מדרש אגדה, ויקרא כ״ה:י״דMidrash Aggadah, Leviticus 25:14
א׳וכי תמכרו ממכר לעמיתך. זה שאמר הכתוב נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו (משלי כח כב), הפסוק הזה מדבר בבני אדם. נבהל להון רע עין, זה היה קין שהרג את אחיו על מנת ליירש את העולם לעצמו הוי נבהל להון איש רע עין אמר לו הקב"ה נתבהלת להעשיר ולירש את העולם, חייך חסרון יש לך בדבר, ולא ידע כי חסר יבואנו [ומה היה לו] לנתטלטל בעולם, שנאמר נע ונד תהיה בארץ (בראשית ד יב):
1
ב׳ ד"א נבהל להון וגו'. מי היה, זה עפרון, בשעה שמתה שרה אשת אברהם, הלך לו אברהם אצל עפרון שימכור לו את המערה, אמר לו עפרון תן לי את דמיה, אמר לו ארבע מאות שקל כסף [ביני ובינך מה היא ואת מתך קבור (שם כ"ג ט"ו)] התחיל אברהם צובר את הכסף לעפרון, שנאמר וישקול אברהם וגו' (שם שם טז), אמר ר' אבא בר כהנא אמר ר' חנינא כל שקלים האמורים בתורה סלעים הם, חוץ מעפרון שהם קנטרין, וצבר אברהם לעפרון, כיון שראה עפרון אותו הכסף נבהל ונתפתה, שנאמר במבחר קברינו וגו' (שם שם ה), אמר לו הקב"ה נתבהלת לממון רב, חייך יש לך חסרון בדבר, ולא ידע כי חסר יבואנו, ומהו חסרונו, אמר רב יהודה הלוי בר' שלום כל עפרון שכתוב בתורה עד שלא נטל הכסף מאברהם מלא, ואחר שנטל כתיב לא כתיב מלא, אלא חסר:
2
ג׳ ד"א נבהל להון. זה המלוה בריבית ומתבהל להעשיר מלוה כדי ליטול רבית מן הלוה, ויעשיר מן הריבית, ולא ידע כי חסר יבואנו, שהמארה ניתנה בממונו:
3
ד׳ ד"א נבהל להון. אלו סוחרי שביעית שהם מתבהלים להעשיר, ואינם משמרים את השביעית, וסבורים שהם מעשירים, אמר להם הקב"ה נתבהלתם להעשיר מן השביעית, וסבורים שהם מעשירים, אמר להם הקב"ה נתבהלתם להעשיר מן השביעית, חייכם יש לכם חסרון בדבר, ולא ידע כי חסר יבואנו, וכיון שלא שמר את השביעית, התחילה המארה נכנסת בממונו, והוא מוכר את ארצו, מה כתיב למעלה מן הענין, ושבתה הארץ שבת לה' (ויקר' כה ב), ואחר כך וכי תמכרו ממכר לעמיתך:
4
ה׳ ד"א וכי תמכרו ממכר לעמיתך. מה כתיב למעלה מן הענין ושבתה הארץ שבת לה' (פסוק ב), ואחר כך וספרת לך שבע שבתות (השנים) [שנים] וגו' (פסוק ח'), אם לא שמרת שמטות שמור יובלות, ואם לא שמר אחד מהם, סוף אני עושה אותו שימכור את ארצו, לקיים מה שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך, אם חזר בו יפה, ואם לאו סופו למכור ביתו, שנאמר וכי ימכור בית מושב (פסוק כט), אם חזר מוטב, ואם לא חזר בו סוף שהוא מסבב על הפתחים, שנאמר וכי ימוך אחיך וגו' (פסוק לה), חזר בו הרי מוטב, לא חזר בו סוף שהוא מוכר את עצמו, שנאמר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וגו' (דברים טו יב), חזר בו מוטב ואם לא חזר בו סוף שהוא נמכר לגוי, שנאמר ומכר וגו' או לעקר משפחת גר (פסוק מ"ז), וזה הצווי לכל ישראל, וכן אתה מוצא בירמיה מפני שחללו את השביעית נמכרו לגוים, שנא' ויעל עליהם מלך כשדים ויהרג וגו', וכל [כלי] בית האלהים ואוצרות בית ה' וגו' (דה"ב לו יז יח). אמר הקדוש ברוך הוא למשה ראה היאך הם נמכרים לגוים, בשביל שחללו את השביעית, אמר משה רבונו של עולם הלא אמרת בתורה כי ימוך אחיך ומטה וגו' (פסוק לח), קיים מה שאמרת לאחיך ישראל, שנאמר למען אחי ורעי (תהלים קכב ח):
5
ו׳ד"א וכי ימוך אחיך ומטה. כשתשמט ידו לפני נבוכדנצר, כביכול שאף כבודך עמהם שנאמר למענכם שולחתי בבלה (ישעיה מ"ג י"ד):
6