי). וכן הוא אומר ויחכם מכל האדם (מ"א ה יא), הניח כל עסקיו וישב והיה תמה על ארבעה מינים הללו, ואמר שלשה המה נפלאו ממני (משלי ל יח), ומה הם פסח מצה ומרור. וארבעה לא ידעתים (משלי שם), אלו ארבע המינים, שביקש לעמוד על סוד אלו הארבעה ולא יכול, ובמקום אחר הוא אומר שלשה המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת (שם שם כד), ארבעה [הם] קטנה ארץ וגו', והם קטנים וגדולים בכוחן, ומי מפרש לנו בפירוש שהם אתרוג ולולב והדס וערבה, ואמה והמה חכמים מחוכמים (שם), אלו רבותינו ז"ל שהם חכמים:
10
י״א ד"א ולקחתם לכם ביום הראשון. וכי ראשון לשבת הוא, או ראשון לחדש, והלא יום חמשה עשר לחדש הוא, וקורא אותו ראשון, [אלא ראשון], לחשבון [עונות] הוא, ולמה הדבר דומה, למדינה שהיתה חייבת מס למלך, והיה המלך משלח לגבותה, ולא היתה נותנת שהיה השטר גדול, כך פעם הראשון שלח ולא נתנו ופעם שני ולא נתנו, ופעם שלישית ולא נתנו, מה עשה המלך, אמר לשריו ולחיילו התקבצו עד שנלך על מדינה פלונית כי היא מרדה, כי הנה שלחתי שלשה פעמים שתתן המס שעלה ולא נתנה, עמד המלך וחייליו והלכו עליהם, עד שהיו הולכים שמעו אנשי המדינה כי המלך וחייליו באו על המדינה, התחילו גדולי המדינה יוצאים כדי להקביל פני המלך, אמר המלך להם מי אתם, אמרו לו בני מדינה פלונית ששלחת לגבותינו ולא היה לנו דבר שניתן, ואמר להם ומה אתם מבקשים, אמרו לו אדונינו המלך בבקשה ממך ראה ענינו שאין לנו דבר שניתן, אמר להם בשבילכם אני מניח מחצה, עד שהוא בא יצאו הבינוניים אף הם, וקדמו אותו עשרה מילין, ובאו והשתחוו לפני המלך, אמר להם מי אתם, אמרו לו אנשי מדינה פלונית ששלחת לגבות אותנו, ואין לנו מניין ליתן, אלא בבקשה ממך רחם עלינו, אמר להם כבר הנחתי לזקניכם מחצה, ואני בעבורכם אניח מחצה על מחצה, ועד שהיה מהלך יצאו הקטנים עם הנשים, אמר המלך להם מת אתם מבקשים, אמרו אדונינו המלך בבקשה ממך רחם עלינו, שאין לנו דבר שניתן לך, אמר להם לזקנים הנחתי מחצה, ולבינוניים מחצה על מחצה, ובשבילכם אני מניח את הכל, אבל מעתה ראש חשבון הוא, המלך זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וברוך שמו ואנשי המדינה אלו ישראל שהם מסגלין עונות כל ימי השנה, והקב"ה אומר להם עשו תשובה, בראש השנה הם נכנעים ובאים, ביום הכיפורים מתענים ועושים תשובה, והקב"ה מוחל להם, מה הם עושים נוטלים לולביהם בידיהם בי"ט ומהללין לפני הקדוש ברוך הוא, והוא מוחל להם, אמר להם הקב"ה הרי התרתי לכם את עונות הראשונים, אבל מעכשיו הוא ראש חשבון, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עונות, אמר להם הקב"ה בעולם אמרתי לכם שתעשו טובה ותפרעו לי כל גמולי שגמלתי אתכם, והושבתי אתכם בסוכות, שנאמר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג יד), ואם תשבו בסוכות כבר פרשתם לי מה שגמלתי אתכם, וכשתופיע מלכותי עליכם, אני מגן לכם כסוכה, שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם מחורב וגו' (ישעי' ד ו):
11