מדרש אגדה, ויקרא כ״ה:א׳Midrash Aggadah, Leviticus 25:1
א׳וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר. זה שאמר הכתוב אל תיראי אדמה גילי ושמחי כי הגדיל ה' לעשות (יואל ב כא). אמר רבי תנחומא בשעה שבא הקב"ה ליתן תורה לישראל ולהשמיע את הדינין לישראל, אותה שעה נתייראה [הארץ], שנאמר משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה (תהלים עו ט), אם יראה למה שקטה, אלא כך אמרה הארץ לפני הקב"ה, רבונו של עולם אם ישראל מקיימין את התורה מוטב, ואם לאו אני מפחד ממך שתעשה לי כימי אדם שקללת אותי, שנאמר ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג יז), אמר לה הקב"ה ולא כך כתבתי ויאמר ה' לא אוסיף עוד לקלל וגו' (שם ח כא), מיד שקטה הארץ, כששמעה דבר השם שלא יקלל, ושמעה שישראל אמרו נעשה ונשמע, שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז):
1
ב׳ ד"א בהר סיני. זה שאמר הכתוב טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט יח) ראה שלמה המלך בחכמתו שהחכמה טובה לו לאדם מכל ממון שבעולם, לפיכך לא שאל מלפני בוראו אלא החכמה, שנאמר (כה אמר ה') [ויאמר] אלהים שאל מה אתן לך (מ"א ג ה), וכתיב ונתת לעבדך לב שומע וגו' (שם שם ט), מה הוא הדבר לפי שלבות בני אדם אינם שוות, אמר מי יוכל לעשות דבר ויאמרו כל בני אדם זה טוב, כדי להשוות דעתם יחד, וכתיב הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך (שם שם י"ב) ועל זה אמר החכם טובה חכמה וגו', שהרי כל מלחמות שעשו ישראל עד בואם אל ארץ כנען לא יכלו לכבוש את כל העולם תחת ידם, כאשר נכבש תחת יד שלמה בחכמתו, וכן הוא אומר כי הוא רודה בכל עבר הנהר (מ"א ה ד), וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת שם), שנאמר ויתאנף ה' בשלמה כי נטה לבבו מעם ה' (מ"א יא ט), ויאמר ה' (אל שלמה) [לשלמה] יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי אשר צויתי עליך קרע אקרע את הממלכה מעליך ונתתיה לעבדך (שם שם יא), בוא וראה שרצה הקב"ה בישראל, ונתן להם [ארץ] חמדה נחלת צבי צבאות גוים (ירמיה ג יט), אמר הקב"ה זרעו שם והשמיטו שביעית, כדי שתדעו שהארץ שלי, ואני נתתיה לכם מורשה, שנאמר כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, לא בחרבך ולא בקשתך, אלא אני נותן אותה לכם, והם לא עשו כן, אלא חטאו ולא שבתו שמיטות ויובלות, וגרמו להם גלות, שנאמר כל ימי השמה תשבות (ויקר' כו לה), וכמה טובות איבדו ישראל, עד יערב רוח ממרום עד ישוב עד יכונן עד ישים את ירושלם תהלה בארץ:
2